חכמים - כרך שישי

פתח דבר

אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה

שמונה שנים עברו מאז יצא לאור החלק החמישי של סדרת חכמים. רובן שנים מבורכות, בהשתדלות גדולה להפצת התנ"ך ולהשבתו לבית ישראל (בעזרת מיזם 929) ובעשייה ציבורית. מיעוטן שנים מאתגרות של מגיפת קורונה, וכעת, כבר שנה וחצי, מלחמה שאינה יודעת די. ככל שעברו השנים הלך הזמן והתמעט, עד שלא נותר לי כמעט פנאי לעיסוק בעולמם של חכמים. לשמחתי קשר עצמו בני בכורי, הרב ידידיה הי"ו, למסע הכתיבה הזה, ובכוחות משותפים עמלנו להביאו אל המוגמר. אינה דומה כתיבה על עולמם של חכמי המשנה לכתיבה על עולמם של דורות האמצע של הגמרא. הגודש של היצירה, בדיקת כתבי היד שמרובים בשיבושים ובחלופות, הצורך לבדל בין דברי החכמים עצמם לבין הגשתם בידי עורכי הסוגיה, המבט אל התמונה הגדולה העולה מאלפי הפרטים - כל אלה חייבו עמל רב וזהירות מופלגת. החברותא עם ידידיה היא עבורי כמו מתנה שבועית; בועה בזמן שבה צללנו למעמקי הסוגיות ושוטטנו בין מרגליותיהן. השתדלנו להגיש לקוראים את מרב ההישגים של חוקרי התלמודים עד למקום שידנו הגיעה, ולספר את סיפורם הגדול של יוצרי היצירה הגדולה ביותר בתולדות ישראל - התלמוד.

אנחנו חייבים תודה לאנשים שהואילו לקרוא את הטיוטה וסייעו לנו להשביח את היצירה. ראשון לכולם מורי פרופ' ירחמיאל ברודי, איש המעלה, שבענווה גדולה הציל אותנו משגגות רבות. חברים רבים אחרים העירו על חלקים מהספר, ותודתי להם: הרב שלמה הכט, הרב שראל ויינברגר, הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, פרופ' ברכיהו ליפשיץ, פרופ' ורד נעם, ד"ר עוזי פוקס והרב ברוך קהת.

תודה גדולה לשעיה שלוס, שעבר על כל המקורות הכתובים בארמית, איתר את מראי המקומות ותרגם. תוך כדי הילוכו גם העיר והוסיף מתבונתו ומלמדנותו.

את חמשת הכרכים הראשונים של סדרת "חכמים" ערכה חנה עמית ז"ל. במהלך השנים התמודדה חנה עם מחלה ניוונית, ולא ויתרה על כוחות הרוח והיצירה שבה, עד שהשיבה נשמתה לבוראה. יהי זכרה ברוך. את מקומה בעריכת הספר ובתיקון לשונו קיבלה כנרת עזריאל, ואין מילים להודות לה על העבודה הזו. חזיתי אשה מהירה במלאכתה (על פי משלי כב, כט).

מערכת הספרים של "ידיעות", בהנהגתו של דב איכנולד ותחת עינו הפקוחה של עמיחי ברהולץ, אימצה את הספר, ואנשי צוות ההפקה של "טפר" עמלו על התקנתו לדפוס. לכולם שלוחה תודתי.

לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי

הספר הזה נכתב ונערך בימי המלחמה הארוכה שממאנת להסתיים. טלטלות רבות ממלאות את עולמנו ומערערות את סדרי החיים. חודשים ארוכים זכינו, נועה ואני, להיות עבור נכדינו מעין "פיקוד עורף" בזמן שילדינו השתתפו באופן פעיל במלחמה. בתוך כל הערעור הזה היו לימוד התורה והוראתה כעין רפואה טובה לנפש. לימוד הפרק היומי בתנ"ך והדף היומי בגמרא המשיך בכל ימות השנה, בלי התחשבות במצבי הרוח ובמצבי החיים. כמו השמש הזורחת בחוצפתה כך דופק לו הלימוד היומי על דלתותינו וממאן לעצור. הוא אינו מכיר במצבי רוח, אינו מאזין לדכדוך הנפש. הוא עומד וממתין שניכנס לתוכו, שנצלול לתוך פסוקיו ודפיו, ונתייחד לרגעים רק איתו. ככל שארכה הדרך וככל שקצרה הרוח וככל שרבתה הערבוביה והמבוכה כך למדנו לאחוז בלימוד היומי, כעוגן וכנחמה. כמו התיבה של נח כך תיבותיה של התורה נותנות לנו תחושת ביטחון ויציבות. הכול מעורער, והאותיות העתיקות אינן נעתקות. את כתיבת ההקדמה דחיתי ככל האפשר לפני הדפסת הספר. האמנתי שבמהלך החודשים האלה (חורף תשפ"ה) נוכל לסיים את הפרק המטלטל בתולדות ישראל, ולראות את כל החטופים בביתם, מי בחיבוק חי ועוטף ומי במנוחת עולמים. יהי רצון שנזכה כולנו להיות שותפים בכתיבת הפרק הבא בתולדות ישראל, שיהיה מלא בחיים ובהארת פנים.

לא ימושו מפיך

...לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם.

מאי אמר ה'? אמר הקדוש ברוך הוא: אני ערב לך בדבר זה.

מאי מעתה ועד עולם - אמר רבי ירמיה: מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה (בבלי, בבא מציעא פה ע"א).

אל סבב הלימוד של הדף היומי הנוכחי (שהחל לפני למעלה מחמש שנים) הצטרפה אשתי נועה, ומאז היא מסורה אליו בהתמדה גדולה, לצד עבודתה בניהול תוכנית יועצות ההלכה ובהוראה במדרשת נשמת. נועה גדלה בבית הוריה, ידידיה ורחל כהן ז"ל, בקיבוץ סעד. הבית היה עטוף כולו בספרים וספוג באהבת תורה. גם אחרי הסתלקותו של ידידיה (לפני ארבעים שנה) המשיכה רחל לשמר את רוח האהבה הזו, וילדינו גדלו על ברכיה ובניחוח המיוחד של הבית הזה. את הספר הזה אני מבקש להקדיש להם בתודה על הטוב שגמלו לנו, על העץ ועל פרי העץ.

ביקשתי מהרבנית מישל פרבר, מייסדת ומנהלת "הדרן" (ארגון שמנגיש את לימוד הגמרא לנשים) לכתוב את המבוא לספר. שנים רבות נשים לא למדו גמרא. בדורנו חל מפנה דרמטי בתחום זה. אנו מתחילים לראות היום את אפס קצהו של המפגש הזה. מה שבעיקר ניתן לזהות הוא שמחה רבה, מרץ ויצירתיות. בעולם החינוך מדברים על עייפות ובעייתיות בלימוד הגמרא. אצל נשים ישנה חדוות הגילוי ושמחת הלימוד, שמחתו של צמא שפגש מעיין.

זכו ילדינו ונכדינו לראות את נועה מתהלכת כבת בית בעולמם של יוצרי הגמרא, ויחד איתה אני נושא תפילה לבורא עולם בכל יום שיהיו צאצאנו וצאצאי צאצאינו יודעי שמו ולומדי תורתו לשמה.

ניסן תשפ"ה, ירושלים.

מבוא

מבוא

הרבנית מישל פרבר^* 

כל נרטיב היסטורי מתמקד בסופו של דבר ביסוד האנושי. אף שלאורך הדורות המניע הרשמי לפנייה לתלמוד היה לימוד הלכה, הסיפורים האנושיים שמאחורי דברי חז"ל הותירו חותם משמעותי, וממשיכים להיות רלוונטיים גם היום. סיפורים אלו שופכים אור על סיבת המחלוקת של אביי ורבא, אשר חלקו באופן עקבי בנושאים שונים החל בהשבת אבידה וכלה בתשלום למפרשי חלומות, ועל שאלות כגון מדוע נבחר רבה בעל השכל האנליטי להיות ראש ישיבה, בעוד רב יוסף בעל הידע העצום לא נבחר, או מדוע גורש רבי ירמיה מבית המדרש, ומדוע הוחזר אליו מאוחר יותר. התלמוד, הנרטיב המנחה את היהודים מזה אלפי שנים, שזור בחייהם של האנשים שכתבו וערכו אותו, וכמעט בלתי אפשרי להבין אותו באופן מלא ללא סיפוריהם האישיים.

בכרך הנוכחי בסדרת "חכמים" הרב בני לאו ממשיך בעבודתו החשובה; מתן הקשר לחכמי התלמוד. כרך זה עוקב אחר האמוראים מהדור השלישי והרביעי, ומציג דיוקנאות של חכמים בעלי גישות מגוונות לעיסוק בתורה שבעל פה. הרב בני בוחן את מערכות היחסים שלהם, חוקר את דמויות הרבנים שהיוו עבורם מודל לחיקוי, מעמיק בהבדלי המתודולוגיות, ונותן את הדעת גם למצבם הכלכלי. באמצעות הדגשת ההקשר ההיסטורי של החלטות חכמי התלמוד, חוזקותיהם הייחודיות, הדרכים שבהן בחרו והבדלי האישיות ביניהם, הרב בני מספק תובנות על נקודות המבט השונות של החכמים ועל דרכי עיצוב ההחלטות ההלכתיות שהתקבלו לפני למעלה מ־1,700 שנה, ושממשיכות להשפיע על חיינו.

הסיפורים האנושיים המרתקים מכוננים פרספקטיבה חשובה לרגע ההיסטורי הנוכחי שלנו. ההשפעה המלאה של מלחמת 7 באוקטובר על קהילותינו ועל אורח חיינו עדיין אינה ידועה, אך אנו מבינים כבר כעת אינטואיטיבית שחיינו השתנו עמוקות. בהמשך לסיפורי החכמים, ייתכן שהשילוב והחוסן שהיו מנת חלקם של חכמי התלמוד מספקים מודל גם לתקופתנו. בדומה לכרכים הקודמים בסדרת "חכמים", גם כרך זה מארגן את החכמים לפי דור ומיקום, ומדגיש במיוחד את ההבדלים בגישות בין שני מרכזי לימוד התורה: ארץ ישראל ובבל. למרות שכל אחד משני המרכזים פיתח את התורה שבעל פה באופן אחר, נשמרו קשרים חזקים ביניהם, ולעתים קרובות נשלחו ממקום אחד למשנהו סוגיות להתייעצות. תלמידי חכמים כדוגמת רבי ירמיה עברו מארץ ישראל לבבל, בעוד אחרים כמו רבין ורב דימי נסעו הלוך ושוב, מביאים את מסורות ארץ ישראל לבבל ומחזקים את הקשר בין המרכזים. עם זאת, אי־אפשר להתעלם מהמתח בין שני המקומות, ומרצונם של כמה מהחכמים לבסס את עליונות מרכז התורה שלהם, כפי שמדגימה אמירתו של רבי זירא "אוירא דארץ ישראל מחכים" (בבא בתרא קנח ע"ב), המייחסת יתרונות לארץ ישראל על פני בבל. דוגמה נוספת היא בהגעתו של רבה בר בר חנה לבבל (פסחים נא ע"א); במקומו החדש הוא ממשיך לאכול חֵלֶב שנמצא בקיבה, בהתאם למנהגי מולדתו, אך מסתיר זאת מהרבנים המקומיים. התנהגות זו פגעה בחכמי בבל, שהרגישו שהתעלמותו ממנהגיהם מבטאת זלזול.

בתקופת התלמוד היה המפגש עם אדם מארץ רחוקה אירוע נדיר ויוצא דופן, אך כיום המציאות שונה. בשנים האחרונות חל בלימוד התורה שינוי דרמטי בשל התקדמויות טכנולוגיות; חלקן הואצו בעקבות מגפת הקורונה. מרכזי לימוד יהודיים שונים מקיימים כעת אינטראקציות במגוון דרכים. שיעורי זום, הסכתים ורשתות חברתיות מחברים בין לומדי תורה ברחבי העולם, ומאפשרים גישה למקורות ולכתבי יד שלא היו נגישים לרוב הלומדים בעבר, וכך קהילות מבודדות בכל מקום בעולם יכולות בימינו לעסוק בתלמוד. על אף השינוי בתדירות המפגש, המתח בין מרכזים (ופריפריות) של קהילות יהודיות המתבטא בתלמוד ממשיך גם בימינו, בגרסה מודרנית.

נוסף על המתח בין בבל לארץ ישראל, גם לפוליטיקה ולכוח היו תפקידים משמעותיים בחייהם של החכמים בתקופה הנדונה בספר זה, וסוגיות אלה מהדהדות גם כיום. כך למשל רבי שמעון בן פזי, חכם שהיה מקורב לנשיא, חיפש תקדים מקראי לטענה כי על בני שבט יהודה - כלומר משפחת הנשיא - להיות אחראים למינוי אנשים לתפקידי הנהגה, ולמעשה ביקש להאדיר בכך את כוח שלטונם של מקורביו, בעוד רבי מנא דחה פרשנות זו מכול וכול (ירושלמי, הוריות ג, ה [מח ע"ג]). למעשה, חלק מהחכמים חיפשו תפקידי הנהגה, בעוד אחרים נרתעו מכוח. רבי זירא, למשל, התפלל שקודמו, רבי אילעא, יאריך ימים ויציל אותו מהאחריות להיות ראש הישיבה (בבא מציעא פה ע"א).

יש בין החכמים מחלוקות התלויות בהשפעות גיאוגרפיות ובמאפיינים אישיים, ואילו אחרות נובעות ממסורות חינוכיות שונות ומנסיבות היסטוריות. התיאורים המוקדשים בספר לאביי ורבא מאירים את האופנים שבהם הרקע השונה של שתי הדמויות התלמודיות המרכזיות הללו עיצב את נקודות המבט שלהם, כפי שמשתקף ב־428 המחלוקות ביניהם. מעניינת השערתו של הרב בני שחרף העובדה שאביי ורבא גדלו קרוב זה לזה ולמדו אצל כמה מורים משותפים הם כמעט שלא נפגשו פנים אל פנים, ופעלו כרבנים בערים שונות ובהן מציאויות חברתיות־כלכליות שונות.

גדולתו של אביי, מסביר הרב בני, באה בחלקה מהחינוך הכפול שלו על ברכי רבה, החדשן הגדול (עוקר הרים), מחד גיסא - ורב יוסף, שומר המסורת (סיני), מאידך גיסא. אביי שלט בשתי הגישות, ואיזן בין אימות מקורות לניתוח יצירתי. הוא הצטיין בלימוד תיאורטי, אך הוא היה גם אנושי, והתקשה לתת פסקי דין סופיים. לעומתו רבא היה תלמידו של רב נחמן, הדיין המומחה. הרב בני מתאר את רבא כסקרן ומעורב עמוקות בחקירת פסקי הדין של רב נחמן. גישתו המעשית והמכריעה של רבא לפסיקה הפכה אותו בסופו של דבר למנהיג קהילה, שהתעצב באמצעות לימודיו עם רב נחמן, רב חסדא ושותפו ללימוד, רמי בר חמא.

התקופה שאביי ורבא חיו בה אפשרה את היצירתיות הייחודית שלהם. כאמוראים מהדור הרביעי הם למדו בתקופה שטקסטים תנאיים היו כמעט מוצר מוגמר, והיה בכך כדי לאפשר להם לעסוק בניתוח השוואתי, בחשיבה לוגית ובפסיקות חדשניות. העומק התיאורטי של אביי וההחלטיות המעשית של רבא השלימו זה את זה. וחשוב מכול, לשניהם היה מקום בחוויה היהודית.

לעיל הוזכרו מאבקי הכוחות בין מרכזי היהדות השונים, הרצון לקביעת מקורות הכוח וההנהגה, והמסורות החינוכיות השונות; כל אלה השפיעו על האינטראקציה שבין בתי המדרש. במקהלת הקולות הזאת משתלב קול נוסף: קולו של הגיוון. הרב בני מציין כי בתקופה זו היה מעבר מבית המדרש לבית הכנסת, אך ברור מהמקורות כי בית המדרש - ובמיוחד הגיוון שבו - עדיין היה בעל חשיבות עליונה בעיני החכמים.

יופיו של בית המדרש ביכולתו לאמץ מגוון דעות ואישיויות, גם אם לעתים נלווה לכך מתח. התמודדות מעין זו ניכרת בסיפורים הקשורים בדמותו של רבי ירמיה. רבי ירמיה, במקור מבבל, עלה לארץ ישראל בגיל צעיר, והיה לדמות בולטת בבית המדרש. בסתמא דגמרא (סנהדרין יז ע"ב) נקבע שהביטוי "אמרי במערבא" (אמרו בארץ ישראל) מתייחס לרבי ירמיה ספציפית; אפשר ללמוד מכך על חשיבותו. עם זאת, שאלותיו הפרובוקטיביות בסגנון "מה אם" דחפו את גבולות הנימוק ההלכתי, ולעתים קרובות בחנו את סבלנותם של עמיתיו.

כאשר המשנה דנה במעמדו ההלכתי של גוזל שנמצא ליד שובך (בבא בתרא כ"ג ע"ב), רבי ירמיה שואל: "רגלו אחת בתוך חמשים אמה, ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה - מהו?" בכך, על פי הבנת חכמי בית המדרש, רבי ירמיה מערער על מושג השיעורים, שהוא עקרון יסוד בהלכה, וקיצוניותה של השאלה הובילה לגירושו מבית המדרש. עם זאת, בהמשך המסכת (קסה ע"ב), קבוצת החכמים שולחת לו שאלה שמשקפת באופן אירוני את שיטת החקירה שלו עצמו: "דשלחו מתם חברייא לרבי ירמיה: עד אחד בכתב ועד אחד על פה, מהו שיצטרפו?" רבי ירמיה השיב בענווה, "אני איני כדיי ששלחתם לי, אלא כך דעת תלמידכם נוטה - שיצטרפו". לאחר ששמעו את תשובתו, החליטו חכמים להחזירו לבית המדרש.

הרב בני מציע שנימת הענווה בדברי רבי ירמיה, המצביעה על שינוי בגישתו, היא שהובילה להחזרתו לבית המדרש. עם זאת, ניתן להציע גם הסבר חלופי: ייתכן שאיש מבאי בית המדרש לא יכול היה לענות על השאלה, ורק דרך החשיבה הייחודית של רבי ירמיה - חקירות ה"מה אם" שלו - היה ביכולתה לספק את הפרספקטיבה הדרושה. בהכירם בכך הבינו החכמים שתכונתו של רבי ירמיה שהובילה פעם לגירושו היתה, למעשה, הכרחית. נראה שחינוכו של רבי ירמיה בבבל ומעברו המאוחר לארץ ישראל הפכו אותו לאדם מן החוץ, המשלב שתי תרבויות שונות. נקודת המבט הייחודית שלו, שלא הוערכה במלואה בתחילה, נתפסה בסופו של דבר כחיונית לשימור מסורות התורה.

כפי שבתקופתם של חכמים נדרשה מערכת כלים להפצת התורה שבעל פה, כך נדרשת מערכת כזאת גם בדורנו, המתמודד עם אתגרים והזדמנויות חסרי תקדים. ההתקדמות הטכנולוגית שינתה את דרך הלימוד שלנו, וכך גם סוגיית המגדר. עד לפני כמה עשרות שנים, גישתן של נשים לתלמוד היתה מוגבלת. האינטרנט והמשאבים הדיגיטליים, שחברו לשינויים חברתיים בחברה הדתית והכללית, פתחו את הגישה ללימוד תורה, ונשים הצטרפו לשיח הלומדים, מביאות איתן נקודות מבט רעננות ומעשירות את השיחה. שינויים אלו משקפים דיונים היסטוריים על הכלה ועל יכולת הסתגלות, ומחזקים את הצמיחה האינטלקטואלית, בדומה לתהליך שעברו חכמים ביחס לרבי ירמיה; בתחילה הוא נתפס כנטל על בית המדרש, אך בסופו של דבר הבינו באי בתי המדרש את היתרונות הגיאוגרפיים וההגותיים שהוא מביא עמו.

גם תנועת הדף היומי, שהשיק הרב מאיר שפירא בשנת 1923, שינתה את האופן שבו לומדים ולומדות מתמודדים עם התלמוד, והוסיפה על הגיוון. בעוד ששיטות מסורתיות מתמקדות בדרך כלל בלימוד מעמיק של כמה שורות טקסט במרחב מצומצם, שיטת הדף היומי, שהתעצמה בזכות הטכנולוגיה המודרנית, הפכה את הלימוד לדמוקרטי יותר, ובזכותה הוא מגיע לעשרות אלפי אנשים ונשים מדי יום. שיטות אלו משלימות זו את זו, בדומה לגישות של רבה ורב יוסף: ההעמקה פוגשת את היישום ואת רוחב היריעה.

התקופה המתוארת בכרך השישי של "חכמים" היתה תקופה של הפנמת מציאות היסטורית חדשה. היתה בה פריחה של הישגים אינטלקטואליים והתחדשות של הסיפור היהודי. חכמי התקופה הטביעו את חותמם על בית המדרש ועל העולם היהודי, באמצעות אימוץ ריבוי קולות, אשר כולם מחויבים להמשכיות יהודית ולהעברת התורה שבעל פה.

סיפורים נצחיים אלו מדברים על מאמץ תמידי להסתגל לשינויים במקביל לשמירה על האחיזה במסורת. חיבורים כספר זה וקודמיו הופכים את חכמי התלמוד לנגישים יותר, וכך מאפשרים לנו לאמץ את נקודת המבט שלהם ואת התובנות שהם מביאים איתם. חכמים מציעים לקחים חשובים במנהיגות, בגיוון ובחוסן, לקחים שיכולים לעורר השראה בקהילות יהודיות עכשוויות בנות זמננו המתמודדות עם אותן סוגיות אקטואליות ורלוונטיות; סוגיות של חינוך, התנהלות כלכלית, יחס לאחר ועוד ועוד.

המודל שחכמים מייצרים, של למידה זה מזה, שמיעת קולות שונים ושילובם במודל של מסורת חזקה ששורשיה באמונה ובהלכה, יהווה לנו מדריך להיום ולדורות הבאים, לעתיד יהודי ששורשיו יונקים מהעבר וממשיך להצמיח ענפים חדשים.