הוּא מְצַיֵּר, הוּא חוֹלֵם, הוּא מְפַחֵד, וְהוּא מֵת עַל פִּיצָה!
נָדָב, הַיֶּלֶד הַכָּחֹל, וּבַּארְט כַּלְבּוֹ הַנֶּאֱמָן מֻקָּפִים בַּחֲבֵרִים מֻפְלָאִים. הֵם לֹא סְתָם חֲבֵרִים, הֵם חֲבוּרָה שֶׁל גִּבּוֹרִים בִּלְתִּי מְנֻצָּחִים!
הַחֲבוּרָה מַחְלִיטָה לִרְאוֹת יַחַד סֶרֶט. גַּם נָדָב שָׂמֵחַ לִקְרַאת הַסֶּרֶט, עַד שֶׁהַסֶּרֶט מַתְחִיל וְעַל הַמָּסָךְ מוֹפִיעַ ״פְרֵדִי פְּנֵי פִּיצָה״...
אֵיזֶה פַּחַד! פְרֵדִי הָאָיֹם מִתְגַּנֵּב מִן הַסֶּרֶט אֶל הַחַיִּים הָאֲמִתּ ִיִּים, וְרוֹדֵף אֶת נָדָב בְּכָל מָקוֹם, בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם.
הַאִם נָדָב יַצְלִיחַ לְהָבִיס אֶת מִפְלֶצֶת הַפִּיצָה הַנּוֹרָאִית שֶׁפּוֹלֶשֶׁת אֲפִלּוּ לַחֲלוֹמוֹת שֶׁלּוֹ, וּמְאַיֶּמֶת לַהֲרֹס אֶת כָּל מָה שֶׁבָּנָה, כּוֹלֵל הַחֲבוּרָה?
סֵפֶר שְׁלִישִׁי בָּעֲלִילוֹת הַפְּרוּעוֹת שֶׁל הַיֶּלֶד הַכָּחֹל, קוֹמִיקְס רֵאשִׁית קְרִיאָה פְּרִי עֵטוֹ וּמִכְחוֹלוֹ שֶׁל נָדָב נַחְמָנִי, שֶׁחוֹזֵר לְיַלְדוּתוֹ בִּטְבֶרְיָה וּמֵבִיא לַקּוֹרְאִים סִפּוּר חָדָשׁ וּמְרַגֵּשׁ עַל פַּחַד וְאֹמֶץ, וְעַל הַכּוֹחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל מִפְלֶצֶת, גַּם אִם הִיא עֲשׂוּיָה מִגְּבִינָה!
