מחקרים בעברית החדשה ובלשונות היהודים

פתח דבר

עם פרישתה של פרופ' אורה (רודריג) שורצולד מעבודתה באוניברסיטת בר־אילן, אנו שמחים להגיש לה ספר זה כהוקרה על פועלהּ המחקרי החשוב בלשון העברית ובספרדית היהודית.

אורה שורצולד נמנתה עם תלמידיה הראשונים של המחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות באוניברסיטת בר־אילן והתקבלה כאחת המרצות הראשונות במחלקה זו. היא התקדמה בה מדרגת עוזרת הוראה ועד לדרגת פרופסור אמריטוס. תרומתה הרבה לאוניברסיטה ניכרה לא רק בהוראה ובמחקר אלא אף בפעולתה במסגרת ועדות מרכזיות. בזכות נועם הליכותיה ונכונותה לסייע בכל הנדרש נתחבבה על עמיתיה ועל תלמידיה.

מחקריה של אורה שורצולד על העברית החדשה עוסקים בתחומים רבים ומגוּונים, והם מתמקדים בעיקר בפונולוגיה ובמורפולוגיה ומבליטים את הקשר שבין הלשון, החינוך והחברה. השילוב בין התחומים הללו עובר כחוט השני בכל פרסומיה החשובים, המתפרשׂים על פני ארבעה עשורים. במקביל לחקר הלשון העברית עוסקת פרופ' שורצולד גם בחקר הספרדית היהודית והלאדינו. בתחום זה היא חושפת את היסודות העבריים והארמיים שבספרדית היהודית ואת הרכיבים של הספרדית היהודית בעברית החדשה. כמו כן, היא תורמת להכרת טקסטים יהודיים מסורתיים שנכתבו בלאדינו או תורגמו לשפה זו. על כל אלה תעיד רשימת פרסומיה הרבים המובאת כאן בהמשך.

מלבד פעילותה המחקרית, אורה שורצולד מעורבת בעשייה ציבורית בתחום הלשון העברית. היא חברה באקדמיה ללשון העברית ומשמשת בה כיושבת ראש הוועדה למונחי בלשנות. כמו כן היא כיהנה כנשיאת "החוג הישראלי לבלשנות" ו"האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה" ומשמשת כיושבת ראש ועדת המקצוע לשון עברית במשרד החינוך. היא בעלת שם עולמי כחוקרת, מרצה מבוקשת בכנסים מדעיים ומוזמנת להרצות בארץ ומחוצה לה. היא מורה מוערכת מאוד והעמידה תלמידים רבים במהלך השנים, וחלק מהם הפכו לחוקרים בפני עצמם.

תחומי המחקר הענפים שבהם עוסקת פרופ' שורצולד באים לידי ביטוי בשערי הספר שלפנינו. למעשה, שערים אלו מייצגים את כל ענפי הבלשנות. מיטב החוקרים בתחום הלשון העברית החדשה ולשונות היהודים נענו בשמחה לבקשתנו לתרום מאמר מפרי עטם לקובץ זה, והדבר מעיד על ההערכה הרבה שאורה שורצולד זוכה לה בקרב קהיליית החוקרים. שלושים ושמונה מאמרים נתקבלו לבסוף לפרסום, אחדים מהם כתובים בידי שני חוקרים. למרבה הצער, שלושה מן המחברים, פרופ' רפאל ניר ז"ל, פרופ' משה אזר ז"ל ופרופ' מרים שלזינגר ז"ל, הלכו לעולמם בטרם התפרסם הספר. יהא זה אפוא גם יד לזכרם.

אנו מבקשים להודות בראש ובראשונה למחברי המאמרים על תרומתם החשובה לספר. כמו כן אנו מודים מקרב לב למוסדות שסייעו לנו להוציא את הספר לאור. תודה מיוחדת לכל אלו שעשו במלאכה בבית ההוצאה לאור "כרמל". אנו מקווים שאסופת מאמרים זו תישא חן בעיני הקוראים ותתרום תרומה משמעותית לעוסקים בתחומי הלשון העברית החדשה ולשונות היהודים, כמו גם לקהל האינטלקטואלים המתעניינים בכך.

העורכים

אורה (רודריג) שורצולד - רשימת פרסומים

עבודת מ"א: הגזרות העלולות בלשון המשנה על־פי המשנה, מהדורת לו בהשוואה למקרא ולארמית הארצישראלית. אוניברסיטת בר־אילן תשכ"ט. המדריך: ד"ר גדעון הנמן ז"ל.

עבודת דוקטור :Lexical Representations, Phonological Processes, and Morphological Pattern in Hebrew, האוניברסיטה של טקסס באוסטין 1973. המדריך: פרופ' רוברט ד' קינג.

ספרים וחוברות

כללי

רשמי מחקר: הנחיות לכתיבת עבודה סמינריונית. רמת גן תשנ"ז. 24 עמ'.

אורה שורצולד-רודריג ומיכאל סוקולוף. מילון למונחי בלשנות ודקדוק. רכס, אבן יהודה תשנ"ב. 288 עמ'.

ספרים על עברית

דקדוק ומציאות בפועל העברי. אוניברסיטת בר־אילן, רמת גן 1981. 127+ix עמ'.

העברית בת־זמננו א, ב. יחידות 9-10 בקורס "פרקים בתולדות הלשון העברית", החטיבה המודרנית. האוניברסיטה הפתוחה, תל־אביב תשנ"ד. 146 עמ'.

Modern Hebrew. LINCOM EUROPA, München 2001. pp. 90.

פרקים במורפולוגיה עברית. 12 יחידות לימוד בארבעה כרכים. האוניברסיטה הפתוחה, תל־אביב תשס"ב. 177+352+223+184 עמ'.

ספרים על לאדינו

תרגומי הלאדינו לפרקי אבות: עיונים בדרכי התרגום מלשון חכמים לספרדית־יהודית (עדה ולשון יג). מאגנס, ירושלים תשמ"ט. יד+vii518+ עמ'.

מילון ההגדות של פסח בלאדינו (עדה ולשון כז). מאגנס, ירושלים תשס"ח. יב+364+viii.

סדר נשים: סידור תפילות בלאדינו, סלוניקי, המאה השש עשרה. מכון בן־צבי, ירושלים תשע"ב. יא+247+[40].

מאמרים על העברית

'התנועות בעברית ובאנגלית: מחקר ספקטרוגראפי'. בלשנות עברית חפ"שית 6: תשל"ב, עמ' 1-11.

‘Roots and Patterns in the Modern Hebrew Lexicon’. Hebrew Abstracts 14: 1973, pp. 95-96.

'שרשים, בסיסים ומבנה המורפמות'. לשוננו לח: תשל"ד, עמ' 131-136.

'עוד בעניין יחסי שורש ודגם במילון העברי'. בלשנות עברית חפ"שית 9: תשל"ה, עמ' 47-59.

'על הוראת הנשוא המורחב: הנשוא המורחב והאוגד'. החינוך מח: תשל"ו, עמ' 246-251.

'לשאלת תקינותם והיווצרותם של משפטי הייחוד בעברית'. בר אילן יג: תשל"ו, עמ' 321-340.

'גישות תיאורטיות קונקרטיות ומופשטות בניתוח בגדכפ"ת – בכ"פ בעברית'. לשוננו מ: תשל"ו, עמ' 211-232.

'הוראת הנשוא המורחב: ניבים, מושאים, תוארי פועל ונשואים כוללים'. החינוך מט: תשל"ז, עמ' 365-372.

'ייצוגם הלקסיקאלי של הפעלים העלולים'. בלשנות עברית חפ"שית 12: תשל"ז, עמ' 25-36.

‘The Influence of Demographic Variables on Linguistic Performance’. Quantitative Linguistics, Glottometrica 1: 1978, pp. 173-197.

'תופעות בלשניות והשתקפותן בתחבירה של מלת השאלה "מי" בלשון המקרא'. בית מקרא עו: תשל"ט, עמ' 81-88.

'כללי התאם במין ובמספר ואוניברסלים לשוניים'. ביקורת ופרשנות יג/יד: תשל"ט, עמ' 251-263.

'נורמאטיביות וטבעיות בתחולת חוק מורפופונמי בעברית החדשה'. בר־אילן טז/יז: תשל"ט, עמ' 171-192.

'הבררה: עיון בשאלה תחבירית, לוגית ומורפולוגית'. לשוננו מג: תשל"ט, עמ' 112-120.

שורצולד אורה ומרים גיליס. 'שגיאות הכתיב אצל ילדים בבית־הספר היסודי'. החינוך נב: תשל"ט, עמ' 45-52.

'מה בין המשפט החסר למשפט הסתמי?'. לשוננו לעם ל: תשל"ט, עמ' 15-21.

'מעלילות הפועל העלול'. בלשנות שימושית 2: תש"ם, עמ' 63-76.

'תהליכים מקבילים בלשון חכמים ובלשון ימינו'. מחקרים בעברית ובלשונות שמיות (בעריכת גד בן עמי צרפתי, פנחס ארצי, חיים יונה גרינפילד ומנחם צבי קדרי). אוניברסיטת בר אילן, תש"ם, עמ' 174-188.

‘Grammaticality in Modern Hebrew’. International Journal of Middle-Eastern Studies 13: 1981, pp. 11-19.

‘Frequency Factors as Determinants in the Binyanim Meanings’. Hebrew Studies 22: 1981, pp. 131-137.

'הערות אחדות על נטיות "יש" ו"אין" קיומיות בעברית המדוברת'. בלשנות עברית חפ"שית 19: תשמ"ב, עמ' 59-70.

‘Feminine Formation in Modern Hebrew’. Hebrew Annual Review 6: 1982, pp. 153-178.

'שכיחות וסדירות בלשון: עיונים והשלכות'. עיונים בחינוך 35: תשמ"ג, עמ' 163-174.

'העברית בדור הבא?'. לשוננו לעם לד: תשמ"ג, עמ' 180-190 (התפרסם גם כחלק מן הסימפוזיון "הלשון העברית לקראת העתיד", הוראה אקדמית של העברית בת־זמננו: דברי הסדנה א' (בעריכת רפאל ניר). המרכז הבין־ארצי להוראת תרבות ישראל באוניברסיטאות, ירושלים תשמ"ה, עמ' 96-101).

‘Gender Distinction and Feminine Formation in Modern Hebrew’. Proceedings of the XIII International Congress of Linguists (held in Tokyo 1982), Tokyo 1983, pp. 569-571.

‘Markedness Relations in the Pronunciation of the Prefixed Particles in Modern Hebrew’. AfroAsiatic Linguistics 9(2): 1984, pp. 73-86.

‘Analogy and Regularization in Morphophonemic Change: The Case of the Weak Verbs in Post-Biblical Hebrew and Colloquial Modern Hebrew’. AfroAsiatic Linguistics 9(2): 1984, pp. 87-100.

'מבטאו של הדור הצעיר בישראל'. שבט ועם י: תשמ"ה, עמ' 66-75.

'הלשון העברית כנושא בשירי ילדים'. מחקרים בספרות ילדים (בעריכת מירי ברוך ומאיה פרוכטמן), ירושלים תשמ"ה, עמ' 207-236.

אורה שורצולד ורחל משיח. 'מוזרויות לשון אצל עודד בורלא?'. ספרות ילדים ונוער יא(ד), סיון תשמ"ה, עמ' 23-26, 46.

'דרכי היצירה של מין נקבה/ בניינים וזמנים בעברית המודרנית'. הוראה אקדמית של העברית בת־זמננו:דברי הסדנה א' (בעריכת רפאל ניר), ירושלים תשמ"ה, עמ' 80-86, 86-89.

'תקציר מפורט של הספר "דקדוק ומציאות בפועל העברי"'. בתוך:

Hebräische Beitrage zur Wissenschaft des Judentum deutsch abgezeigt I: 1985, pp. 43-51.

Ora Schwarzwald & Rivka Herzlich. ‘La crise de la langue en Israel’. La crise des langues (édité par Jacques Maurais). Gouvernement du Quebec, Conseil de la Langue Français & La Maison Robert 1985, pp. 393-401.

‘Hebrew Grammar: Wishful Teaching’. Bulletin of Higher Hebrew Education 1(2): 1986, pp. 7-14.

'שלושה ביטויי עבר־רחוק בעברית המדוברת'. לשוננו לעם לח: תשמ"ז, עמ' 300-303. (התפרסם קודם לכן בנוסח מקוצר יותר ב"שי לחבר", קובץ רשימות המוקדשות לחיים רוזן במלאת לו ס"ה שנים, החוג הישראלי לבלשנות, ירושלים תשמ"ז, עמ' 13).

'נונסנס, לשון ושיטה אצל עודד בורלא'. פרקים ז: תשמ"ז, עמ' 63-79.

'מודעות לשונית ונורמטיביות אצל עודד בורלא'. מחקרים בלשון ב-ג: תשמ"ז, עמ' 459-472.

'צופית ופרחחית: יצירת השמות אצל עודד בורלא'. עיונים בספרות ילדים 3: תשמ"ז, עמ' 11-21.

'מצוי ורצוי בהוראת הדקדוק העברי'. הד האולפן 35: תשמ"ח, עמ' 7-13.

'הלשון בספרות ילדים: מסה על הלשון ותקנתה'. באמת?! (מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים, בית ברל) 2: תשמ"ח, עמ' 155-162.

‘Language Problems as Reflected in Hebrew Poems for Children’. Language Problems and Language Planning 12: 1988, pp. 238-251.

'לשימושי המקור המוחלט בעברית החדשה'. לשוננו נג: תשמ"ט, עמ' 107-112.

'כלל היוצא מן הכלל'. עם וספר ה: תשמ"ט, עמ' 20-34.

'עיונים בסגנונו של עודד בורלא'. בלשנות עברית 28-30 (קובץ מיוחד על תורת הסגנון והטקסט הספרותי): תש"ן, עמ' 171-179.

'נדידות טעמים בעברית המדוברת'. שי לחיים רבין: אסופת מחקרי לשון (בעריכת משה גושן-גוטשטיין, שלמה מורג ושמחה קוגוט), אקדמון, ירושלים תשנ"א, עמ' 393-414.

Shmuel Bolozky & Ora (Rodrigue) Schwarzwald. ‘On Vowel Assimilation and Deletion in Casual Modern Hebrew’. Hebrew Annual Review 12: 1990, pp. 23-48.

‘Grammatical vs. Lexical Plural Formation in Hebrew’. Folia Linguistica XXV: 1991, pp. 577-608.

‘Lexical Weight in Hebrew Inflectional Feminine Formation’. Semitic Studies in Honor of Wolf Leslau on the Occasion of his 85th Birthday (edited by Alan Kaye). Otto Harrassowitz, Wiesbaden 1991, pp. 1409-1425.

Shmuel Bolozky & Ora (Rodrigue) Schwarzwald. ‘On the Derivation of Hebrew Forms with the +ut Suffix’. Hebrew Studies 33: 1992, pp. 51-69 (with).

‘Hebrew Language Studies in Israeli Universities’. Bulletin of Higher Hebrew Education 5-6: 1992/3, pp. 7-12.

'קטנים וגדולים אצל עודד בורלא: עיוני לשון וספרות'. באמת?! (מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים, בית ברל) 6-7: תשנ"ג, עמ' 11-26.

'דרכים לתגבור יכולת ההבעה בעל־פה ובכתב'. תלפיות: שנתון המכללה תשנ"ג-תשנ"ד, עמ' 28-34.

'שקיעי ספרדית־יהודית בעברית החדשה'. פעמים 56: תשנ"ג, עמ' 33-49.

אורה (רודריג) שורצולד ואלה נרדים. 'שפעל עברי'. לשוננו נח: תשנ"ד-תשנ"ה, עמ' 145-152.

'שיבוץ של מילים לועזיות ביצירות ספרותיות'. השפעות הלעז על העברית בת־זמננו (פסיפס 2 [בעריכת מלכה מוצ'ניק]), האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"ה, עמ' 31־47.

הסעיפים "פונולוגיה ומורפולוגיה" בערך עברית מודרנית, ו"מילון", "סוציולינגויסטיקה", "פונולוגיה", ו"מורפולוגיה", בערך עברית, לשון. כרך מילואים ג, האינציקלופדיה העברית. חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ וספרית פועלים, ירושלים ותל אביב תשנ"ה, עמ' 744-746, 748.

אורה (רודריג) שורצולד וצפורה (שחורי) רובין. 'משפטים חסרים בסיפורת ובמחזה'. תעודה (מחקרים בלשון העברית – ספר זיכרון לאליעזר רובינשטיין) ט: תשנ"ה, עמ' 297-308.

'שקיעי המילון העברי בימינו: השפעת המקורות, לשונות היהודים ולשונות העמים על העברית בת־זמננו'. בלשנות עברית 39: תשנ"ה, עמ' 79-90.

'הלשון והמורה'. תלפיות ח: תשנ"ה-תשנ"ו, עמ' 162-169.

'הוראת הכתיב בשיטת החילופים המורפופונמיים'. ספר הדסה קנטור: אסופת מחקרים בלשון (בעריכת אורה שורצולד ויצחק שלזינגר), חן, רמת גן תשנ"ו, עמ' 196-204.

'חקר העברית החדשה בראי הבלשנות לשיטותיה'. מחקרים בלשון ז: תשנ"ו, עמ' 145-161.

'מלים בסיומת +_יים בעברית: צורתן, יצירתן ושימושיהן'. מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים מוגשים לשלמה מורג (בעריכת משה בר־אשר). האוניברסיטה העברית ומוסד ביאליק, ירושלים תשנ"ו, עמ' 341-358.

'צרכים ומטרות בהוראת לשון במכללות'. דפים 22: תשנ"ו, עמ' 7-18.

‘Syllable Structure, Alternations and Verb Complexity: The Modern Hebrew Verb Patterns Reexamined’. Israel Oriental Studies 16: 1996, pp. 99-112.

'ידיעת לשון ומודעות לשון'. אסופות ומבואות בלשון ב: פרקים בעברית לתקופותיה, אסופת זיכרון לשושנה בהט. האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשנ"ז, עמ' 399-412.

‘Hebrew Suffixes, Morpheme Structure, and Phonological Processes in Inflection and Derivation’. Proceedings of the 16th International Congress of Linguists (edited by Bernard Caron). CD-ROM, Elsevier Science 1997, Pergamon, Oxford, Paper No. 0205.

'משקל ההשפעה הזרה בעברית'. עם וספר י: תשנ"ח, עמ' 42-55.

'כמה הצעות לפיתוח המודעות הלשונית'. תלפיות י: תשנ"ח, עמ' 208-220.

‘Word Foreignness in Modern Hebrew’. Hebrew Studies 39:1998, pp. 115-142.

‘Inflection and Derivation in Hebrew Linear Word Formation’. Folia Linguistica XXXII: 1998, pp. 265-287.

'על יצירת שמות תואר ועל תהליכי גזירה ונטייה'. חלקת לשון 27: תשנ"ט, עמ' 9-19.

'נורמות של הוראה ונורמות של לשון'. מחקרים בלשון העברית העתיקה והחדשה מוגשים למ"צ קדרי (בעריכת שמעון שרביט). אוניברסיטת בר־אילן, רמת גן תשנ"ט, עמ' 383-394.

'גזירה ונטייה, דקדוק ומילון, לשון וביצוע'. העברית שפה חיה ב, מכון פורטר והקיבוץ המאוחד, תל אביב 1999, עמ' 295-306.

‘Trends of Foreign Influence on Modern Hebrew’. Jewish Studies at the Turn of the 20th Century, I (edited by Angel Saenz-Badillos & Judit B. Targarona), Brill, Leiden, 1999, pp. 81-89.

'שורש הפועל וזיקת השם לפועל'. ספר רפאל ניר: מחקרים בבלשנות, בתקשורת ובהוראת לשון (בעריכת אורה (רודריג) שורצולד, שושנה בלום-קולקה ועלית אולשטיין), כרמל, ירושלים 2000, עמ' 426-438.

אורה (רודריג) שורצולד ודליה כהן-גרוס. 'המשקלים השכיחים בעברית'. לשון העיתונות בת זמננו: אסופת מאמרים לזכרה של מינה עפרון (בעריכת מירי הורביץ). מכון מופ"ת, תל אביב תש"ס, עמ' 148-161.

'מורפולוגיה בהקשר'. חלקת לשון 32-29 (ספר מאיה פרוכטמן): תש"ס-תשס"א, עמ' 301-314.

'המילון בראי הדקדוק'. העברית ואחיותיה א: תשס"א, עמ' 129-140.

אורה (רודריג) שורצולד וניבי גומל. 'ספרדית־יהודית בכתבי סופרים עבריים בארץ ישראל'. לאדינאר 2: תשס"א, עמ' 59-94.

‘Foreign Elements in Hebrew Literature as Literary and Sociolinguistic Markers’. Hebrew Language and Jewish Studies (edited by Aharon Ben-David and Isaac Gluska), Ha-agudah le-ṭipuaḥ ḥevrah ṿe-tarbut, Jerusalem 2001, pp. lxvii-lxxxi.

'דרכי תצורה וחידושי מילים בעברית בהיבט כמותי'. ספר בן־ציון פישלר: מחקרים בלשון העברית ובהוראתה (בעריכת אורה (רודריג) שורצולד ורפאל ניר). רכס, אבן יהודה 2001, עמ' 265-275.

אורה (רודריג) שורצולד ועפרה מלכה בירנבוים. 'עיוני צורה ומשמעות בשמות פרטיים של דתיים וחילוניים ילידי 1992-1983'. תלפיות יב: תשס"א-תשס"ב, עמ' 465-474.

'גוני לשון בעברית בת־זמננו'. תעודה 18: 2002, עמ' 141-175.

‘Opacity in Hebrew Word Morphology’. Language Processing and Acquisition in Languages of Semitic, Root-Based, Morphology (edited by Joseph Shimron). John Benjamins, Amsterdam 2002, pp. 147-163.

'תוספת דרכי גזירה?'. למ"ד לאיל"ש: קובץ מחקרים במלאות שלושים שנה לאגודה הישראלית לבלשנות שימושית (בעריכת יצחק שלזינגר ומלכה מוצ'ניק). צבעונים, ירושלים תשס"ד, עמ' 311-323.

‘Transition in Modern Hebrew Word Formation: From Discontinuous to Linear Formation’. Proceedings of XVII International Congress of Linguists Prague, Czech Republic, July 24-29, 2003. CD-ROM, Matfyzpress, MFF UK. Prague, 2003. ISBN: 80-86732-21-5, Section S7.

'כמה הערות על הכפלות עיצורים במילה העברית'. מחקרי מורשתנו (ספר צבי בצר) ב-ג: תשס"ד, עמ' 251-265.

‘Modern Hebrew Dictionaries’. Kernerman Dictionary News 12: 2004, pp. 18-22. (http://www.kdictionaries.com/kdn/kdn12-3-1.html)

‘Modern Hebrew Consonant Clusters’. Perspectives on language and language Development (edited by Dorit Ravid & Hava Bat-Zeev Shyldkrot). Kluwer, Dordrecht 2004, pp. 45-60.

'גזירה ונטייה, נטעים וסופיות בשם העברי'. העברית ואחיותיה ד-ה:תשס"ד-תשס"ה, עמ' 229-246.

'פני הלשון כפני הדור'. פָּנים 33: 2005, עמ' 4-14.

'על הוראת לשון במכללות'. תלפיות יג-יד: תשס"ו, עמ' 149-160.

‘The Linguistic Unity of Hebrew: Colloquial Trend and Academic Needs’. Materia Giudaica XI: 2006, pp. 355-368.

‘From Discontinuous to Linear Word Formation in Modern Hebrew’. SKASE Journal of Theoretical Linguistics (http://www.skase.sk), 3(3): 2006, pp. 1-11.

'בין השנה שעברה לשנה הבאה: העדר יידוע והשמטת בי"ת'. חלקת לשון (ספר יצחק שלזינגר) 37-38: תשס"ו-תשס"ז, עמ' 165-174.

'צורנים, גזעים ותמורותיהם במשנת רוזן: מקור ותולדות'. העברית ואחיותיה ו-ז: תשס"ז, עמ' 295-313.

'מגמות בעברית בת זמננו'. השפה העברית בעידן הגלובליזציה (עיונים בחינוך יהודי) (בעריכת נאוה נבו ועילית אולשטיין), מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשס"ח, עמ' 59-81 (התפרסם גם ב"ילקוט הלשון למכללות לחינוך", מכון מופ"ת, תל אביב תשע"א, עמ' 9-37).

'מחקרי העברית בת זמננו בעברית בעשרים השנים האחרונות'. לשוננו ע: תשס"ח, עמ' 429-449.

‘Hebrew in Western Europe’. Wieser Enzyklopädie der Sprachen Westeuropas (WSEW) (edited by Ulrich Ammon and Harald Haarmann). Wieser Verlag, Klagenfurt/Celovec 2008, pp. 421-429.

‘The Special Status of Nif’al in Hebrew’. Current Issues in Generative Hebrew Linguistics (edited by Sharon Armon-Lotem, Gabi Danon, and Susan Rothstein). John Benjamins, Amsterdam 2008, pp. 61-75.

'התפתחויות מורפולוגיות בעברית'. מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה (בעריכת חיים כהן). האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"ט, עמ' 177-209.

‘Three Related Analyses in Modern Hebrew Morphology’. Egyptian, Semitic and General Grammar (edited by Gideon Goldenberg and Ariel Shisha-Halevy). The Israel Academy of Sciences and Humanities, Jerusalem 2009, pp. 277-301.

'בין לשון המקרא ללשון ימינו'. העברית נח: תשס"ט-תש"ע, עמ' 203-220. (http://hebrew-academy.huji.ac.il/sifriyya/ReadingHall/Documents/31072011.pdf)

'פנים וחוץ בעברית: בין התפתחויות היסטוריות טבעיות להשפעות חוץ'. מַשְׂאַת אַהֲרֹן: מחקרים בלשון מוגשים לאהרן דותן (בעריכת משה בר־אשר וחיים א' כהן). מוסד ביאליק, ירושלים: תש"ע, עמ' 619-629.

‘Recursiveness in Hebrew Word Formation’. SKASE Journal of Theoretical Linguistics 7(1): 2010, pp. 2-13.

(http://www.skase.sk/Volumes/JTL15/pdf_doc/01.pdf).

'מחקרי העברית החדשה – לאן?'. לשוננו עב: תש"ע, עמ' 312-336.

‘Modern Hebrew’. The Semitic Languages: An International Handbook (edited by Stefan Weninger). de Gruyter, Berlin 2011, pp. 523-536.

'מלשון לימודים ללימוד לשון'. מזמרת הלשון: אסופת מחקרים בחינוך הלשוני (בעריכת רות בורשטיין ועירית השכל-שחם). משרד החינוך, ירושלים תשע"ב, עמ' 139-146 (מהדורה מוקלטת http://www.youtube.com/watch?v=VJWkTOodRdU).

'הרהורים על קוטביות בעברית'. לשוננו עד: תשע"ב, עמ' 70-92.

'מילים עלומות בזמר העברי'. חלקת לשון 46 (עתיד להתפרסם).

'חקרי לב על חקרי לשון: מחקר העברית החדשה בהתהוותו'. בלשנות עברית 68 (עתיד להתפרסם).

‘Back Formation, ‘Consonant Clusters’, ‘Defective Verbs’, ‘Derivation’, ‘Gender’, ‘Hypercorrections’, ‘Inflection’, ‘Lexicon of Modern Hebrew’, ‘Mishkal’, ‘Modern Hebrew Diphthongs’, ‘Modern Hebrew Dual’, ‘Modern Hebrew Morphology’, ‘Modern Hebrew Number’, ‘Language Varieties in Modern Hebrew’ (14 entries). To appear in EHLL: Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics, Brill, New York (2013)

מאמרים על הלאדינו ועל הספרדית־היהודית

'שילובן של המלים העבריות בספרדית־היהודית: מקורן ההיסטורי ודרכי התמזגותן'. דברי הקונגרס העולמי השמיני למדעי היהדות ד. ירושלים תשמ"ב, עמ'63-67.

'על כמות המלים העבריות בספרדית־היהודית'. לשוננו לעם לג: תשמ"ב, עמ' 80-87.

'לשונות סתרים עבריות בספרדית־היהודית'. לשוננו לעם לג: תשמ"ב, עמ' 258-262.

'הגיית העי"ן בקהילות הספרדים המזרחיות'. לשוננו מו: תשמ"ב, עמ' 72-75.

'טאבו, מות ולשונות אבל בספרדית־היהודית'. לשוננו לעם לד: תשמ"ג, עמ' 203-214. 'הערה ותיקון'. לשוננו לעם לה: תשמ"ד, עמ' 64.

'המדדים להיתוכן של המלים העבריות והארמיות בספרדית־היהודית'. מלאת 2: תשמ"ד, עמ' 357-367.

‘The Fusion of the Hebrew-Aramaic Lexical Component in Judeo-Spanish’. Judeo-Romance Languages (edited by Isaac Benabu & Joseph Sermoneta). Misgav Yerushalayim, Jerusalem 1985, pp. 139-159.

'עיונים בתצורת המלים העבריות בספרדית־היהודית'. לשוננו מח-מט: תשמ"ה, עמ' 186-194.

'טיפוסי התרגומים של "פרקי אבות" בלאדינו'. מסורות 2: 1986, עמ' 103-118.

'סקירה של "פרקי אבות" בתרגומיהם ללאדינו'. עלי ספר יב: תשמ"ו, עמ' 95-110.

'דיאלקטים בספרדית־היהודית לאור התרגומים לפרקי אבות'. דברי הקונגרס העולמי התשיעי למדעי היהדות ד(א), ירושלים תשמ"ו, עמ' 139-146.

'ספרותם של יהודי יוון ללשונותיה ולסוגיה'. פעמים 30: תשמ"ז, עמ' 60-84.

'השמות הפרטיים העבריים בספרדית־היהודית'. מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי י: תשמ"ח, עמ' 94-109.

'המלים העבריות בתרגומי הלאדינו לפרקי אבות'. דברי המפגש השנתי החמישי של החוג הישראלי של חברי החברה האירופית לבלשנות II, ירושלים תשמ"ח, עמ' 32-36.

'בין מקור לתרגום'. מחקרים בלשון העברית ובספרות התלמודית לזכר ד"ר מנחם מורשת (בעריכת מנחם צבי קדרי ושמעון שרביט). אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תש"ן, עמ' 175-186.

'המרכיב העברי בספרדית היהודית'. לשוננו לעם מ-מא: תשמ"ט-תש"ן, עמ' 326-330.

'המלים העבריות בעיתונות הספרדית־יהודית ביוון'. דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות ד(1), ירושלים תש"ן, עמ' 205-212.

'פרפראות תרגום: בין המילולי לפרשני'. מחקרים בתרבותם של יהודי צפון־אפריקה (בעריכת יששכר בן עמי). ועד עדת המערבים בירושלים, ירושלים תשנ"א, עמ' 25-29.

'סוגי לשון וספרות ביהדות הספרדית'. פעמים 50: תשנ"ב, עמ' 4-28.

'מסורת ההיגוי של השמות העבריים ב"פרקי אבות" בתרגומי הלאדינו בכתב לאטיני'. בלשנות עברית (קובץ מחקרים ליובל ה־75 של גב"ע צרפתי) 33-35: תשנ"ב, עמ' 195-208.

‘The Venice 1601 Ladino Translation of Pirke Aboth’. Folia Linguistica Historica XI: 1990[92], pp. 131-145.

‘La Haggada de Venise en ladino de 1609’. Yod 33-34: 1991, pp. 51-69.

'דימויים עבריים בצירופים ובניבים בספרדית־יהודית'. מקדם ומים (קובץ "היסודות העבריים בלשונות היהודים") ה: תשנ"ב (בעריכת יצחק אבישור ושלמה מורג), עמ' 151-167.

‘Morphological Aspects in the Development of Judeo-Spanish’. Folia Linguistica XXVII: 1993, pp. 27-44.

'הרכיב העברי בספרדית־היהודית כתלוי ז'אנר'. אפיריון 29: 1993, עמ' 34-41.

‘Mixed Translation Patterns: The Ladino Translation of Biblical and Mishnaic Hebrew Verbs’. Target 5: 1993, pp. 71-88.

‘Traducciones venecianas al Ladino (1601-1609) de Pirke Aboth y la Haggada’. Proyección histórica de España en sus tres culturas: Castilla y León, América y el Mediterráneo II (Lengua y literatura Española e Hispanoamericana), Junta de Castilla y León, Valladolid 1993, pp. 561-568.

'לשון התרגום ולשון התוספות בלאדינו בהגדת ונציה שס"ט'. מסורות ח: תשנ"ד, עמ' 71-89.

'מה בין תרגומי הלדינו בפרקי אבות ובהגדות הספרדים?'. יצירה ותולדות בקהילות ישראל בספרד והמזרח (בעריכת תמר אלכסנדר, אפרים חזן, גלית חזן-רוקם ואברהם חיים), משגב ירושלים, ירושלים תשנ"ד, עמ' 33-54.

Tamar Alexander, Isaac Benabu, Yaacov Gelman, Ora R. Schwarzwald and Susana Weich-Shahak. ‘Towards a Typology of the Judeo-Spanish Folksong: Gerineldo and the Romance Model’. Yuval (Jewish Oral Traditions: An Interdisciplinary Approach) VI: 1994, pp. 68-163 [pp. 96-103 (Language), 111-161 (Appendices)].

'הסעיף "ספרדית־יהודית" בערך שפות'. כרך מילואים ג, האנציקלופדיה העברית. חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ וספרית פועלים, ירושלים ותל אביב תשנ"ה, עמ' 1008-1010.

‘Semitic Doubles in Hebrew and Ladino’. Tendances Récentes en Linguistique Française et Génerale – Volume dédié a David Gaatone (édité par Hava Bat-Zeev Shyldkrot & Lucien Kupferman). John Benjamins, Amsterdam 1995, pp. 371-382.

'Les tendances linguistiques du développment des traductions en Ladino'. Mémoires juives d’Espagne et du Portugal (édité par Esther Benbassa). Genéses, Paris 1996, pp. 127-141.

‘Methodological Problems in Comparing the Lexicon of the Ladino Haggadas’. Hommage à Haim Vidal Sephiha (édité par Winfried Busse & Marie-Christine Varol-Bornes), Peter Lang, Berlin 1996, pp. 359-372.

‘Linguistic Variations among Ladino Translations as Determined by Geographical, Temporal and Textual Factors’. Folia Linguistica Historica XVII: 1996, pp. 57-72.

'ביטויים מן ההגדה בלשון היהודים הספרדים'. מסורות ט-יא: תשנ"ז, עמ' 545-555.

'הרכיב העברי בלאדינו של הגדות הספרדים'. לאדינאר: מחקרים בספרות, במוסיקה ובהיסטוריה של דוברי הלאדינו (בעריכת שמואל רפאל ויהודית דישון), המכון לחקר יהדות שאלוניקי, תל אביב תשנ"ח, עמ' 61-78.

‘Language Choice and Language Varieties before and after the Expulsion’. From Iberia to Diaspora: Studies in Sephardic History and Culture (edited by Yedida K. Stillman & Norman A. Stillman). Brill, Leiden 1999, pp. 399-415.

‘Hierarchy among the Hebrew Elements in Ladino Translations as Determined by Geographical, Textual and Religious Factors’. Vena Hebraica in Judaeorum Linguis (edited by Shelomo Morag, Moshe Bar-Asher & Maria Mayer-Modena), Universitá degli studi Milano & The Hebrew University in Jerusalem, Milano 1999, pp. 183-202.

'פרפראות מן ההגדה בלאדינו'. תלפיות (שנתון המוקדש לחתן פרס ישראל, פרופ' מ"צ קדרי) יא: תשנ"ט-תש"ס, עמ' 152-160.

'ספרי לימוד ושאלת הכתב בספרדית יהודית: הרהורים בעקבות הספר "לשון ג'ודזמו" מאת דוד בוניס'. לשוננו לעם נא-נב: תש"ס-תשס"א, עמ' 81-85.

'השמות הפרטיים בתרגומי הלאדינו: סוגיית המקור והזהות היהודית'. פעמים 84: תש"ס, עמ' 66-77.

'השפעת תכונות חיצוניות ופנימיות של טקסט על המילים העבריות בספרדית היהודית'. בלשנות עברית 50-51: תשס"ב, עמ' 121-133.

‘Judeo-Spanish Studies’. Oxford Handbook of Jewish Studies (edited Martin Goodman). Oxford University Press, Oxford 2002, pp. 572-600.

'בחינה חדשה של מקור תרגומי הלאדינו ומסירתם'. קול יעקב: אסופת מחקרים לכבוד פרופ' יעקב בן־טולילה (בעריכת דניאל סיוון ופבלו-יצחק הלוי-קירטצ'וק), אוניברסיטת בן־גוריון, באר שבע תשס"ג, עמ' 359-369.

'מסורות הכתב והכתיב בתרגומי הלדינו מן המאה הט"ז ואילך'. פעמים 101-102: תשס"ה, עמ' 173-185.

‘Types of Passover Haggadoth in Ladino’. Proceedings of the Thirteenth British Conference on Judeo-Spanish Studies (London, 7-9 September 2003) (edited by Hilary Pomeroy). Department of Hispanic Studies, London 2006, pp. 105-118.

‘Géneros en judeoespañol según las caracteristicas externas e internas del texto’. Ladinar (Actas del promer encuentro académico programático “El español saluda al judeoespañol (Ladino)”) VI: 2006, pp. 57-82.

‘Language Features of Ladino Translations across Time and Place’. Phrasis (special issue: Translation as a Multi-Discipline) 46(2): 2006, pp. 41-51.

‘Le style du Me’am Lo’ez: une tradition linguistique’. Yod (nouvelle série) 11/12: 2006-7, pp. 77-112.

'חקר הספרדית־היהודית במזרח'. איל פריזינטי 1: תשס"ז, עמ' 149-158.

'תרגומי מגילת אסתר לפורים'. שמחת פורים (אליגריאה די פורים) (בעריכת בן ציון נחמיאס ותמר אלכסנדר). מרכז דוד גאון לתרבות הלאדינו ואוניברסיטת בן־גוריון בנגב, באר שבע תשס"ז, עמ' 58-64.

'עיוני מילון בתרגומי הלאדינו להגדות של פסח'. שערי לשון: מחקרים בלשון העברית, בארמית ובלשונות היהודים מוגשים למשה בר־אשר (בעריכת אהרן ממן, שמואל פסברג ויוחנן ברויאר), כרך ג. מוסד ביאליק, ירושלים תשס"ח, עמ' 368-396.

‘Linguistic Features in Zadiq Formon’s Ladino Translation of Hovat Halevavot’. Il mio cuore è a oriente. Studi di linguistica storica, filologia e cultura ebraica dedicati a Maria Luisa Mayer Modena (edited by Francesco Aspesi, Vermondo Brugnatelli, Anna Linda Callow, Claudia Rosenzweig). Cisalpino-Monduzzi, Milano 2008, pp. 561-579.

‘Between East and West: Differences between Ottoman and North African Judeo-Spanish Haggadoth’. El Presente 2: 2008, pp. 223-241.

'סוגות בספרדית יהודית על פי תכונות חיצוניות ופנימיות של טקסט'. לשונות יהודי ספרד והמזרח וספרויותיהם (בעריכת דוד מ' בוניס), משגב ירושלים ומוסד ביאליק, ירושלים תשס"ט, עמ' 62-77.

‘First names in Sephardi communities’. Pleasant Are Their Names: Jewish Names in the Sephardi Diaspora (edited by Aarom Demsky). University Press of Maryland, Bethesda, Maryland 2010, pp. 191-207.

'מסורות הכתיב וההגייה בשני סידורי נשים בלאדינו'. מסורות טו: תש"ע, עמ' 173-203.

‘Ladino Proverbs’. Encyclopedia of Jews in the Islamic World (EJIW), vol 4 (edited by Norman Stillman). Brill, New York & Amsterdam 2010, pp. 121-124.

'היבטים אחדים ב"הגדת פסח" שבסידור נשים בלדינו מן המאה השש־עשרה'. לשון חכמים והתחומים הנושקים לה: מבחר מאמרים לכבוד שמעון שרביט (בעריכת אפרים חזן וזהר לבנת), אוניברסיטת בר־אילן ומכללת אשקלון, רמת גן תש"ע, עמ' 335-350.

‘On the Jewish Nature of Medieval Spanish Biblical Translations: Linguistic Differences between Medieval and Post Exilic Spanish Translations’. Sefarad 70: 2010, pp. 117-140.

‘Two Sixteenth Century Ladino Prayer Books for Women’. European Judaism 43(2): 2010, pp. 37-51.

'עברית גלויה וסמויה בלדינו של הרבנים'. חקרי מערב ומזרח: לשונות ספרויות ופרקי תולדה מוגשים ליוסף שיטרית (בעריכת יוסף טובי ודניס קורזון). כרמל, ירושלים תשע"א, עמ' 155-179.

‘Lexical Variations in Two Ladino Prayer Books for Women’. Lexicología y lexicografía judeoespañolas (edited by Winfried Busse & Michael Studemund-Halévy). Peter Lang, Bern 2011, pp. 53-86.

‘Ladino’ and ‘Ladino Literature’. The Cambridge Dictionary of Judaism & Jewish Culture (edited by Judith Baskin). Cambridge University Press, Cambridge 2011, pp. 363, 389-390.

‘The Relationship between Ladino Liturgical Texts and Spanish Bibles’. The Hebrew Bible in Fifteenth-Century Spain: Exegesis, Literature, Philosophy and the Arts (edited by Jonathan Decter and Arturo Prats). Brill, Leiden and Boston 2012, pp. 223-243.

‘Linguistic features of a sixteenth century women’s Ladino prayer book: The language used for instructions and prayers’. Selected Papers from the Fifteenth Conference on Judeo-Spanish Studies (edited by Hilary Pomeroy, Chris J. Pountain & Elena Romero). Department of Hispanic Studies, Queen Mary, University of London, London 2012, pp. 247-260.

'היבטי שיח ב"מעם לועז"'. מחברות יהודית: מחקרים בספרות ימי הביניים מוגשים לפרופ' יהודית דישון (בעריכת שמואל רפאל ואפרים חזן). אוניברסיטת בר־אילן, רמת גן (בדפוס).

‘Proper Names, Toponyms and Gentilic Nouns in Bible Translations: Medieval Spanish and Post-Ladino Translations Compared’. El Presente (Jubilee Book for Tamar Alexander) 8 (to appear).

(Hebrew lecture http://www.youtube.com/watch?v=UnY5zqzujtk)

'שני סידורי נשים בלאדינו הסמוכים לגירוש ספרד'. היצירה בספרד בהיבט הרב תחומי (בעריכת משה חלמיש ואורה שורצולד). מרכז דהאן, אוניברסיטת בר־אילן, רמת גן (עתיד להתפרסם).

'"הֵן" "הִנה" ו"והִנה" בתרגומי לאדינו ובתרגומי ספרד: היבטים מילוניים ותחביריים'. העברית ואחיותיה (כרך לשון חכמים ומסורות הלשון) (עתיד להתפרסם).

'בעקבות הגדות הספרדים בלאדינו באימפריה העותומאנית'. דברי הכנס על היהודים באימפריה העותומאנית, מרכז דהאן, אוניברסיטת בר־אילן, רמת גן (עתיד להתפרסם).

'הרכיב העברי בלאדינו של מחבר אחד בשני ספרים מן המאה השש עשרה'. ספר לכבוד אילן אלדר. (עתיד להתפרסם).

‘Las palabras hebreas en la prensa judeo-española en Grecia’. Actas del XVII Congreso de la Asociación Internacional de Hispanistas, Roma, 19-24 julio 2010 CD-ROM (en prensa).

‘Ladino Translations from Italy: The Bible, Pirke Avot, the Passover Haggada, and the Siddur’. The Jews in Italy: Their Contribution to the Development and Spread of Jewish Heritage (temporary name), Bologne (to appear).

'גבר ואישה בסידור נשים בלאדינו מן המאה השש עשרה'. הוצע לפרסום בתלפיות.

‘Hebrew in Judeo-Spanish Secret Language’, ‘Judeo-Spanish Influence on Hebrew’, ‘Judeo-Spanish Loanwords in Modern Hebrew’, (3 entries). To appear in EHLL: Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics, Brill, New York (2012)

סקירות ספרים

'סקירת השנתון החדש ‘Hebrew Annual Review’. בלשנות עברית חפ"שית 14: תשל"ח, עמ' 55-59.

'כתבי העת הבלשניים המתפרסמים בארץ: סקירה'. הספרות 27: 1978, עמ' 150-153.

'מאמרים על העברית והוראתה: סקירת ביקורת על הספר "מנחה לקודש"'. הספרות 29: 1979, עמ' 157-159.

'סקירת ביקורת על הספר האנגלי "תחיית הלשון העברית" מאת ראובן סיוון'. בלשנות עברית חפ"שית 17: תשמ"א, עמ' 62-66.

'דקדוק שמות התואר בעברית: סקירת ספרו הגרמני של פריץ ורנר'. בלשנות עברית חפ"שית 22: 1984, עמ' 69-73.

'מחקרי עברית בעברית: סקירת "מן הסדנא 6"'. בלשנות עברית חפ"שית 22: 1984, עמ' 73-75.

'העברית החדשה לחוקרי מקרא: סקירת ביקורת על המקראה האנגלית מאת מוראוקה'. לשוננו מ"ח-מט: תשמ"ה, עמ' 284-290.

'מלים עבריות בספרדית־יהודית. סקירת ספרו של דוד בנבנשתי "מלים עבריות בספרדית־יהודית"'. פעמים 25: תשמ"ה, עמ' 147-151.

‘A Glossary to Me’am Lo’ez, a Book Review of Christa Wiesner’s Jüdische-Spanisches Glossar zum “ME’AM LO’EZ”’, Hamburg 1981. Mediterranean Language Review 4-5: 1989, pp. 108-183.

‘”Teaching Hebrew: A Practical Guide” by Wilga M. Rivers and Moshe Nahir’. Bulletin of Higher Hebrew Education 4(2): 1991, pp. 87-89.

'פיוטי ראש השנה ויום הכיפורים מתורגמים ללאדינו מאת רבי ראובן אליהו ישראל בעריכת רבי יצחק ירושלמי'. פעמים 49: תשנ"ב, עמ' 154-157.

‘”The Grammar of Modern Hebrew” by Lewis Glinert’. Bulletin of Higher Hebrew Education 5-6: 1992(3), pp. 113-117.

'ספרות מוסר מתורכית ללאדינו, סקירת ספרו של יצחק ירושלמי בסדרת ספרי לאדינו'. פעמים 57: תשנ"ד, עמ' 141-145.

'מוזהב, מוזז, מוזח, מוזכר, מוזל: סקירת "מילון ההווה" מאת שושנה בהט ומרדכי מישור'. מעריב 16.6.1995, מוסף ספרות וספרים, עמ' 30.

'תת־מודע – דברים הקיימים בנפשו של האדם: סקירת ביקורת של הלקסיקון האנציקלופדי בעריכת נתן שחם'. מעריב 27.7.1996, מוסף ספרות וספרים, עמ' 31.

'מות הספרדית היהודית: סקירת ביקורת על ספרה של טרייסי האריס'. פעמים 70: תשנ"ז, עמ' 134-138.

'סקירת ספר צרפתי ללימוד הלשון הספרדית־היהודית ותרבותה מאת מארי כריסטין וארול'. פעמים 78: תשנ"ט, עמ' 188-189.

'מקראה בלאדינו: מימי הביניים עד ימינו – סקירת הספר Sefarad in My Heart מאת משה לזר'. פעמים 84: תש"ס, עמ' 140-148.

‘Review of Sefarad in My Heart: A Ladino Reader by Moshe Lazar’. La Lettre Sepharade 5: 2001, pp. 10-12.

‘Review of HARALAMBOS SYMEONIDIS, Das Judenspanische von Thessaloniki’. (Sepharadica 2. Peter Lang, Bern/Berlin 2002). Bulletin of Hispanic Studies 81: 2004, pp. 548-549.

‘Review of Wörterbuch Deutsch-Hebräisch – Phlilosophische, wissenschaftliche und technische Termini by Benjamin Katz-Biletzky’. Kernerman Dictionary News 13: 2005, pp. 10-11. (http://kdictionaries.com/kdn/kdn1303.html)

'סקירת ביקורת על המילוןLadino-English / English-Ladino Concise Encyclopedic Dictionary מאת אלי כהן ודליה כהן גורדון'. פעמים 104: תשס"ה, עמ' 145-151.

'העברית שבפי צאצאי האנוסים בצרפת – סקירת ביקורת על העברית שבפי צאצאי האנוסים בצרפת, כרך א: מחקרי לשון, כרך ב: הסידורים והמחזורים של יצחק ארתור פריר – מבוא ומהדורה מוערת ומבוארת, מאת משה בר־אשר'. לשוננו סט: תשס"ז, עמ' 189-197.

'עוד על שורשים ובניינים – סקירת ביקורת על Roots and Patterns: Hebrew Morpho-syntax (Studies in Natural Language and Linguistic Theory 63) מאת מאיה ערד'. לשוננו סט: תשס"ז, עמ' 203-208.

'בלשנות גיאוגרפית של הספרדית היהודית – סקירת ביקורת של הספרAldina Quintana Rodríguez, ‘Geografía lingüística del judeoespañol (Sephardica 3), Peter lang, Bern 2006 פעמים 113: תשס"ח, עמ' 201-208.

‘Review of Spracharkaden: Die Sprache der sephardischen Juden in Italien im 16. und 17. Jahrhundret, by RAFAEL ARNOLD’. Bulletin of Hispanic Studies 85: 2008, pp. 575-576.

'"ישראלית שפה יפה" – סקירה'. כתב־עת אורנים 2: תש"ע, עמ' 97-99.

'הרטוריקה של המאמר המדעי – הלשון וקהיליית השיח, מאת זהר לבנת – סקירה'. מגמות (עתיד להתפרסם).

כַּתבות והערות

'הערה למאמרו של זאב בר־לב: מגבלות על תנועות פונמיות'. בלשנות עברית חפ"שית 12: תשל"ז, עמ' 37-38.

'דו"ח על הועידה הרביעית של האגודה הישראלית לבלשנות שימושית'. הספרות 26: 1978, עמ' 169-170.

'לתיאור מחקר סוציולינגויסטי אחד'. מעשה חושב. יוני 1979, עמ' 94-95.

'צורת הנקבה של שמות בסיומת -י בעברית'. לשוננו מה: תשמ"א, עמ' 319-320.

אורה רודריג. 'תערובת לשונות: תקנות בענייני חינוך'. רשומות מאיספמיא 31.3.1492 (עיתון היסטורי שיצא לציון 500 שנה לגירוש ספרד), משרד החינוך והתרבות, מארס תשנ"ב.

אורה רודריג. 'פינת הלשון: תערובת לשונות ודקדוקן'. רשומות מאיספמיא 1.5.1492 (עיתון היסטורי שיצא לציון 500 שנה לגירוש ספרד), משרד החינוך והתרבות, מאי תשנ"ב.

‘Ladino Translation of Crypto Jews in Italy’. HaLapid: The Journal of the Society for Crypto Judaic Studies IX: 2004, pp. 1, 8-9.

'חינוך לשון'. ירחון מכון מופ"ת 25: תשס"ז, עמ' 3.

'צרות בצרורות עיצורים'. אקדם: ידיעון האקדמיה ללשון העברית 34: תשס"ז, עמ' 6-8.

עריכה

בלשנות עברית חפ"שית 8-15, 20-21: תשל"ד-תשל"ט, תשמ"ג-תשמ"ד.

עריכה ועדכון של פרק 8 (עמ' 183-299) בספרו של פרופ' יחזקאל קוטשר ז"ל: A History of the Hebrew Language (edited by Raphael Kutscher), Magness & Brill, Jerusalem 1982.

אורה (רודריג) שורצולד ויצחק שלזינגר (עורכים). ספר הדסה קנטור: אסופת מחקרים בלשון. חן, רמת גן תשנ"ו.

בצהרי יום ג': תקצירי ההרצאות בסמינריון המחלקתי בשנים תשנ"ה-תשנ"ו. המחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשנ"ו.

בלשנות עברית (דברי כנס בסוציולינגויסטיקה) 41-42: תשנ"ז.

דב שחור, אהרן מונדשיין, מלכה מוצ'ניק ואורה שורצולד (עורכים), תלפיות (שנתון המוקדש לחתן פרס ישראל, פרופ' מ"צ קדרי) יא: תשנ"ט-תש"ס.

אורה (רודריג) שורצולד, שושנה בלום-קולקה ועלית אולשטיין (עורכות). ספר רפאל ניר: מחקרים בבלשנות, בתקשורת ובהוראת לשון. כרמל, ירושלים 2000.

אורה (רודריג) שורצולד ורפאל ניר (עורכים). ספר בן־ציון פישלר: מחקרים בלשון העברית ובהוראתה. רכס, אבן יהודה 2001.

דברי הכנס השמונה עשר של החוג הישראלי של החברה האירופית לבלשנות. חוברת 14. רמת גן 2002.

דברי הכנס ה־20-22 של החוג הישראלי לבלשנות. חוברת 16. רמת גן 2007.

תמר אלכסנדר, יוסף טובי, דן לאור, זיוה עמישי-מייזלש ואורה שורצולד (עורכים). איגוד: מבחר מאמרים במדעי היהדות. כרך ג. האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשס"ח.

משה חלמיש ואורה שורצולד (עורכים). היצירה בספרד בהיבט רב תחומי. מרכז דהאן, אוניברסיטת בר־אילן, רמת גן (עתיד להתפרסם).

Geoffrey Khan (general editor), Shmuel Bolozky, Steven Fassberg, Gary Rendsburg, Aaron Rubin, Ora R. Schwarzwald, Tamar Zewi (editors). EHLL: Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics, Brill, New York (in press).

תרגום

אניטה מיטווך. 'הדקדוק הטרנספורמאטיבי־גנראטיבי והמשתמע ממנו להוראת שפה זרה'. מן הסדנא (הבלשנות השימושית והנחלת הלשון) 3-4: 1977, עמ' 101-117.

שער ראשון

פונולוגיה ומורפולוגיה

דקדוק של שפה משותף לשפה המדוברת והכתובה

אשר לאופר

האם יש לשפה המדוברת דקדוק? האם הוא שונה מדקדוקה של השפה הכתובה? האם מדובר בשתי מערכות שונות, שלכל אחת מהן כללים משלה? האם יש מקום לחקר הדקדוק של הלשון המדוברת? האם יש לחקור את דקדוק הלשון המדוברת בנפרד מדקדוק הלשון הכתובה? שאלות מעין אלה הועלו בבמות שונות (Li & Thompson 1982; Chafe 1985: 116; Tannen 1987; Biber et al. 1999: 1038; יזרעאל, תשס"ב: ט"ז; בורוכובסקי, תשס"ב: 353, תשס"ג: 75 וכן תש"ע: 211; יזרעאל, תשס"ג: 109). כדי להשיב על שאלות כאלה מתוך ראייה בלשנית רחבה מן הראוי שנתמקד תחילה בשאלה מקדימה: מהו מקומו של הדקדוק בתקשורת הלשונית? התמקדות כזאת תובילנו למסקנה שהדקדוק האמיתי של דובר או של כותב בשפה מסוימת הוא מין "ישות־על" שהיא מעבר לכתיבה ולדיבור. נראה שהדקדוק הוא הבונה והמפענח את הלשון עצמה, ואילו הכתיבה והקריאה וכן הדיבור וההאזנה הם רק ההתממשויות הפיזיות של הלשון. מתוך מסקנותינו בדבר מקומו של הדקדוק בתקשורת הלשונית יקבלו תשובותינו לשאלות שהוצגו מֵמד עמוק יותר.

הלשון היא אמצעי תקשורת בין בני־אדם. היא הכלי שבעזרתו האדם מצפין (מקודד) את מחשבותיו, את רצונותיו ואת חוויותיו, ובעזרתה הנמען מסוגל גם לפענח את מה שהוצפן בלשונו. בבלשנות המודרנית מקובל להניח, שהפעלת חוקי דקדוק ומילון של כל שפה ושפה מאפשרת את בניית כל המבעים הלשוניים האפשריים בה מצד אחד, ומצד שני שהשימוש בחוקי דקדוק ומילון מסייע בפענוח כל המבעים האפשריים בשפה. כל מבע לשוני בשפה כלשהי נוצר או מפוענח על־ידי שילוב של חוקי דקדוק ומילון המיוחדים לאותה שפה.¹

1.1 תהליך התקשורת בדיבור ובהאזנה

כדי להמחיש את מקומו של הדקדוק בתהליך התקשורת הלשונית ניעזר באיור 1.² נוכל להבחין באיור במעין שלוש קומות: בקומה העליונה מאוירים מוחותיהם של יוצר התקשורת ושל מקבלה (את מפיק התקשורת כינינו 'מצפין' ואת מפענחה – 'מפענח'), הקומה המרכזית מוקדשת לתיאור התקשורת המדוברת, והקומה התחתונה מוקדשת לתקשורת הכתובה. המלבנים שבתחתית האיור מתארים את חמשת השלבים בתהליכי התקשורת: משלב ההפקה בְּמוח המצפין ועד שלב הקליטה במוח המפענח. תהליכי התקשורת דומים בכל השפות של בני־האדם, אלא שבכל שפה ושפה אותו רעיון מוצפן ומפוענח בדרכים שונות.

איור 1: תהליך תקשורת ראשוני

השלב הראשון של התקשורת הלשונית מכונה "שלב לשוני", וכולו מתנהל במוחו של המצפין בכמה תת־שלבים. בתחילה המצפין מחליט מהו הרעיון שברצונו להביע ובאיזו שפה הוא בוחר להשתמש.³ בתת־שלב הלשוני הבא המצפין בוחר את המילים ואת הביטויים מתוך המילון הפנימי ועורך אותם ומסדרם בעזרת הדקדוק הפנימי.⁴ בעזרת הדקדוק הפנימי ושילובו עם המילון הפנימי המצפין מפרק את הרעיון ומרכיב ממנו מקטעי לשון כמו משפטים, צירופים, מילים וצורנים. בשלב ראשון זה המצפין הופך רעיון מופשט לסימנים לשוניים, ובסופו של התהליך הרעיון המופשט נפרט לפרוטות ואפשר לראות את הצורה הלשונית הסופית כשרשרת מקטעים (= segments; למשל, Halle 1964; Hockett 1958: פרק 2; Lyons 1991: 9). כאמור, הגבולות שבין דקדוק למילון אינם חדים וברורים, ולצורכי מאמר זה נסתפק בקביעה כי 'המנגנון הלשוני של המצפין' כולל ומשלב את כל חוקי הלשון (דקדוק ומילון). כבלשנים אחרים נקצר גם אנו, ומכאן ואילך נכלול במונח 'דקדוק' את כל פעולותיו של המנגנון הלשוני.⁵ נוכל לסכם כי השלב הראשון בתקשורת הדיבור הוא תהליך מסובך של הצפנה הנעשה בעזרת הדקדוק הפנימי ובעזרתו אנו ממירים את הרעיון שהגינו לצורה לשונית המורכבת משרשרת מקטעים שאנו שומרים בצורה זו או אחרת במוחנו.

במאמר זה אנו באים לטעון שהשלב הראשון בתהליך התקשורת, 'השלב הלשוני', משותף לתקשורת המדוברת ולתקשורת הכתובה. רק בסוף שלב זה יש התפצלות בהתאמה לערוצי התקשורת הנבחרת: בתקשורת המדוברת הרעיון מומר לשרשרת של מקטעי דיבור (פונמות, הברות, מילים, צירופים וכו'), ואילו בתקשורת הכתובה הרעיון מומר לשרשרת של מקטעי כתיבה (גרפמות, מילים, פסוקיות וכו'). אנו משערים שהצורה הלשונית המופשטת, הן בתקשורת המדוברת והן בתקשורת הכתובה, 'נרשמת' בתאי מוחנו בדומה לאחסון הזמני (buffer) בעולם המחשבים. במוחנו גם שמור המידע העצבי להמרת המקטעים לממשות פיזית.⁶ כדי להשלים את תיאורו של תהליך התקשורת נמשיך לתאר את תהליך התקשורת המדוברת, ואחר־כך נחזור לתיאור של תהליך התקשורת הכתובה.

השלב השני בתקשורת המדוברת הוא פיזיולוגי, כי בו המקטעים הלשוניים המופשטים (הפונמות), לפי סדרם בשרשרת, גורמים לתהליכים פיזיולוגיים. בהתאמה לשרשרת הפונמות המוח שולח באמצעות עצבי פעולה הוראות לשרירים שמפעילים את איברי הדיבור. בשלב זה, המכונה 'השלב הפיזיולוגי', המקטע הלשוני המופשט הופך לסדרת פעולות של איברי הדיבור הגורמות לזרימת אוויר ולתופעות אירודינמיות שונות.⁷ בפשטות נוכל לומר שבשלב הפיזיולוגי כל מקטע לשוני מופשט של השלב הלשוני (כל פונמה) מיתרגם לסדרות של פעולות מתואמות של איברי הדיבור.

השלב השלישי בתהליך הדיבור הוא 'השלב הפיזי־האקוסטי', והוא פועל יוצא אוטומטי של השלב השני: השינויים בלחצי האוויר, שנגרמו מתנועות איברי הדיבור, גורמים ליצירת גל קול שהוא ממשות פיזיקלית־אקוסטית.

השלב הרביעי, כמו השלב שני, אף הוא 'שלב פיזיולוגי', והוא מתחיל באוזנו של המאזין. גל הקול שהפיק המדבר מתפשט באוויר, ומגיע גם לאוזן השומע ומניד בה את עור התוף. רטיטת עור התוף גורמת לתנודות מכניות של העצמות הקטנות שבאוזן התיכונה, ואלה מעבירות את התנודות לנוזל שבאוזן הפנימית. התנודות באוזן הפנימית מעוררות את תאי השיער שב'שבלול', ואלה מעוררים־מגרים את עצב השמיעה המעורר במוח פעילות אלקטרו־כימית.⁸

השלב החמישי והאחרון בתהליך הדיבור הוא 'שלב לשוני', כמו השלב הראשון. בשלב זה המידע העצבי שהגיע למוח־המאזין מתפענח בעזרת המנגנון הלשוני שבו. גם המנגנון הלשוני שבמוח המאזין כולל ידיעות לשוניות בשפה, כמו חוקים פונולוגיים, מורפולוגיים, מילוניים, סמנטיים, תחביריים ופרגמטיים. בעזרת המנגנון הפנימי הזה המאזין מפענח את הגירויים המגיעים למוחו (שהם התוצאה העצבית של הממשות הפיזיקלית של גל הקול) לשרשרת של מקטעים הבונים את הצורה הלשונית, ובעזרתה המאזין מסוגל לפענח את הרעיון שהביע המדבר.⁹

בניגוד לתהליך המתרחש אצל המדבר, שבו רעיון הופך לממשות פיזיולוגית, אצל המאזין ממשות פיזיולוגית הופכת לרעיון. מובן מאליו ש'השלב הלשוני' במוחו של המאזין יכול לפעול רק אם הוא מכיר את שפת המדבר.

נעבור עכשיו לתאר את השלבים בתהליך התקשורת הכתובה, ולצורך המחשה נעיין בחלק התחתון של איור 1.

1.2 תהליך התקשורת של הכתיבה והקריאה

אף בתהליך הכתיבה והקריאה נוכל להבחין בחמישה שלבים המקבילים לשלבים של תהליך הדיבור וההאזנה. השלב הראשון בתקשורת הכתובה גם הוא מכונה 'השלב הלשוני', ואף הוא מתנהל במוחו של המצפין. את התחלת השלב הזה כבר הזכרנו, וסיכמנו שלדעתנו הוא חופף לשלב הראשון בתהליך הלשוני בדיבור. לאחר שהכותב החליט מה ברצונו לכתוב ובאיזו שפה הוא רוצה להתבטא, מתחיל השלב הלשוני בעריכת הדברים על־ידי המנגנון הלשוני כפי שתיארנו בדיבור. המצפין הופך את הרעיון לשרשרת סימנים לשוניים שכליים באמצעות המנגנון הלשוני הפנימי שלו. סופו של השלב הראשון שונה בכתיבה ובדיבור: בעוד שמקטעי הדיבור הקטנים ביותר הם 'פונמות', מקטעי הכתיבה הקטנים ביותר הם 'גרפמות' (או 'לוגוגרמות'; לאופר, תשנ"ט). בדומה לשלב הראשון בדיבור, אנו משערים שגם בתהליך הכתיבה הצורה הלשונית "נרשמת" בתאי מוחנו. במוחנו שמור גם המידע העצבי המוטורי להפעלת השרירים של 'איברי הכתיבה' (בדרך־כלל הידיים והאצבעות) כדי לכתוב או להקליד כל מקטע מהמקטעים האפשריים בשפת הכותב.

בשלב השני של תהליך הכתיבה 'פונמות הכתב', הגרפמות (או הלוגוגרמות) גורמות, לפי סדרן בשרשרת, לתהליכים פיזיולוגיים. המוח שולח באמצעות עצבי פעולה הוראות לשרירי הידיים והאצבעות לממש את סימני הגרפמות לפעילות פיזית. בשלב זה, המכונה אף הוא 'השלב הפיזיולוגי', היחידה הלשונית המופשטת (פונמת הכתב) הופכת לסדרת פעולות של 'איברי הכתיבה', ואם 'איברי הכתיבה' מחוברים לציוד מתאים (כמו עט ונייר, גיר ולוח, חרט ולוח, מכונת כתיבה או מעבד תמלילים), שרשרת 'פונמות הכתב' מומרת לשרשרת של סימנים פיזיים שאפשר לראותם.

השלב השלישי בתהליך הכתיבה הוא שלב פיזי־ויזואלי, המקביל לשלב הפיזי־האקוסטי בתהליך הדיבור, וכמו בדיבור שלב זה הוא פועל יוצא אוטומטי של השלב השני: השינויים בתנועות של 'איברי הכתיבה' גורמים לסימנים חזותיים המאפשרים לעיני הקוראים לקבל את גלי האור הפיזיים (במקביל לגלי הקול המגיעים לאוזן והנגרמים מהתנועות של איברי הדיבור).

גם השלב הרביעי בתהליך הכתיבה והקריאה מכונה 'שלב פיזיולוגי'. גל האור מגיע לעין הקורא, ובסופו של התהליך הוא יוצר רושם ברשתית העין. רושם זה מעורר־מגרה את עצב הראייה המעורר פעילות אלקטרו־כימית במרכז הראייה במוח.¹⁰

בשלב החמישי והאחרון בתהליך הקריאה המוח מקבל מידע עצבי על גלי האור שנקלטו בעין ונרשמו במרכז הראייה. על מידע זה הקורא מפעיל את הדקדוק הפנימי שלו (הכולל חוקים גרפמיים, מורפולוגיים, תחביריים, מילוניים ופרגמטיים), ובעזרתו הוא מסוגל לפענח ולהבין את הכתוב. בדומה לשמיעה, בתהליך הקריאה הממשות הפיזיקלית של גל האור הופכת, על־ידי הגירויים המגיעים למוח, לשרשרת של מקטעים הבונים את הצורה הלשונית, ובאמצעותם, ובסיוע הדקדוק הפנימי, הקורא מסוגל לפענח את הרעיון שהובע בכתב. לפיכך אף השלב האחרון בתהליך הכתיבה מכונה 'שלב לשוני'.

1.3 שילוב ערוצי התקשורת הלשונית

דיבור וכתיבה בשפה מסוימת הם שני ערוצי תקשורת נפרדים, ומשתמשים בהם בסוגי תָוֶוך שונים, כמתואר באיור 1. המדַבֵּר יוצר שינויים אקוסטיים שמתפענחים על־ידי המאזין, ואילו הכותב יוצר שינויים גראפיים המתפענחים על־ידי הקורא. בכל תקשורת יש תהליך של הצפנה ופענוח, ונוכל להסיק שהלשון עצמה היא ישות־על נפרדת, מעבר לדיבור או לכתיבה. הדיבור והכתיבה הם רק האמצעים שהלשון מתממשת באמצעותם (Owens 2008: 9 ואילך; לאופר תשנ"ט: 337; Lyons 1991: פרק ראשון).

בני־אדם בוחרים להשתמש בערוץ התקשורת המתאים לנסיבות. לפעמים אנו ממירים ערוץ תקשורת אחד ברעהו, ולפעמים אנו נעזרים בערוץ האחר כדי לוודא תקשורת יעילה. לדוגמה, כשאנו מקריאים סיפור אנו ממירים את הכתיבה לדיבור (מקובל לכנות המרה כזאת TTS = Text To Speech, בייחוד בתחום של מחשבים ה'קוראים' טקסט רגיל); כשסטודנטים כותבים ומצטטים את דברי המרצה הם ממירים דיבור לכתיבה (מקובל לכנות המרה כזאת STT = Speech To Text, בייחוד בתחום של מחשבים ה'כותבים' את שנאמר להם). כשישראלי מאחל לחברו ואומר לו [rov È?oSer beÈ?alef uveÈÀain] ('רֹב אושר באל"ף ובעי"ן'), הוא מערב בתקשורת הדיבור סממן של תקשורת הכתיבה כדי להעשיר חֶסר בתקשורת הדיבור שלו בסממן מבחין שקיים בתקשורת הכתיבה שלו ושל חברו. גם כשדובר מצרף למילה מדוברת את סימן המרכאות באצבעות שתי ידיו, הוא מתכוון לרמוז לשינוי משמעותה האמיתי, והוא עושה זאת על־ידי סממן של כתב בתוך תהליך הדיבור. הצלבות כאלה בין סוגי התקשורת סימַנוּ באיור 1 בחִצים STT ו־TTS.

2. הדקדוק הוא שלב גבוה בתהליכי התקשורת הלשונית – הוא המנגנון המצפין והמפענח של הלשון

לפי תיאורנו הדקדוק (המנגנון הלשוני) פועל במוחם של המצפינים ושל המפענחים בשלבי הקצה של תהליכי התקשורת: אצל המדבר או אצל הכותב הדקדוק מופעל בתחילת השלב הראשון, עוד לפני ההתפצלות לערוץ הדיבור או הכתב; ואילו אצל המאזין או אצל הקורא הדקדוק מופעל רק בשלב הסופי, אחרי קבלת הגירוי העצבי במוח. פירוש הדברים הוא שהדקדוק איננו קשור ישירות לערוצי התקשורת השונים אלא ללשון עצמה, שהיא כאמור ישות־על נפרדת, מעבר לדיבור או לכתיבה. הדיבור והכתב הם רק האמצעים הפיזיים המשמשים את ערוצי התקשורת, אך הדקדוק לפי תיאורנו קשור לתהליכים במוח, והוא זה המאפשר הן את ההצפנה והן את הפענוח של הרעיונות.

מכיוון שקשה לחקור את הדקדוק שבנבכי המוח, אנו יכולים לגלות את הדקדוק של השפה מתוך התגלותו הפיזית בעולם – מתוך פעולות הדיבור והכתיבה. משום כך, אף שהדיבור והכתיבה מאפשרים לגלות את דקדוק השפה, לא נדייק בלשוננו אם נדבר על דקדוק הלשון המדוברת או על דקדוק הלשון הכתובה. לשיטתנו הדקדוק עצמו הוא אחד, ומה שמתגלה לנו בשני ערוצי התקשורת הוא רק תוצאות פעולתו.¹¹

לכאורה הנחתנו בדבר דקדוק אחד נסתרת על־ידי מחקרים רבים המורים על הבדלים רבים בין שפה כתובה לשפה מדוברת; לדוגמה: המבע הכתוב 'אכלתי, כי הייתי רעב' יכול להיאמר בערוץ הדיבור גם בצורה שאנו משכתבים 'אכלתי, למה הייתי רעב'. יש חוקרים שייחסו הבדלים כאלה לשוני בין דקדוק השפה המדוברת לדקדוק השפה הכתובה, ובדוגמה שלנו יטענו שבדקדוק העברית המדוברת אפשר להשתמש ב'למה' כדי לפתוח פסוקית סיבה ואילו בעברית הכתובה אי־אפשר לעשות זאת. האם דוגמות מסוג זה מעידות שבדיבור שולטים חוקי דקדוק שונים מחוקי הדקדוק של השפה הכתובה?¹²

איננו חולקים על שפע הממצאים המורים על הבדלים שבין השפה המדוברת והכתובה ואיננו מתכחשים להם, אך אנו באים לטעון שאדם מפתח לעצמו דקדוק אחד ובעזרתו הוא מפיק הן את הדיבור והן את הכתיבה. לדעתנו ההבדלים הנוצרים הם תוצאה של מִשלַבּים (registers) שונים ולא של דקדוקים שונים.¹³

מכיוון שבספרות הבלשנית אין תמימות דעים באשר למונח מִשלב, וחוקרים שונים משתמשים בשמות שונים, נבהיר שבמאמר זה נכלול במושג משלב את כל סוגי השונות הלשונית תלוית הנסיבות. לצורך מאמר זה נקבל את הגדרת הערך משלב שפורסמה במרשתת באתר 'לשונט':

לתופעה של שימוש בלשון שונה בנסיבות שונות קוראים 'משלב לשון'. בתופעה זו בא לידי ביטוי ההקשר החברתי של הלשון. שימושי הלשון נבחרים בהתאם לנושא, בהתאם למוען, בהתאם לנמען/ים, בהתאם לסיטואציה התקשורתית (אישית, פורמלית, הומוריסטית, רצינית וכו'), ואף בהתאם למדיום התקשורתי (בשיחה פנים אל פנים; בטלפון; ברדיו, בטלביזיה; בעיתונות, בספרות; באינטרנט וכיו"ב).¹⁴

מקובל לדרג משלבים שונים על מעין סולם ולהבחין בין משלבים גבוהים, בינוניים ונמוכים. לדוגמה, בעברית בת־זמננו נוכל להביע מסר אחד בסולם יורד של 5 משלבים: איני מכירו, איני מכיר אותו, אינני מכיר אותו, אני לא מכיר אותו, א'נלא מכיר אותו. נמצא שככל שהשפה רשמית יותר משלבה גבוה יותר. אנו סוברים שהדקדוק של כל דובר שפה מאפשר לו לתקשר במשלבים שונים כי הוא מאפשר לממש רעיון אחד בדרכים שונות. הבחירה בין הדרכים השונות תלויה בצורכי השפה, בנסיבות התקשורת, בקהל היעד, ביחסים שבין המוען לנמען ובדקויות שהמוען מעוניין לשלב. כלומר, נסיבות שונות מכתיבות את סוג המשלב שמשתמשים בו.¹⁵

נחזור לענייננו ונבהיר, כי לדעתנו ההבדלים בין שפה מדוברת לשפה כתובה אינם תוצאה של הבדלים בין דקדוקים שונים. לדעתנו הדקדוק של האדם הוא אחד, והוא מסוגל ליצור מבעים במשלבים שונים. בערוץ הכתיבה הנטייה היא להשתמש במשלבים גבוהים, ובדיבור הנטייה היא להשתמש במשלבים נמוכים יותר. את הסיבות לכך נפרט בפרק הבא.

3. דקדוק אחד יכול להמיר רעיון אחד לכמה מבעים בהתאם למשלבים שונים

מחקרי התפתחות שפה מורים שהאדם בונה לעצמו מהילדות ועד הבחרות את המנגנון הלשוני של שפתו ובמשך חייו הוא מרחיב אותו, מפתחו ומשכללו בהתאם לניסיונו בחיים. חוקי הדקדוק הולכים ומתפתחים ומאפשרים התניות לשוניות שונות בהתאמה למשלבי השפה. במילים אחרות: הדקדוק הפשוט בתחילת דרכו של הילד הולך ומתפתח, הולך ומסתעף עם התפתחותו הלשונית ועם רכישת ניסיון החיים שלו. וכך חוקי לשון מסוימים הולכים ומסתעפים ונעשים מורכבים יותר באופן שנכללות בהם התניות שונות המתאימות למשלבים שונים.¹⁶

לדעתנו ההבדלים בין משלבי הלשון נוצרים בגלל נסיבות והתניות שונות המפעילות התפצלויות שונות של חוקי הדקדוק, אך הדקדוק עצמו אחד הוא. הדוגמה של הצבת מילות הסיבה שהבאנו לעיל תוסבר אפוא כך: בהתניות למשלב נמוך חוק דקדוק מסוים יכול להציב את מילת הסיבה 'למה', ובהתניות למשלב גבוה יותר הסתעפות של אותו חוק דקדוקי תציב את 'כי'. ודוגמה לחוק דקדוקי הקשור לתצורה: התניה של משלב גבוה יכולה לגרום לחוק הדקדוקי ליצור את הכינוי החבור 'אִמִּי', התניה של משלב נמוך יותר תגרום לחוק הדקדוקי ליצור את הכינוי הפרוד 'אימא שלי', והתניה של משלב נמוך, דיבורי ואינטימי יותר תגרום לחוק הדקדוקי ליצור את הכינוי הפרוד שמתאחד עם גרעינו 'אימשלי' [?imSli]. טענתנו היא אפוא, כי דקדוק השפה אחד הוא, ובחוקים מסוימים (של תצורה, של תחביר או של מילון) יש התניות והסתעפויות המתאימות לנסיבות השונות וכתוצאה מהן נוצרים המשלבים השונים.¹⁷

בכל תהליך תקשורת עומדות לרשות המצפין אפשרויות רבות להביע את מחשבתו, והגורמים לבחירה הם, בין השאר, הסיבה ליצירת הקשר, התוכן, ההקשר, ערוץ התקשורת הזמין (דיבור או כתיבה), הנמען וכד'. חוקרי המשלבים מצאו שגובה המשלב נקבע לפי הנסיבות ולאו דווקא לפי ערוץ התקשורת (Biber et al. 1999: 4).¹⁸ עם זאת ברור שהמשלבים "הגבוהים" הם בערוץ הכתיבה, ואילו המשלבים "הנמוכים" הם בערוץ הדיבור (Biber (1994); Beaman 1984: 46 או Chafe 1982: 36).

נוכל להכליל ולומר, שבקצוות של רצף המשלבים אנו מוצאים מצד אחד את הדיבור פנים־אל־פנים בדו־שיח בין שני אנשים קרובים המדברים באופן ספונטני ולא רשמי בעניין אישי, ואילו בצד השני של הרצף נמצא את הכתיבה הרשמית על נושא חשוב המיועדת לציבור הרחב ואינה תלויה בזמן ובמרחב, אך בין הקצוות יש הרבה דרגות ביניים. טענתנו היא שהנסיבות השונות (ולא דקדוקים שונים) הן אלה שגורמות לדקדוק האחד לייצר משלבים שונים ולא יהיה זה נכון לומר שבמיקום המשלבים על סולם אחד המשלבים בשפה הכתובה מתחילים אחרי המשלבים המדוברים. בהחלט ייתכן שבהתניות מסוימות מבע מדובר יהיה במשלב גבוה יותר ממבע כתוב. לדוגמה, אם מנחה פונה לקהל באולם ובדיבור פה מבקשו 'הקהל הנכבד מתבקש לשבת בשורות הראשונות, בבקשה', אנחנו נדרג את המשפט במקום גבוה יותר ממי שפונה לאותו קהל וכותב על הלוח 'שבו בשורות הראשונות'.¹⁹

נדגיש את הדברים ונסכם, כי ההבדלים שבין שפה מדוברת לשפה כתובה אינם נובעים מהבדלים בין דקדוקים שונים והם גם אינם תוצאה ישירה של סוגי התקשורת השונים. דקדוקו של האדם הוא אחד, וגובה מִשלבו תלוי בנסיבות התקשורת ואיננו פועל יוצא הכרחי של ערוץ התקשורת. העובדה שבדרך־כלל השפה הכתובה שואפת למשלב גבוה ביחס לשפה המדוברת נובעת מנסיבות שונות ומתכונות פנימיות של ערוץ התקשורת. בפרק הבא נעמוד על הבדלים מהותיים בין הדיבור ובין הכתב, ומתוכם יובהר לנו מדוע בדיבור אנו מסתפקים באופן טבעי במשלב נמוך ואילו בכתיבה אנו שואפים למשלב גבוה יותר.

4. הבדלים בין ערוץ הדיבור לערוץ הכתב

בפרק הראשון ראינו שערוץ הדיבור וערוץ הכתיבה הם מהויות פיזיות שונות. בפרק זה נתאר שישה הבדלים מהותיים בין הדיבור לכתיבה שבגללם אנו מסתפקים בדיבור בדרך־כלל במשלב נמוך ואילו בכתב אנו שואפים למשלב גבוה יותר.

4.1 הדיבור מהיר מהכתיבה

בדרך־כלל הדיבור מהיר בהרבה מהכתיבה, ונוכל להיווכח בכך בניסוי פשוט. נבחר משפט פשוט כמו 'הוא כתב מאמר חשוב מאוד על דקדוק'. רוב דוברי עברית רהוטה יאמרו משפט כזה בדיבור רגיל בפחות משתי שניות, ולעומתם אפילו אדם המיומן בכתיבה עברית יקדיש לכתיבת משפט כזה בעברית למעלה מעשר שניות. ניסוי חובבני כזה יובילנו למסקנה שהזמן הנדרש לכתיבה ארוך בהרבה מהזמן הנדרש לדיבור.²⁰

מחקרים מבוקרים נערכו בשפה האנגלית, ונמצא, שבממוצע קצב הכתיבה בכתב־יד הוא פחות מ־18 מילים בדקה, ואילו קצב הדיבור באנגלית הוא של 180 מילים בדקה בממוצע. כלומר, הדיבור מהיר בערך פי עשרה מהכתיבה, ובכתיבה עומד לרשות המצפין הרבה יותר זמן מאשר בדיבור.²¹

(Chafe 1982: 36-37) מסכם את הדברים: בעוד שמהירות הדיבור והאזנה בדרך הטבע הן בקצב אחיד, מהירויות הכתיבה והקריאה שונות מאוד זו מזו: הכתיבה הרבה יותר איטית מהדיבור, והקריאה מעט מהירה ממנו. הרישום באיור 2 נועד להמחיש את הממצאים שפירטנו. כל מילה מסומנת ברישום בקו אופקי שאורכו יחסי למשך הפקתו. נניח שמדובר במבע המורכב משש מילים ומשכו מושווה בארבע הפעולות – האזנה, דיבור קריאה וכתיבה. ניכר ברישום שמשך המבע בהאזנה, בדיבור ובקריאה הוא דומה, אך משך הזמן הנחוץ לכתיבת אותו מבע גדול פי עשרה.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*

הערות

1 אנו משתמשים כאן במונחים 'דקדוק' ו'מילון' במובן רחב ביותר: דקדוק מוגדר כאוסף הכללים והחוקים בלשון, ואילו מילון מוגדר ככל מה שקשור ללשון והוא ללא חוקים מוגדרים. הגבולות בין מילון ובין דקדוק אינם ברורים וחדים, ובעניין זה ראו Owens 2008: פרק 1 ופרק 9; Ellis 1993: פרקים 4-5; בורוכובסקי תש"ע: 12, הע' 19; בלאו תשל"ד: 36; Bloomfield 1976: פרק 16; Glinert 1989; Gleason 2005: 20; Halliday 2004: xxvii, xix; Halliday et al. 2004: פרק 1; Chomsky 1972; Lyons 1991: 9; סינקלר תשס"ב: 15 ואילך; שורצולד 1999: 296-297; Fromkin et al. 2007: פרק 1. ענייננו במאמר זה איננו בתיחום של גבולות הדקדוק והמילון, ובהמשך המאמר אף נכלול במונח "דקדוק" גם את מרכיב המילון.

2 השתמשתי באיור בסיסי כזה במקומות שונים כדי להמחיש ולהדגיש ענייני לשון שונים: בלאופר תשנ"ט: 335 – כדי לעמוד על ההבדל העקרוני בין פונמה לגרפמה; בלאופר, תשס"ה – כדי לציין שעברית מדוברת ועברית כתובה הן תהליכי תקשורת נפרדים; בלאופר, תשס"ז – כדי לציין את ההבדלים ואת הקשרים שבין כתיבה לדיבור. כאן הבאתי את האיור כדי להתמקד במיקומו של הדקדוק בתהליכי התקשורת הלשונית.

3 תהליכים כאלה הם תת־מודעים, כשם שהתהליכים שבהם מוחנו גורם לנו, למשל, ללכת למקום מסוים, בקצב מסוים ובמהירות מסוימת הם תת־מודעים.

4 המילון הפנימי הוא אוצר המילים שרכש המצפין מניסיונו והדקדוק הפנימי שלו כולל חוקי לשון שונים שהוא רכש מניסיונו בעבר, ובכללם חוקי פרגמטיקה, סמנטיקה, תצורה ופונולוגיה.

5 גם בלשנים אחרים מפשטים וכוללים ב'דקדוק' גם את חוקי המילון (Chonmky 1972: 125 ואילך; Owens 2008: פרק 9; Gleason 2005: 241-243; דותן תשס"ה: 11; Lightfoot 1999: 49-53; Fromkin et al. 2007: פרק 1; Halliday et al. 2004: פרק 1, משתמשים תחילה במונח lexicogrammar ומקצרים אותו). נעיר עוד, שהמונח 'דקדוק' רווח גם במובן אחר – של הדקדוק התיאורי, הפורמלי, הנורמטיבי והמסורתי, שהוא תיאור מודל של תוצאות חקירתם של בלשנים את המנגנונים הלשוניים. כשרוצים להדגיש את ההבחנה בין שני ה'דקדוקים', מכנים את הדקדוק שהוא פרי התבוננותם של בלשנים על הלשון 'הדקדוק התיאורי־פורמלי', ואילו את פעולת המנגנון הלשוני הפנימי מכנים 'הדקדוק האמִתי', 'הדקדוק הפנימי' או 'הדקדוק הטבעי'. נחזור להבדלים בין הדקדוקים בפרק האחרון.

6 מפגיעות מוחיות מתברר שבמוחנו יש שני מרכזים נפרדים: אחד לדיבור ואחד לכתיבה (Owens 2008: 73-74).

7 בשלב הפיזיולוגי מבחינים בשלושה תת־שלבים: (א) עצבי־שרירי, שבו המוח (מרכז ברוקא) שולח הוראות באמצעות עצבי פעולה אל השרירים (ב) פיזיולוגי, שבו איברי הדיבור נעים כתוצאה מההתכווצויות של שרירי איברי הדיבור ו(ג) אירודינמי, של שינויים בזרימת האוויר כתוצאה מהתנועות של איברי הדיבור ומשינויי מסלול הקול.

8 בשלב הפיזיולוגי של המאזין נכללים שני תת־שלבים עיקריים: (א) אקוסטי־פיזיולוגי, שבו גל הקול חודר למערכת השמיעה של המאזין ומחולל בה שינויים פיזיולוגיים, ו(ב) פיזיולוגי־עצבי, שבו השינויים החלים במערכת השמיעה מועברים באמצעות עצבי תחושה למוחו של המאזין.

9 גם את המנגנון הלשוני שבשלב ההאזנה, כמו את המנגנון הלשוני שבשלב הדיבור, אנו מכנים 'דקדוק'. קרוב לוודאי שיש חפיפה מסוימת בין הדקדוק היוצר את הדיבור ובין הדקדוק המפענח אותו, אך אין ביניהם זהות גמורה. ראיה לחוסר החפיפה אפשר למצוא במקרים שונים של חולי אפזיה (aphasia; חולים כאלה מאופיינים בחוסר יכולת להשתמש בכישורי שפה שנרכשו בעבר, בדרך־כלל בעקבות פגיעה מוחית; באפזיה עלולות להיפגע אחת או יותר מיכולות השפה האלה: הדיבור, ההבנה, הקריאה והכתיבה): נצפו מקרים של חולי אפזיה שכושר הדיבור שלהם לא נפגע אך הם לא הבינו את מה שנאמר להם; לעומתם נצפו חולי אפזיה אחרים שהבינו את מה שנאמר להם, אך לא יכלו לדבר (Owens 2008: פרק 3, או באתר האינטרנט של המרכז הרפואי של הדסה: http://www.hadassah.org.il/Hadassa/Heb_SubNavBar/Departments/Clinics/Audiology/Speaking+and+swallowing+field/afazia.htm). למרות ראיות לחוסר חפיפה גמור בין הדקדוק המצפין לדקדוק המפענח, לצורכי הפשטה אנו מניחים שרובם של חוקי הדקדוק משותפים, וכאמור, במאמר זה נכלול בשם 'דקדוק' את שני סוגי הדקדוק.

10 אף בשלב הפיזיולוגי של הקורא נכללים שני תת־שלבים: (א) ויזואלי־פיזיולוגי, שבו גל האור חודר למערכת הראייה וגורם שינויים פיזיולוגיים־כימיים בהתאם לתכונותיו של גל האור, (ב) פיזיולוגי־עצבי, שבו השינויים החלים במערכת הראייה מועברים באמצעות עצבי תחושה למוחו של הקורא.

11 בדעה שגם השפה המדוברת וגם השפה הכתובה נוצרות מדקדוק אחד אוחזים אף חוקרים כמו Bordon et al. 2003: 10; Bloomfield (1976: פרק 1); Biber et al. (1999: 1038) וכן Halliday (2004: xxvii; Halliday et al. 2004: 34).

12 הדוגמה מתבססת על דוגמה שהביאה בורוכובסקי (תשס"ג: 85; בספרה מתש"ע, בייחוד בפרק השלישי, יש דוגמות רבות מסוג זה). סקירה נרחבת על מחקרים משווים בין שפה מדוברת לשפה כתובה הביא, למשל, Chafe (1982: 35 ואילך). חלק מהמחקרים התבססו על צפייה של קבוצות נבדקים שהיו דוברי שפות שונות בסרט ללא קול, והם נתבקשו לספר את עלילת הסרט בדיבור ובכתיבה. המחקרים השוו בין סיפור העלילה בדיבור לסיפור אותה עלילה בכתיבה. מחקרים כאלה נערכו בשפות שונות, ובעברית מדווחות על מחקר כזה רביד וברמן (תשס"ד: 282). גם טאנן השוותה דיבור ספונטני של נבדקים עם הגרסה הכתובה שהם עצמם כתבו לאחר זמן (Tannen b1982). בורוכובסקי (תשס"ב; תש"ע) השוותה בין דיבור עברי ספונטני אך פורמלי לעיבודו הכתוב. מחקרה התבסס על 3 סוגי בדיקות עיקריים: (1) השוואת המלל בתכניות טלוויזיה לכתוביות המלוות אותו (2) השוואת דיונים בהליכים משפטיים מוקלטים לפרוטוקול הכתוב שלהם ו(3) השוואה בין דיבור במסיבת עיתונאים או בריאיון לבין ציטוט הדברים בעיתון.

13 כאמור, במאמר זה לא נכנסנו להגדרות מבחינות בין דקדוק למילון, והמונח "דקדוק" משמש אותנו כאן במובן רחב ביותר.

14 זהו ציטוט מהאתר בכתובת:

http://learn.snunit.k12.il/snunit/lashon/upload/.semantic/mishlav.html.

עוד על 'משלב' ראו Wikipedia, באתר http://en.wikipedia.org/wiki/Register_(linguistics), וכן ניר (תשמ"ט: 144 ואילך), שלזינגר (תשס"ב: 375-379), מוצ'ניק (תשס"ב, כרך א', פרק 3). אטקינסון ובייבר סוקרים ומסכמים שפע של מחקרי־שדה בתחום המשלב עד 1994, שחלקם מתבססים על מאגרי לשון ממוחשבים (Atkinson & Biber 1994). הם מדווחים על למעלה ממאה מחקרים הקשורים למשלבים בשפות שונות וכוללים בדיווחם לשון מדוברת ולשון כתובה. בפרק 2.3.1, לדוגמה, הם מדווחים על למעלה משלושים מחקרים המתבססים על מאות טקסטים המשווים בין משלבים מדוברים וכתובים באנגלית, ובפרק 2.3.2 – על אחד־עשר מחקרים על לשון מדוברת וכתובה בשפות אחרות. Biber (1994) מקדיש את הנספח למאמרו לסיכום דעות חוקרים שעסקו ב'משלב', ומציין את השמות השונים למונח ומגדיר את משמעיהם. המחברים מצביעים על היעדר מינוח אחיד בין החוקרים ועל ערבוב בין המושגים 'משלב', 'סוגה' ו'סגנון'. הם מצביעים על חלוקה לקריטריונים שונים, אך מנסים לתאר את דרכי מיון המשלבים לפי אמות־מידה וסקאלות המקובלות על החוקרים השונים: לפי הלשון המקצועית (משפטית, רפואית, מדעית, תקשורתית, עסקית, בירוקרטית, בית־ספרית); לפי סוג הלשון (דתית או חילונית); לפי מידת הפורמליות; לפי יחסי מוען ונמען; לפי סוג המדיה. הם אף מדווחים על מחקרי משלב דיאכרוניים (משלב זהה בתקופות היסטוריות שונות). בורוכובסקי מסכמת שישה משתנים עיקריים לבחירת המשלב – האמצעי, המקום, התוכן, המשתתפים ומידת הפורמליות – והיא עומדת על הקשיים בקביעת התחומים שבין משלבים, גוני לשון, סוגות (ז'אנרים) וסגנונות (תש"ע: 19 ואילך). במאמר זה לא ניכנס לכל ההבדלים המוצעים, ונכלול את כולם במונח 'משלב'.

15 נעיר כי היכולת לעלות או לרדת בסולם המשלבים נצפתה אפילו בילדים בגיל ארבע (Owens 2008: 234).

16 על התפתחות הלשון עד גיל מאוחר ראו Owens 2008; Gleason 2005; Lightfoot (1999: 49) ורביד וברמן (תשס"ד: 281). על פיתוח יכולת השליטה במשלבים השונים ראו Hymes (1972: 277 ואילך).

17 באופן תיאורטי אולי אפשר היה לטעון שכל משלב נוצר על־ידי הדקדוק המיוחד לו, ולכן כמספר המשלבים של האדם כן מספר הדקדוקים שהוא בנה לעצמו. אך קשה להניח כך מכמה סיבות, ונזכיר רק 2 מהן: (1) חוקי הדקדוק ליצירת לשון ולהבנתה הם מרובים ומורכבים מאוד, ומכיוון שמספר המשלבים האפשרי של אדם בוגר גם הוא רב, פירוש הדבר שנצטרך להעמיס על מוחנו מספר רב של דקדוקים {כדי להתרשם נציין שספר הדקדוק האנגלי, המבוסס על 4 משלבים בלבד, מכיל למעלה מ־1200 עמודים ומחבריו מודים שדקדוקם אינו שלם (Biber et al. 1999: 6)}. (2) מכיוון שההבדלים הלשוניים בין המשלבים אינם דרסטיים, שהרי הם מוגבלים בדרך־כלל לאוצר מילים ולתבניות דקדוקיות די מצומצמות, סביר יותר להניח שהאדם בונה לעצמו בילדותו דקדוק אחד של שפתו ובמשך הזמן הוא רק מרחיב אותו, מפתחו ומשכללו בהתאם לניסיונו בחיים.

18 לייקוף הציעה שש תכונות המאפשרות לסדר את השיח לאורך סולם מתמשך של משלבים: 'ראות' (visibility), 'הדדיות' (reciprocity), 'אי־רשמיות' (informality), 'ספונטניות' (spontaneity), 'הזדהות רגשית' (empathy) ו'חוסר חשיבות' (inconsequentiality); לא התאפשר לי לראות את לייקוף במקור, ואת המידע כאן שאבתי מ־Beaman 1984: 49, שציטטה את לייקוף 1979: 23). אף Tannen (1982a: 15) ו־Chafe (1982: 49) מניחים רצף אפשרויות הבעה של תכונות שונות וטוענים שהדיבור או הכתיבה נובעים מיחסים שונים של תכונות אלה. שורצולד, בעקבות סינקלר ובול, ממיינת את גוני הלשון על־פי משתנים חיצוניים ופנימיים. את כל אחד מהמשתנים האלה היא ממיינת על־פי תת־משתנים, וקושרת את תכונות המשלבים במשתנים שמנתה (שורצולד תשס"ב: 141-144).

19 מדוגמה זאת ברור שלא רק סוג הערוץ קובע את המשלב אלא מכלול ההתניות הנסיבתיות. כמו כן, מהעובדה שיש מגוון משלבים הן בערוץ הדיבור והן בערוץ הכתיבה אפשר ללמוד שסולם המשלבים אינו תלוי רק בערוץ התקשורת. אפילו בשפות שאין להן כתב אפשר למצוא דיבור במשלבים שונים (Chafe 1982: 36). בורוכובסקי (2006: סעיף 3.1; תש"ע: 256) מדווחת שבהמרת טקסט דבור לטקסט כתוב המתמלל לפעמים מעלה את המשלב, אך לפעמים הוא גם מורידו. רוזן (תשמ"ה: 79) וקדרי (תשמ"ה: 85) מסכימים שלא ערוץ התקשורת הוא הקובע את תופעות הלשון אלא המשלב או הרובד. גם בימן, לייקוף וטאנן סוברות שההבדלים בין דיבור לכתיבה נובעים יותר ממידת הפורמליות וממטרת השיחה ולא מהבדלים מהותיים בין הדיבור לכתיבה (Beaman 1984: 46; Lakoff 1982: 242; Tannen 1985: 124; 1987: 67, 85).

20 הניסוי חובבני, הן מפני שהמדגם קטן והן מפני שהוא בודק מיומנויות של קריאה והעתקה ולא של דיבור וכתיבה שנצרכים גם לפרק זמן נוסף שיאפשר למנגנון הדקדוק להמיר את הרעיון לשלב לשוני (על משך ממוצע של יחידת משמעות בדיבור ר' לאופר, תשנ"ו: 279, וכן שם בהערה 4; Chafe 1982: 37).

21 הנתונים הם לפי צ'ייף (Chafe 1982: 36-37). לפיו הקלדה, אפילו לאדם מיומן, אף היא אִטית מדיבור לפחות פי שלושה. וכמה נתונים מעניינים נוספים ממחקריו של צ'ייף בנושא: (1) ההבדלים האישיים בין מהירויות הדיבור לא היו כה גדולים בהשוואה לפערים בין מהירויות הכתיבה האישיים; (2) תפיסת השמיעה ותפיסת הקריאה היו מהירות אצל כולם – לא פחות מהדיבור; (3) ההבדלים האישיים בין מהירויות הקריאה היו גדולים מאוד, ונמצא שבדרך־כלל מהירויות הקריאה היו גבוהות ממהירויות הדיבור (בין 200 ל־400 מילים בדקה).