על השמיים

פרק 1. שלמות היקום.

מספור בקר: [268a-268b]

הידע המדעי על אודות הטבע מתמקד, כך נראה, בגופים ובגדלים, בנטיותיהם ותנועותיהם, וכן בנקודות הראשית,^‏[1] רבות ככל שתהיינה, של סוגי המהויות הללו. זאת מכיוון שמבין הדברים שיצרה הטבע,‏^[2] ישנם הגופים והגדלים עצמם, ישנם אלה שיש להם גוף וגודל, ולכל אלה נקודות ראשית משלהם.‏^[3]

דבר רציף, על פי הגדרתו, הוא זה הניתן לחלוקה לחלקים שבעצמם ניתנים לחלוקה, והגוף הוא זה הניתן לחלוקה בכל כיוון. הגודל הרציף בממד אחד הוא הקו הישר, בשני ממדים זהו המישור, ובשלושה ממדים זהו הגוף. מעבר לאלה אין כל גודל נוסף, שכן שלושה ממדים הם כל מה שיש, וכשאומרים "שלושה כיוונים" מתכוונים לכל הכיוונים. כי כפי שמסכימים גם הפיתגוראים, המכלול והדברים כולם^‏[4] מוגדרים על ידי המספר שלוש, שכן הסוף, האמצע ונקודת הראשית הם השלשה‏^[5] היוצרת מכלול שלם, שאותה אנו שואלים מהטבע עצמה כאילו הייתה אחד מחוקיה, ומשתמשים בה גם לפולחן האלים.‏^[6] הרי גם בשפת היום־יום אנו מתייחסים לשני דברים, או לשני אנשים, במילה "צמד", אך איננו משתמשים ב"כולם", שכן לכך המספר הראשון שיתאים הוא השלשה, ואת זאת, כאמור, אנו עושים בהשראתה ובהובלתה של הטבע עצמה. ואם הדברים כולם, המכלול והמושלם‏^[7] אינם שונים זה מזה באידאה^‏[8]‏ שלהם, וההבדלים ביניהם טמונים רק בחומר‏^[9]‏ ובאופן שבו אנו מתייחסים אליהם, אזי מכל הגדלים יכול רק הגוף להיות מושלם, שהרי רק הוא מוגדר על ידי המספר שלוש, וכזה הוא גם המכלול.^‏[10]

בהיותו ניתן לחלוקה, הגוף מתחלק בכל כיוון, ואילו מבין האחרים יש הניתנים לחלוקה בכיוון אחד, ויש בשניים. בהתאם לכיווני החלוקה מתקיימת גם הרציפות: יש הרציף בכיוון אחד, יש בשניים, והסוג שלפנינו רציף בכולם. מובן אם כן שכל הגדלים הניתנים לחלוקה הם גם רציפים, אם כי לא ניתן להסיק את ההפך, כלומר שכל דבר רציף הוא גם ניתן לחלוקה.

יש לומר זאת בבירור: מעבר לגוף לא ניתן להמשיך אל סוג אחר באופן שבו עברנו מאורך לשטח ומשטח לגוף. זאת מכיוון שהגוף לא יהיה אז גודל מושלם, שהרי כל מעבר כזה מוכרח לנבוע ממחסור, אך הגוף אינו חסר דבר באף כיוון.

על פי הטיעון שלעיל, הגופים שהאידאות שלהם הן כשל המרכיבים היסודיים‏,^‏[11] הינם מושלמים אף הם, במובן שלכל אחד מהם יש את כל הממדים. כל חלק מהם מוגדר על פי מגעו עם שכניו, ולכן במובן מסוים גופם הוא גופים רבים. לעומת אלה, המושלם שאלה הם חלקיו מוכרח להיות שלם בכל דרך,‏‏^[12] כפי שמעיד עליו שמו, ולא רק בדרך אחת.

[1] נקודת ראשית (ἀρχή) היא עקרון יסוד. היא סיבתם הראשונית של דברים רבים, ודבר אינו גורם לה. [חזרה]
[2] ביוונית הטבע היא נקבה. בעברית אנו בדרך כלל מתייחסים אל הטבע כאל דומם אשר אינו מבצע כל פעולה, בעוד שאצל אריסטו יש לטבע העדפות ושאיפות משלה, והיא גם יוצרת, פועלת ועושה. לכן, כדי לרמוז על אופיה היוצר, בחרתי לשמור כאן על ההתייחסות אל הטבע כאל נקבה. [חזרה]
[3] "הגופים והגדלים": היסודות והדברים המורכבים מהם. "אלה שיש להם גוף וגודל": בעלי החיים הנושאים גם נפש. "נקודות הראשית": השילוב חומר-צורה, ותנועת בעלי החיים. [חזרה]
[4] τὸ πᾶν: המכלול. הכוונה ליקום החומרי, למרחב-זמן, לטבע בשלמותה. τὰ πάντα: הדברים כולם. [חזרה]
[5] τριάς. קבוצה של שלושה פרטים. [חזרה]
[6] המספר שלוש מופיע בכמה הקשרים כאלה, אך נדמה שהכוונה להתייחסות אל האלים, זאוס למשל, כאל מושלמים שכן הם נושאים את ההתחלה, האמצע והסוף של הדברים כולם. [חזרה]
[7] τέλειος [חזרה]
[8] האידאה (εἶδος) של אריסטו נתונה לפרשנויות רבות. בשונה מהאידאה של אפלטון, זו של אריסטו מבטאת את צורת החומר שדרכה הוא מגשים את ייעודו.‏ [חזרה]
[9] ὕλη. במקור המילה הזו משובשת (ὕiρ). [חזרה]
[10] כי המכלול מורכב מגופים תלת־ממדיים, שהם מושלמים. [חזרה]
[11] המרכיבים היסודיים הם האדמה, המים, האוויר, האש והאתר. [חזרה]
[12] שלמות של דבר מושגת בכמה מובנים: זה שמחוצה לו אין אף חלק שלו, זה שדבר מסוגו אינו יכול להתעלות על פניו, וזה שהגשים את ייעודו. [חזרה]

פרק 2. היסוד החמישי, שתנועתו מעגלית.

[268b-269b]

בכל הנוגע לטבעו של הכול,‏^[13] ולשאלה האם גודלו אין־סופי או שנפחו מוגבל, באלה נדון מאוחר יותר, ואילו כעת נדון באידאות של חלקיו השונים, ונגדיר את נקודות הראשית שלנו.

לכל הגופים הפיזיקליים ולכל הגדלים יש יכולת לנוע במרחב בהתאם לנקודת הראשית הפנימית שבהם, שהיא טבעם. אולם כל תנועה ביחס למקום, שאותה אנו מכנים תנועה מרחבית, היא ישרה או מעגלית או שילוב של שתיהן, שכן רק הן תנועות פשוטות. הסיבה^‏[14] לכך היא שמדובר בשני הגדלים הפשוטים היחידים שיש: הקו הישר וההיקף המעגלי. התנועה המעגלית נעשית סביב המרכז, ואילו התנועה הישרה נעשית בין מעלה ומטה, כשבמושג מעלה כוונתי הרחק מהמרכז, ובמטה כוונתי אל המרכז. הכרחי אם כן שהתנועות הפשוטות מניעות את הגופים הרחק מהמרכז, אל המרכז, או סביב המרכז, וזאת רק מתוך האמור לעיל. כך מוצאים גם הגוף וגם תנועתו את שלמותם במספר שלוש.

ומכיוון שמבין הגופים כולם ישנם הפשוטים וישנם אלה המורכבים מהם (בפשוטים כוונתי לאלה שבהם יש את נקודת הראשית הטבעית של התנועה, כמו האש והאדמה, וכן סוגיהם השונים^‏[15] ודומיהם), הכרחי שגם תנועות הגופים תהיינה כולן פשוטות או מעורבות: פשוטות בגופים הפשוטים ומעורבות בגופים המורכבים, כשבאחרונים תהיה התנועה בהתאם למרכיבם העיקרי.

[טיעון 1] הרי אם קיימת תנועה פשוטה, ואם התנועה המעגלית היא פשוטה, ואם תנועה פשוטה היא תנועתו של גוף פשוט (תנועת גוף מורכב היא לפי מרכיבו העיקרי), אזי הכרחי שיהיה גוף פשוט שטבעו לנוע במעגל. ניתן אומנם להניע גוף כזה בתנועה של גוף שונֶה ממנו, אולם לא יהיה זה בהתאם לטבעו, אם אכן לכל גוף פשוט יש רק תנועה אחת.

[טיעון 2] בנוסף, אם תנועה המנוגדת לטבע היא זו המנוגדת לתנועה טבעית, ואם לדבר יש רק דבר אחד שמנוגד לו, אזי התנועה המעגלית, מכיוון שהיא פשוטה, אם היא אינה טבעית לגוף הנע, עליה להיות מנוגדת לטבעו. לכן אם האש למשל, או כל דבר מסוגה, היא הנעה כך^‏‏[16] במעגל, יהיה על תנועתה הטבעית להיות מנוגדת לזו המעגלית, אך לדבר יש רק דבר אחד שמנוגד לו, והתנועות מעלה ומטה כבר מנוגדות זו לזו. ואם ישנו גוף אחר כלשהו שינוע בתנועה מעגלית שאינה טבעית לו, אזי תהיה לו תנועה אחרת שטבעית לו, אך כזו לא תיתכן, כי אם היא למעלה, יהיו אלה האש או האוויר, ואם למטה, המים או האדמה.

[טיעון 3] הכרחי גם שהתנועה המעגלית תהיה ראשונית, שכן מטבעו המושלם תמיד קודם לפגום, והמעגל מושלם, אך לא הקו הישר, שהרי הישר האין־סופי אינו מושלם (כי לשם כך מוכרח להיות לו גבול, כלומר סוף), וכך גם כל ישר סופי (כי לכל ישר סופי יש דבר מחוץ לו, שאליו ניתן להאריכו). וכך אם תנועה ראשונית שייכת לגוף שהוא ראשוני מטבעו, והתנועה המעגלית ראשונית מזו הישרה, ואם התנועה הישרה היא תנועתם של הגופים הפשוטים (האש למשל נעה הישר למעלה, וגופים אדמתיים נעים הישר אל המרכז), אזי הכרחי שהתנועה המעגלית תהיה תנועתו של גוף פשוט כלשהו. בנוגע לתנועת גופים מורכבים, כבר ציינו שזו נקבעת על פי הגוף הפשוט העיקרי שבהם.

על סמך הטיעונים האלה, אם כן, ניתן להסיק שישנה מהות גופית כלשהי הנמצאת מעבר לגופים שהצטרפו‏‏^[17] כאן, שהיא נשגבת וראשונית מכולן.

[טיעון 4] ואם נניח שכל תנועה מוכרחה להיות בהתאם לטבע או בניגוד לטבע, ואם תנועה המנוגדת לטבע עבור דבר אחד הינה טבעית לדבר אחר, כמו התנועות מעלה ומטה שהן טבעיות ולא־טבעיות לאש ולאדמה, אזי הכרחי שגם התנועה המעגלית, בשל היותה מנוגדת לטבעם של אלה, תהיה טבעית לדברים אחרים.

[טיעון 5] בנוסף, אם התנועה המעגלית טבעית למשהו, על הדבר הזה להיות גוף פשוט וראשוני, כזה שינוע במעגל באופן טבעי ממש כפי שהאש נעה מעלה והאדמה מטה. כי אם אלה הנעים במעגל עושים זאת בניגוד לטבעם, יהיה זה תמוה למדי ובלתי מתקבל על הדעת שתנועתם זו תהיה רציפה ונצחית, שהרי היא מנוגדת לטבע, ואנו רואים שדברים המנוגדים לטבע נוטים להיעלם במהרה. וכך, אם זו האש שנעה במעגל, כפי שטוענים רבים, תהיה תנועתה זו מנוגדת לטבעה לא פחות מאשר התנועה מטה, שכן כולנו רואים את האש נעה ישר וכלפי מעלה, הרחק מהמרכז.

כל אדם שיגבש את דעתו על סמך הטיעונים הללו, בוודאי ישתכנע שקיים גוף כלשהו מעבר לאלה שסביבנו כאן ובנפרד מהם, שטבעו ראוי להיות מושא להערצתנו, ששיעורה ישווה רק למרחקו מהגופים שלידנו.

[13] παντὸς [חזרה]
[14] ארבע הסיבות של אריסטו: חומרית, אידאית (צורנית), פועלת, תכליתית. [חזרה]
[15] כלומר סוגי האש השונים וסוגי האדמה השונים. [חזרה]
[16] בניגוד לטבעה. [חזרה]
[17] הצטרפו מהשילוב בין אידאה לחומר. [חזרה]

פרק 3. הגוף הזה פטור משינוי ומהשמדה.

[269b-270b]

מתוך הדברים שנאמרו עד כה, חלקם על סמך הנחות וחלקם מבוססי הוכחות, מובן שלא לכל גוף יש קלות או כבדות. לעת עתה נסביר את המושגים קל וכבד רק על מנת להבהיר את הנושא, ובהמשך נבחן את מהותם ביתר פירוט. ובכן, הכבד הוא זה הנע באופן טבעי אל המרכז, והקל הוא זה הנע כך הרחק מהמרכז. הכבד ביותר הוא זה השוקע תחת כל הגופים הנעים מטה, והקל ביותר הוא זה העולה מעל כל הנעים מעלה. הכרחי אם כן שלכל דבר שנע מטה או מעלה תהיה קלות או כבדות, או את שתיהן, אם כי לא בהכרח ביחס לאותו הדבר, כלומר דברים הם כבדים או קלים באופן יחסי זה לזה, כמו האוויר יחסית למים והמים יחסית לאדמה.

אולם הגוף הנע במעגל אינו יכול להיות כבד או קל, שכן הוא אינו נע אל המרכז וגם לא הרחק ממנו, לא באופן טבעי ולא באופן מנוגד לטבע. הוא אינו נע כך באופן טבעי כי התנועה הישרה אינה שייכת לו, שהרי ראינו שרק תנועה אחת שייכת לכל גוף פשוט, וכזה הוא הגוף הנע במעגל. הוא גם אינו נע כך באופן מנוגד לטבע, שהרי אם התנועה מטה היא זו שאינה טבעית לו, תהיה התנועה מעלה טבעית לו, ואם זו התנועה מעלה שאינה טבעית לו, תהיה התנועה מטה טבעית לו. כי כבר קבענו שבתנועות מנוגדות, אם האחת מנוגדת לטבעו של משהו, תהיה השנייה טבעית לו.

ומכיוון שהשלם וחלקו, כמו האדמה כולה ורגב אדמה קטן, נעים שניהם באופן טבעי אל אותו המקום, מייד משתמע שגם לחלקו של הגוף הנע במעגל אין קלות ואין כבדות (כי אז היה נע מטבעו מהמרכז או אל המרכז). נוכל גם להסיק שהגוף הזה כלל אינו יכול להידחף לתנועה מעלה או מטה, שהרי אסור לו לנוע בתנועה שאינה שייכת לו, לא על פי הטבע ולא בניגוד לטבע. כך נכון לו ולכל אחד מחלקיו, שכן הטיעון הזה תקף גם לשלם וגם לחלקיו.

באותה המידה גם הגיוני להניח שהגוף הזה אינו יכול להיווצר ולהישמד, וגם אינו יכול לגדול או להשתנות. כי כל דבר שנוצר עושה זאת מתוך הניגוד שלו ומדבר כלשהו, והוא מושמד באותו האופן, כלומר מדבר כלשהו, בגלל ניגוד ואל ניגוד, כפי שכבר הסברנו בדיון קודם.‏‏^[18] מובן גם שתנועות מנוגדות שייכות לדברים מנוגדים. לכן, אם לגוף הזה לא יכול להיות ניגוד, שהרי אין תנועה מנוגדת לתנועה במעגל, נדמה שצדקה הטבע כשהסירה את הגוף הזה, שלעולם לא ייווצר ולא יישמד, מקרבתם של הניגודים. כי יצירה והשמדה שייכות לממלכת הניגודים.

באותו האופן, כל דבר שגדל, עושה זאת תוך הוספת גוף מאותו הסוג הנטמע בחומר שלו, אולם לגוף הזה אין כלל חומר שממנו הוא נוצר.‏‏^[19]

אך אם הוא אינו יכול לגדול או להישמד, אותו קו מחשבה יובילנו לטעון שהוא גם אינו יכול להשתנות. כי שינוי צורה הוא תנועה ביחס לתכונה,^‏‏[20] אך תכונות ומצבים, בריאות וחולי למשל, אינם נוצרים בלא שינוי בנטיות. אולם הגופים הטבעיים שנטיותיהם משתנות, כך אנו רואים, נתונים כולם גם להגדלה והקטנה, כמו גופי החיות, גופי הצמחים וחלקיהם השונים, וגם גופי היסודות.^‏‏[21] לכן אם הגוף הנמצא בתנועה מעגלית אינו נתון כלל להגדלה או להקטנה, אך הגיוני להניח שגם צורתו אינה משתנה.

כעת מובנת הסיבה לכך שהגוף הראשוני הינו נצחי, לעולם אינו גדל או קטן, וגם אינו מזדקן, אינו משנה את צורתו ואינו מושפע מדבר, בתנאי כמובן שהנחותינו מוצדקות. למעשה, הטיעונים שהצגנו בהחלט מתאימים לדברים הנראים סביבנו, ואלה בתורם מחזקים את טיעונינו. כי לכל בני האדם קיימת תפיסה כלשהי של האלים, וכולם, כולל הבַּרְבָּרִים וכולל יוונים רבים המאמינים בקיומם, יסכימו בוודאי שלהם מוקדש המקום הגבוה ביותר, תוך הבנה ברורה שהאלמוות תמיד נצמד לאלמוות, וכל דרך אחרת היא בלתי אפשרית. לכן אם ישנו דבר שמימי כלשהו, כפי שברור לכול, בהחלט יתאימו לו הסברינו על מהות הגוף הראשוני מכולם.

ניתן להסיק זאת גם באמצעות חושינו, לפחות ברמת הוודאות האנושית. כי בכל הזמן שחלף עד כה, על פי הרישומים שהורישו לנו בני האדם מדורי דורות, מעולם לא נצפה שינוי כלשהו בכל מערך השמיים הגבוהים ביותר ולא באף אחד מחלקיהם הקרובים יותר.^‏‏[22]

וגם את השם לגוף הזה, כך נדמה, ירשנו מהקדמונים, אשר תפסו אותו ממש כפי שאנו חושבים עליו, שהרי מחשבות מעין אלה קמות לתחייה לא פעם ולא פעמיים, אלא מספר אין־סופי של פעמים.‏‏^[23] מתוך הנחה שהגוף הראשוני הזה נפרד ונמצא מעבר לאדמה, לאש, לאוויר ולמים, הם העניקו למקום הגבוה ביותר את הכינוי "אֶתֶר",‏ שכן מאז ועד היום הוא "תמיד רץ".‏‏^[24] אַנַכְּסָגוֹרַס, לעומת זאת, השתמש במילה "אֶתֶר" באופן שגוי כשבחר בה לתיאור יסוד האש.‏‏^[25]

מכך ניתן גם ללמוד מדוע מספרם של אלה המכונים "גופים פשוטים" אינו יכול להיות גדול יותר. הרי הכרחי שתנועת גוף פשוט תהיה בעצמה פשוטה, וכבר הסכמנו שהתנועות הפשוטות הן רק המעגלית והישרה, כשהאחרונה נחלקת לתנועה הרחק מן המרכז ולתנועה אל המרכז.

[18] דיון כזה מופיע בחיבור "פיזיקה" של אריסטו. [חזרה]
[19] כי הוא אינו יכול להיווצר. [חזרה]
[20] תנועה, או שינוי, ביחס למהות היא יצירה או השמדה, תנועה ביחס לתכונה היא שינוי צורה, תנועה ביחס לכמות היא הגדלה או הקטנה, ותנועה ביחס למקום היא התנועה המרחבית המוכרת לנו. [חזרה]
[21] στοιχεία. האדמה, המים, האוויר והאש. [חזרה]
[22] כלומר לא בספרת כוכבי השבת ולא בכוכבים או בקבוצות הכוכבים (אין הכוונה לפלנטות כמובן, המשנות את מיקומיהן). [חזרה]
[23] אריסטו מניח שהאדם התקיים מאז ומתמיד. [חזרה]
[24] המילה אֶתֶר (αἰθήρ, "אָיְתֶר") דומה לצירוף המילים "תמיד רץ" (ἀεὶ θεῖν, אָאֶי תֵאִין). [חזרה]
[25] המילה αἰθήρ מזכירה את המילה αἶθος (אַיְתוֹס), שמשמעה חום או בערה. [חזרה]