החיידק ואני

יומן

הכל התחיל עם כאבי גב וצוואר חזקים מאוד. כן, הייתי בטוח שזה יעבור, כמו כל דבר שעובר עם הזמן. אבל זה לא עבר.

זה התחיל כחודש לפני שקרסתי בביתי ופתחתי את הראש. הכאבים היו כל הזמן, והעברתי לילות לבנים בסלון. בכל פעם עברתי למקום אחר: פעם לכורסה, פעם לכיסא המחשב בחדר העבודה, פעם למיטה בחדר השינה — אך ללא הועיל. לא הצלחתי למצוא את המקום שבו אוכל להעביר את הלילה. זה היה מאוד מייאש.

האמת, זה רק הלך והתגבר, עד שלא ידעתי איך להתמודד עם הכאבים יותר.

הגענו לבית החולים, אבא שלי היה צמוד אליי, ואנחנו הולכים לעבר חדר המיון. הרגליים פשוט לא נשאו אותי. הגעתי למצב שקראתי לבחור נוסף שישב שם, כדי שיחזיק אותי מצד אחד, ואת אבי מצד השני. כך התנדנדנו לעבר המיון.

לימים, אבא שלי אמר שהוא לא האמין שהמצב חמור עד כדי כך.

הרופאים בדקו ואמרו שהכל נראה בסדר ורצו לשחרר אותי, אבל אמרתי: "תקשיבו, כואב לי." לאחר התעקשות מצידי הם הסכימו ושלחו אותי לצילום נוסף.

מה עובר בראש במצב כזה עד שמקבלים את התשובה? האמת, לא חשבתי לרגע שיש לי שבר פתולוגי בעמוד השדרה הצווארי, ושניתוח יהיה השלב הבא. בחלומות הכי גרועים שלי לא עלה בדעתי שזה מה שהם הולכים להגיד לי.

המשך בספר המלא