מדעי הדמיון: תגליתו של דורון

פרולוג

היה זה עוד יום צונן במכללה. אמנם השם הרשמי שלה היה 'האוניברסיטה לקדמה וטכנולוגיה של דוֹרְפְרֶדֶר', אבל דורון ושאר המרצים הסכימו על 'המכללה' כשם לשימוש פנימי. דורון בדיוק היה בדרכו לישיבה. הישיבה לא באמת הייתה 'ישיבה', פשוט הוא וכמה מידידיו היו נוהגים לשבת ולשוחח יחדיו בספרייה בבניין הפיזיקה של המכללה.

דורון היה המרצה הבכיר במכללה למדעי המחשב. טוב הוא לא היה בדיוק בכיר, אבל הוא היה המקצועי ביותר בתחום הבינה המלאכותית. הוא אהב לכנות את עצמו 'בכיר' כי זה נתן לו ביטחון עצמי כשעמד להרצות לכעשרת אלפים איש. בדרך ל-'ישיבה', דורון לא היה יכול שלא לחשוב על הפרויקט הגדול שלו — 'הדַאטַאנִיסְט' — שהוא פשוט רובוט אשר מחקה בצורתו אדם, ובעל בינה מלאכותית מספיק מתוחכמת בכדי להצליח לחקות תודעה אנושית בצורה משכנעת למדי. מצד שני יתכן ולא יצליח להוציא את זה לפועל... משום מה המפתחים ממעבדת הרובוטיקה של המכללה מסרבים לשתף פעולה, כשזה נוגע לפרויקט מאתגר. ומה הסיבה שהם טוענים שפיתוח מנועים נסתרים זה קשה?

לבסוף הגיע דורון. מעל הדלת נכתב 'ספריית הפיזיקה', כרגיל. דורון נכנס וראה את עמיתיו. אולי נוצר הרושם שמדובר בקבוצה של עשרות אנשים, אבל למעשה הם היו רק שלושה... דורון, מריה הפרופסור לביולוגיה, ואלברט הדוקטור להנדסה. למעשה, אלברט בדרך לפרסם את הפרופסורה שלו, אבל הוא בכל זאת החליט שבזמן הזה הוא רוצה להיות אחד מהמרצים, ולהיות חלק מהסגל האקדמי החינוכי של המכללה. דורון התיישב ופתח "בוקר טוב, אני רואה ששוב הקדמתם אותי..." "מה לעשות שאתה תמיד מאחר... לכולנו יש את אותה מערכת הרצאות, פחות או יותר, ובדרך מוזרה כלשהי, אתה תמיד מאחר." הגיבה מריה. היא ניסתה להמשיך את דבריה, אבל אלברט קטע אותה ואמר "היא כמובן מתכוונת שאנחנו שמחים לראות אותך, אבל נשמח כמובן לדעת איך אתה מרגיש ואם תרצה כמובן, לפרט את סיבת האיחור". טוב, זהו אלברט, תמיד מנסה להיות האדם הכי נחמד בחדר. דורון כמובן ענה את אותה התשובה שענה תמיד, "אני מאחר כי הישיבה נעשית בבניין הפיזיקה, זה כמעט קילומטר מבניין מדעי המחשב, אני חושב שצריך לשנות מיקום" כמובן גם מריה ענתה את אותה תשובה כמו תמיד ואמרה "אתה זוכר שקבענו כאן, כי בניין פיזיקה ממוקם בדיוק באמצע בין בניין ביולוגיה, בניין הנדסה, ובניין מדעי המחשב?" דורון ומריה הזעיפו פנים זה לזו במשך דקה ארוכה, אך אלברט קטע אותם ואמר "אני מציע שנחליף נושא".

זה היה יום שני בבוקר, דורון הסתכל על מערכת השעות שלו. עוד 5 דקות מתחילה ההרצאה על השימוש במודלי GAN למיניהם בתעשייה. תוכנה שמסוגלת לייצר תוכן כגון תמונות, טקסט, או אודיו כמו בני אדם, זה דבר שיכול ולמעשה כבר זמן מה מביא הרבה לקוחות לחברות העוסקות בנושאי הטכנולוגיה.

דורון מיהר להיכנס לחדר 501, כרגיל בדיוק על הדקה. באולם היו בערך כ-750 סטודנטים, לא השיא שלו, אבל בהחלט מספר מכובד. ההרצאה הייתה רגילה פחות או יותר, אבל בדיוק כשדורון הגיע לכניסה של בניין הפיזיקה, נתקל דורון בפרידריך, אחד ממרצי ההיסטוריה שדורון הכי שנא. פרידריך תמיד היה מטרד, ותמיד התעקש להפריע לדורון ברגעים הכי לא מתאימים. דורון קיווה שפרידריך לא ראה אותו. פתאום הוא הרגיש טפיחה על הגב. "אז מה דורון, איך היה היום בשביל פרופסור כמוך, אה?" שאל פרידריך. דורון לא הצליח להתאפק והשיב "אתה יודע, אנחנו בפקולטה למדעים מדויקים עוסקים בעתיד ולא בעבר, כמו איך היה היום" "שמח לשמוע. תגיד האם אתה יכול רגע להקשיב להרצאה שלי בנושא 'היסטוריית האנושות' ולתת לי ביקורת?" "לצערי לא, אני מאוד ממהר עכשיו לישיבה, ואין לי זמן להתעכב. אני גם ככה תמיד מאחר", כמובן שזה לא היה שקר, הרי דורון מיהר להגיע לישיבה, אבל פשוט ל-'ישיבה' שלו עם אלברט ומריה. דורון התחיל ללכת לכיוון הספרייה, אבל פרידריך עקב אחריו והסביר "האנושות מהי? הכל התחיל לפני בערך 10,000 שנים, כאשר בכדור הארץ התחרו על משאבים חמשת הציוויליזציות שחיו בו: בני האדם, האֵלפים, הגמדים, האורקים, ואנשי הדרקון. עד המהפכה החקלאית, כל ציוויליזציה חיה בגדר עצמה, אך מעט אחרי המהפכה החקלאית, החל עידן הבריתות, אשר נמשך עד סוף העת העתיקה. במהלך עידן הבריתות, התקיימו שתי בריתות סך הכל... ברית אחת בין בני האדם, הגמדים, והאלפים, אשר נקראה הקהילה השלווה. זאת מפני שהם עסקו בעיקר בקדמה וטכנולוגיה. הייתה גם הברית בין האורקים ואנשי הדרקון, שנקראה הקהילה התקיפה. מפני שרוב הזמן הם עסקו בפיתוח אמצעי הלחימה והצייד. בתום העת העתיקה, הבריתות החלו להתפרק. יותר ויותר חלקים מכל מגזר העסיקו והתערבבו עם מגזרים אחרים, ולבסוף הוחלט להכריז על תושבי כדור הארץ קהילה אחת, 'האנושות'. כמובן שמאז ימי הביניים התרבויות השונות התערבבו כל כך עד שהגענו למעין 'סינגולריות תרבותית', כלומר לכל הציוויליזציות יש תרבות אחת ו.." דורון לא היה יכול לשמוע את פרידריך יותר, וקטע אותו בכך שאמר "אני מצטער, אבל אני חייב להגיע לישיבה עכשיו. לצערי לא אוכל להמשיך לשמוע את, אהה.. מה שזה לא היה שלך" פרידריך כמובן ניסה להשתלב ואמר "טוב, אולי תוכלו לצרף עוד פרופסור לישיבה, לא?" דורון מיהר לענות "לא! זאת ישיבה של הפקולטה למדעים מדויקים, אולי תבדוק אם יש ישיבה של הפקולטה למדעי הרוח שתוכל להשתלב בה". פרידריך החל לענות, אבל דורון כבר נכנס לספריה ולא שמע את פרידריך יותר.

פרק 1 — הפלישה

זה היה יום רביעי בבוקר. דורון, מריה ואלברט בדיוק היו ב-'ישיבה' שלהם. דורון חיבב את מריה, אבל רוב האנשים אומרים שיש להם 'יחסי אהבה־שנאה'. זה כמובן לא היה מדויק, משום שדורון אמנם העריך מאוד את מריה ואת המחקרים שלה, אבל לא 'אהב' אותה. בעוד דורון הרהר לתומו, מריה שברה שתיקה ואמרה "אתם יודעים, שמעתי לא מזמן על משחק חדש... קראו לו.. אם אני לא טועה.. מנהלים ועסקים, אני חושבת..." "כאילו, קורס מנהל ועסקים?" שאל אלברט. "לא, לא. זה מעין משחק תפקידים כזה, שכל המשתתפים משתמשים בדמיון שלהם. כל שחקן מהווה מנהל מחלקה, מלבד אחד המהווה 'מנכ"ל', והוא אחראי לייצר את הסיפור. במשחק משתמשים בקוביות בעלות 4 פאות, 6 פאות, 8 פאות, 10 פאות, 12 פאות ו-20 פאות בשביל להגדיר כמה כל פעולה של כל אחד מהשחקנים הצליחה" ענתה מריה. "נשמע מעניין. לא הבנתי את הכל, אבל אנסה ללמוד תוך כדי משחק..." אמר אלברט. דורון נחרד. המחשבה שפרופסורים מהפקולטה למדעים מדויקים ישחקו משחקים בפומבי גרמה לו לפחד מביקורתם של אלו הנמצאים בספרייה. דורון מיהר לענות "אני לא חושב שזה רעיון טוב... אני, אני..." "לפחות תנסה" אמר אלברט, וכך היה. במהלך רבע שעה של משחק בה מריה ניסתה לאתגר את דורון ואת אלברט בעזרת עלייה במיסים, תחרות בשוק, כשלים בפסי הייצור, עובדים בעיתיים, ואפילו סופת הוריקן אחת, דורון הצליח לטפל ברוב הבעיות. אולי חוץ מהפעם בה כל המחשבים במשרד שלו נהרסו בשל סופת ההוריקן אשר הכתה במשרדי החברה. מריה בדיוק התחילה להגיד "אז לאחר שדורון השיק את אתר הקניות החדש שלו, ואלברט סיים לעצב לוגו חדש לחברה שלו, אתם מקבלים לטלפון הודעה על כך שמס הארנונה יעלה בשבוע הבא בכ-97%. מה אתם עוש..." נשמעה ירייה... דורון, מריה ואלברט התכוננו לברוח, אבל מישהו ניתקל בדורון... דורון נפל על משהו רך, אלברט כנראה. לפחות זה נשמע כמו אלברט... זכוכית נשברת נשמעת הרחק, או שמא היא מעל לראשו? דורון לא ידע... הוא שמע קול שהוא לא מכיר צועק "אני אטפל באלה שכאן, לך תבדוק בחדר הסמוך", ואז, ואז... חושך. דורון שכב... הוא לא ידע כמה זמן. יכול להיות ששכב במשך כ-5 דקות, או אולי היו אלו בכלל כ-5 שעות? טוב זה לא משנה.. דורון קם. זה היה מוזר. כלומר לא העובדה שדורון קם, אלא העובדה שדורון קם בתוך.. המשרד שלו? זה לא אפשרי, הרי הוא נפל בספרייה. דורון ניסה להיזכר מה קרה. הוא שמע ירייה, ואת זה הוא זוכר טוב מאוד. ואז נפילה? אלברט איכשהו היה קשור לזה. אולי דורון דחף אותו. ואז, מה אז? דורון לא ידע, הוא הניח שהוא התעלף. דורון היה צריך להתיישב רגע בכדי לעכל את הדברים, ואז הגיעו השאלות: מי ירה? למה ירה? מי הביא את דורון למשרד שלו? למה הוא לא בבית־חולים? או שהוא כן? דורון הרגיש מוזר, ואז כל החדר נעשה שקוף, מעין כמו מעבר ב-PowerPoint. המשרד של דורון התעוות ונעשה שקוף יותר ויותר עד שלפתע נגלה דורון. דורון עצמו עמד מולו, רק שהדורון השני נופל. דורון עכשיו היה בטוח, הוא התעלף ועכשיו הוא הוזה. דורון בהה בעצמו קפוא בזמן, נופל, ואז הוא שמע קול מוזר בוקע מאחורי גבו ואומר "אז מה פרופסור? אתה מעולף? או אולי מת? רוצה לבדוק את זה?" הקול היה מוזר ומתכתי. דורון הסתובב. לדורון לא נדרשה אפילו שנייה אחת בודדה בכדי לזהות את הדבר שעמד מולו. זה היה GNN, גרף שמתאר בינה מלאכותית מבוססת נוירונים, למידה עמוקה, מוח דמוי אנושי וירטואלי. דורון ראה הרבה GNNים בחיים שלו, אבל זה היה אחד מיוחד. הוא היה עצום, והגיע עד האופק. הוא גם היה תלת ממדי, מה שהפך אותו למוזר עוד יותר, בגלל שבמעבדה זה לא פרקטי לשרטט GNN שאתה לא רואה את כולו בזמן אמת. לכן לא משתמשים במודלים תלת ממדיים שלא ניתן לראות את כל כולם בבת אחת כמו שניתן לראות שרטוטים דו־ממדיים. דורון ניסה לשאול "מי אתה? מה אתה? איך הגעתי לכאן?" אבל קול לא בקע מגרונו. דורון היה אומלל. לפתע הקול נשמע שוב "אל תתאמץ כל כך, פרופסור. זה בסדר. אני המזכיר המלאכותי שלך". "מזכיר מלאכותי? על מה אתה מבוסס, אתה לא רץ על שום מכשיר... ומי יצר אותך בכלל?" הגרף ענה לו "כל התשובות לשאלות שלך הן אתה. אבל זה לא חשוב עכשיו, לא תרצה לחשב אם אתה חי או מת?" דורון לא ידע למה הגרף מתכוון, אבל אז הוא הסתובב וגילה שיש לו עיפרון ביד.

דורון התקרב לעצמו שנופל. הוא לא ידע למה, אבל הוא התחיל לשרטט נוסחאות. לא על דף כרגיל, אלא על האוויר עצמו. דורון ביצע עוד נוסחה ועוד אחת. הוא מדד את הגובה שלו, את מהירות הפגיעה של היד בגבו. את עוצמת נפילתו על הקרקע. זה היה מוזר, אבל הוא המשיך. דורון כמעט סיים, אבל חסר לו משתנה אחד בכדי לדעת. אילו רקמות בראשו נפגעו מהפגיעה. הוא ידע שהאיבר היחיד שמספיק פגיע בכדי לעלף / להרוג אדם מנפילה בגובה של כ-1.8 מטרים, הוא המוח. לכן בדק רק אותו. דורון ניסה לחשוב. מבלי לדעת איזה אזור במוחו נפגע, הוא לא היה יכול לסיים את החישוב. רק שאז, לפתע הזמן המשיך לזוז. דורון ראה את עצמו נופל ו... קופא שוב בדיוק כשראשו פוגע ברצפה? מוזר, כאילו שלמישהו יש שלט טלוויזיה ששולט בעולם עצמו. רק... שזה לא היה בדיוק העולם. דורון לא ידע מה זה היה, אבל זה לא היה מציאות, בזה הוא בטוח. דורון התקרב לראשו שלו עצמו ו.. ו..

"דורון! דורון! תתעורר! דורון! אתה שומע אותי?!" דורון ראה את מריה רוכנת מעליו ומנערת אותו. ראשו של דורון כאב.. הוא לא זכר הרבה. דורון אולי היה מופתע מזה שהוא התעלף. היה מופתע מזה שהמוח שלו דימה בשבילו AI assistant בחלום. הוא היה מופתע שמישהו זר הצמיד אקדח לראשו. אבל הדבר שהכי הפתיע אותו היה שמריה חיבקה אותו. רגע, מישהו מצמיד אקדח לרקתו? טוב זה לא משנה. מריה קולגה של דורון כבר... 5 שנים, אבל היא אף פעם לא חיבקה אותו ככה. בכל אופן, הגיע הזמן לשאול על האקדח. דורון שאל "המממ, מריה, אני לא רוצה להפריע לרגע הקסום הזה, אבל למה יש אקדח שמוצמד לרקה שלי?" ואז נשמע קול זר "אם הישנוני התעורר, כולכם לשכב!" וכך היה. דורון שכב על רצפת הפרקט בספריית הפיזיקה של המכללה עם.. מריה ואלברט? רק הם נשארו כאן? כמה מוזר. עברו שלוש שעות, אולי ארבע, שבמהלכן נשמעו יריות פה ושם, אבל האיש שדורון לא ידע איך קוראים לו, צעק ואיים באקדח כל פעם שאחד מהם ניסה לקום. דורון כבר היה צמא. הוא ביקש מהאיש שאיים עליו ללכת לשתות, אבל בתמורה האיש הצמיד את אקדחו לרקתו של דורון בשנית. "כמה נחמד. נראה שהאקדח שלך כל כך אוהב אותי, עד שהוא בא לבקר שוב" לחש דורון, אבל בתמורה הוא קיבל רק צעקת "שקט!" רועמת. דורון לא ידע מה לעשות, הוא כבר אבד עצות. הוא כל כך רצה שהאיש הזה שמאיים עליו כמה שעות פשוט יעלם. ילך לישון, יעזוב אותו בשקט, יתעלף... כל דבר שיגרום לאיש הזה פשוט להפסיק למנוע מדורון לברוח. דורון כל כך רצה שהאיש יתעלף עד שהוא היה מוכן לשלם בשביל זה. הוא מוכן אפילו לקחת משכנתא נוספת רק בשביל שהאיש הזה שעמד מולו יירדם ויניח לו ללכת. הוא כל כך רצה את זה עד.. עד.. עד שזה באמת קרה? דורון היה המום. הוא הסתכל על אלברט ומריה ושאל בקול שבור "איך עשיתם את זה?", "איך אנחנו עשינו את זה? איך אתה עשית את זה?!" ענתה מריה. "אני לא עשיתי כלום... זה הייתם אתם לא?", "אנחנו? אתה עשית משהו עם הידיים שלך. מעין נפנוף או מה שזה לא היה, והוא פשוט מת?" דורון הופתע ושאל "אני עשיתי משהו עם הידיים שלי?" מריה לא התאפקה וצעקה "כן!". נשמעה עוד ירייה. מריה, אלברט ודורון קמו. האיש לא זז. מריה בדקה אותו. הרי היא בין היתר גם רופאה. היא בטוח תדע מה לעשות. "הוא לא מת. הוא.. מעולף. אבל זה מצב זמני, כדאי שנצא..." אמרה מריה בקול מודאג. טוב גם דורון היה מודאג. בכל זאת, לא כל יום דורון הופך לבן ערובה של ארגון טרור — או מה שהאנשים שתקפו את המכללה לא היו חלק ממנו...

דורון מריה ואלברט יצאו מספריית הפיזיקה של המכללה. הם היו שקטים ומהירים כמו שרק אנשים שבדיוק נחטפו על ידי ארגון טרור יכולים להיות. זה לא לקח הרבה זמן עד שהם מצאו את היציאה. הרי הם מכירים את המבנה כמו את כף ידם, אבל החלק המאתגר היה לנסות ולעבור את מאות הטרוריסטים שהקיפו את המכללה. טוב, לא היו מאות, אבל גם כ-20 הטרוריסטים שהיו בשדה הראייה של דורון היו מאיימים מספיק. דורון רץ. הוא שמע את אלברט ואת מריה מאחוריו. הם רצו לחניון. למזלם, החניון היה נקי מטרוריסטים — מלא במכוניות. ובאור. ובחום. וב.. אש? "למה כל המכוניות נשרפות?" שאלה מריה. "הם בטח לא רצו שנברח", אמר אלברט, "אבל אני חושב שאפשר לחפש כמה מכוניות ששרדו... או כאלה שאני יכול לתקן". הם קודם כול חיפשו את המכונית של מריה, אבל היא הייתה שרופה.. אחר כך הם עברו לחפש את הטנדר של אלברט. הוא דווקא לא עלה באש, אבל בהחלט היה מפוחם. בנוסף, שניים מגלגליו התפוצצו. לבסוף, הם חיפשו אחר הרכב של דורון. במפתיע, כנראה התמזל מזלם כי דורון חנה ליד שני רכבים נוספים, אבל ברדיוס של כ-12 מטרים מהם אף רכב לא חנה. כך שהם היו בעצם מבודדים מהאש. דורון פתח את מכוניתו. למזלו הטרוריסט לא חשב לחפש חפצים על דורון כשהוא התעלף. הם נכנסו. החלק הקשה באמת היה לצאת מחניון שכולו בוער. אלברט כינה את זה 'מחשבה לא מבוססת מציאות בעלת מקדם סיכון גבוה במיוחד' ומריה אמרה "אני לא מאמינה שאני משתפת אתכם פעולה", אבל לדורון לא היה אכפת. אם הוא ידע משהו, זה שעדיף לצאת מחניון בוער מאשר להיהרג על ידי טרוריסטים. בדיעבד דורון הבין את הסכנה שבמעשיו. אולם באותו הרגע מוחו של דורון הפריש שילוב קטלני של אדרנלין ונוראדרנלין במינון גבוה בשל המצב הקריטי אותו הוא חווה. זאת עד שלדורון לא היה אכפת מכלום, והוא פשוט נסע. זה היה רגע בלתי נשכח. דורון כמעט התפוצץ 7 פעמים, אבל ניצל על ידי תמרון נכון. דורון ראה הכל במעין הילוך איטי. את הרכבים החונים הבוערים, את הפנים ההמומות של מריה, את חצר המכללה, מישהו מכוון אקדח לעבר פרידריך, פרידריך צורח, רגע... מה קרה לפרידריך? טוב זה כנראה כבר מאוחר מידי, כי הוא היה במרחק של כ-2.5 קילומטרים משם.

המשך העלילה בספר המלא