תולדות הכאב
אַתְּ תִּרְאִי שָׁם קוֹץ,
וְתָרוּצִי אֵלָיו יְחֵפָה.
רַק אֶתְמוֹל הֵרַחְתְּ
נַרְקִיסִים.
בַּת שְׁנָתַיִם,
עֲדַיִן לֹא מְבִינָה
שֶׁדּוֹקֵר לִפְעָמִים
גַּם מַקְסִים.
וְאָבִיךְ לֹא יִרְאֶה,
אַחַר־כָּךְ יֹאמַר: "זֶה קוֹרֶה",
וְיַחְרֹז לָךְ דְּקִירָה
וְנוֹרָא.
תבניות
א. כִּי
כִּי
הַמִּלִּים תַּבְנִיּוֹת,
אֲבָל
הַמִּלִּים תַּבְנִיּוֹת,
אוּלַי
לֹא רַק תַּבְנִיּוֹת.
כִּי
הָיוּ שָׁם אוֹתוֹת,
אֲבָל
גַּם בְּלוּז מַקְהֵלוֹת
עַתִּיקוֹת.
אוּלַי
הָיָה עָלַי
לְחַכּוֹת.
ב. אֲבָל
עֵינַיִךְ
חָדְלוּ מִלִּרְאוֹת,
אֲבָל
עֵינַי הַכָּלוֹת,
אֲבָל
רָצִיתִי לִחְיוֹת.
אֲבָל
לָחַשְׁתִּי אוֹתָךְ,
אֲבָל
אִלְחַשְׁתְּ אוֹתִי,
אֲבָל
גָּזַרְתְּ עָלַי
אֶת מוֹתִי.