ממה שאני יודעת שקרה, דני היה אחרי לילה לבן של עבודה, יום לפני דדליין רציני. הוא וג׳ימי ישבו גמורים מול המחשבים, אנשים כבר התחילו להגיע לבוקר החדש. עד שמצא את קופסת האדוויל במגירה המבולגנת של יעלי, גילה שהיא ריקה. גם כן זאתי. ״למה אתה מחטט לי במגרות?״ היא בדיוק נכנסה ושאלה בחיוך, כי אין אדם שיעלי אהבה יותר מדני פרנקו, ואיך שהוא נראה אחרי לילה ללא שינה הפך אותו לעוד יותר מושך בעיניה. ״מתפוצץ לי הראש. למה את שומרת את הקופסה אם היא ריקה?״ הוא לא חיכה לתשובה והמשיך, ״נו, קיבלת את החוזים? הם שלחו כבר?״ ״עדיין לא,״ ״אז תגידי להם שנגמר הזמן. תעשי משהו, זה לא הגיוני.״ היא שנאה כשהיה מרשה לעצמו לדבר אליה מגעיל. כאילו שהיא עובדת אצלו, כאילו שהם לא שני שווים באותו הצוות. ״הם מודעים ללו״ז.״ ״ממש. טוב, אז אני הולך לישון לכמה שעות. תתקשרו להעיר אותי כשהם שולחים.״