א קיילעכדיקער יתום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
א קיילעכדיקער יתום

א קיילעכדיקער יתום

עוד על הספר

  • הוצאה: קתרזיס
  • תאריך הוצאה: יוני 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 64 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 58 דק'

נגה רובין

נגה רובין, נשואה + 3 בנות וסבתא לנכד אחד, מתגוררת בירושלים. ד"ר לספרות וספרות-יידיש מהאוניברסיטה העברית. מרצה לספרות וספרות-ילדים במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים, וחוקרת ספרות המוסר ביידיש. פרסמה ספר מחקר אחד. "נשים בצל החיים" הוא ספר הפרוזה הראשון שלה.

תקציר

נגה רובין, מרצה לספרות במכללה האקדמית לחינוך ע״ש דוד ילין וחוקרת של ספרות יידיש הישנה, מוציאה לאור את ספר השירה החדש שלה שכותרתו אַ קיַילעכדיקער יתום. שירי הספר מציגים מבט ייחודי על יחסי משפחה והרגשות המורכבים הנמצאים סביב אובדן של שני ההורים.

אַ קיַילעכדיקער יתום מעמיק בנושא הפרידה ההורית, ובעיקר מתמקד בחוויה המובהקת של אובדן שני ההורים. רובין, שהתמודדה באופן אישי עם אובדן אביה בגיל ארבע, מביאה פרספקטיבה מגוונת לתחושת הבדידות העמוקה ולמימוש האחריות החדשה הנלווית לאובדן כזה. באמצעות שיריה העדינים והנוקבים היא מנווטת במצולות הרגש של האבל, של הבדידות ושל חשבון נפש העולה מ"מעמד חדש" זה.

ספר השירים בולט גם ביחסים המיוחדים של רובין עם אמה. דינמיקה מורכבת של קשר קשה, אולם גם אוהב, אשר מתואר בצורה חיה. נושאים אלו, יחד עם סגנונה הפואטי והשקפת עולמה המובהקים של רובין, מציעים לקוראים חווית קריאה ייחודית ומשכנעת המבדילה את "אַ קיַילעכדיקער יתום" מיצירות אחרות בנושאים דומים.

הרקע של נגה רובין כחוקרת, כמו גם תולדותיה האישיים, מעשירים את הנרטיב של "אַ קיַילעכדיקער יתום", מה שהופך אותו לתרומה משמעותית לשירה העכשווית. הספר לא רק מציע סגירת מעגל עם העבר, אלא גם פותח אפיקים חדשים לשיפור היחסים עם הדורות הבאים. הספר מוקדש לאחותה, לבעלה ולבנותיה, ומסמל את הקשרים המשפחתיים המתמשכים, שמתעלים על חוויות האובדן.

נגה רובין (1964), נשואה לרמי, אימא לשלוש בנות וסבתא לשני נכדים. דוקטור לספרות יידיש, מרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים, משוררת ומתרגמת. פרסמה ספר פרוזה "נשים בצל החיים" (הוצאת ביטאון שירה) ושלושה ספרי מחקר. אַ קיַילעכדיקער יתום הוא ספר שיריה הראשון.

פרק ראשון

"זה הסהר מאיר לך, אבא"

*

זֶה הַסַּהַר מֵאִיר לְךָ, אַבָּא, זוֹרֵחַ.

בְּמֶרְכַּז הָרָקִיעַ. גָּדוֹל וְאָיֹם

מְזַמֵּר הוּא לְךָ "יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ".

לוּ חָיִיתָ, הָיִיתָ בֶּן מֵאָה הַיּוֹם.

אֶת חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ הֵן בְּקֹשִׁי חָגַגְתָּ.

אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שְׁנוֹת קִיּוּם, לֹא יוֹתֵר.

רֹב יָמֶיךָ הָיוּ מַשְׁבְּרִים, רַק דָּאַגְתָּ.

זוֹ הָיְתָה מִצִּדְּךָ הַסִּבָּה לְוַתֵּר?

הַיָּרֵחַ גָּדוֹל, מִתְעַרְסֵל, אַי לִי לוּ.

אַהֲבָה חוֹגְגִים בְּנֵי עַמְּךָ.

הֲרֵי בְּנֵי בִּנְיָמִין שֶׁבִּתְּרוּ, נִמְחֲלוּ –

אֵיזֶה אֹשֶׁר וְאֵיזוֹ שִׂמְחָה!

בּוּלֵי עֵץ בְּאֵירוֹפָּה גָּרַרְתָּ בַּכְּפוֹר,

אֵיךְ יָצָאתָ מִשָּׁם? אֵין אָדָם שֶׁיֵּדַע.

שְׁתֵּי עֵינֶיךָ שָׁתְקוּ בְּצִבְעָן הָאָפֹר,

רַק שָׁתִיתָ מֵאָז בְּלִי מִשְׁקָל וּמִדָּה.

פֹּה לָאָרֶץ תָּרַמְתָּ שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת

אֶת אָחִיךָ אִבַּדְתָּ בַּגּוּשׁ, שָׁם בַּכְּפָר.

אֶת הוֹרֶיךָ פִּרְנַסְתָּ. לְכָל הַדֵּעוֹת

פְּרִיוִילֵגִי. מַזָּל שֶׁאַתָּה כְּבָר עָפָר.

מִסִּיגַרְיָה הִדְלַקְתָּ סִיגַרְיָה אַחֶרֶת.

כְּשֶׁמֵּת גַּם בִּנְךָ, פְּרִיוִילֵגִי אֶחָד,

הַסִּיגַרְיָה הָפְכָה לְאַנְדַּרְטָה בּוֹעֶרֶת,

אֶת לִבְּךָ הִיא חִסְּלָה כִּבְאִבְחַת סַכִּין חַד.

זֶה הַסַּהַר מֵאִיר לְךָ, אַבָּא, זוֹרֵחַ

בְּמֶרְכַּז הָרָקִיעַ. גָּדוֹל וְאָיֹם

מְזַמֵּר הוּא לְךָ "יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ".

לוּ חָיִיתָ, הָיִיתָ בֶּן מֵאָה הַיּוֹם.

*

הַגֶּרֶב מִתּוֹךְ מִנְעָלֶיךָ

פָּשַׁטְתָּ, צִמְצַמְתָּ גּוּפְךָ.

אָבְדוּ לְךָ כָּל אֶתְמוֹלֶיךָ,

שִׂמְחַת הַחַיִּים נִשְׁכְּחָה.

יָכֹלְתָּ אַתָּה לֶאֱסֹף

אֶת שֶׁפַע שְׁבָרַי בְּלִי תּוּגָה,

אֲבָל לִדְמוּתְךָ בָּא הַסּוֹף.

נִפְרַמְתִּי כְּגֶרֶב סְרוּגָה.

*

קָרָאתִי לוֹ מִן הַמַּדְרֵגוֹת.

הִסְתַּכֵּל הוּא עָלַי מִדֶּלֶת הַגַּג,

עֲשַׁן הַסִּיגַרְיָה כִּסָּה אֶת פָּנָיו

וְרָאִיתִי כֵּיצַד הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים דּוֹהֲרִים.

לֹא נוֹתַר אֶלָּא אֵפֶר וּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת.

קָרָאתִי לוֹ מִן הַמַּדְרֵגוֹת,

אֲבָל הוּא לֹא בָּא, וּמִשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת

עֲשַׁן הַסִּיגַרְיָה כִּסָּה אֶת פָּנָיו.

טִפַּסְתִּי לְשָׁם. בַּמָּקוֹם שֶׁחִבַּקְתִּי אוֹתוֹ,

לֹא נוֹתַר אֶלָּא אֵפֶר וּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת.

"אָבִי, אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל", קָרָאתִי,

אֲבָל הוּא לֹא בָּא, וּמִשְּׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת

צָנַח אֶל מוֹתוֹ. אָחַזְתִּי בְּיָד תִּינוֹקִית,

טִפַּסְתִּי לְשָׁם. בַּמָּקוֹם שֶׁחִבַּקְתִּי אוֹתוֹ,

הוּא עָלָה בְּעָשָׁן הַשָּׁמַיְמָה.

"אָבִי, אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל", קָרָאתִי.

טִפַּסְתִּי לְשָׁם. בַּמָּקוֹם שֶׁחִבַּקְתִּי אוֹתוֹ,

עֲשַׁן הַסִּיגַרְיָה כִּסָּה אֶת פָּנָיו.

הוּא עָלָה בְּעָשָׁן הַשָּׁמַיְמָה.

קָרָאתִי לוֹ מִן הַמַּדְרֵגוֹת.

נגה רובין

נגה רובין, נשואה + 3 בנות וסבתא לנכד אחד, מתגוררת בירושלים. ד"ר לספרות וספרות-יידיש מהאוניברסיטה העברית. מרצה לספרות וספרות-ילדים במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים, וחוקרת ספרות המוסר ביידיש. פרסמה ספר מחקר אחד. "נשים בצל החיים" הוא ספר הפרוזה הראשון שלה.

עוד על הספר

  • הוצאה: קתרזיס
  • תאריך הוצאה: יוני 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 64 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 58 דק'
א קיילעכדיקער יתום נגה רובין

"זה הסהר מאיר לך, אבא"

*

זֶה הַסַּהַר מֵאִיר לְךָ, אַבָּא, זוֹרֵחַ.

בְּמֶרְכַּז הָרָקִיעַ. גָּדוֹל וְאָיֹם

מְזַמֵּר הוּא לְךָ "יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ".

לוּ חָיִיתָ, הָיִיתָ בֶּן מֵאָה הַיּוֹם.

אֶת חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ הֵן בְּקֹשִׁי חָגַגְתָּ.

אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שְׁנוֹת קִיּוּם, לֹא יוֹתֵר.

רֹב יָמֶיךָ הָיוּ מַשְׁבְּרִים, רַק דָּאַגְתָּ.

זוֹ הָיְתָה מִצִּדְּךָ הַסִּבָּה לְוַתֵּר?

הַיָּרֵחַ גָּדוֹל, מִתְעַרְסֵל, אַי לִי לוּ.

אַהֲבָה חוֹגְגִים בְּנֵי עַמְּךָ.

הֲרֵי בְּנֵי בִּנְיָמִין שֶׁבִּתְּרוּ, נִמְחֲלוּ –

אֵיזֶה אֹשֶׁר וְאֵיזוֹ שִׂמְחָה!

בּוּלֵי עֵץ בְּאֵירוֹפָּה גָּרַרְתָּ בַּכְּפוֹר,

אֵיךְ יָצָאתָ מִשָּׁם? אֵין אָדָם שֶׁיֵּדַע.

שְׁתֵּי עֵינֶיךָ שָׁתְקוּ בְּצִבְעָן הָאָפֹר,

רַק שָׁתִיתָ מֵאָז בְּלִי מִשְׁקָל וּמִדָּה.

פֹּה לָאָרֶץ תָּרַמְתָּ שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת

אֶת אָחִיךָ אִבַּדְתָּ בַּגּוּשׁ, שָׁם בַּכְּפָר.

אֶת הוֹרֶיךָ פִּרְנַסְתָּ. לְכָל הַדֵּעוֹת

פְּרִיוִילֵגִי. מַזָּל שֶׁאַתָּה כְּבָר עָפָר.

מִסִּיגַרְיָה הִדְלַקְתָּ סִיגַרְיָה אַחֶרֶת.

כְּשֶׁמֵּת גַּם בִּנְךָ, פְּרִיוִילֵגִי אֶחָד,

הַסִּיגַרְיָה הָפְכָה לְאַנְדַּרְטָה בּוֹעֶרֶת,

אֶת לִבְּךָ הִיא חִסְּלָה כִּבְאִבְחַת סַכִּין חַד.

זֶה הַסַּהַר מֵאִיר לְךָ, אַבָּא, זוֹרֵחַ

בְּמֶרְכַּז הָרָקִיעַ. גָּדוֹל וְאָיֹם

מְזַמֵּר הוּא לְךָ "יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ".

לוּ חָיִיתָ, הָיִיתָ בֶּן מֵאָה הַיּוֹם.

*

הַגֶּרֶב מִתּוֹךְ מִנְעָלֶיךָ

פָּשַׁטְתָּ, צִמְצַמְתָּ גּוּפְךָ.

אָבְדוּ לְךָ כָּל אֶתְמוֹלֶיךָ,

שִׂמְחַת הַחַיִּים נִשְׁכְּחָה.

יָכֹלְתָּ אַתָּה לֶאֱסֹף

אֶת שֶׁפַע שְׁבָרַי בְּלִי תּוּגָה,

אֲבָל לִדְמוּתְךָ בָּא הַסּוֹף.

נִפְרַמְתִּי כְּגֶרֶב סְרוּגָה.

*

קָרָאתִי לוֹ מִן הַמַּדְרֵגוֹת.

הִסְתַּכֵּל הוּא עָלַי מִדֶּלֶת הַגַּג,

עֲשַׁן הַסִּיגַרְיָה כִּסָּה אֶת פָּנָיו

וְרָאִיתִי כֵּיצַד הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים דּוֹהֲרִים.

לֹא נוֹתַר אֶלָּא אֵפֶר וּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת.

קָרָאתִי לוֹ מִן הַמַּדְרֵגוֹת,

אֲבָל הוּא לֹא בָּא, וּמִשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת

עֲשַׁן הַסִּיגַרְיָה כִּסָּה אֶת פָּנָיו.

טִפַּסְתִּי לְשָׁם. בַּמָּקוֹם שֶׁחִבַּקְתִּי אוֹתוֹ,

לֹא נוֹתַר אֶלָּא אֵפֶר וּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת.

"אָבִי, אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל", קָרָאתִי,

אֲבָל הוּא לֹא בָּא, וּמִשְּׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת

צָנַח אֶל מוֹתוֹ. אָחַזְתִּי בְּיָד תִּינוֹקִית,

טִפַּסְתִּי לְשָׁם. בַּמָּקוֹם שֶׁחִבַּקְתִּי אוֹתוֹ,

הוּא עָלָה בְּעָשָׁן הַשָּׁמַיְמָה.

"אָבִי, אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל", קָרָאתִי.

טִפַּסְתִּי לְשָׁם. בַּמָּקוֹם שֶׁחִבַּקְתִּי אוֹתוֹ,

עֲשַׁן הַסִּיגַרְיָה כִּסָּה אֶת פָּנָיו.

הוּא עָלָה בְּעָשָׁן הַשָּׁמַיְמָה.

קָרָאתִי לוֹ מִן הַמַּדְרֵגוֹת.