מאזניים - על החברות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מאזניים - על החברות

מאזניים - על החברות

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

”החברּות לא ניחנה בדרמטיות הרגשית של הקנאה, בהמתנה החרֵדה של התשוקה, באכזבה הצורבת של הכמיהה, אבל יש בה עומק, הבנה וחופש״ – כך כתבה אווה אילוז במסה שהקדישה לחברות בשנת 2016 ושהתפרסמה – כמה אירוני, דווקא לכבוד ולנטיינז דיי – חגם האולטימטיבי של הלא־חברים, הלוא הם המאוהבים. בזמנים הסוערים, האפלים ומעוררי החרדה האלה, זמנים שכל כולם, כך נראה, התמסרות מתמשכת לדחפים הראשוניים ביותר של המין האנושי; אלימות ומלחמה ומין ולפעמים כולם יחד – גיליון על החברות של מאזניים מבקש לעסוק במערכת היחסים מן הסדר הגבוה, המעודן יותר - החברות. בגיליון מופיעות יצירות שעוסקות בידידויות אישיות, מקצועיות, קצרות מועד או ממושכות, כאלה שמלוות את החיים, ולפעמים גם את המוות, עוזרות לאחות פצעים מכל הסוגים, ולפעמים גם מניעות את חיי הספרות; יוצרות בריתות וחבורות ספרותיות וגם מובילות ליריבויות ולקנאה ולתחרויות. 

בגיליון: פואמה של שרון אס שהיא גם הספד על חברה אהובה, מסה של יונית נעמן על לוינס ועל חברות ומשחקי ילדות, שירים חדשים על חברות ואכזבותיה, מאת דנה לובינסקי, אורית פוטשניק, מיכל דורון ויצחק גוילי, קטעי פרוזה חדשים, על חברויות מקצועיות ופואטיות שכתבו האמן ציבי גבע והסופר וחוקר הספרות חיים וייס, סיפור של לילך וולך על חברות מהצבא וסיפורים חדשים על חברות מאת מאיר פינקרט, מאיר עוזיאל, מירי ליטווק וירדן ורד. וחוץ מזה, כתמיד במאזנִים – מיטב המסות, השירה והפרוזה; רשימה של טלילה קוש על ספרה המונומנטלי של לאה איני ”הילד של לגיון הזרים״, שירים חדשים של סיון בסקין על המלחמה באוקראינה ועל המלחמה בכלל, שירים שטרם ראו אור של טל ניצן, עומר ולדמן, אסתר וולק, אורי פרץ, לאה שפיגלר, יערה בן־דוד ויואב איתמר, סיפור חדש של ארי ליברמן וסיפורים שטרם ראו אור מאת אמיר שילון ועמיר שינקמן.

פרק ראשון

אִיפ, אִיפִי, מה יהיה הסוף
שרון אָס

*

וּכְשֶׁהִיא מִסְתּוֹבֶבֶת עַל הַצִּיר

הָעִיר (שֶׁהַמְּשׁוֹרֵר מְכַנֶּה

צִי־זוֹהֵר־שֶׁל־מַחֲצִיּוֹת־אֵלִים)

מַנְמִיכָה קוֹל וּמַבִּיטָה

בַּנַּעֲרָה. הַשָּׁנָה הִיא בְּעֵרֶךְ

חֲמֵשׁ מֵאוֹת לִפְנֵי הַסְּפִירָה

 

וּקְרוֹבָה לִשְׁנָתִי הַשִּׁשִּׁים בְּאֵי שָׁם הָאֶלֶף הַשְּׁלִישִׁי

שֶׁלְּאַחַר מוֹת בֶּן הָאֱלֹהִים

 

חוֹזָה עִם מַחֲצִיּוֹת־אֵלִים

מְשַׂחֲקֵי דַּמְקָה, בְּמָוֶת

מִתְקָרֵב, (שֶׁלִּי) שֶׁלָּהּ

 

שֶׁלָּהּ — דְּרָמָה גְּדוֹלָה

שֶׁלִּי, רְגִילָה, מִרְפֶּסֶת רְחוֹב

 

אֲבָל הַהִיסְטוֹרְיָה, מַגַּע הַהִיסְטוֹרְיָה,

זַחַל לַח עַל הָעֹרֶף

 

בִּמְקוֹם לִמְשֹׁךְ בֶּחָזִיָּה, אֵיזֶה יֶלֶד־רַע

שִׁלְשֵׁל זַחַל תַּחַת הַחֻלְצָה בַּכְּנֵסִיָּה

 

וְהָאֵם הַנְּבוֹכָה הוֹצִיאָה אֶת הַיַּלְדָּה הַצּוֹעֶקֶת

הַמִּתְפַּתֶּלֶת

 

אִיפִי —

מֵאֵיפֹה לָמַדְתְּ כָּכָה לְדַבֵּר

נִמְלַטְתִּי

 

אֶל הַדַּפִּים הָרֵיקִים

בַּלֹּבֶן אֲנִי מְתַרְגֶּלֶת

עֲמִידָה בְּכָבוֹד: שִׁירָה

דַּוְקָא הֵיכָן שֶׁהַחֲשִׂיפוּת לַקְּרִינָה

 

גְּבוֹהָה, וְיֵשׁ סַכָּנָה

שֶׁיִּרְאוּ לָךְ יוֹתֵר מִמָּה

שֶׁתִּרְצִי

 

אַתְּ תִּרְצִי — הוֹ אַתְּ תִּרְצִי לַעֲמֹד בַּלֹּבֶן

וּלְגַלּוֹת אֶת הַמַּלְכוּת

 

חֻקִּים שֶׁאַתְּ מַעֲמִידָה

וּבוֹחֶרֶת בָּהֶם

 

אֵיךְ יָדְעָה הַנַּעֲרָה לְהָשִׁיב לַצָּבָא

אַל תִּגְעוּ בִּי

 

וְהֵם לֹא נָגְעוּ — הֵם שֶׁהָיוּ מוּכָנִים בְּשֶׁל שְׁמוּעָה

לִרְגֹּם אֶת הַמַּנְהִיג

 

יוֹם הֻלַּדְתִּי הַיּוֹם וְיוֹם מוֹתוֹ שֶׁל אָבִי

הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ הִתְלַכְּדוּ

 

אִיפִי מוּבֶלֶת לַהוֹצָאָה לַהוֹרֵג

אֲנִי הוּבַלְתִּי אֶתְמוֹל (בַּטַּקְסִי) לְהוֹצָאַת

סְפָרִים

 

בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מֵהַהוֹצָאָה

הַשָּׁלִיחַ אָמַר אִיפִי לֹא מֵתָה

הִיא נֶעֶלְמָה בַּשָּׁמַיִם

 

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לָאִישׁ הַזָּקֵן שֶׁיָּשַׁב לְצִדִּי

לְבַדֵּר אֶת רוּחוֹ לְאַחַר שֶׁהָרַס אֶת רוּחִי

 

כְּשֶׁהַנַּעֲרָה צָעֲדָה לַהוֹצָאָה לַהוֹרֵג

וְשָׁרָה

 

אֹמֶץ לִבָּהּ הַפָּתוּחַ הוֹתִיר רֹשֶׁם בֶּעָבָר

כְּמוֹ שֶׁיּוֹתִיר רֹשֶׁם בֶּעָתִיד

הִיא הִצְלִיחָה לְצַמְצֵם אֶת הַזְּמַנִּים

כְּפִי שֶׁשָּׁרָה כָּכָה אֶקְרָא

 

רַק בַּחֶדֶר לְבַד יֵשׁ לִי אֶת הַטּוֹן הַנָּכוֹן

הַסַּמְכוּתִי, אֲבָל הִיא, אִיפ, אִיפִי — מוּל הַאֵין בְּרֵרָה שָׁרָה בְּקוֹל

חוֹדֶרֶת אֶת חֹסֶר הַהֲבָנָה בַּהֲבָנָה

 

דֶּרֶךְ נִפְתַּחַת בָּאַלִּימוּת אֶל הָאַלִּימוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּלָלִים וּפְּרוֹטוֹקוֹל

 

לֹא כְּמוֹ בַּכְּבִישׁ

בּוּם בּוּם כּוּס אֶמַאק

 

מוּל הַקִּיר אֲנִי שָׁרָה

יִפָּתַח אוֹ לֹא יִפָּתַח

אֲנִי לֹא הַמַּזְכִּיר הָרָאשִׁי עִם צְרוֹר הַמַּפְתְּחוֹת

וְהַשַּׁדְכָן וּרְשִׁימַת הַכְּתוֹבוֹת

 

הַמְּשָׁרְתִים מִתְפַּטְּרִים תָּמִיד לִפְנֵי הַמַּסָּע

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַקַּבְּצָנִים גּוֹבְהִים מִדֵּי יוֹם מוּל הַחַלּוֹנוֹת

 

תַּעַזְרוּ לִי

 

אַפְאֶחָד לֹא יַעֲזֹר

 

אוּלַי לִפְעָמִים, קְצָת, מִי שֶׁאַתְּ שׁוֹכֶבֶת אִתָּם בַּמִּטָּה

 

אֲנִי יוֹדַעַת מָה כּוֹחוֹ שֶׁל עֶלְבּוֹן:

מוּל הַקִּיר, הַלֹּבֶן

נִתָּן לְהוֹתִיר חֲתִימָה

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

מאזניים - על החברות סופרים שונים

אִיפ, אִיפִי, מה יהיה הסוף
שרון אָס

*

וּכְשֶׁהִיא מִסְתּוֹבֶבֶת עַל הַצִּיר

הָעִיר (שֶׁהַמְּשׁוֹרֵר מְכַנֶּה

צִי־זוֹהֵר־שֶׁל־מַחֲצִיּוֹת־אֵלִים)

מַנְמִיכָה קוֹל וּמַבִּיטָה

בַּנַּעֲרָה. הַשָּׁנָה הִיא בְּעֵרֶךְ

חֲמֵשׁ מֵאוֹת לִפְנֵי הַסְּפִירָה

 

וּקְרוֹבָה לִשְׁנָתִי הַשִּׁשִּׁים בְּאֵי שָׁם הָאֶלֶף הַשְּׁלִישִׁי

שֶׁלְּאַחַר מוֹת בֶּן הָאֱלֹהִים

 

חוֹזָה עִם מַחֲצִיּוֹת־אֵלִים

מְשַׂחֲקֵי דַּמְקָה, בְּמָוֶת

מִתְקָרֵב, (שֶׁלִּי) שֶׁלָּהּ

 

שֶׁלָּהּ — דְּרָמָה גְּדוֹלָה

שֶׁלִּי, רְגִילָה, מִרְפֶּסֶת רְחוֹב

 

אֲבָל הַהִיסְטוֹרְיָה, מַגַּע הַהִיסְטוֹרְיָה,

זַחַל לַח עַל הָעֹרֶף

 

בִּמְקוֹם לִמְשֹׁךְ בֶּחָזִיָּה, אֵיזֶה יֶלֶד־רַע

שִׁלְשֵׁל זַחַל תַּחַת הַחֻלְצָה בַּכְּנֵסִיָּה

 

וְהָאֵם הַנְּבוֹכָה הוֹצִיאָה אֶת הַיַּלְדָּה הַצּוֹעֶקֶת

הַמִּתְפַּתֶּלֶת

 

אִיפִי —

מֵאֵיפֹה לָמַדְתְּ כָּכָה לְדַבֵּר

נִמְלַטְתִּי

 

אֶל הַדַּפִּים הָרֵיקִים

בַּלֹּבֶן אֲנִי מְתַרְגֶּלֶת

עֲמִידָה בְּכָבוֹד: שִׁירָה

דַּוְקָא הֵיכָן שֶׁהַחֲשִׂיפוּת לַקְּרִינָה

 

גְּבוֹהָה, וְיֵשׁ סַכָּנָה

שֶׁיִּרְאוּ לָךְ יוֹתֵר מִמָּה

שֶׁתִּרְצִי

 

אַתְּ תִּרְצִי — הוֹ אַתְּ תִּרְצִי לַעֲמֹד בַּלֹּבֶן

וּלְגַלּוֹת אֶת הַמַּלְכוּת

 

חֻקִּים שֶׁאַתְּ מַעֲמִידָה

וּבוֹחֶרֶת בָּהֶם

 

אֵיךְ יָדְעָה הַנַּעֲרָה לְהָשִׁיב לַצָּבָא

אַל תִּגְעוּ בִּי

 

וְהֵם לֹא נָגְעוּ — הֵם שֶׁהָיוּ מוּכָנִים בְּשֶׁל שְׁמוּעָה

לִרְגֹּם אֶת הַמַּנְהִיג

 

יוֹם הֻלַּדְתִּי הַיּוֹם וְיוֹם מוֹתוֹ שֶׁל אָבִי

הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ הִתְלַכְּדוּ

 

אִיפִי מוּבֶלֶת לַהוֹצָאָה לַהוֹרֵג

אֲנִי הוּבַלְתִּי אֶתְמוֹל (בַּטַּקְסִי) לְהוֹצָאַת

סְפָרִים

 

בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מֵהַהוֹצָאָה

הַשָּׁלִיחַ אָמַר אִיפִי לֹא מֵתָה

הִיא נֶעֶלְמָה בַּשָּׁמַיִם

 

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לָאִישׁ הַזָּקֵן שֶׁיָּשַׁב לְצִדִּי

לְבַדֵּר אֶת רוּחוֹ לְאַחַר שֶׁהָרַס אֶת רוּחִי

 

כְּשֶׁהַנַּעֲרָה צָעֲדָה לַהוֹצָאָה לַהוֹרֵג

וְשָׁרָה

 

אֹמֶץ לִבָּהּ הַפָּתוּחַ הוֹתִיר רֹשֶׁם בֶּעָבָר

כְּמוֹ שֶׁיּוֹתִיר רֹשֶׁם בֶּעָתִיד

הִיא הִצְלִיחָה לְצַמְצֵם אֶת הַזְּמַנִּים

כְּפִי שֶׁשָּׁרָה כָּכָה אֶקְרָא

 

רַק בַּחֶדֶר לְבַד יֵשׁ לִי אֶת הַטּוֹן הַנָּכוֹן

הַסַּמְכוּתִי, אֲבָל הִיא, אִיפ, אִיפִי — מוּל הַאֵין בְּרֵרָה שָׁרָה בְּקוֹל

חוֹדֶרֶת אֶת חֹסֶר הַהֲבָנָה בַּהֲבָנָה

 

דֶּרֶךְ נִפְתַּחַת בָּאַלִּימוּת אֶל הָאַלִּימוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּלָלִים וּפְּרוֹטוֹקוֹל

 

לֹא כְּמוֹ בַּכְּבִישׁ

בּוּם בּוּם כּוּס אֶמַאק

 

מוּל הַקִּיר אֲנִי שָׁרָה

יִפָּתַח אוֹ לֹא יִפָּתַח

אֲנִי לֹא הַמַּזְכִּיר הָרָאשִׁי עִם צְרוֹר הַמַּפְתְּחוֹת

וְהַשַּׁדְכָן וּרְשִׁימַת הַכְּתוֹבוֹת

 

הַמְּשָׁרְתִים מִתְפַּטְּרִים תָּמִיד לִפְנֵי הַמַּסָּע

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַקַּבְּצָנִים גּוֹבְהִים מִדֵּי יוֹם מוּל הַחַלּוֹנוֹת

 

תַּעַזְרוּ לִי

 

אַפְאֶחָד לֹא יַעֲזֹר

 

אוּלַי לִפְעָמִים, קְצָת, מִי שֶׁאַתְּ שׁוֹכֶבֶת אִתָּם בַּמִּטָּה

 

אֲנִי יוֹדַעַת מָה כּוֹחוֹ שֶׁל עֶלְבּוֹן:

מוּל הַקִּיר, הַלֹּבֶן

נִתָּן לְהוֹתִיר חֲתִימָה