מנויים בלבד 5 - המרבה במחיר

פרולוג

רונאן

לפני תשע שנים

מאת: אמרסון גרנט

אל: רונאן קייד

נושא: הזדמנות להשקעה

רונאן,

אני רוצה לפתוח חברה חדשה ואשמח להיפגש איתך בנוגע להזדמנות להשקיע. אוכל לתת לך יותר מידע במהלך הפגישה שלנו, אבל אני מאמין שזו תהיה תוספת הולמת לתיק אחזקת המניות התאגידי שלך, מבחינה פיננסית ואישית.

אנא התקשר אליי בהקדם האפשרי.

אני מקווה שהכול טוב אצלך, חבר.

מצפה לשמוע ממך בקרוב.

אמרסון גרנט

"רונאן, אתה מקשיב לי?"

אני מביט מעבר למסך המחשב שלי ורואה את שאנון עומדת בפתח, צופה בי בדמעות ועם מבט כואב על פניה. פאק, אפילו לא ראיתי שהיא נכנסה, איזה מטומטם אני.

ממש לפני כמה רגעים היא ניסתה להגיד לי שזה נגמר בינינו, ובמקום להתמודד עם האמת, ברחתי למשרד שלי. אמרתי לה שאני צריך רגע כדי לחשוב. במקום זה, התחלתי לבדוק אימיילים כאילו משהו בתיבת הדואר הנכנס שלי יכול למחוק את הכאב מכך שאני עומד לאבד עוד אישה שאני אוהב. אני מכבה במהירות את המסך ונעמד על רגליי.

"אני מצטער," אני עונה וחוצה את החדר כדי לעמוד מולה.

"אתה רואה?" היא ממלמלת, ואוחזת בידיי. "אנחנו לעולם לא נצליח לעשות את זה. אתה אובססיבי לעבודה שלך ואני אובססיבית אליך. יש לי ילדה שאני צריכה לדאוג לה, רונאן, ולה מגיעה מרבית תשומת הלב שלי."

"תביאי אותה לבראייר פוינט," אני משיב בתחינה נואשת. "תני לי לדאוג לשתיכן. אני מבטיח שאני אעבוד פחות."

היא עוצמת את עיניה בחוזקה, דמעה אחת מצליחה להימלט ומחליקה על הלחי היפה שלה. אני מנגב אותה ומצמיד אותה אל גופי, רוצה לחסום את העולם ופשוט לחבק אותה.

עבר כל כך הרבה זמן מאז שאהבתי ככה אישה, והתאהבתי בה כל כך מהר. שאנון הגיעה מאינדיאנה אל בראייר פוינט לפני שישה שבועות כדי לסגור עסקה, ונפגשנו במקרה. הביקור הקצר שלה, של שבועיים, התארך לחודש וחצי, והתאהבנו זה בזה מהר וחזק. אבל ידענו שבסופו של דבר, סיפור האהבה הזה יצטרך להסתיים.

שאנון היא לא כמו הנשים האחרות שהייתי איתן. לא אכפת לה מהכסף או מהביטחון. כל מה שהיא באמת רוצה הוא להיות לצידי, והמקסימום שאני יכול לתת לה הוא קמצוץ מהזמן שלי.

אני טיפש.

"אני לא יכולה," היא לוחשת בצמוד לחזה שלי. "אני צריכה לחזור הביתה. גרוע מספיק שנעדרתי כל הקיץ, לדייזי מגיעים חיים נורמליים ואימא שתעמיד אותה במקום הראשון."

"את יודעת שזה רק גורם לי לאהוב אותך יותר," אני ממלמל, מזיז את ראשה כך שאני יכול להביט אל פניה. אפילו עם האדמומיות מהבכי בעיניה הכחולות, ועם הסומק על לחייה הבהירות, היא עדיין עוצרת נשימה. האהבה שלה כתובה על פניה, אהבה כלפיי וכלפי הבת שלה — היא חצויה לשניים.

אני מחבק אותה חזק בין זרועותיי ומוחץ אותה אל גופי כאילו זה יעזור לי להתחמק מהאמת, שסערת הקיץ הזו צריכה להגיע לסופה, וכאשר שאנון תעזוב, אני שוב אהיה לבד.

ייסורים וייאוש נבנים בתוכי, ואני מרגיש צורך לתקן את זה. לזרוק כסף על הכאב בתקווה שהוא איכשהו ייעלם. אני מתרחק בעדינות. "תני לי לתת לך משהו."

היא מנענעת בראשה כשעיניה עצומות בחוזקה. "לא, רונאן. בבקשה. אני לא רוצה את הכסף שלך."

"אני לא יכול לסבול את המחשבה שתרצי או תצטרכי משהו, שאנון. בבקשה." אני מתחנן.

היא פוקחת את עיניה, הדמעות עדיין זולגות, ועל פניה עולה חיוך עצוב. היא לוקחת את ידי בידה שוב, לוחצת חזק והמילים שיוצאות מהפה שלה ממוטטות אותי. "לא, רונאן. אני אוהבת אותך בגללך ולא בגלל הכסף שלך."

אני קופא במקומי ומביט אל מי שאני יודע שתהיה האהבה האמיתית האחרונה שלי בגלגול החיים הזה. איזה מין טיפש נותן למשהו כזה ללכת? אבל איך אני יכול להשתוות לבת שלה? אני מבין את המשקל של האהבה מהסוג הזה. הנכונות להקריב כל מה שצריך. אהבה עשירה כל כך, שתהיה מוכן לטבוע בה מרצון. ועם המחשבה הזו, יש לי רעיון.

"אז תני לי לתת לה משהו," אני אומר בנואשות.

"רונאן..."

אני כבר זז לעבר השולחן שלי, לוקח את פנקס הצ'קים שלי מהמגירה העליונה. "בבקשה, שאנון. אם את לא רוצה את זה לעצמך, תיקחי את זה בשבילה. כדי שתביני שהיא חשובה לי בדיוק כמוך. כדי שלא יחסר לה דבר. תעשי את זה בשביל הבת שלך, שאנון." אני מביט בה בהבעה מתחננת. "אני יודע מה זה אהבה של הורה."

יש שמץ של אהדה בעיניה כשהיא לוקחת את הצ'ק מבין אצבעותיי, מבטה סורק באיטיות את המספרים הכתובים על הנייר. כשעיניה מתרחבות, אני יודע שהיא עומדת להתווכח.

"זה יותר מדי..."

"אני אבקש מהיועץ הפיננסי שלי להתקשר אלייך. הוא יכול להפקיד את הכסף בחשבון עבורה, כדי שהוא יצבור ריבית. וכשהיא תתחיל ללמוד בקולג', את לא תצטרכי לשלם אגורה. תוכלי להיות רגועה ולדעת שהיא מסודרת."

כשהיא מרימה אליי שוב את עיניה, אני רואה את הרכות בהבעה שלה. בנשימה הבאה היא שוב בין זרועותיי. אני שואף לתוכי את ריח השמפו שלה ומנסה לחקוק במוחי את הדרך שבה היא מתאימה בדיוק לזרועותיי, תחובה ממש מתחת לסנטרי.

אני ממלמל לתוך השיער שלה, "אף פעם לא היית סתם קשר חולף עבורי. את יודעת את זה, נכון?"

כשהיא מהנהנת, אני שומע את יבבת הבכי החלשה שנפלטת מבין שפתיה. אני רוצה לנסות שוב לשכנע אותה להישאר. הלוואי שהיה לי האומץ לזרוק את כל זה בשבילה. למכור את החברה ואת הנכסים, לתרום את כל הכסף שלי, רק כדי לתת לה ולבת שלה את החיים הנורמליים שמגיעים להן.

אבל אני פוחד שהכאב שלי יחלחל שוב ויהרוס הכול. בלי עבודה להתחפר בה, מה נשאר לי?

לשאנון ולבת שלה מגיע יותר.

"תני לי להסיע אותך לשדה התעופה," אני לוחש, אבל היא מנידה בראשה.

"לא, אני לא מסוגלת למשוך את זה עוד. אני חייבת ללכת, רונאן."

כשהיא משחררת את עצמה מזרועותיי, אני מרגיש עוד דקירה בחזה. עוד אובדן. עוד אישה שחומקת מבין אצבעותיי. זה כמו לחיות את אותו יום טרגי שוב ושוב ושוב.

אני לא יכול לצפות בה עוזבת.

במקום זה, אני פונה אל החלון שצופה על העיר, ושומע את הדלת הקדמית נסגרת, כמו ירייה שכמעט הורגת אותי.

ופשוט ככה, היא עזבה.

ואני לבד.

הכאב חד ואינטנסיבי, ובמקום להרגיש אותו, אני מתיישב מול שולחן העבודה שלי ומדליק שוב את המסך. האימייל מאמרסון עדיין פתוח על המסך.

בלי מחשבה נוספת, אני לוחץ על 'השב'.

מאת: רונאן קייד

אל: אמרסון גרנט

נושא: re: הזדמנות השקעה

אמרסון,

בוא ניפגש בהקדם האפשרי. אני מעוניין לשמוע על החברה החדשה שלך ולוח הזמנים שלי פנוי לחלוטין.

בכבוד רב,

רונאן קייד

פרק 1

חוק מס' 1: שימי את הכסף על מה שאת אומרת.

דייזי

"הבלונדינית היפה עם הריסים הארוכים," אני אומרת, מניחה את מגש המשקאות שלי על הבר ותופסת את תשומת ליבו של ג'יאו בזמן שהוא מוזג כוס בירה. עיניו מתכווצות כשהוא סוקר את קהל האנשים לצד הבמה.

"את חושבת?" הוא משיב בצחוק.

"כן. קלטתי אותו. הוא אף פעם לא מציע כסף על הבנות הראשונות ויש לו לאחרונה קטע עם בלונדיניות מעל גיל שלושים," אני אומרת בביטחון, מעמיסה כוסות מרטיני על המגש שלי.

הוא מהנהן ומושך בכתפיו. "אני הולך על מדריכת השיבארי."

"מדריכת השיבארי?" אני משיבה בהשתאות. "אין סיכוי. היא יותר מדי דומיננטית עבורו."

"אולי הוא רוצה קצת לגוון את העניינים."

"ג'יאו, הוא בן חמישים ושש. אני בספק אם הוא רוצה לגוון משהו בשלב הזה."

ג'יאו מניח קוקטייל מרטיני אספרסו נוסף על המגש שלי, ומביט בי בזחיחות. "יש לך הרבה מה ללמוד כאן, דייזי."

אני עובדת במועדון המנויים הארוטי בשלושת החודשים האחרונים ואני חייבת להודות, כשדמיינתי את העתיד שלי, לא ראיתי את עצמי מגישה משקאות במועדון סקס בגיל עשרים ואחת. זה פשוט... קרה. ועל אף שלא חקרתי הרבה, אני חייבת להתוודות, המקום הזה הוא לא מה שציפיתי. מובן שלא הצצתי מאחורי הווילונות השחורים, אבל כל מה שאכפת לי זה שהבעלים אדיבים, ההנהלה הוגנת ואני מרוויחה מספיק כדי לחיות כמו שצריך.

זה לא כמו מועדון חשפנות זול או מועדון גברים מגעיל. אף אחד לא מנסה לתפוס לי את התחת או לקרוא לעברי כשאני חולפת. הבעלים עושים עבודה די טובה בשמירה שהעניינים יתנהלו בצורה מכובדת.

המועדון הזה גם מאפשר לי 'לצפות באנשים'. כשהייתי ילדה, אימא שלי הייתה לוקחת אותי לפעמים לקניון, היינו אוכלות גלידה ופשוט צופות באנשים שמסתובבים שם, ממציאות עליהם סיפורים ושירים מצחיקים. ובכן, עכשיו אני עושה את זה במועדון סקס, וזה פי מאה יותר טוב.

במשמרת טובה אחת של צפייה באנשים, אני יכולה לחבר שרשרת של כמה שירים ולזמזם את הצלילים כשאני עובדת.

גם ההתערבויות עם הברמן החתיך בלילות של המכירות הפומביות הפכו להיות יתרון מהנה של העבודה הזו. בכל שלישי בערב ג'יאו ואני בוחנים את הגברים ואת הנשים שנרשמו לעלות על הבמה, ואז אנחנו מהמרים על מי שלדעתנו צפוי לקבל את ההצעות הגבוהות ביותר מהמנוי העשיר ביותר במועדון.

עד כה, אני בלתי מנוצחת.

אני מנענעת בראשי אל ג'יאו, נושאת את המגש העמוס משקאות אל השולחן הגבוה ומניחה אותם בחיוך מנומס.

בדרכי חזרה אני קולטת את מר קייד בכבודו ובעצמו, המנוי העשיר ביותר מכולם, צועד ביהירות מבעד לכניסה הקדמית לעבר המקום הקבוע שלו מאחור. אי אפשר לטעות בו, עם השיער הכסוף והלבוש האלגנטי. אני לא בקטע של גברים מבוגרים, אבל אני יכולה להבין איך גבר כמוהו פופולרי כל כך בקרב הנשים כאן.

הוא לובש מכנסיים שחורים צמודים וחולצה לבנה עם שני כפתורים עליונים פתוחים. העיניים שלו כמעט לא נעות כשהוא הולך. שמתי לב לזה אצלו. אדם נורמלי סורק את החדר כשהוא נכנס, אבל לא הוא. הוא צועד ישר אל השולחן שלו, מביט לאחור אל ג'יאו ומהנהן קצרות, לסמן לו שהוא זקוק למשקה.

אני כנראה מביטה בו רגע אחד יותר מדי, מפני שג'יאו שם לב.

"את בהחלט צופה הרבה במר קייד." ג'יאו קורץ לעברי כשהוא מתחיל להכין את הבורבון הנקי של רונאן.

אני מגחכת מהרמיזה שלו שהעניין שלי ברונאן קייד יכול להיות מיני. "זה לא ככה."

הוא צוחק. "מה, את לא בקטע של גברים מבוגרים?"

אני רוכנת קרוב יותר. "לא, וגם לא אף אחת מהבנות כאן. כולנו יודעים שהן רוצות אותו רק בשביל יהלומים ושתלים בחזה."

ברגע שהמילים יוצאות מפי, ונשמעות קשות יותר ממה שהתכוונתי, אני נרתעת. זה לא נשמע כמוני בכלל. אני לא הבחורה הזו. אבל כשחושבים על זה, אני לא מזהה את עצמי כבר תקופה.

אני משפילה את עיניי ונושכת את שפתי, אצבעותיי נעות כדי להתעסק עם שרשרת קמע התלתן של אימא שלי שתלויה סביב צווארי. האמת היא שאני אכן צופה ברונאן הרבה.

"רונאן לא כזה," עונה ג'יאו, "תאמיני או לא."

"אם אתה אומר," אני עונה ומזייפת חיוך. "אני פשוט לא מצליחה לדמיין שיש בעולם גבר מיליארדר סטרייט שלא משתמש בעושר שלו כדי לעודד נשים צעירות ויפות להיכנס למיטה שלו."

"נשמע לי שאת צריכה לראות בעצמך."

אם ג'יאו היה יודע את האמת. אני לא בוחנת את רונאן מתוך שיפוטיות. וגם לא בגלל עניין רומנטי. אלא בגלל סקרנות טהורה... טוב, זה, וגם כדי לפתור תעלומה קטנה משלי.

"עדיין מהמרת על הבלונדינית עם החזה הגדול?" ג'יאו שואל כשהוא מניח את הבורבון על המגש. אני מעבירה את מבטי אל האישה היפהפייה שמברכת כרגע את רונאן בחיוך חם. יש משהו באופן שבו הוא מעניק לה את תשומת הלב שלו שגורם לי לחשוב שהוא עומד להמר בגדול. אני לא יכולה להגיד איך אני יודעת, אבל זו פשוט תחושה.

"במאה אחוזים," אני משיבה.

ג'יאו מגחך לעצמו. "את מוכנה לשים כסף על מה שאת אומרת?"

אני מכווצת את גבותיי לעברו. "מצחיק מאוד. אתה יודע שאין לי שום כסף."

אני לוקחת את הבורבון למקום שבו רונאן יושב. הבלונדינית מתרחקת בדיוק כשאני מגיעה.

"ערב טוב, מר קייד," אני אומרת במתיקות בלי ליצור קשר עין, ומניחה את המשקה שלו מולו.

"תודה, דייזי." הוא משיב, משתמש בשם שלי כאילו הוא מכיר אותי, מה שלא נכון.

כמו בכל ערב כשאני מגישה לו את המשקה שלו, אני מתבוננת בו לרגע אחד, ומבחינה בקמטים העדינים סביב עיניו ובשיער הכסוף. אני מביטה בפניו, סופגת את ההבעה שלו. הוא נראה קצת פחות לבבי הלילה. עיניו ממוקדות בבמה והוא נראה נחוש, כאילו מוכן שהמכירה הפומבית תתחיל כבר.

כשאני חוזרת אל הבר, אני מרגישה קצת יותר בטוחה בעצמי מאשר קודם. "אוקיי... על מה אנחנו מתערבים הלילה?" אני שואלת את ג'יאו.

הוא צוחק. "את נשמעת בטוחה בעצמך."

אני מביטה שוב ברונאן. הוא עדיין מתבונן לעבר הבמה. הוא בחלט במצב רוח לזכות הלילה. אני מתערבת שהיה לו יום קשוח בעבודה והוא לא רוצה לטרוח עם פלרטוטים או להשיג דייט בדרך הרגילה, אז הוא משחק כדי לנצח.

"המפסיד צריך לשטוף את הרצפה," הוא משיב בזמן שהוא מנגב את הבר.

"זה הכול?"

"יש לך רעיון טוב יותר?"

"המנצח זוכה לבחור את הבר שאליו נצא מחר בלילה, והמפסיד צריך לשלם על סיבוב המשקאות הראשון."

הוא מכווץ את פניו בייסורים. "את הולכת לבחור את הפיאנו־בר במורד הרחוב, נכון?"

אני נותנת לו חיוך קטן והוא מקבל את התשובה שלו. ג'יאו מגלגל מייד את עיניו. "אוף, בסדר."

אני קורנת בניצחון, כבר מצפה לקאברים המביכים של בילי ג'ואל.

ואז, ההבעה שלו הופכת למהורהרת. אחרי שהוא מסיים לנקות את הכוס שבידו, הוא מניח אותה על המדף ומרים אליי את מבטו. "האמת, יש לי רעיון טוב יותר."

"אה, כן? ומה הוא?"

"אוקיי, אם הוא זוכה בבלונדינית, אני אקח אותך לפיאנו־בר הזה. אבל אם הוא לא בוחר את הבלונדינית, אז אני מנצח, ואת צריכה לעלות לשם."

הוא מסמן לכיוון הבמה ואני מסתובבת כדי לראות למה הוא מתכוון. המכירה הפומבית צריכה להתחיל בכל רגע, אבל אין עדיין בנות על הבמה. עם זאת, הקהל הולך וגדל, כמו שקורה בדרך כלל בימי שלישי בלילה.

"מה, לבמה?"

"למכירה הפומבית, דייזי."

הפנים שלי נופלות. הוא לא רציני. "אני?"

"כן, את."

אני נשענת על הבר כדי להתקרב אליו. "אתה משוגע, ג'יאו? אני לא עולה לשם!"

"למה לא, גברת שיפוטיות? אני חושב שזה יכול לעשות לך טוב לקבל נקודת מבט חדשה."

"אני לא שיפוטית," אני מתווכחת. "רק צחקתי. אין שום סיכוי שאני יכולה לעלות על הבמה הזו."

"אז אין עסקה?" הוא שואל בטון לגלגני.

אני מביטה אל הבמה ושוב אל הידיד שלי. ואז אני נותנת לעיניי לנדוד אל רונאן, שכבר כמעט סיים עם הבורבון שלו.

בנקודה הזו, זה כבר לא קשור לרצון שלי ללכת לפיאנו־בר. זה יותר עניין של גאווה. מעולם לא הפסדתי בהתערבות שרונאן קייד היה מעורב בה ואני לא מתכננת להתחיל עכשיו. בשנה הזו היו לי יותר מדי החלטות גרועות, אז אני מרגישה שאני ממש צריכה את הניצחון הזה. רק כדי להוכיח לעצמי שאני יודעת לזהות החלטה נכונה כשאני רואה אותה.

אני לא אסיים על הבמה במכירה הפומבית. אני אשיר Piano Man בעוד עשרים וארבע שעות מעכשיו.

"בסדר," קראתי. "עשינו עסק." אני מושיטה את ידי וג'יאו מחייך בזדוניות כשהוא לוחץ אותה.

ואז אני מסתובבת ושרה בקול רם, "שיר לנו שיר, אתה איש הפסנתר," כשאני סוחבת מגש נוסף של משקאות אל הרחבה. ג'יאו צוחק בקול מאחוריי ואני רואה את מבטו הסקרן של רונאן כשאני מתרחקת. אני מיישרת את הכתפיים ומנסה להיראות יותר בטוחה בעצמי ממה שאני מרגישה. בתוך תוכי, אני משקשקת, כי אני לא יכולה שלא לתהות אם עשיתי הרגע עסקה מסוכנת.