אינטליגנציה -התגובה היצירתית

מבוא

אינטליגנציה זה לא מה שאתה חושב

דבר ראשון, עליך לדעת היטב שאינטלקטואליות איננה אינטליגנציה. להיות אינטלקטואלי פירושו להיות מזויף; זאת העמדת פנים שאתה אינטליגנטי. זה לא אמיתי, כי זה לא שלך, זה שאול מבחוץ.

אינטליגנציה היא צמיחה של הכרה פנימית. אין לה כל קשר לידע, יש לה קשר לגישה מדיטטיבית. אדם אינטליגנטי אינו מתפקד מתוך ניסיון העבר; הוא מתפקד בהווה. הוא לא מגיב, במובן של ריאקציה, אלא נענה למצב המתהווה. משום כך הוא תמיד בלתי צפוי; לעולם אינך יכול לדעת בוודאות מה הוא עומד לעשות.

קתולי, פרוטסטנטי ויהודי שוחחו עם ידיד שנותרו לו שישה חודשים לחיות.

"מה היית עושה," פנה האיש לקתולי, "לו הרופא שלך נתן לך שישה חודשים לחיות?"

"אה!" אמר הקתולי. "הייתי מוסר את כל רכושי לכנסייה, הולך כל יום ראשון לטקס אכילת לחם הקודש, ואומר בקביעות ׳מריה הברוכה׳."

"ואתה?" שאל האיש את הפרוטסטנטי.

"הייתי מוכר כל מה שיש לי ויוצא למסע סביב העולם, לכייף בזמן שנותר לי."

"ואתה?" פנה האיש ליהודי.

"אני? הייתי הולך לרופא אחר."

זאת אינטליגנציה!

אינטליגנציה – מתנה מן הטבע

אינטליגנציה היא ממהותם של החיים. אינטליגנציה היא איכות טבעית של החיים. כשם שהאש חמה והאוויר בלתי נראה ומים זורמים למטה, כך החיים אינטליגנטיים.

אינטליגנציה איננה הישג. אתה נולד אינטליגנטי. העצים אינטליגנטיים בדרכם, יש להם מספיק אינטליגנציה לצורך החיים שלהם. הציפורים אינטליגנטיות, וכמותן כל שאר בעלי החיים. למעשה, כשהדתות מדברות על אלוהים, הן מתכוונות לזה – שהיקום אינטליגנטי, שיש אינטליגנציה סמויה בכל מקום. אם יש לך עיניים לראות, אתה יכול להבחין בזה בכל מקום. חיים הם אינטליגנציה.

רק האדם נהיה לא אינטליגנטי. האדם פגע בזרימה הטבעית של החיים. פרט לאדם, אין חוסר אינטליגנציה בטבע. ראית פעם ציפור שאתה יכול לקרוא לה טיפשה? ראית בעל חיים שאפשר לומר עליו שהוא אידיוט? לא, דברים כאלה קורים רק לאדם. משהו השתבש מן היסוד. האינטליגנציה של האדם נפגעה, הושחתה, הוטל בה מום.

ראית פעם ציפור שאתה יכול לקרוא לה טיפשה? ראית פעם בעל חיים שאפשר לומר עליו שהוא אידיוט? לא, דברים כאלה קורים רק לאדם. משהו השתבש מהיסוד

ומדיטציה איננה אלא התרת הסבך, השבת המצב הנכון על כנו. מדיטציה לא תידרש אם יניחו לאדם לנפשו. אם הכומר והפוליטיקאי לא יתערבו וישבשו את האינטליגנציה של האדם, לא יהיה צורך במדיטציה. מדיטציה היא ריפוי – קודם עליך ליצור את המחלה, אז נדרשת מדיטציה. אם המחלה איננה, אין צורך במדיטציה. לא במקרה המילים רפואה (medicine) ומדיטציה (meditation) באות מאותו שורש. מדיטציה היא ריפוי. [בעברית יש קשר דומה בין ריפוי להרפיה].

כל ילד נולד אינטליגנטי, אך ברגע שהוא נולד, אנחנו עטים עליו ומתחילים להרוס את האינטליגנציה שלו, כי אינטליגנציה מסוכנת למערך הפוליטי, לסדר החברתי, לממסד הדתי. זה מסכן את האפיפיור, זה מסוכן לכומר, זה מסוכן למנהיג. זה מסכן את המצב הקיים, את הממסד. אינטליגנציה היא מרדנית מטבעה. אי אפשר לכפות עליה עול משמעת. אינטליגנציה עומדת על שלה, היא מאוד אינדיבידואלית. אי אפשר לכפות עליה להיות חיקוי מכני.

יש להפוך בני אדם להעתקים חיוורים, להרוס את כל המקוריות שלהם, אחרת כל השטויות שקיימות בעולם הזה שלנו לא אפשריות. אתה זקוק למנהיג רק מפני שקודם לכן עשו אותך חסר אינטליגנציה – אחרת, לא היה צורך במנהיג. למה עליך ללכת אחרי מישהו? אתה תלך אחרי האינטליגנציה שלך. אם מישהו רוצה להיות מנהיג, דבר אחד צריך להיעשות קודם לכן: להמית בדרך כלשהי את האינטליגנציה שלך. צריך לנער אותך מן היסוד, לגרום לך לפחד. עליך לחוש לא נוח בתוך עצמך – זה תנאי הכרחי. רק אז המנהיג יכול להיכנס לתמונה.

אם אתה אינטליגנטי, אתה פותר את בעיותיו בעצמך. די באינטליגנציה כדי לפתור את כל הבעיות. למעשה, כל בעיה שנוצרת בחיים, יש לך יותר אינטליגנציה ממנה. זה דבר שהוענק לך מלכתחילה, מתנה מן הטבע. אבל ישנם בני אדם שאפתנים שרוצים למשול, לשלוט; ישנם משוגעים חדורי אמביציה חסרת רסן – הם נוטעים בך פחד. פחד הוא כמו חלודה: הוא מאכל את האינטליגנציה. אם אתה רוצה להרוס למישהו את האינטליגנציה, דבר ראשון עליך לטעת בו פחד: תבדה סיפור על הגיהנום, ואנשים יתחילו לפחד. כשאנשים פוחדים מן הגיהנום, הם הולכים להשתחוות לכומר. הם מוכנים להקשיב לדבריו.

אם הם לא ישמעו בקולו, צפויה להם אש השאול – כמובן, הם מתחילים לפחד. הם צריכים להגן על עצמם מן התופת, ולשם כך נדרש הכומר. הכומר הופך לצו השעה.

שמעתי על שני בני אדם שהיו שותפים בעסק. העסק שלהם היה ייחודי מאוד: הם נסעו מעיר לעיר ברחבי הארץ. אחד מהם היה נכנס לעיר בלילה, עובר בין הבתים ומתיז זפת על החלונות. בבוקר הוא היה נעלם, וכעבור יומיים־שלושה היה השני מגיע לעיר, ומציע לנפגעים לנקות את הזפת מחלונותיהם. האנשים שילמו, כמובן – לא הייתה להם ברירה. השניים היו שותפים באותו עסק. האחד גרם את הנזק, והשני בא ופתר אותו.

יש לטעת פחד באדם, וגם להחדיר בו חמדנות. אינטליגנציה איננה חמדנית. תתפלא לדעת שאדם אינטליגנטי לעולם אינו חמדן. חמדנות היא חלק מחוסר אינטליגנציה. אתה צובר ואוגר למען המחר כי אינך בטוח שמחר תוכל להתמודד עם אתגרי חייך, אחרת למה לצבור ולאגור? אתה הופך לקמצן, אתה נהיה חמדן, כי אתה לא יודע אם מחר האינטליגנציה שלך תהיה מסוגלת להתמודד עם החיים או לא. מי יודע? אתה לא בטוח באינטליגנציה שלך, ולכן אתה צובר, לכן אתה חומד. אדם אינטליגנטי אינו פוחד ואינו חומד.

חמדנות ופחד הולכים בד ובד – זאת הסיבה שגן עדן וגיהנום כרוכים זה בזה. גיהנום הוא פחד, גן עדן הוא חמדנות. תחדיר בלבם של בני אדם פחד וחמדנות – עשה אותם מפוחדים וחמדנים ככל האפשר. עשה אותם חמדנים כל כך, שהחיים עצמם לא מספקים אותם, ואז הם ילכו לכומר ואל המנהיג. אז הם יתחילו לפנטז על חיים אחרים בעתיד, היכן שמאווייהם הטיפשיים וחלומותיהם האוויליים יתגשמו. תתבונן ותראה – לדרוש את הבלתי אפשרי פירושו להיות חסר אינטליגנציה.

אם אתה רוצה להרוס למישהו את האינטליגנציה, דבר ראשון עליך לטעת בו פחד: תבדה סיפור על הגיהנום, ואגשים יתחילו לפחד.

אדם אינטליגנטי מרוצה לגמרי עם האפשרי. הוא פועל למען הסביר; לעולם אינו פועל למען הבלתי אפשרי והבלתי סביר. הוא רואה את החיים על מגבלותיהם. הוא אינו רודף שלמות. רדיפת שלמות היא נוירוזה. אם אתה פרפקציוניסט, זה יעשה אותך נוירוטי.

למשל, אם אתה אוהב אישה, ודורש נאמנות מוחלטת, אתה תשתגע והיא תשתגע. זה לא אפשרי. נאמנות מוחלטת פירושה שהיא לא תעלה כלל בדעתה, לא תחלום אפילו על גבר אחר – זה לא אפשרי. מי אתה? מדוע היא התאהבה בך? מפני שאתה גבר! אם היא יכולה להתאהב בך, למה היא לא יכולה לחשוב על אחרים? האפשרות הזאת נשארת פתוחה. ומה היא תעשה אם גבר יפה ומושך עובר לידה, ותשוקה מתעוררת בליבה? אפילו לומר ״הגבר הזה יפה״ זאת השתוקקות – הרצון כבר נכנס. אתה אומר על משהו שהוא יפה רק כשאתה מרגיש שראוי להשיג אותו, להפוך אותו לשלך, ליהנות ממנו. אתה לא אדיש כלפיו.

אם אתה מבקש נאמנות מוחלטת – כמו שלא מעטים עושים – ייווצר בהכרח קונפליקט, ואתה תחיה באווירה של חשדנות. אתה תחיה בחשד כי אתה מכיר את עצמך – אתה חושב על נשים אחרות, איך אתה יכול לבטוח באישה שלך שהיא לא תחשוב על גברים אחרים? אתה יודע מה חי בך, ולכן אתה יודע שהיא חושבת אותם דברים. עכשיו מתעורר חוסר אמון, עימות, סבל. האהבה שהייתה אפשרית נהיית בלתי אפשרית בגלל רצון בלתי אפשרי.

אנשים מבקשים את מה שלא יכול להתממש. אתה רוצה ביטחון לעתיד, וזה לא אפשרי. אתה רוצה להיות בטוח לגמרי ביחס לעתיד, אך אי אפשר להבטיח את זה. זה לא בטבע הדברים, החיים לא בנויים כך. אדם אינטליגנטי יודע שזה אינו טבעם של החיים. העתיד נשאר פתוח – הבנק עלול לפשוט את הרגל, האישה עלולה לברוח עם מישהו אחר, הבעל עלול למות, הילדים עלולים להתגלות כלא ראויים. מי יודע מה צופן המחר? אתה עלול לחלות, אתה עלול להפוך לבעל מום. איך אפשר לדעת מה מצפה בעתיד?

לבקש ביטחון למחר פירושו להישאר בפחד תמידי. אין ערובות ביחס למחר, ולכן כשאתה מצפה לביטחון ביחס לעתיד, אין תשובה לפחד

שלך. הפחד יקנן בך תדיר, אתה תרעד ותשקשק – ובינתיים אתה מחמיץ בהתמדה את ההווה. בעצם הרצון שלך לביטחון בעתיד אתה הורס את ההווה, שהוא החיים היחידים שעומדים לרשותך, היחידים שישנם. אתה רק תהיה יותר ויותר מעורער, פוחד, חמדן.

ילד נולד; ילד הוא תופעה מאוד מאוד פתוחה, אינטליגנטי להפליא. אבל אנחנו מתנפלים עליו על ההתחלה ומתחילים להרוס את האינטליגנציה שלו. אנחנו מתחילים לטעת בו פחד. אתה קורא לזה לימוד, חינוך, אתה קורא לזה הקניית יכולות להתמודד עם החיים. הוא לא פוחד, ואתה מחדיר בו פחד.

בבתי הספר, במכללות, באוניברסיטאות, בכל מוסדות החינוך עושים אותו יותר ויותר לא אינטליגנטי. דורשים ממנו דברים טיפשיים להחריד. דורשים ממנו לשנן דברים חסרי ערך, שהילד והאינטליגנציה הטבעית שלו לא מוצאים בהם כל טעם. לשם מה? הילד לא יכול לראות מה הטעם. למה לדחוס את הדברים האלה לראשו? אבל האוניברסיטה, המכללה, הבית, המשפחה, כל דורשי טובתו אומרים, "דחוס הכול פנימה! אתה לא מבין עכשיו, אבל בהמשך תדע מדוע זה נחוץ."

דחוס פנימה היסטוריה – כל השטויות שאנשים עשו לאנשים אחרים, כל הטירוף האנושי לדורותיו – תלמד את זה, תשנן את זה! והילד לא רואה את הטעם. מה זה משנה מתי מלך באנגליה מלך זה או אחר, מאיזה תאריך עד איזה תאריך? אבל הוא חייב לבלוע את הצפרדעים האלה, ללמוד בעל פה כל מיני שטויות. באופן טבעי, האינטליגנציה שלו כורעת תחת העומס ונחסמת. עוד ועוד אבק מצטבר על האינטליגנציה שלו. כשהוא חוזר מהאוניברסיטה, הוא כבר אדם לא אינטליגנטי - האוניברסיטה מילאה את תפקידה. נדיר מאוד שמישהו מסיים את האוניברסיטה ועדיין נשאר אינטליגנטי. מעטים מאוד האנשים שהצליחו לחמוק ממטחנת הבשר ולצאת בשלום, לעבור דרך האוניברסיטה ולשמר את האינטליגנציה שלהם – מתי מעט. זה מנגנון יעיל מאוד שנועד לרדד את בינתך ולהרוס אותך.

ברגע שאתה נהיה משכיל, אתה נהיה לא אינטליגנטי.

אתה לא רואה את זה? המשכילים מתנהגים בצורה מאוד לא אינטליגנטית. לך ותראה אנשים פרימיטיביים, שלא עברו תהליך של חינוך והשכלה, ותמצא אינטליגנציה מתפקדת בטהרתה.

אישה ניסתה לפתוח קופסת שימורים, ולא הצליחה להבין כיצד עושים את זה, איך משתמשים בפותחן. היא הלכה לעיין בספר הבישול. עד שהיא הלכה לספר וחזרה, הטבח כבר פתח את הפחית.

"איך עשית את זה?" שאלה האישה.

"גברת," אמר הטבח, "כשאתה לא יודע לקרוא, אתה צריך להשתמש באינטליגנציה שלך."

כן, זה נכון. כשאתה לא יודע לקרוא, עליך להשתמש באינטליגנציה שלך. מה עוד אתה יכול לעשות? ברגע שאתה מתחיל לקרוא, ונלכד בעולם ההשכלה והאות הכתובה, אתה לא צריך עוד להיות אינטליגנטי, הספרים ידאגו לכל מה שצריך.

שמת לב? כשאדם מתחיל להקליד במקום לכתוב, כתב היד שלו הולך לאיבוד, הוא כבר לא יפה כשהיה. אין עוד צורך: מכונת הכתיבה דואגת לזה. אם אתה נושא מחשבון בכיסך, אתה שוכח את כל החשבון שלמדת – אין כל צורך. במוקדם או במאוחר כולם ישאו איתם מחשבים קטנים. כל הידע של אנציקלופדיה בריטניקה יעמוד לרשותם בלחיצת כפתור, ולא יהיה צורך להיות אינטליגנטיים; המחשב ידאג לכול.

לך לשבטים פרימיטיביים, לחסרי השכלה, לכפריים, ותמצא אינטליגנציה טבעית. נכון, הם לא ידענים. אין להם ידע נרחב, זה נכון – אבל הם אינטליגנטיים להפליא. האינטליגנציה שלהם היא כמו שלהבת בלי עשן סביבה.

החברה עשתה לאדם משהו נורא – מסיבות מוגדרות מאוד. היא רוצה שתהיה עבד, היא רוצה שתפחד כל הזמן. היא רוצה שתהיה תמיד חמדן, תמיד שאפתן, תמיד תחרותי. היא רוצה שלא תאהב, שתהיה מלא כעס ושנאה. היא רוצה שתישאר חלש, חקייני – העתק חיוור של האמיתי. היא לא רוצה שתהיה מקורי וייחודי ומרדן, לא. זאת הסיבה שהיא הורסת את האינטליגנציה שלך.

מדיטציה נדרשת רק כדי להתיר את מה שעוללה החברה. מדיטציה היא תהליך שלילי: היא פשוט שוללת את הנזק, מחזירה דברים על כנם, מבטלת את המחלה. וברגע שהמחלה איננה, הרווחה הפנימית שלך באה מאליה לידי ביטוי.

במאה הקודמת זה הרחיק לכת: החינוך הכלל־עולמי הביא לאסון. וזכור, אני לא נגד חינוך, אני נגד החינוך הזה שקיים כיום בעולם. יש סוג שונה של חינוך, שבא לחדד את האינטליגנציה שלך, לא להקהות אותה. חינוך כזה לא יעמיס על האינטליגנציה שלך עובדות מיותרות, לא יכביד עליה בידע לא נחוץ, לא יכביד עליה בכלל, אלא יעזור לה להיות יותר קורנת, רעננה, מתחדשת.

החינוך שקיים היום מלמד אותך רק לזכור בעל פה. החינוך ההוא יקנה לך יתר בהירות. החינוך הזה הורס את כושר האמצאה שלך. החינוך ההוא יעזור לך להיות יצירתי ובעל כושר המצאה.

למשל, החינוך שהייתי רוצה לראות בעולם לא יחייב ילד להשיב על שאלה בדרך הישנה, הסטריאוטיפית. הוא לא יעודד חזרה כמו תוכי על ידע לעוס; הוא יעודד מקוריות. אפילו אם התשובה שהילד ממציא אינה נכונה כמו התשובה שבספר, תהיה הערכה לכך שהילד הביא תשובה חדשה לבעיה ישנה. כמובן, תשובתו של הילד לא יכולה להיות נכונה כמו תשובה של סוקרטס. היא לא יכולה להיות מדויקת כמו זו של אלברט איינשטיין. אבל לצפות שתשובתו של ילד תהיה כמו תשובתו של איינשטיין זאת טיפשות. אם הילד חושב, אם הוא מקורי, הוא צועד בכיוון הנכון. בדרך הזאת, יום אחד הוא יהיה אלברט איינשטיין. אם הוא מנסה ליצור משהו חדש באופן טבעי, יש לו כמובן מגבלות משלו, אבל יש להעריך ולשבח את עצם המאמץ שלו לנסות ליצור משהו חדש.

מדיטציה נדרשת רק כדי להתיר את מה שעוללה החברה.

מדיטציה היא תהליך שלילי: היא פשוט שוללת את הנזק, מחזירה דברים על כנם, מבטלת את המחלה. וברגע שהמחלה איננה, הרווחה הפנימית שלך באה מאליה לידי ביטוי.

חינוך לא צריך להיות תחרותי. אין לשפוט בני אדם אלה כנגד אלה, אין להציב אותם אלה לעומת אלה. תחרותיות היא תופעה אלימה והרסנית. מישהו אינו מוצלח במתמטיקה, וקוראים לו בינוני. אולי הוא מוצלח בנגרות, אך איש לא מביא את זה בחשבון, איש לא מסתכל בכיוון הזה. מישהי חלשה בספרות, וקוראים לה טיפשה – והיא חזקה במוזיקה, בריקוד.

חינוך אמיתי יעזור לאנשים למצוא את התחומים שבהם הם יכולים לבטא את עצמם ולחיות חיים באופן מלא. אם ילד נולד להיות נגר, זה הדבר הנכון לו לעשות. אף אחד לא צריך לכפות עליו משהו אחר. העולם הזה יכול להיות עולם נהדר, אינטליגנטי, אם יניחו לילד להיות עצמו, יעזרו לו ויתמכו בו בכל דרך אפשרית, ואף אחד לא יתערב לכפות עליו כיוון מלמעלה. אם הילד רוצה להיות רקדן, זה טוב – יש צורך ברקדנים, העולם זקוק להרבה ריקוד. אם הילד רוצה להיות משורר, נהדר. הרבה שירה נחוצה בעולם; אף פעם אין מספיק. אם הילד רוצה להיות נגר או דייג, בסדר גמור, טוב מאוד. אם הילד רוצה להיות חוטב עצים, נפלא. אין כל צורך להיות נשיא או ראש ממשלה. למעשה, פחות אנשים יהיו מעוניינים בדברים האלה, וזאת תהיה ברכה לעולם.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*