שליחות - מתוך תשע דרכים להיפרד

הזמזום בטלפון אותת לי על שליחות חדשה לא רחוק ממני, ברחוב ארבע ארצות. קיבלתי את הקריאה ודיוושתי למקום. עקפתי אתרי תמ"א, קיללתי נהג שכמעט עלה עליי בבן־נון. כשהגעתי לבניין מצאתי את הדירה וצלצלתי בדלת. שמעתי רשרוש מהצד השני שלה. "מי זהההה?" קרא קול של בחורה.

"שליח," עניתי.

"מאיפה?" היא צעקה.

".GotIt"

"מי שלח אותך?" שמעתי את הקול מתקרב לדלת.

"יונתן לם," כבר לא הייתי צריך לצעוק כדי שהקול שלי יגיע אליה.

שמעתי שקשוק מנעול, היא פתחה את הדלת. "את ירדן חממי?" שאלתי.

"כן! איזה חמוד יון! מה הוא שלח?" היא שאלה בחיוך.

"פרידה," אמרתי. האמת שהתבאסתי בשבילה. היא נראתה חמודה.

"מה?!" הפנים שלה נהיו רציניות פתאום.

"יונתן לם שלח אותי להיפרד ממך," ניסיתי להגיד בטון מנחם אבל תקיף. הרמתי את הטלפון והקראתי ממנו. "הוא אומר שהוא מרגיש שהחיים שלכם הולכים לכיוונים שונים, שאתם כבר לא כמו שהייתם בהתחלה, שאתם יותר חבר'ה מאשר זוג. הוא מקווה שלא תשנאי אותו ושאולי מתישהו תוכלו להיות ידידים."

ירדן המשיכה לעמוד מולי בפנים חתומות ואני מלמלתי "מצטער..."

"הוא אמר עוד משהו?" הקול שלה נשמע חנוק.

"לא, זה כל מה שכתוב כאן," הצבעתי על הטלפון. "את יכולה רק לחתום לי פה שקיבלת את המשלוח?"

המשך העלילה בסיפור המלא