גן סגור - מתוך ג׳ורג׳ השפן הרומני

בארבע עשרה לאוגוסט נולד בני הבכור, אחרי דיונים ארוכים שהתחילו בבכי הראשון שלו בבית החולים ואחרי הרבה עצות, המלצות ורעיונות, רעייתי ואני החלטנו לקרוא לו בשם יפתח, חוץ מזה שיפתח היה שופט בתנ"ך ואף פעם לא רע בן משפטן במשפחה, יש בשם יפתח המון דברים טובים ומשמעויות שאהבנו, חברה מהעבודה של האמא הטריה, אחת שכבר בביקור הראשון שלה אצלנו הבנתי שאני לא סובל אמרה, "יש בשם את האות יוד, זה מצוין, זה אלוהים", מישהו אחר אמר, "יפתח, זה פתח, זה יפתח את הלב, יפתחו לפניו דלתות" ועוד כל מיני משמעויות שבתכלס אפשר להמציא על כל שם בעולם אם רוצים.

אני חשבתי על הילדות שלי, ועל כל מיני יפתחים שפגשתי בחיי, ראיתי מולי ילד יפה עם בוץ מתחת לציפורניים, ילד טבע שאוהב להתלכלך, שמטפס על עצים, נופל, נפצע ולא בוכה, ילד יחף שאוהב להרגיש בכפות הרגליים את האדמה של הפרדס, ילד שאוהב את המרחבים והחופש.

הוא היה בן 3 שכל זה קרה, אישתי התקשרה בוכייה והיסטרית, "בוא מהר לגן עופרה, מהר..".

המשך העלילה בסיפור המלא