פסח בקל וחומר - מתוך עירם של האנשים הקטנים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פסח בקל וחומר - מתוך עירם של האנשים הקטנים

פסח בקל וחומר - מתוך עירם של האנשים הקטנים

עוד על הספר

  • תרגום: בני מר
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: 2005
  • קטגוריה: קצרים
  • מספר עמודים: 6 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 דק'

שלום עליכם

שלום עליכם הוא שם-העט של שלום (בן נחום) רַבּינובֿיץ' (ברוסית: Шолом Нохумович Рабинович; שלום נחומוביץ' רבינוביץ')‏ (3 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 13 במאי 1916, ניו יורק), מחשובי הסופרים היידישאים של תנועת ההשכלה.

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסוות ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.
שלום עליכם חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד ארבעה ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ב- 1921 הועתק הקבר לבית הקברות "הר כרמל" בניו יורק. 
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5ejsfcb9

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

בביקור בכתריאלבקה אחרי לא מעט שנים, מתברר שהטיפוסים בעיירה משתנים להם אט אט, אבל גם שבן תמיד יהיה קצת דומה לאביו.

פרק ראשון

פסח בקל וחומר

נכתב בשנת 1912

ושוב אני בבית, בכתריאלבקה. שנות דור לא הייתי שם. עכשיו הזדמן לי לנסוע אליה, להתארח בפסח אצל "האנשים הקטנים" שלי.

הראשון שהופיע מולי היה מנשה, בנו של ר' יחיאל העגלון, שגם הוא עגלון.

כאשר יצאתי משם היה עוד נער שאין לו זקן, אלא רק מין חתימת שפם שחורה ומסולסלת. בשבתות ובחגים בבית-הכנסת נהגנו אנחנו, הקונדסים, לדחוק אותו לקרן זווית ולחבוט בו באגרופים לבלי שיעור, והוא היה שותק. עכשיו זקנו כבר מדובלל, כמו אביו, שייבדל ממנו לחיים ארוכים, והוא לובש שכמייה ארוכה ומוכתמת בזפת, כמו אביו, שייבדל ממנו לחיים ארוכים. והוא גם דברן, תזזיתי ועליז ממש כמו אביו, שייבדל ממנו לחיים ארוכים. אביו יחיאל, שייבדל ממנו לחיים ארוכים, היה לא סתם עגלון, אלא עגלון בן תורה, עגלון ולמדן, עגלון שֶנאה דורש ונאה מקיים, עגלון שיודע משל ומשנה. בשפת העגלונים אפשר לומר עליו שהיה "עגלון עם חזרת"... אפילו בעלי הבתים נהגו בו דרך ארץ. איש לא העז לקרוא לו "אתה!" אלא "סלח לי בבקשה, ר' יחיאל!"

שלום עליכם

שלום עליכם הוא שם-העט של שלום (בן נחום) רַבּינובֿיץ' (ברוסית: Шолом Нохумович Рабинович; שלום נחומוביץ' רבינוביץ')‏ (3 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 13 במאי 1916, ניו יורק), מחשובי הסופרים היידישאים של תנועת ההשכלה.

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסוות ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.
שלום עליכם חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד ארבעה ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ב- 1921 הועתק הקבר לבית הקברות "הר כרמל" בניו יורק. 
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5ejsfcb9

עוד על הספר

  • תרגום: בני מר
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: 2005
  • קטגוריה: קצרים
  • מספר עמודים: 6 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 דק'

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

פסח בקל וחומר - מתוך עירם של האנשים הקטנים שלום עליכם

פסח בקל וחומר

נכתב בשנת 1912

ושוב אני בבית, בכתריאלבקה. שנות דור לא הייתי שם. עכשיו הזדמן לי לנסוע אליה, להתארח בפסח אצל "האנשים הקטנים" שלי.

הראשון שהופיע מולי היה מנשה, בנו של ר' יחיאל העגלון, שגם הוא עגלון.

כאשר יצאתי משם היה עוד נער שאין לו זקן, אלא רק מין חתימת שפם שחורה ומסולסלת. בשבתות ובחגים בבית-הכנסת נהגנו אנחנו, הקונדסים, לדחוק אותו לקרן זווית ולחבוט בו באגרופים לבלי שיעור, והוא היה שותק. עכשיו זקנו כבר מדובלל, כמו אביו, שייבדל ממנו לחיים ארוכים, והוא לובש שכמייה ארוכה ומוכתמת בזפת, כמו אביו, שייבדל ממנו לחיים ארוכים. והוא גם דברן, תזזיתי ועליז ממש כמו אביו, שייבדל ממנו לחיים ארוכים. אביו יחיאל, שייבדל ממנו לחיים ארוכים, היה לא סתם עגלון, אלא עגלון בן תורה, עגלון ולמדן, עגלון שֶנאה דורש ונאה מקיים, עגלון שיודע משל ומשנה. בשפת העגלונים אפשר לומר עליו שהיה "עגלון עם חזרת"... אפילו בעלי הבתים נהגו בו דרך ארץ. איש לא העז לקרוא לו "אתה!" אלא "סלח לי בבקשה, ר' יחיאל!"