מאה ואחת - מתוך עירם של האנשים הקטנים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מאה ואחת - מתוך עירם של האנשים הקטנים

מאה ואחת - מתוך עירם של האנשים הקטנים

עוד על הספר

  • תרגום: בני מר
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: 2005
  • קטגוריה: קצרים
  • מספר עמודים: 13 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 13 דק'

שלום עליכם

שלום עליכם הוא שם-העט של שלום (בן נחום) רַבּינובֿיץ' (ברוסית: Шолом Нохумович Рабинович; שלום נחומוביץ' רבינוביץ')‏ (3 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 13 במאי 1916, ניו יורק), מחשובי הסופרים היידישאים של תנועת ההשכלה.

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסוות ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.
שלום עליכם חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד ארבעה ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ב- 1921 הועתק הקבר לבית הקברות "הר כרמל" בניו יורק. 
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5ejsfcb9

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

נהר הבוג מפריד בין שתי עיירות יהודיות, הולטה ובוהופיליה, שגשר אמנם מחבר ביניהן, אבל המעבר בו אסור בתכלית האיסור.

פרק ראשון

מאה ואחת

סיפור

נכתב בשנת 1903

 

א.

הבּוּג, הנהר היפה והזקן, הזורם על פני הדרום, בין הדניֶיפֶּר לדנייסטֶר, ונשפך כמותם אל הים השחור, חוצה במרוצתו שני מחוזות, חֶרסוֹן ופּוֹדוֹלְיָה, שבהם פזורות בלי סדר שתי עיירות יהודיות: הוֹלטֶה ובּוֹהוֹפּוֹלְיֶה. שתי העיירות הללו הן בעצם עיר אחת, אלא שהנהר כמו הפריד ביניהן, כמו חצה אותן; ובני-האדם שבו וחיברו את שני החלקים בגשר, כך ששתי הערים שבו והיו לעיר אחת: הנה נדמה לכם שאתם בבוהופוליה, ולא עוברות חמש דקות - וכבר אתם בהולטה; וכך הדבר בחזרה: רק הרגע הייתם בהולטה - והנה אתם שוב בבוהופוליה!

לפני שנים רבות החשיבה עצמה הולטה ככפר, ובוהופוליה - כעיירה. לכן הוטלה על הולטה גזירת השלושה במאי 1882, שקבעה כי יהודים נוספים לא יוכלו להתיישב שם מעתה ואילך.

מאז עלתה קרנה של הולטה בעיני יהודי בוהופוליה, שבבת אחת התעורר בהם החשק להתיישב דווקא בהולטה, ודווקא אחרי שלושה במאי.

מאז אותו שלושה במאי החלו יהודי בוהופוליה לעבור אל הולטה בחשאי על כל מיטלטליהם. אך עצתם לא קמה: על הגשר ביקשו מהם סליחה ומחילה, ושלחו אותם בחזרה אל בוהופוליה: "אדון איציקו, הואל-נא בטובך לחזור לתחום הרב של בוהופוליה!" או שסובבו את עגלתם לאחור בלי מילים ואמרו בצחוק: "סע, סע לברדיצ'ב."

"מה זאת אומרת?" - טען לפניהם אחד המסכנים. "אני הולטאִי כבר כמה וכמה שנים! יש לי שם מושב שלם בבית-הכנסת! יש לי מקום בבית-המדרש! ויש לי שם קרובים בבית-הקברות!"

אך כל הטענות האלה עזרו לו ממש כשלג דאשתקד.

"תעודות! מסמכים!" ענו לו, וכך החלה מהומת התעודות. יהודים הרוויחו אז כסף ממכירת תעודות... שתדלנים עשו הון לעצמם, למלשינים היתה תקווה... היו שהרוויחו והיו שהפסידו. הרבה קילקלו היהודים לעצמם בגלל הלשנותיהם; בגלל מלשינים נאלצו משפחות יהודיות רבות ומסכנות לאסוף את סמרטוטיהן ולהגר מעבר לגשר, מהולטה אל בוהופוליה, וכך התרבו הקבצנים החדשים, אוכלי חסדים חדשים, שאוכלים איש את רעהו... היהודים לא נטו להיכנע מהר כל-כך, ולכן השיבו מלחמה (על הנייר, כמובן). ופרצה מלחמה בין היהודים למשטרה ובין היהודים לבין עצמם; מסמכים התעופפו מהמשטרה לעירייה, ומהעירייה למחוז, ומהמחוז לסנאט, ומהסנאט למחוז ומשם בחזרה למשטרה - והמלחמה נמשכה כך עשרים שנה תמימות. אני חושש שמא ההיסטוריון, שיבוא יום אחד לכתוב את תולדות שתי העיירות הללו, ייאלץ לתת לפרק הזמן הזה את השם: "תולדות מלחמת עשרים השנה". היהודים ההולטאים והבוהופולאים כבר יידעו למה הכוונה...

בין אנשי המלחמה האלה היו שני אנשים: ירחמיאל-משה בוהופולסְקִי מהולטה, ואויבו בדם - נחמן-לייב הוֹלטיאנסקי מבוהופוליה.

שלום עליכם

שלום עליכם הוא שם-העט של שלום (בן נחום) רַבּינובֿיץ' (ברוסית: Шолом Нохумович Рабинович; שלום נחומוביץ' רבינוביץ')‏ (3 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 13 במאי 1916, ניו יורק), מחשובי הסופרים היידישאים של תנועת ההשכלה.

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסוות ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.
שלום עליכם חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד ארבעה ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ב- 1921 הועתק הקבר לבית הקברות "הר כרמל" בניו יורק. 
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5ejsfcb9

עוד על הספר

  • תרגום: בני מר
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: 2005
  • קטגוריה: קצרים
  • מספר עמודים: 13 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 13 דק'

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

מאה ואחת - מתוך עירם של האנשים הקטנים שלום עליכם

מאה ואחת

סיפור

נכתב בשנת 1903

 

א.

הבּוּג, הנהר היפה והזקן, הזורם על פני הדרום, בין הדניֶיפֶּר לדנייסטֶר, ונשפך כמותם אל הים השחור, חוצה במרוצתו שני מחוזות, חֶרסוֹן ופּוֹדוֹלְיָה, שבהם פזורות בלי סדר שתי עיירות יהודיות: הוֹלטֶה ובּוֹהוֹפּוֹלְיֶה. שתי העיירות הללו הן בעצם עיר אחת, אלא שהנהר כמו הפריד ביניהן, כמו חצה אותן; ובני-האדם שבו וחיברו את שני החלקים בגשר, כך ששתי הערים שבו והיו לעיר אחת: הנה נדמה לכם שאתם בבוהופוליה, ולא עוברות חמש דקות - וכבר אתם בהולטה; וכך הדבר בחזרה: רק הרגע הייתם בהולטה - והנה אתם שוב בבוהופוליה!

לפני שנים רבות החשיבה עצמה הולטה ככפר, ובוהופוליה - כעיירה. לכן הוטלה על הולטה גזירת השלושה במאי 1882, שקבעה כי יהודים נוספים לא יוכלו להתיישב שם מעתה ואילך.

מאז עלתה קרנה של הולטה בעיני יהודי בוהופוליה, שבבת אחת התעורר בהם החשק להתיישב דווקא בהולטה, ודווקא אחרי שלושה במאי.

מאז אותו שלושה במאי החלו יהודי בוהופוליה לעבור אל הולטה בחשאי על כל מיטלטליהם. אך עצתם לא קמה: על הגשר ביקשו מהם סליחה ומחילה, ושלחו אותם בחזרה אל בוהופוליה: "אדון איציקו, הואל-נא בטובך לחזור לתחום הרב של בוהופוליה!" או שסובבו את עגלתם לאחור בלי מילים ואמרו בצחוק: "סע, סע לברדיצ'ב."

"מה זאת אומרת?" - טען לפניהם אחד המסכנים. "אני הולטאִי כבר כמה וכמה שנים! יש לי שם מושב שלם בבית-הכנסת! יש לי מקום בבית-המדרש! ויש לי שם קרובים בבית-הקברות!"

אך כל הטענות האלה עזרו לו ממש כשלג דאשתקד.

"תעודות! מסמכים!" ענו לו, וכך החלה מהומת התעודות. יהודים הרוויחו אז כסף ממכירת תעודות... שתדלנים עשו הון לעצמם, למלשינים היתה תקווה... היו שהרוויחו והיו שהפסידו. הרבה קילקלו היהודים לעצמם בגלל הלשנותיהם; בגלל מלשינים נאלצו משפחות יהודיות רבות ומסכנות לאסוף את סמרטוטיהן ולהגר מעבר לגשר, מהולטה אל בוהופוליה, וכך התרבו הקבצנים החדשים, אוכלי חסדים חדשים, שאוכלים איש את רעהו... היהודים לא נטו להיכנע מהר כל-כך, ולכן השיבו מלחמה (על הנייר, כמובן). ופרצה מלחמה בין היהודים למשטרה ובין היהודים לבין עצמם; מסמכים התעופפו מהמשטרה לעירייה, ומהעירייה למחוז, ומהמחוז לסנאט, ומהסנאט למחוז ומשם בחזרה למשטרה - והמלחמה נמשכה כך עשרים שנה תמימות. אני חושש שמא ההיסטוריון, שיבוא יום אחד לכתוב את תולדות שתי העיירות הללו, ייאלץ לתת לפרק הזמן הזה את השם: "תולדות מלחמת עשרים השנה". היהודים ההולטאים והבוהופולאים כבר יידעו למה הכוונה...

בין אנשי המלחמה האלה היו שני אנשים: ירחמיאל-משה בוהופולסְקִי מהולטה, ואויבו בדם - נחמן-לייב הוֹלטיאנסקי מבוהופוליה.