עכשיו אני יודעת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עכשיו אני יודעת

עכשיו אני יודעת

עוד על הספר

  • הוצאה: צבי סלע
  • תאריך הוצאה: ינואר 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 111 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 51 דק'

תקציר

"ספר השירה המרתק הזה מחולק לארבעה שערים שונים, אך כהגדרת הכותב, כל השירים הם בעצם 'רק שירי אהבה'. נדמה כי ממש כשם שכל הנחלים זורמים אל הים, כך שיריו של המשורר זורמים כולם חזרה אל אותה מילה, אהבה. 'שירים, כמו אולי אנחנו עצמנו, כמו אולי היקום הזה, ייתכן שניתן אך ורק לחוש…', כותב המשורר ב'הבהרה' שבתחילת הספר, אשר מקדימה את עוצמת הרגש ועומק האהבה המבוטאים בשירים.

…ביד אחת, כך עושה רושם, הכותב מקפיד על כל מילה ומילה ועל כל צליל וצליל, במלאכת מחשבת של ממש אשר יוצרת פסיפס הדור של מילים ושל מסרים, אך ביד שנייה הוא 'מרשה לעצמו' להשתעשע, לכתוב מסרים מסוימים בקריצה, ולשלב בכתיבה רוח שובבית, נערית, המשקפת את המבט המפוכח והמחויך דרכו מביט המשורר בעולם לאורך השנים.

…לסיכום, זהו קובץ שירים איכותי ברמה הגבוהה ביותר. חובבי שירה ייהנו לקרוא אותו, לאורכו ולרוחבו, ולדעתי כל שוחר קריאה וספרות ימצא ללא ספק גם הנאה רבה בהעמקה בשירים שהוא מציע. ספר שירה זה ממשיך ומפתח את הקו שהציג המשורר בספר השירים הקודם 'ברגע נדיר של רגיעה' : קובץ שירים מעמיק ועמוס רגש, המתאפיין בשפה במשלב גבוה ובסגנון כתיבה ייחודי ומהנה, אשר הופך עם פרסום ספר זה לסימן היכר בולט של הכותב".

(מתוך המאמר: ״עכשיו אני יודעת / צבי סלע״, מאת העורך והמבקר יובל ניסני).

"…למשורר צבי סלע שתי תשובות לחידלון: השירה ואהבת הבשרים. הקורא בעיון בשירים יגלה רמזים חבויים לספרות קלאסית ולהגות פילוסופית שהעסיקה את האדם מאז מעולם: התמודדות עם הוויה חסרת אלוהים ועם הסוף הבלתי נמנע, כוחה של האהבה, ועריצותה של התשוקה ותגמוליה. בקובץ הזה, כמו בקודמו, מתואר האושר שבאהבה ובהתעלסות, אך תדיר קיים החשש שהאושר הזה הוא רק זמני. הנושאים כמובן אינם חדשים, אבל אופן ההגשה המיוחד בוודאי מקורי ונדיר"

(מתוך המאמר: “בין אמור לתנטוס", של הסופר, החוקר, המסאי, והמבקר ד״ר משה גרנות).

פרק ראשון

טנגו לֵילִי

לֹא תָּמִיד, אֲהוּבָתִי

צָרִיךְ שְׁנַיִם לְטַנְגּוֹ,

לֹא אֶצְלֵךְ -

גַּם לְבַד זֶה הוֹלֵךְ

אֲנִי הֲלֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ

כִּי רָאִיתִי אוֹתָךְ

רוֹקֶדֶת לְבַדֵּךְ -

 

יְחִידָה מוּל הַלַּיְלָה שֶׁאוֹתָךְ לוֹ חָמַד

בְּדָמֵךְ מִתְכַּשֵׁף כֹּה עֶצֶב הַשִּׁיר בִּלְבַד

מִנֶּגְדֵּךְ רַק רְאִי שֶׁקָּפָא, אֶל הַקִּיר צָלוּב נִדְהָם

בְּעוֹלָמֵךְ שֶׁנִּנְעַל לֹא יָבוֹא עוֹד אָדָם -

 

גַּם כְּשֶׁאַתְּ רוֹקֶדֶת אִתִּי

חֲבוּקָה בְּחָזְקָה בִּזְרוֹעִי,

כַּף יָדֵךְ שְׁבוּיָה בְּשֶׁלִּי -

אַתְּ רוֹקֶדֶת

לְבַד.

סתם אישה קסומה

אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה

שָׁם בְּמוֹרַד הַכַּרְמֶל

גָּרָה לָהּ אִשָּׁה קְסוּמָה

לְהַלֵּל.

 

לִפְעָמִים אֲנִי מֵעֵז לְהַבִּיט בָּהּ

מֵרָחוֹק, שָׁם בְּאוֹתָהּ שְׁכוּנָה

תּוֹהֶה אִם הִיא בִּכְלָל יוֹדַעַת

עַד כַּמָּה הִיא לְבַדָּהּ.

 

קוֹרֶה גַּם שֶׁאֲנִי מַקְשִׁיב לָהּ

כְּשֶׁהִיא מְנַגֶּנֶת בִּפְסַנְתֵּר לְעַצְמָהּ

אֲבָל אִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי

הֲכִי מְשַׂמְּחִים אוֹתָהּ

הָעֲצִיצִים בַּמִּרְפֶּסֶת הַהִיא

שֶׁלָּהּ.

 

מָה זֶה בִּכְלָל, אַגַּב

כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה

שֶׁל הַנָּשִׁים

עִם גִּנּוֹת

וַעֲצִיצִים?

 

חוּץ מִזֶּה, שֶׁתֵּדְעוּ, הִיא מְאוֹד עֲסוּקָה

יֵשׁ לָהּ מִן הַסְּתָם הֲמוֹן סִדּוּרִים

לְסַדֵּר כָּל הַיָּמִים, וְנִרְאֶה לִי

שֶׁלִּפְעָמִים הִיא גַּם דֵּי מְבַלָּה -

מִי אָמַר שֶׁהִיא לְגַמְרֵי אֲבוּדָה?

 

אֲבָל כָּל פַּעַם שֶׁהִיא יוֹצֵאת לָרְחוֹב

מִיָּד נִפְתָּחִים אֵלֶיהָ כְּמוֹ אֶל שֶׁמֶשׁ הַפְּרָחִים

וּשְׁכוּנָה בְּשׂוּמָה מֻכַּת קַיִץ שֶׁזֶּה עַתָּה רַק בָּא

בִּכְלָל לֹא מַאֲמִינָה שֶׁיֵּשׁ כָּזֶה יֹפִי בְּנִמְצָא.

 

אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה

שָׁם בְּמוֹרַד הַכַּרְמֶל

גָּרָה לָהּ אִשָּׁה קְסוּמָה

אֵיזֶה מַזָּל שֶׁאֲנִי גָּר אִתָּהּ.

היה ערב

הָיָה עֶרֶב

וְגֶשֶׁם יְרוּשַׁלְמִי זוֹעֵף

נָפַל עָלֵינוּ פִּתְאוֹם.

 

מְדַלְּגִים אָז מֵעַל מַיִם רַבִּים

רַצְנוּ יַחַד עַד שַׁעַר בֵּיתֵךְ

שֶׁבְּחוֹמַת הָאֶבֶן

בִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים

שָׁם עָצַרְנוּ לְרֶגַע בַּחוּץ

מִתְנַשְּׁפִים וְנוֹטְפִים

כְּשֶׁאַתְּ סַבְתְּ בְּמַפְתִּיעַ

וְנִשַּׁקְתְּ אוֹתִי בַּגֶּשֶׁם

עַל שְׂפָתַי.

 

זֶה כָּל מָה שֶׁהָיִית נְכוֹנָה אָז לָתֵת

בִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים בִּירוּשָׁלַיִם

לַסְּטוּדֶנְט הַנִּכְסָף, הַבּוֹעֵר

וְזֶה כָּל מָה שֶׁאֵי פַּעַם יְקַבֵּל מִמֵּךְ.

אַךְ הוּא רַק לְיָמִים יָבִין

שֶׁזֶּה הָיָה לְעֵין עֲרֹךְ יוֹתֵר

מִשֶּׁנָּתְנוּ לוֹ בִּצְחוֹקָן

הַנְּעָרוֹת הַחֲשׂוּפוֹת

בִּשְׁכוּנוֹת אֲחֵרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם

אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה הַהִיא.

עוד על הספר

  • הוצאה: צבי סלע
  • תאריך הוצאה: ינואר 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 111 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 51 דק'
עכשיו אני יודעת צבי סלע

טנגו לֵילִי

לֹא תָּמִיד, אֲהוּבָתִי

צָרִיךְ שְׁנַיִם לְטַנְגּוֹ,

לֹא אֶצְלֵךְ -

גַּם לְבַד זֶה הוֹלֵךְ

אֲנִי הֲלֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ

כִּי רָאִיתִי אוֹתָךְ

רוֹקֶדֶת לְבַדֵּךְ -

 

יְחִידָה מוּל הַלַּיְלָה שֶׁאוֹתָךְ לוֹ חָמַד

בְּדָמֵךְ מִתְכַּשֵׁף כֹּה עֶצֶב הַשִּׁיר בִּלְבַד

מִנֶּגְדֵּךְ רַק רְאִי שֶׁקָּפָא, אֶל הַקִּיר צָלוּב נִדְהָם

בְּעוֹלָמֵךְ שֶׁנִּנְעַל לֹא יָבוֹא עוֹד אָדָם -

 

גַּם כְּשֶׁאַתְּ רוֹקֶדֶת אִתִּי

חֲבוּקָה בְּחָזְקָה בִּזְרוֹעִי,

כַּף יָדֵךְ שְׁבוּיָה בְּשֶׁלִּי -

אַתְּ רוֹקֶדֶת

לְבַד.

סתם אישה קסומה

אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה

שָׁם בְּמוֹרַד הַכַּרְמֶל

גָּרָה לָהּ אִשָּׁה קְסוּמָה

לְהַלֵּל.

 

לִפְעָמִים אֲנִי מֵעֵז לְהַבִּיט בָּהּ

מֵרָחוֹק, שָׁם בְּאוֹתָהּ שְׁכוּנָה

תּוֹהֶה אִם הִיא בִּכְלָל יוֹדַעַת

עַד כַּמָּה הִיא לְבַדָּהּ.

 

קוֹרֶה גַּם שֶׁאֲנִי מַקְשִׁיב לָהּ

כְּשֶׁהִיא מְנַגֶּנֶת בִּפְסַנְתֵּר לְעַצְמָהּ

אֲבָל אִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי

הֲכִי מְשַׂמְּחִים אוֹתָהּ

הָעֲצִיצִים בַּמִּרְפֶּסֶת הַהִיא

שֶׁלָּהּ.

 

מָה זֶה בִּכְלָל, אַגַּב

כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה

שֶׁל הַנָּשִׁים

עִם גִּנּוֹת

וַעֲצִיצִים?

 

חוּץ מִזֶּה, שֶׁתֵּדְעוּ, הִיא מְאוֹד עֲסוּקָה

יֵשׁ לָהּ מִן הַסְּתָם הֲמוֹן סִדּוּרִים

לְסַדֵּר כָּל הַיָּמִים, וְנִרְאֶה לִי

שֶׁלִּפְעָמִים הִיא גַּם דֵּי מְבַלָּה -

מִי אָמַר שֶׁהִיא לְגַמְרֵי אֲבוּדָה?

 

אֲבָל כָּל פַּעַם שֶׁהִיא יוֹצֵאת לָרְחוֹב

מִיָּד נִפְתָּחִים אֵלֶיהָ כְּמוֹ אֶל שֶׁמֶשׁ הַפְּרָחִים

וּשְׁכוּנָה בְּשׂוּמָה מֻכַּת קַיִץ שֶׁזֶּה עַתָּה רַק בָּא

בִּכְלָל לֹא מַאֲמִינָה שֶׁיֵּשׁ כָּזֶה יֹפִי בְּנִמְצָא.

 

אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה

שָׁם בְּמוֹרַד הַכַּרְמֶל

גָּרָה לָהּ אִשָּׁה קְסוּמָה

אֵיזֶה מַזָּל שֶׁאֲנִי גָּר אִתָּהּ.

היה ערב

הָיָה עֶרֶב

וְגֶשֶׁם יְרוּשַׁלְמִי זוֹעֵף

נָפַל עָלֵינוּ פִּתְאוֹם.

 

מְדַלְּגִים אָז מֵעַל מַיִם רַבִּים

רַצְנוּ יַחַד עַד שַׁעַר בֵּיתֵךְ

שֶׁבְּחוֹמַת הָאֶבֶן

בִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים

שָׁם עָצַרְנוּ לְרֶגַע בַּחוּץ

מִתְנַשְּׁפִים וְנוֹטְפִים

כְּשֶׁאַתְּ סַבְתְּ בְּמַפְתִּיעַ

וְנִשַּׁקְתְּ אוֹתִי בַּגֶּשֶׁם

עַל שְׂפָתַי.

 

זֶה כָּל מָה שֶׁהָיִית נְכוֹנָה אָז לָתֵת

בִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים בִּירוּשָׁלַיִם

לַסְּטוּדֶנְט הַנִּכְסָף, הַבּוֹעֵר

וְזֶה כָּל מָה שֶׁאֵי פַּעַם יְקַבֵּל מִמֵּךְ.

אַךְ הוּא רַק לְיָמִים יָבִין

שֶׁזֶּה הָיָה לְעֵין עֲרֹךְ יוֹתֵר

מִשֶּׁנָּתְנוּ לוֹ בִּצְחוֹקָן

הַנְּעָרוֹת הַחֲשׂוּפוֹת

בִּשְׁכוּנוֹת אֲחֵרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם

אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה הַהִיא.