רועי התעורר בבוקר לקול צעדים כבדים.
מיד לאחר מכן נשמע קולו של מלך הפרפרים: “עוגי, הבט. הנה הענקים”.
רועי פקח את עיניו והבחין לא רחוק ממנו בשלושה ענקים שלא דמו כלל לענקים שפגשו ביום האתמול. פניהם הביעו טוב לב וכמו עוגי, גופם לא היה מכוסה בפרווה סמיכה ושחורה אלא בעור עדין כשל בני האדם.
על ראשם צמח שיער בצבעים שונים ובגדיהם היו עשויים מכותנה פשוטה וצמחים שכנראה הם הכינו ממה שמצאו בעמק ולא לבשו פרוות בעלי חיים כמו הענקים שהתגוררו במערות. במרחק מה מהם עמד מלך הפרפרים ועוגי מיהר להסתתר מאחוריו למרות שהיה גדול ממנו.
“נו עוגי, גש אליהם. אל תפחד” ניסה לשכנע אותו מלך הפרפרים, אך עוגי המשיך ‘להסתתר’ מאחוריו ואפילו הניח את כפות ידיו על עיניו, כאילו אם אינו רואה אותם, גם הם לא יראו אותו.
הענקים לא ניסו להתנפל עליו וכנראה שגם לא רצו להפחיד אותו.
הם עמדו במקומם והביטו בו בלי לעשות דבר.
למרות שעוגי ניסה מאוד, הוא היה גלוי לעיניהם גם כשהסתתר מאחורי מלך הפרפרים וגם כשכיסה את עיניו.
“נו, עוגי, קדימה. גש אליהם” האיץ בו מלך הפרפרים. עוגי הסיר את ידיו מעל עיניו, נהם נהימה מפחידה וחרץ לשון לעבר הענקים. אלה נעלבו כנראה, כי הם סובבו אליו את גבם והחלו להתרחק מהמקום.
רועי התעופף אל עוגי ואמר לו: “תראה עוגי, אתה העלבת את הענקים הנחמדים. הם בסך הכל רצו להיות חברים שלך. הם לא כמו הענקים הרעים שפגשנו אתמול. הענקים האלה טובים. הנה הם הולכים ויותר לא תראה אותם יותר”.
עוגי יצא מ’מחבואו’ מאחורי מלך הפרפרים וצעד צעד אחד קדימה.
הענקים שהציצו מאחורי גבם נעצרו, הסתובבו וצעדו אף הם צעד אחד קדימה.
עוגי צעד שני צעדים נוספים ונעצר שוב.
הענקים צעדו אף הם שני צעדים כל אחד ושוב נעצרו, וכך הם הגדילו בכל פעם את מספר הצעדים שלהם. שלושה צעדים, ארבעה צעדים והנה הם כבר היו קרובים מאוד משום שכל צעד של ענק היה גדול ונמשך למרחק רב.
עוגי הושיט את שתי ידיו קדימה ועצם את עיניו.
הענקים הושיטו אף הם את ידיהם הענקיות קדימה, עצמו את עיניהם וגיששו באוויר, עד שנגעו בידיו של עוגי בעדינות רבה.
עוגי והענקים פקחו את עיניהם והביטו זה בזה זמן מה. הייתה דממה של ציפייה והמתנה דרוכה מסביב.
הפרפרים הביטו בנעשה בלי לפצות פה ואפילו מאחורי השיחים וגזעי העצים הציצו בעלי חיים שונים ומשונים ששמעו את קול קריאתו של עוגי ובאו לחזות בנעשה.
לפתע התעוררו הענקים מקיפאונם, פנו לכיוון המים וקראו לעוגי בשפתם המיוחדת שיבוא בעקבותיהם.
עוגי הציץ אל מלך הפרפרים כדי לקבל את אישורו ומלך הפרפרים קרא אליו: “לך עוגי. לך לשחק עם חבריך החדשים”.
הענקים נכנסו אל האגם והחלו להשתובב ולהשפריץ מים זה על זה.
עוגי, עדיין מהסס, נכנס אל המים, אך הוא לא עמד בפיתוי והחל לשחק עימם ולהשפריץ עליהם גם כן.
פילון צעיר בעל שני חדקים הופיע מבין השיחים ונכנס אף הוא אל האגם בריצה. היה ברור שהוא רוצה להצטרף ולשחק עם הענקים כי הוא שאב בחדק אחד מים ובחדק השני השפריץ עליהם את המים ששאב.
הוא לא הסתפק בזה ושאב מים אל שני החדקים שלו ושלח שני סילונים רטובים אל שני ענקים.
שני הענקים יחד עם עוגי ‘החזירו’ לפילון השובב סילוני מים מתוך לועותיהם הגדולים והפילון חיצרץ בשני חדקיו בהנאה.
עד מהרה הופיעו שני פילים בוגרים שלכל אחד מהם חדקים רבים והם נראו כאילו נצמד לכל אחד מהם תמנון ענק על הפנים.
רועי שיער כי אלה הוריו של הפילון הקטן, כי הם רצו ושעטו אל תוך המים, כרכו את חדקיהם הרבים סביב הפילון וחיבקוהו בעזרתם בחום ובאהבה.
אחר כך נכנסה גם בהם רוח שטות והם החלו להתיז מים סביב סביב דרך כל החדקים שלהם.
השמחה הייתה רבה והרעש וההמולה שהקימו היו כה חזקים שעוד ועוד בעלי חיים באו לחזות בנעשה.
תרנגולת מצחיקה מאוד הגיעה בדילוגים שנראו כמו ריקוד אפריקאי ואחריה דילגו בקצב אחיד חמישה אפרוחים.
התרנגולת והאפרוחים באמת היו משונים, כי חוץ מזה שהם דילגו בצורה מאוד מיוחדת, היו להם במקום זנבות רגילים של תרנגולות עשויים מנוצות, זנבות כמו של כלבים מכוסים בפרווה לבנה והם כשכשו בהם ונבחו בקול על הענקים ועל הפילים שעדיין השתכשכו במים.
הדולפין שרועי ראה אתמול זינק מעלה ומטה על פני המים כשהוא מחרחר בקול ודואג מדי פעם להתנגש כאילו לא בכוונה בענקים ובפילים שהזעיפו אליו פנים ובין כולם שחה צב מים גדול שבמקום ריבועים היה שריונו מעוטר במשולשים.
רועי הירהר לעצמו שזה באמת כבר מוגזם שצבי המים נידו את הצב הזה רק משום שבמקום ריבועים היו על גבו משולשים.
‘מה זה משנה’ חשב רועי, ‘אם לצב המים יש משולשים על הגב ואם לתרנגולת ולאפרוחים המקפצים יש זנב של כלב ואם לפילים יש חדקים אחדים, הרי זה הופך אותם למיוחדים ולא צריך להתייחס אליהם בצורה שמתייחסים אליהם בני מינם’. עוד ועוד בעלי חיים שנראו או נשמעו שונים מבני מינם התגודדו סביב, הביטו בנעשה ולאחר מכן פנו כל אחד ואחד מהם לעיסוקיו.
עוגי והענקים יצאו מהמים, התרוצצו על החוף ולבסוף נעלמו מן העין.
הפרפרים התפנו סוף סוף ללגום מהצוף ולהתעופף בין הפרחים.
לכל פרח היה צוף שונה וטעים להפליא ולאחר שסיימו ללגום ממנו והרגישו עצמם מלאים, פנו אל האגם, שתו ממימיו והתאספו סביב מלך הפרפרים.
“מה נעשה עכשיו”? שאלו אותו.
“אין לכם כל צורך להתייעץ עמי” ענה להם מלך הפרפרים. “אתם חופשיים עכשיו ורשאים לעשות פה ככל העולה על רוחכם. לא נשקפת לכם כאן כל סכנה משום שכפי שראיתם כל בעלי החיים כאן מסתדרים יפה. עופו לכם,
תטיילו בעמק ועשו כרצונכם. אני מתאר לעצמי שקשה לכם עכשיו להחליט הכל בעצמכם לאחר שהתרגלתם לשמוע בעצתי, אבל אתם פרפרים חופשיים עכשיו וזה מה שנועדתם להיות - ח ו פ ש י י ם”.
את המילה האחרונה הוא אמר בהדגשה והמתין זמן מה כדי לתת משמעות לדבריו לפני שהמשיך: “כעת אני מתכוון לפגוש כמה וכמה חברים ותיקים ולעסוק באי אלו עניינים. אני מקווה שחופשתכם תנעם לכם ושתפיקו ממנה את המרב”.
רועי תהה בינו לבין עצמו מהיכן מכיר מלך הפרפרים את המקום הזה ואת תושביו, אבל הוא שוב לא אמר דבר.
הפרפרים החלו להתייעץ ביניהם לאן כדאי להם לעוף.
היה קשה להחליט כי הם לא הכירו את העמק וכל מקום צפן בחובו מראות וחוויות נפלאות. לבסוף פנו אל מלך הפרפרים שטרם נפרד מהם סופית ובקשו שייעץ להם כיוון מסויים.
“כפי שאתם רואים” ענה להם מלך הפרפרים, “העמק הזה גדול עד מאוד ולא תוכלו לבקר בכל המקומות ביום אחד. בכל פינה תתגלינה לכם הפתעות חדשות. למזלנו אנו נשהה פה שבועות אחדים, כך שבכל יום תוכלו לעוף אל מקומות אחרים. כפי שאמרתי קודם, זהו החופש האמתי. החופש לבחור. אני לא אייעץ לכם מהיכן להתחיל. רק הבחירה שלכם תהייה הטובה ביותר עבורכם. אבל דבר אחד אני מבקש ממכם. הישארו כולכם יחד כך שבבוא היום נוכל להיפגש שוב כולנו ולא נשכח פה אף אחד”.
לאחר עוד התייעצות קלה, החליטו הפרפרים לעוף לכיוון מרכז האגם, אל המבנה המוזר עם אלומות האור שראו מלמעלה.
"אינכם צריכים לחפש אותי בימים הקרובים” הודיע מלך הפרפרים שעדיין לא עף לדרכו.
“כפי שאמרתי אני אהיה עסוק. תוכלו להישאר בכל מקום שתחפצו כאוות נפשכם. הסירו כל דאגה מלבכם ואל תנסו לעוף למקומות מסוימים, רק כדי שאוכל למצוא אתכם. זה רק יפגום בחופשה שלכם. כשיגיע הזמן לחזור אני כבר אמצא אתכם גם אם תהיו בקצה השני של העמק. יש לי פה קשרים רבים ואני יכול למצוא את מי שארצה ללא כל בעיה”.
הפרפרים נפרדו ממנו והחלו לעוף מעל האגם.
הוא התפתל סביב עצמו והם חצו פעם את המים ופעם את החוף.
מדי פעם הם נחתו על החוף, לגמו צוף מהפרחים והרוו את צימאונם במימי האגם.
הם נחו בין הצמחים, כי הרי לא מיהרו לשום מקום וחזרו לעופף שוב ולחצות את האגם ואת רצועת החוף שמפרידה בין קו המים הבא.
הם לא הצליחו לראות את המבנה ההוא שראו מלמעלה, משום שהוא היה עדיין רחוק מהם מאוד והשמש שזרחה ממול סנוורה את עיניהם והקשתה לראות את אלומות האור אותם ראו בנקל כשעמדו מעל הצוקים הגבוהים בשעות בין הערביים של יום האתמול והשקיפו למטה.
רועי התחיל לחשוב שהמבנה ההוא היה אולי רק תעתוע שנועד לבלבל או להרחיק יצורים בלתי רצויים שהגיעו במקרה או שלא במקרה אל אזור התצפית.
‘בכל זאת, גם אם לא נמצא את המבנה’ חשב לעצמו, ‘הדרך כל כך יפה ומעניינת וזה כל כך נעים לעוף בחברת הפרפרים בלי לפחוד מציפורים ומחיות טרף אחרות, שזה בכלל לא חשוב אם נגיע אל היעד או לא’.
הוא פנה אל שני חבריו שעפו לצידו ושיתף אותם במחשבותיו.
ורדית אמרה שזו דרך מאוד יפה להסתכל על הדברים ושבאמת לא תמיד חייבת להיות מטרה ושפעמים רבות הדרך היא החשובה ונוני אמר שהלוואי שמלך הפרפרים יחליט שעליהם להישאר פה ולא לחזור אל היער המסוכן ואז הם יוכלו תמיד לבלות בנעימים וליהנות מחופש אין סופי.
רועי רצה להזכיר לו שהוא לא יהיה עימם עוד זמן רב, אבל לבסוף החליט לא להעכיר את האווירה השמחה ששררה מסביב.
הוא היה מוכן לעוף כך ימים רבים חופשי ומאושר, בלי לחשוב יותר מדי על העתיד ובלי להתעמק במה עדיף, להמשיך להיות עם חבריו הטובים, או לחזור אל משפחתו ולהיות שוב ילד.
כשהחליטו הפרפרים לעשות שוב הפסקה קצרה, הציע מפוספסון לעלות ולשוט שוב כמו אתמול על אחד הקרחונים ששטים לכיוון מרכז האגם ושאר הפרפרים נענו לו בשמחה.
ורדית שמחה במיוחד ואמרה שבאמת לא תזיק לה קצת מנוחה כי העיניים שלה שוב מציקות לה ושככה הם גם יתקדמו וגם ינוחו.
לא היה קשה למצוא קרחון בגודל המתאים כדי שלא יעמדו עליו בצפיפות כי על המים צפו הרבה קרחונים בכל מיני גדלים ובכל מיני צורות.
היו אפילו קרחונים שנראו כמו צוקים קטנים, אבל הם לא היו שקופים כמו הקרחונים השטוחים והפרפרים רצו לראות את קרקעית האגם.
הם נחתו על הקרחון שהמשיך לשוט סביב סביב לכיוון מרכז האגם.
רועי ושאר הפרפרים הביטו למטה מבעד לקרחון אל קרקעית האגם ושוב התלהבו מהאלמוגים שנראו כמו יער עבות ומהדגים ובעלי החיים ששחו ביניהם ונראו כאילו הם מעופפים באוויר בין העצים.
הפעם נגלו לעיניהם מדוזות יפהפיות שאת גופם השקוף עיטרו פסים צבעוניים כמו זברות שצבעו אותן בצבעים במקום בשחור ולבן, תמנונים קטנים עם ארבע זרועות במקום שמונה, קונכיות בעלות שני ראשים שהציצו כל אחד מצד אחר של הקונכייה וסוסוני ים קטנים עטופים בפרווה צמרירית ולבנה שעל ראשיהם התנוססו נוצות זהב יפהפיות ומבהיקות.
ככל שהם התקרבו אל מרכז האגם החל הקרחון להגביר את מהירותו, כאילו הוא נמשך אל מגנט ענק.
השמש החלה לשקוע כשנגלה לפניהם המבנה שאליו היו מועדות פניהם, אבל הפעם הוא לא הפיץ כל אור ואבני הבדולח שסביבו נראו אפורות ופשוטות למראה.
הפרפרים התאכזבו והיו אפילו אחדים שהציעו להתעופף אל מקום אחר, אבל לפתע קרה דבר מוזר.
הבניין החל להתמזג בצבעי השקיעה האדמדמים ולרגע היה נראה כי הוא שוקע במים ונעלם.
עיניו החדות של רועי הבחינו במראות גדולות שעלו מתוך המים ועטפו את קירותיו הפשוטים של המבנה.
ברגע שהקצוות העליונים של המראות נגעו בראש המבנה שעל קירותיו השתקפו צבעי השקיעה, נשלחו האורות אל כדור הבדולח שפיזר אף הוא את האור אל סביבותיו באלומות ססגוניות.
הקצה התחתון של המראות היה שקוע במים והן שלחו פסי אור צרים שהפכו לגלים נחשיים, ריצדו בתוך האגם ויצרו המוני קשתות נפלאות מעל האלמוגים.
מן הקרקעית הגיחו כוכבי ים אפורים ושחו בתוך הקשתות.
כל אחד מכוכבי הים קיבל את הצבע דרכו עבר והחל לצוף לאיטו על פני המים.
הם נראו כמו כוכבים ששטים ברקיע מעל יער האלמוגים.
הכל היה כל כך מרהיב ויפה שרועי וחבריו כמעט ולא שמו לב לאור שדועך אט אט, עד שפלונטר העיר בקול: “אתם יודעים, לא שמנו לב לשעה המאוחרת, זאת אומרת, אני לפחות לא שמתי לב. עוד מעט ירד הלילה ואנחנו צריכים לחפש פרחים עם צוף כדי שלא נישן על בטן ריקה וחוץ מזה, אנחנו צריכים לחפש גם מקום לינה. אני לא רוצה לישון במקום שאני לא רואה מה הוא ופה לא חסרות הפתעות”.
“כן. נכון”.
“אתה צודק בהחלט”.
ענו לו הפרפרים.
הם התעופפו מהקרחון אל הגדה הסמוכה.
לכל אורך הגדה שסבבה סביב המבנה המרהיב צמחו צמחים בעלי פרחים מנוקדים באורות ססגוניים ששלחו סילוני עשן צבעוני בעל ניחוח משכר.
טעם הצוף של הפרחים היה אף הוא משכר טעים ומתקתק.
לאחר ששבעו, התעופפו הפרפרים אל מי האגם, לגמו ממימיו והתעופפו אל המבנה.
הם נחתו על ראש המבנה והביטו פנימה, דרך הפתח העליון.
עכשיו הבינו מדוע בקע אור כה רב גם מן הפתח העליון של המבנה. הרצפה בפנים הייתה מרוצפת במראות וכך גם הקירות בפנים.
הם צללו פנימה ומן המראות השתקפו לעברם בבואותיהם.
נראה היה כי עכשיו הם הפכו ללהקה גדולה מאוד של פרפרים.
אבל המראות לא היו רגילות.
הן שיקפו אותם בצורות שונות.
היו שם מראות שהשמינו אותם והיו שם מראות שהרזו אותם, היו שהגדילו והיו שהקטינו. מראות אחרות עיוותו אותם כל כך עד שנראו כמו יצורים משונים. יצורים שאפשר לראותם רק פה בעמק הקסום הזה.
רועי הביט בעצמו דרך מראה שגרמה לגופו ולכנפיו להתעקל ולהתפתל כמו נחש ולאחר מכן הביט דרך מראה שגרמה לגופו להיראות כמו כדור גדול ושמן.
הוא צחק על מראהו המשונה ונזכר בילדים בכיתתו שצחקו עליו משום שהיה שמן. המראה של הפרפרים האחרים לא נראה טוב משלו.
רועי הביט בנקודונת שהתגלגלה מצחוק מכנפיה שהפכו כל אחת לצורה אחרת ומהנקודות שעל גופה שהיו עכשיו מרובעות משולשות ומשושות.
כל הפרפרים נראו מעוותים ומשונים דרך המראות והם השתעשעו מאוד לראות עצמם כך. לאט לאט דעך האור ורועי וחבריו הפרפרים נחתו על רצפת המראות. היא הייתה חמימה ונעימה מקרני השמש שפגעו בה בשעות היום. לאחר זמן לא רב כבר היו הפרפרים העייפים שקועים בשינה עמוקה. היה זה יום אחד בלבד מתוך ימים רבים מלאי הרפתקאות בהם בילו הפרפרים את ימי האביב וראשית הקיץ בעמק הנפלא והקסום.
הרחק מהציפורים הטורפות, מגנבי הקורים ומשאר אויביהם, חסרי כל דאגות, לא שמו לב הפרפרים לזמן שחלף ביעף.
הדקות הפכו לשעות, השעות הפכו לימים והימים לשבועות.
הזמן חלף כל כך מהר שהם נדהמו כאשר הופיע יום אחד מלך הפרפרים והודיע להם כי הגיעה העת לשוב בחזרה אל היער.
רועי התעורר בבוקר לקול צעדים כבדים.
מיד לאחר מכן נשמע קולו של מלך הפרפרים: “עוגי, הבט. הנה הענקים”.
רועי פקח את עיניו והבחין לא רחוק ממנו בשלושה ענקים שלא דמו כלל לענקים שפגשו ביום האתמול. פניהם הביעו טוב לב וכמו עוגי, גופם לא היה מכוסה בפרווה סמיכה ושחורה אלא בעור עדין כשל בני האדם.
על ראשם צמח שיער בצבעים שונים ובגדיהם היו עשויים מכותנה פשוטה וצמחים שכנראה הם הכינו ממה שמצאו בעמק ולא לבשו פרוות בעלי חיים כמו הענקים שהתגוררו במערות. במרחק מה מהם עמד מלך הפרפרים ועוגי מיהר להסתתר מאחוריו למרות שהיה גדול ממנו.
“נו עוגי, גש אליהם. אל תפחד” ניסה לשכנע אותו מלך הפרפרים, אך עוגי המשיך ‘להסתתר’ מאחוריו ואפילו הניח את כפות ידיו על עיניו, כאילו אם אינו רואה אותם, גם הם לא יראו אותו.
הענקים לא ניסו להתנפל עליו וכנראה שגם לא רצו להפחיד אותו.
הם עמדו במקומם והביטו בו בלי לעשות דבר.
למרות שעוגי ניסה מאוד, הוא היה גלוי לעיניהם גם כשהסתתר מאחורי מלך הפרפרים וגם כשכיסה את עיניו.
“נו, עוגי, קדימה. גש אליהם” האיץ בו מלך הפרפרים. עוגי הסיר את ידיו מעל עיניו, נהם נהימה מפחידה וחרץ לשון לעבר הענקים. אלה נעלבו כנראה, כי הם סובבו אליו את גבם והחלו להתרחק מהמקום.
רועי התעופף אל עוגי ואמר לו: “תראה עוגי, אתה העלבת את הענקים הנחמדים. הם בסך הכל רצו להיות חברים שלך. הם לא כמו הענקים הרעים שפגשנו אתמול. הענקים האלה טובים. הנה הם הולכים ויותר לא תראה אותם יותר”.
עוגי יצא מ’מחבואו’ מאחורי מלך הפרפרים וצעד צעד אחד קדימה.
הענקים שהציצו מאחורי גבם נעצרו, הסתובבו וצעדו אף הם צעד אחד קדימה.
עוגי צעד שני צעדים נוספים ונעצר שוב.
הענקים צעדו אף הם שני צעדים כל אחד ושוב נעצרו, וכך הם הגדילו בכל פעם את מספר הצעדים שלהם. שלושה צעדים, ארבעה צעדים והנה הם כבר היו קרובים מאוד משום שכל צעד של ענק היה גדול ונמשך למרחק רב.
עוגי הושיט את שתי ידיו קדימה ועצם את עיניו.
הענקים הושיטו אף הם את ידיהם הענקיות קדימה, עצמו את עיניהם וגיששו באוויר, עד שנגעו בידיו של עוגי בעדינות רבה.
עוגי והענקים פקחו את עיניהם והביטו זה בזה זמן מה. הייתה דממה של ציפייה והמתנה דרוכה מסביב.
הפרפרים הביטו בנעשה בלי לפצות פה ואפילו מאחורי השיחים וגזעי העצים הציצו בעלי חיים שונים ומשונים ששמעו את קול קריאתו של עוגי ובאו לחזות בנעשה.
לפתע התעוררו הענקים מקיפאונם, פנו לכיוון המים וקראו לעוגי בשפתם המיוחדת שיבוא בעקבותיהם.
עוגי הציץ אל מלך הפרפרים כדי לקבל את אישורו ומלך הפרפרים קרא אליו: “לך עוגי. לך לשחק עם חבריך החדשים”.
הענקים נכנסו אל האגם והחלו להשתובב ולהשפריץ מים זה על זה.
עוגי, עדיין מהסס, נכנס אל המים, אך הוא לא עמד בפיתוי והחל לשחק עימם ולהשפריץ עליהם גם כן.
פילון צעיר בעל שני חדקים הופיע מבין השיחים ונכנס אף הוא אל האגם בריצה. היה ברור שהוא רוצה להצטרף ולשחק עם הענקים כי הוא שאב בחדק אחד מים ובחדק השני השפריץ עליהם את המים ששאב.
הוא לא הסתפק בזה ושאב מים אל שני החדקים שלו ושלח שני סילונים רטובים אל שני ענקים.
שני הענקים יחד עם עוגי ‘החזירו’ לפילון השובב סילוני מים מתוך לועותיהם הגדולים והפילון חיצרץ בשני חדקיו בהנאה.
עד מהרה הופיעו שני פילים בוגרים שלכל אחד מהם חדקים רבים והם נראו כאילו נצמד לכל אחד מהם תמנון ענק על הפנים.
רועי שיער כי אלה הוריו של הפילון הקטן, כי הם רצו ושעטו אל תוך המים, כרכו את חדקיהם הרבים סביב הפילון וחיבקוהו בעזרתם בחום ובאהבה.
אחר כך נכנסה גם בהם רוח שטות והם החלו להתיז מים סביב סביב דרך כל החדקים שלהם.
השמחה הייתה רבה והרעש וההמולה שהקימו היו כה חזקים שעוד ועוד בעלי חיים באו לחזות בנעשה.
תרנגולת מצחיקה מאוד הגיעה בדילוגים שנראו כמו ריקוד אפריקאי ואחריה דילגו בקצב אחיד חמישה אפרוחים.
התרנגולת והאפרוחים באמת היו משונים, כי חוץ מזה שהם דילגו בצורה מאוד מיוחדת, היו להם במקום זנבות רגילים של תרנגולות עשויים מנוצות, זנבות כמו של כלבים מכוסים בפרווה לבנה והם כשכשו בהם ונבחו בקול על הענקים ועל הפילים שעדיין השתכשכו במים.
הדולפין שרועי ראה אתמול זינק מעלה ומטה על פני המים כשהוא מחרחר בקול ודואג מדי פעם להתנגש כאילו לא בכוונה בענקים ובפילים שהזעיפו אליו פנים ובין כולם שחה צב מים גדול שבמקום ריבועים היה שריונו מעוטר במשולשים.
רועי הירהר לעצמו שזה באמת כבר מוגזם שצבי המים נידו את הצב הזה רק משום שבמקום ריבועים היו על גבו משולשים.
‘מה זה משנה’ חשב רועי, ‘אם לצב המים יש משולשים על הגב ואם לתרנגולת ולאפרוחים המקפצים יש זנב של כלב ואם לפילים יש חדקים אחדים, הרי זה הופך אותם למיוחדים ולא צריך להתייחס אליהם בצורה שמתייחסים אליהם בני מינם’. עוד ועוד בעלי חיים שנראו או נשמעו שונים מבני מינם התגודדו סביב, הביטו בנעשה ולאחר מכן פנו כל אחד ואחד מהם לעיסוקיו.
עוגי והענקים יצאו מהמים, התרוצצו על החוף ולבסוף נעלמו מן העין.
הפרפרים התפנו סוף סוף ללגום מהצוף ולהתעופף בין הפרחים.
לכל פרח היה צוף שונה וטעים להפליא ולאחר שסיימו ללגום ממנו והרגישו עצמם מלאים, פנו אל האגם, שתו ממימיו והתאספו סביב מלך הפרפרים.
“מה נעשה עכשיו”? שאלו אותו.
“אין לכם כל צורך להתייעץ עמי” ענה להם מלך הפרפרים. “אתם חופשיים עכשיו ורשאים לעשות פה ככל העולה על רוחכם. לא נשקפת לכם כאן כל סכנה משום שכפי שראיתם כל בעלי החיים כאן מסתדרים יפה. עופו לכם,
תטיילו בעמק ועשו כרצונכם. אני מתאר לעצמי שקשה לכם עכשיו להחליט הכל בעצמכם לאחר שהתרגלתם לשמוע בעצתי, אבל אתם פרפרים חופשיים עכשיו וזה מה שנועדתם להיות - ח ו פ ש י י ם”.
את המילה האחרונה הוא אמר בהדגשה והמתין זמן מה כדי לתת משמעות לדבריו לפני שהמשיך: “כעת אני מתכוון לפגוש כמה וכמה חברים ותיקים ולעסוק באי אלו עניינים. אני מקווה שחופשתכם תנעם לכם ושתפיקו ממנה את המרב”.
רועי תהה בינו לבין עצמו מהיכן מכיר מלך הפרפרים את המקום הזה ואת תושביו, אבל הוא שוב לא אמר דבר.
הפרפרים החלו להתייעץ ביניהם לאן כדאי להם לעוף.
היה קשה להחליט כי הם לא הכירו את העמק וכל מקום צפן בחובו מראות וחוויות נפלאות. לבסוף פנו אל מלך הפרפרים שטרם נפרד מהם סופית ובקשו שייעץ להם כיוון מסויים.
“כפי שאתם רואים” ענה להם מלך הפרפרים, “העמק הזה גדול עד מאוד ולא תוכלו לבקר בכל המקומות ביום אחד. בכל פינה תתגלינה לכם הפתעות חדשות. למזלנו אנו נשהה פה שבועות אחדים, כך שבכל יום תוכלו לעוף אל מקומות אחרים. כפי שאמרתי קודם, זהו החופש האמתי. החופש לבחור. אני לא אייעץ לכם מהיכן להתחיל. רק הבחירה שלכם תהייה הטובה ביותר עבורכם. אבל דבר אחד אני מבקש ממכם. הישארו כולכם יחד כך שבבוא היום נוכל להיפגש שוב כולנו ולא נשכח פה אף אחד”.
לאחר עוד התייעצות קלה, החליטו הפרפרים לעוף לכיוון מרכז האגם, אל המבנה המוזר עם אלומות האור שראו מלמעלה.
"אינכם צריכים לחפש אותי בימים הקרובים” הודיע מלך הפרפרים שעדיין לא עף לדרכו.
“כפי שאמרתי אני אהיה עסוק. תוכלו להישאר בכל מקום שתחפצו כאוות נפשכם. הסירו כל דאגה מלבכם ואל תנסו לעוף למקומות מסוימים, רק כדי שאוכל למצוא אתכם. זה רק יפגום בחופשה שלכם. כשיגיע הזמן לחזור אני כבר אמצא אתכם גם אם תהיו בקצה השני של העמק. יש לי פה קשרים רבים ואני יכול למצוא את מי שארצה ללא כל בעיה”.
הפרפרים נפרדו ממנו והחלו לעוף מעל האגם.
הוא התפתל סביב עצמו והם חצו פעם את המים ופעם את החוף.
מדי פעם הם נחתו על החוף, לגמו צוף מהפרחים והרוו את צימאונם במימי האגם.
הם נחו בין הצמחים, כי הרי לא מיהרו לשום מקום וחזרו לעופף שוב ולחצות את האגם ואת רצועת החוף שמפרידה בין קו המים הבא.
הם לא הצליחו לראות את המבנה ההוא שראו מלמעלה, משום שהוא היה עדיין רחוק מהם מאוד והשמש שזרחה ממול סנוורה את עיניהם והקשתה לראות את אלומות האור אותם ראו בנקל כשעמדו מעל הצוקים הגבוהים בשעות בין הערביים של יום האתמול והשקיפו למטה.
רועי התחיל לחשוב שהמבנה ההוא היה אולי רק תעתוע שנועד לבלבל או להרחיק יצורים בלתי רצויים שהגיעו במקרה או שלא במקרה אל אזור התצפית.
‘בכל זאת, גם אם לא נמצא את המבנה’ חשב לעצמו, ‘הדרך כל כך יפה ומעניינת וזה כל כך נעים לעוף בחברת הפרפרים בלי לפחוד מציפורים ומחיות טרף אחרות, שזה בכלל לא חשוב אם נגיע אל היעד או לא’.
הוא פנה אל שני חבריו שעפו לצידו ושיתף אותם במחשבותיו.
ורדית אמרה שזו דרך מאוד יפה להסתכל על הדברים ושבאמת לא תמיד חייבת להיות מטרה ושפעמים רבות הדרך היא החשובה ונוני אמר שהלוואי שמלך הפרפרים יחליט שעליהם להישאר פה ולא לחזור אל היער המסוכן ואז הם יוכלו תמיד לבלות בנעימים וליהנות מחופש אין סופי.
רועי רצה להזכיר לו שהוא לא יהיה עימם עוד זמן רב, אבל לבסוף החליט לא להעכיר את האווירה השמחה ששררה מסביב.
הוא היה מוכן לעוף כך ימים רבים חופשי ומאושר, בלי לחשוב יותר מדי על העתיד ובלי להתעמק במה עדיף, להמשיך להיות עם חבריו הטובים, או לחזור אל משפחתו ולהיות שוב ילד.
כשהחליטו הפרפרים לעשות שוב הפסקה קצרה, הציע מפוספסון לעלות ולשוט שוב כמו אתמול על אחד הקרחונים ששטים לכיוון מרכז האגם ושאר הפרפרים נענו לו בשמחה.
ורדית שמחה במיוחד ואמרה שבאמת לא תזיק לה קצת מנוחה כי העיניים שלה שוב מציקות לה ושככה הם גם יתקדמו וגם ינוחו.
לא היה קשה למצוא קרחון בגודל המתאים כדי שלא יעמדו עליו בצפיפות כי על המים צפו הרבה קרחונים בכל מיני גדלים ובכל מיני צורות.
היו אפילו קרחונים שנראו כמו צוקים קטנים, אבל הם לא היו שקופים כמו הקרחונים השטוחים והפרפרים רצו לראות את קרקעית האגם.
הם נחתו על הקרחון שהמשיך לשוט סביב סביב לכיוון מרכז האגם.
רועי ושאר הפרפרים הביטו למטה מבעד לקרחון אל קרקעית האגם ושוב התלהבו מהאלמוגים שנראו כמו יער עבות ומהדגים ובעלי החיים ששחו ביניהם ונראו כאילו הם מעופפים באוויר בין העצים.
הפעם נגלו לעיניהם מדוזות יפהפיות שאת גופם השקוף עיטרו פסים צבעוניים כמו זברות שצבעו אותן בצבעים במקום בשחור ולבן, תמנונים קטנים עם ארבע זרועות במקום שמונה, קונכיות בעלות שני ראשים שהציצו כל אחד מצד אחר של הקונכייה וסוסוני ים קטנים עטופים בפרווה צמרירית ולבנה שעל ראשיהם התנוססו נוצות זהב יפהפיות ומבהיקות.
ככל שהם התקרבו אל מרכז האגם החל הקרחון להגביר את מהירותו, כאילו הוא נמשך אל מגנט ענק.
השמש החלה לשקוע כשנגלה לפניהם המבנה שאליו היו מועדות פניהם, אבל הפעם הוא לא הפיץ כל אור ואבני הבדולח שסביבו נראו אפורות ופשוטות למראה.
הפרפרים התאכזבו והיו אפילו אחדים שהציעו להתעופף אל מקום אחר, אבל לפתע קרה דבר מוזר.
הבניין החל להתמזג בצבעי השקיעה האדמדמים ולרגע היה נראה כי הוא שוקע במים ונעלם.
עיניו החדות של רועי הבחינו במראות גדולות שעלו מתוך המים ועטפו את קירותיו הפשוטים של המבנה.
ברגע שהקצוות העליונים של המראות נגעו בראש המבנה שעל קירותיו השתקפו צבעי השקיעה, נשלחו האורות אל כדור הבדולח שפיזר אף הוא את האור אל סביבותיו באלומות ססגוניות.
הקצה התחתון של המראות היה שקוע במים והן שלחו פסי אור צרים שהפכו לגלים נחשיים, ריצדו בתוך האגם ויצרו המוני קשתות נפלאות מעל האלמוגים.
מן הקרקעית הגיחו כוכבי ים אפורים ושחו בתוך הקשתות.
כל אחד מכוכבי הים קיבל את הצבע דרכו עבר והחל לצוף לאיטו על פני המים.
הם נראו כמו כוכבים ששטים ברקיע מעל יער האלמוגים.
הכל היה כל כך מרהיב ויפה שרועי וחבריו כמעט ולא שמו לב לאור שדועך אט אט, עד שפלונטר העיר בקול: “אתם יודעים, לא שמנו לב לשעה המאוחרת, זאת אומרת, אני לפחות לא שמתי לב. עוד מעט ירד הלילה ואנחנו צריכים לחפש פרחים עם צוף כדי שלא נישן על בטן ריקה וחוץ מזה, אנחנו צריכים לחפש גם מקום לינה. אני לא רוצה לישון במקום שאני לא רואה מה הוא ופה לא חסרות הפתעות”.
“כן. נכון”.
“אתה צודק בהחלט”.
ענו לו הפרפרים.
הם התעופפו מהקרחון אל הגדה הסמוכה.
לכל אורך הגדה שסבבה סביב המבנה המרהיב צמחו צמחים בעלי פרחים מנוקדים באורות ססגוניים ששלחו סילוני עשן צבעוני בעל ניחוח משכר.
טעם הצוף של הפרחים היה אף הוא משכר טעים ומתקתק.
לאחר ששבעו, התעופפו הפרפרים אל מי האגם, לגמו ממימיו והתעופפו אל המבנה.
הם נחתו על ראש המבנה והביטו פנימה, דרך הפתח העליון.
עכשיו הבינו מדוע בקע אור כה רב גם מן הפתח העליון של המבנה. הרצפה בפנים הייתה מרוצפת במראות וכך גם הקירות בפנים.
הם צללו פנימה ומן המראות השתקפו לעברם בבואותיהם.
נראה היה כי עכשיו הם הפכו ללהקה גדולה מאוד של פרפרים.
אבל המראות לא היו רגילות.
הן שיקפו אותם בצורות שונות.
היו שם מראות שהשמינו אותם והיו שם מראות שהרזו אותם, היו שהגדילו והיו שהקטינו. מראות אחרות עיוותו אותם כל כך עד שנראו כמו יצורים משונים. יצורים שאפשר לראותם רק פה בעמק הקסום הזה.
רועי הביט בעצמו דרך מראה שגרמה לגופו ולכנפיו להתעקל ולהתפתל כמו נחש ולאחר מכן הביט דרך מראה שגרמה לגופו להיראות כמו כדור גדול ושמן.
הוא צחק על מראהו המשונה ונזכר בילדים בכיתתו שצחקו עליו משום שהיה שמן. המראה של הפרפרים האחרים לא נראה טוב משלו.
רועי הביט בנקודונת שהתגלגלה מצחוק מכנפיה שהפכו כל אחת לצורה אחרת ומהנקודות שעל גופה שהיו עכשיו מרובעות משולשות ומשושות.
כל הפרפרים נראו מעוותים ומשונים דרך המראות והם השתעשעו מאוד לראות עצמם כך. לאט לאט דעך האור ורועי וחבריו הפרפרים נחתו על רצפת המראות. היא הייתה חמימה ונעימה מקרני השמש שפגעו בה בשעות היום. לאחר זמן לא רב כבר היו הפרפרים העייפים שקועים בשינה עמוקה. היה זה יום אחד בלבד מתוך ימים רבים מלאי הרפתקאות בהם בילו הפרפרים את ימי האביב וראשית הקיץ בעמק הנפלא והקסום.
הרחק מהציפורים הטורפות, מגנבי הקורים ומשאר אויביהם, חסרי כל דאגות, לא שמו לב הפרפרים לזמן שחלף ביעף.
הדקות הפכו לשעות, השעות הפכו לימים והימים לשבועות.
הזמן חלף כל כך מהר שהם נדהמו כאשר הופיע יום אחד מלך הפרפרים והודיע להם כי הגיעה העת לשוב בחזרה אל היער.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
