בחוץ שקט

מחכה לצדיק

וַאֲנִי יוֹשְׁבָה בּוֹכִיָּה בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, הָאַחְרָיוּת מִמֶּנִּי וָהָלְאָה,

מַדּוּעַ שְׂעָרִי אָרֹךְ כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁל תִּינֹקֶת

וְהַזְּמַן הוּא הַזְּמַן הָאַכְזָר בְּיוֹתֵר, כְּלוֹמַר עֶרֶב שַׁבָּת

וְנָהוּג לְהוֹסִיף עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ שֶׁזֶּה לְשַׁסֵּף אֶת הַלֵּב וּלְהַגִּישׁ.

מֵאֲחוֹרֵינוּ הַזְּמַן שֶׁנִּקְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

וּלְפָנֵינוּ צֵאת הַכּוֹכָבִים,

וּלְפָנֵינוּ מַרְבָד פָּרוּשׂ שֶׁהוּא הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ,

מַרְגָּלִית לַשְּׂמֵחִים בָּהּ, אֶבֶן טוֹבָה לַמִּתְנַחֲמִים בָּהּ,

וּבָאוּ הָאוֹבְדִים מֵאֶרֶץ דִיזְנְגוֹף וְהִתְנַחֲלוּ אֶצְלִי בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת

וּמָשְׁכוּ אוֹתִי לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת "יָקָר", זֶה שְׁמוֹ, בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב,

וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָהֶם אַל תִּדְאֲגוּ, הַשַּׁבָּת נִכְנֶסֶת כְּשֶׁמַּכְנִיסִים אוֹתָהּ.

בֵּינְתַיִם יֵשׁ לִי שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה דַּקּוֹת לָרִיב עִם חֲבֶרְתִּי

בַּטֶּלֶפוֹן עַל הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁבוּרָה,

כָּכָה הַדְּבָרִים קוֹרִים תָּמִיד בְּעֶרֶב שַׁבָּת,

מֵרֹב קְדֻשָּׁה הַהֲגַנּוֹת יוֹרְדוֹת

וַאֲנִי שׁוֹפֶכֶת אֶת דְּמֵי הַחֲבֵרוּת שֶׁלָּנוּ לְאֹרֶךְ הַמַּדְרֵגוֹת

בְּנַעֲלֵי בַּיִת וּבְלִי הֲכָנָה מֵרֹאשׁ,

בְּלִי לְהִזָּכֵר אֲפִלּוּ מְעַט בְּיוֹסֵף מוֹקִיר שַׁבָּת

שֶׁמָּצָא דֶּרֶךְ לְקַדֵּשׁ אֶת הָעֹנִי

וְלִשְׂמֹחַ בַּדְּמָעוֹת, רַק אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מָתַי לַעֲצֹר

מִי אֲנִי אִם לֹא בַּעַל הַפֻּנְדָּק הַזּוֹלֵל, חֲסַר מַעֲצוֹרִים,

שׁוֹכֵחַ אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ צַדִּיק לָעִיר וְאָז בִּבְכִי גָּדוֹל

מִתְוַדֶּה, בְּרֶגַע הָאֱמֶת מְקַבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין, כָּכָה אֲנִי מְחַכָּה

לַצַּדִּיק שֶׁיַּגִּיד לִי שׁוּם דָּבָר מִכָּל זֶה אֵינוֹ אַשְׁמָתֵךְ עַד הָעוֹלָם

וַאֲנִי אֶתְמַלֵּא שׁוּב בְּכֹחַ וּבְאַחְרָיוּת וְאָקוּם וְהַכֹּל שָׁרִיר וְקַיָּם.

מי הכניס לה את זה לראש

שׁוֹטֶפֶת כֵּלִים: הַחָרָא עוֹלֶה.

רוֹאָה נֶטְפְלִיקְס: הַחָרָא צָף.

הַבַּיִת מִשְׁתַּתֵּק: הַחָרָא תּוֹפֵס אֶת כָּל הַסָּלוֹן.

הוּא מִתְיַשֵּׁב לְיָדָהּ עַל הַסַּפָּה. הִיא מְכַבָּה

אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה. אֶת הָאוֹר. הוּא לוֹקֵחַ אוֹתָהּ חָזָק.

אַחַר כָּךְ, אֵין סִכּוּי לְהֵרָדֵם.

בְּכָל זֹאת הֲקַלָּה. מַה הִיא מִלְּבַד גּוּף.

הִיא תְּמֵהָה: לָמָּה הִיא לֹא

מְתוּקָה וְיָפָה מִבִּפְנִים,

לָמָּה הִיא רַק

הוֹלֶכֶת בַּתֶּלֶם,

מִסְתּוֹבֶבֶת בְּמַעֲגָלִים,

צְרוֹר שֶׁל תְּחִנָּה.

הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים לוֹחֲצִים לָהּ עַל הֶחָזֶה

וּבָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ מַעֲשֵׂה קֻנְדָּס

שֶׁלֹּא יְשָׁרֵת אַף אָדָם.

נסיקה

וּמֵהָאַיִן, בְּהַפְתָּעָה לִפְנוֹת עֶרֶב, הַפְּרִיצָה לָרְחוֹב,

צַמָּרוֹת גְּבוֹהוֹת לְלֹא סוֹף

לָחוּשׁ חַיּוּת בְּכָל הָאֵיבָרִים, לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי כְּמוֹ

אֶת אֱלֹהִים. יֵשׁ נְסִיקָה שֶׁמֻּתָּר לְהַאֲמִין בָּהּ.