אודיסיאה
עַל בִּטְנָהּ שֶׁל אִמִּי
הַיָּפָה, הַזְּקוּפָה,
מִתְבַּלְּטוֹת נְקֻדּוֹת חֵן רַבּוֹת,
קִיר טִפּוּס
מֵרַחְמָהּ אֶל לִבָּהּ.
אוֹדִיסֵיאַת חַיַּי.
עַל בִּטְנָהּ הַשְּׁקֵטָה
שֶׁל אִמִּי הַמֵּתָה
מַצֵּבוֹת נְקֻדּוֹת נִצָּבוֹת,
מָבוֹךְ. בּוֹ אֶתְעֶה לְעוֹלָם,
שְׂרִיטוֹת עֲצוּבוֹת עַל יָדַי.
כיסופים
יוֹם אָרֹךְ הִתְרוֹקֵן מֵאוֹרוֹ,
הֵלִיט פָּנֵינוּ בְּחַסְדֵי חֲשֵׁכָה.
עַל חוֹף גְּבַהּ גַּלִּים
הֵשַׁטְנוּ סְעָרוֹת
עַל רַפְסוֹדַת שְׂמִיכָה.
קָרְסוּ אַרְמוֹנוֹת,
בּוֹרוֹת נִמְלְאוּ וְיָבְשׁוּ,
מִלִּים אַמִּיצוֹת נֶאֶמְרוּ
בְּקוֹלוֹת רוֹעֲדִים.
אַתְּ יוֹדַעַת,
אָמַרְתִּי, אֵי־שָׁם
יֵשׁ עוֹד אֲנָשִׁים בִּקְצֵה יָם.
אֵינֶנּוּ לְבַד
וְנָתַתִּי לָךְ יָד.
הַלַּיְלָה עָנַד תַּכְשִׁיטָיו,
בְּדַל יָרֵחַ נָבוֹךְ
וְכוֹכָב.
לְבַדֵּנוּ הוּאַר
וְהִכְסִיפוּ פָּנִים וּשְׂפוֹת יָם.

קריאת השכמה
צִלְצוּל שָׁעוֹן
אוֹ אַזְעָקָה בְּבַיִת
לֹא שֶׁלִּי. אֲפִלּוּ
זוּג יוֹנִים בְּלַהַג עַל הַגַּג.
כָּךְ אוֹ כָּךְ
אֲנִי מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר
מִדַּי עֵרָה
בְּבַיִת רֵיק מִכָּל
אָהוּב, כַּלְבָּה אוֹ וַדָּאוּת.
רַגְלַי בַּמַּדְרֵגוֹת תָּרוֹת
אֶדֶן זִנּוּק לַיּוֹם,
בְּעוֹד לִבִּי חוֹלֵם, נוֹדֵד
בֵּין חֲדָרִים וַעֲלִיּוֹת.
מוּטָב שֶׁאֶתְעוֹרֵר, אַחֶרֶת
עֲלוּלָה לִמְעֹד.
בֵּין מַעֲקֶה לְמוּעָקָה מַפְרִיד קַו דַּק מְאוֹד.
החמצה
עִם בֹּקֶר הִיא נִפְקַחַת מֵחֵיק הַחֲלוֹמוֹת
אֶל חֲדַר הַמִּטּוֹת הַמַּהְבִּיל
אֵד חָמוּץ.
זְמַן לִפְתֹּחַ חַלּוֹן.