מיומנו של חוקר

הקדמה

כשהייתי בן ארבע־עשרה הייתי מאוהב בנועה.

מה לא הייתי מוכן לעשות בשבילה, ובשביל שתתאהב בי. אני אמנם הייתי ילד חמוד, אבל היא הייתה גדולה ממני בשנה. בבית הספר, אין סיכוי בעולם שנערה בכיתה ט' תסתכל לכיוון של ילד בכיתה ח'. ומכיוון שלא היה לי אומץ להתחיל איתה ישירות, ולא רציתי שבכל בית הספר הילדים יֵדעו על אהבתי הנואשת, ואולי אפילו יצחקו עליי, חשבתי על דרך מתוחכמת אחרת. כך בעצם התחילה החקירה הראשונה שלי.

בשלב הראשון פתחתי בתצפית סמויה בבית הספר. ניסיתי לברר מי החברות הקרובות שלה, מה היא אוהבת לעשות וגם גיליתי איפה היא גרה. נכון, היום אולי קוראים לזה סטוקר. אבל אז... אז הייתי ילד בן ארבע־עשרה, והייתי מאוהב. נועה כמובן לא שמה לב אליי, לא ידעה שאני מסתכל עליה או קיים בכלל, ובוודאי לא חשדה שאני חוקר אודותיה.

בשלב השני, ניסיתי להתקרב דווקא לאחת החברות הטובות שלה, שלהפתעתי הייתה חביבה ונחמדה אליי יותר מהצפוי. ככל שהשיחות שלנו התקדמו, היא סיפרה לי כל מיני דברים מעניינים על נועה. אני מניח שהיא די חשדה בשלב זה שאני כנראה לא סתם מתעניין...

את כל החקירה המופלאה הזאת תיעדתי בפנקס הקטן שלי. מתברר שכבר אז הבנתי את החשיבות של כל פרט ופרט להתקדמות החקירה. אך למרות מאמציי הרבים, בסופו של דבר היא הובילה אותי לשום מקום. נועה עזבה את בית הספר, ואני נשארתי עם לב שבור (בדיוק לחודש, עד שהתאהבתי בילדה אחרת).

בזכות ההרפתקה הצנועה הזאת הבנתי כבר בגיל צעיר שאני רוצה להיות בלש או חוקר כשאהיה גדול. גיליתי שמה שמעניין אותי, מאתגר אותי ומרגש אותי זה לאסוף מידע, לעקוב, לחקור ולהגיע לאמת. אני זוכר שהשאלתי מאבי ז"ל מכשיר הקלטה ישן, ולפעמים הייתי מקליט סתם שיחות רנדומליות עם חברים (הייתי מספר להם אחר כך, כמובן). כל התחום הזה פשוט ריתק אותי.

מאז פגשתי והכרתי אלפי אנשים וחקרתי אלפי מקרים. חלקם הזויים, חלקם מופרכים, חלקם מרגשים, חלקם עצובים, חלקם מספקים, חלקם מייאשים. בגדול, ממש כמו החיים... בשנת 2007, מעט זמן לאחר פטירתו של אבי, החלטתי שאני מגשים את החלום להיות חוקר פרטי.

זמן קצר אחרי שהתחלתי לעסוק בתחום, כמעט בכל מפגש חברתי הייתי מתבקש "לספר סיפור מעניין" מעולם החקירות שלי. תמיד בסוף הסיפור מישהו היה אומר: "וואי, איזו עבודה מעניינת יש לך," אחרים היו מוסיפים "הייתי יכול להיות חוקר פרטי מעולה". ואני תמיד הייתי מהנהן ומחייך. זה סיפוק אדיר לדעת שמתעניינים ככה במקצוע שלך.

הרבה פעמים שואלים אותי מה למדתי על החיים בתור חוקר פרטי. ובכן, קודם כל להיזהר משקרים. אחר כך, לבדוק כל דבר פעמיים ואף יותר. שאלה נפוצה אחרת היא, "איך אתה מצליח לא להביא את המקצוע איתך הביתה?" את התשובה לשאלה הזו צריך לשאול בעיקר את המשפחה שלי. אם תשאלו אותי, אני מצליח לעשות את ההפרדה היטב וזה אכן אלמנט חשוב.

"האם המקצוע שלך לא מפחיד אותך? האם מצאת את עצמך פעם בסכנה מוחשית?" זו שאלה מעניינת שמופנית אליי בעיקר על ידי מכרים. למען האמת, אני יכול לספור על כף יד אחת את המקרים שבהם באמת הרגשתי מאוים. זכור לי מקרה אחד חריג, שבו בנה של נחקרת ניסה לחבוט בי כי לא אהב את השאלות שאני שואל. במקרה אחר, נחקר ניסה לנעול אותי בביתו לאחר שהבין שייתכן שסיפר לי דברים שלא היה צריך לספר. וכמובן, זכור לי מקרה נוסף שבו פגשתי מישהו שלא הייתי אמור לפגוש במעלית. אבל בשביל לגלות את הסיפור המלא תצטרכו לקרוא את הספר...

אחרי תקופה ארוכה ובקשות רבות, התחלתי להעלות סיפורי חקירות לבלוג שלי, שנקרא "יומנו של חוקר". במהלך הזמן עלו עוד ועוד סיפורים, עד שבמשך השנים הגעתי ללמעלה ממאה סיפורים. לבסוף, החלטתי שזה הזמן לעשות את הצעד. זה הרגע לאסוף ביחד את הסיפורים המעניינים והמיוחדים ביותר, לצד תוספת של סיפורים אמיתיים נוספים שלא סופרו מעולם.

בספר תקראו על מישהי ששלחה אותי לחפש אחר אביה שאותו לא הכירה, על כספים שנעלמו מבית כנסת באופן מתוחכם, על תיק מסתורי בעל תכולה חשובה במיוחד, על כת מסתורית וארגון סתרים, וכמובן סיפורים על הונאות, בגידות, ואפילו חקירה על מקרה מוות מוזר... ומה קורה כשלקוחות דווקא הם אלו שמשקרים? כל זאת ועוד בספר שלפניכם. למותר לציין שכל הפרטים המזהים שונו כמובן לחלוטין.

לסיום, הייתי רוצה להודות לאנשים שעזרו לספר הזה לצאת לאור.

לטל חגי ולאביעד קפויה, על עזרה בעריכת הסיפורים כאשר עלו לרשת לראשונה. תודה מקרב לב על התרומה שלכם לאורך הדרך.

לעמיחי שרגא ולאריק צ'רבינסקי. תודה שתרמתם את הצילומים הראשונים, שהתאימו לסיפורים הראשונים כמו כפפה ליד.

לאלה מושיוב, לתומר בן דוד, למרדכי כהן ולדניאל גינדי. על כך שעברתם על כל אות וכל מילה בסיפורים שלי, והקפדתם לשלוח לי הערות ותיקונים שונים.

לדותן אלון ולאלעד (עדי) בן רפאל על עזרה בקידום הספר ברשתות החברתיות.

לחוקרים הפרטים והמורים הרוחניים שלי – אלי שדה, יואל רונן ואסף פלום. אתם חוקרים מצוינים, וחלק ניכר מהידע שלי היום הוא בזכותכם. אני מודה לכם מקרב לב.

לבן דוד שלי היקר, תמיר אברהמי, ששיחת הדחיפה שלו הובילה אותי בסופו של דבר לעשות את הצעד ולהוציא לאור את הספר (הראשון?).

לאמי היקרה, שרה שרגא, שהיא ההשראה היומיומית שלי איך להיות אדם טוב יותר. תודה לך אמא, על התמיכה האין־סופית, החיזוקים והעזרה, והחיבוק החם והאוהב.

לאחותי היקרה, מירי שרגא, על תמיכה ואמונה בדרך שלי.

לאשתי היקרה, ד"ר מיכל גולדנברג שרגא, שהאמינה בי מהרגע הראשון, דחפה, הקשיבה, עזרה, ערכה ופשוט הייתה שם לאורך כל הדרך. אני אוהב, מעריך ומכיר לך תודה.

לבתי האהובה, ליה שרגא, שאמנם היא רק בת שש, אבל גורמת לי כל יום להאמין עד כמה זה חשוב להגשים חלומות ולעסוק ביצירה.

כמו כן, הספר הזה מוקדש לאבי, שמעון שרגא ז"ל. אבא, הרוח והנשמה שלך מלווה אותי בכל יום וגם הייתה איתי בזמן כתיבת הספר. אני מקווה שאתה רואה אותי, וגאה בי כשאני מגשים את החלום.

לסיום הייתי רוצה להודות לכל אחד ואחת מהקוראים הנאמנים שלי שעוקבים אחרי הסיפורים שלי במשך שנים ולאלו שהצטרפו רק בשנים האחרונות, הייתי רוצה להודות לכל מי שלקח חלק, תמך ועזר להוציא את הספר הזה לאור.

מאחל לכם קריאה מרתקת ומהנה,

שלכם תמיד,

שרון שרגא

קפה הפוך

בוודאי יצא לכם לא פעם להיתקל באנשים שחושבים שהם יודעים הכל, בטוחים שהם מבינים הכל, ואם לא טוב ממך אז לפחות כמוך, גם אם מדובר בשטח המומחיות שלך. התופעה הזו מוכרת לכל איש מקצוע, בעיקר אלו המעניקים שירות. לפעמים זה מעצבן, לרוב זה מיותר, אבל ישנם מקרים שזה פשוט יכול לחבל לך בעבודה.

בעולם החקירות הפרטיות, אם לקוח מגיע אליך אחרי שהוא כבר "פתר את התעלומה", ורק רוצה שתוכיח לו את זה ומבקש שתצלם ותתעד את מה שהוא כבר יודע – הרי שהוא מגביל אותך, בין אם בשעות העבודה או בדרכי הפעולה. ולא רק זה, לעיתים הוא יכול לנסות לזרז אותך שלא לצורך כדי לראות סוף־סוף את העדויות הפיזיות במו עיניו, ולא מצליח להבין מדוע הדברים העדינים האלו לוקחים הרבה יותר זמן ממה שתיאר לעצמו. הרי הוא כבר פתר הכל, הוא עשה בשבילך את העבודה, אז למה זה מתעכב?

לצערי, מדובר בתופעה אשר חוזרת על עצמה; לקוחות אשר מתיימרים לחשוב שהם יודעים טוב יותר מבעל המקצוע, ולמרות שהם פונים לחוקר פרטי לצורך חשיפת מידע שאליו אין להם גישה, הם מסרבים לקבל את העובדה שמדובר בעבודה סיזיפית ולא פשוטה. ענת, אישה מטופחת ואסרטיבית, בת שלושים וחמש מאזור המרכז, למדה על בשרה שיעור חשוב ביותר בנושא הזה.

ענת הגיעה אליי בעקבות המלצה של חברה טובה, אשר שכרה את שירותיי בעבר. היא עוסקת בראיית חשבון, ומהרגע הראשון היה אפשר להבחין בעוצמה והחוזק שהיא משדרת. ענת סיפרה לי כי גילתה לאחרונה שבעלה, גל, בוגד בה עם בחורה בשם מורן. כאשר שאלתי אותה כיצד היא יודעת, היא השיבה שהיא ראתה מספר הודעות בטלפון הנייד. ההודעות היו בעלות רמזים מיניים ותכנים שלא ניתן לפרש אותם לשתי פנים.

היא הוסיפה ושיתפה כי יחסי המין עם גל מעולם לא היו אינטנסיביים במיוחד, אבל היו, ועדיין יש מבחינתה, אהבה מופלאה וידידות גדולה. עם זאת, בתקופה האחרונה הם הפסיקו לקיים יחסי מין לחלוטין, ונראה כי גל כבר לא מראה בה התעניינות מינית כלשהי.

ביקשתי מענת שתספר לי עוד עליו. ענת סיפרה שגל בן ארבעים, אך נראה עשר שנים צעיר יותר. הוא בחור נאה, שרירי וגבוה. כבר שנים שהוא מקפיד על אימונים בחדר כושר, ריצות בוקר ורכיבה על אופניים בקבוצת רכיבה. בעיסוקו היומיומי הוא עובד כמנהל בחברה גדולה להשכרת רכב.

במקרים כאלו, הנראים כ"סטנדרטיים" על פני השטח, על החוקר להתחיל לעקוב אחר שגרת היום של מושא המעקב, על מנת לאתר כל חריגה ולהתקדם משם. אך ענת כאמור כבר פתרה את התעלומה, ורק רצתה הוכחות. לכן, חרף העובדה שהיא משתכרת יפה מאוד, היא ביקשה ממני מעקב נקודתי וספציפי בלבד אחר בעלה, מכיוון שלטענתה לא רצתה להשקיע בשעות מעקב "מיותרות". הסברתי לה כי כדי שאגיע לתוצאות מספקות, מומלץ להכין אסטרטגיית מעקב נאותה על מנת ללמוד קודם את ההרגלים של בעלה, ולכן רצוי להרחיב מעט את שעות המעקב. זה אמנם יקר יותר, אך הסיכוי שזה יביא לתוצאות הוא גבוה יותר.

ענת סירבה להצעתי. היא טענה שהיא מכירה מספיק טוב את סדר היום של בעלה. ולא רק זה, היא גם ביקשה להיות בקשר עם צוות החוקרים שלי במהלך יום המעקב. כך, במידת הצורך תוכל לבקש מהם להפסיק לעבוד אם המעקב מתארך יותר מהדרוש לטעמה, אחרת היא תיאלץ לשלם "סתם" על שעות עבודה מיותרות.

שוב הבעתי הסתייגות, אך ענת עמדה על שלה. ומכיוון ש"בעל המאה הוא בעל הדעה", יצאתי לפתור את התעלומה (שכביכול כבר נפתרה) עם ידיים חצי כבולות. אבל על דבר אחד לא התפשרתי. אין ולא תהיה לה אפשרות ליצור קשר עם החוקרים בשטח. מעקב כזה דומה למבצע צבאי והחוקרים בשטח יקשיבו אך ורק ל"מפקד המשימה", וזה – כמובן – אני. הבטחתי לה שאעדכן אותה בכל התפתחות.

ביום הראשון גל נסע ישירות ממקום עבודתו אל ביתו, ולכן המעקב היה קצר מאוד ולא הוביל לתוצאות כלשהן. כך גם היה ביומיים שלאחר מכן. ביום הרביעי ביקשה ענת שנעקוב אחרי גל כשייצא מאימון הכושר שלו. הבחנו כי הוא מתיישב בבית קפה צמוד יחד עם בחור נוסף. עדכנתי את ענת במתרחש, אשר ביקשה שנפסיק לעקוב אחריו בשלב זה. לדבריה, עוד זמן קצר הוא צריך לשוב הביתה – יש להם אירוע משפחתי והוא מעולם לא מאחר לאירועים מסוג זה. הפצרתי בענת שהחוקרים ימשיכו בכל זאת ללוות את בעלה, גם אם מדובר בפרק זמן קצר. מהניסיון שלי, ישנן "הפתעות" רבות שצצות דווקא ברגעים הקטנים האלו. אך ענת סירבה ומסרה שאין צורך בכך.

לאחר שבוע של מעקב מוגבל וללא תוצאות כלשהן, התגלה בפעם הראשונה סדק קטן בביטחון העצמי של ענת. היא מסרה כי ראתה שוב הודעה מאותה בחורה בשם מורן, אבל היא לא מצליחה להבין מתי הוא הספיק להיפגש איתה האם במהלך כל השבוע עקבנו אחריו. ביקשתי לדעת אם היא מזהה את מספר הנייד שממנו נשלחה ההודעה. היא השיבה שהבחינה רק בשם של שולחת ההודעה, והוסיפה כי לבעלה יש קוד אישי לנייד שלו היות שהוא מאוד קנאי לפרטיותו.

נשמתי עמוק, אזרתי את כל הסבלנות שהמקצוע שלי מעמיד לרשותי, והסברתי שוב לענת כי קשה מאוד לפעול במסגרת האמצעים ובפרקי הזמן המוגבלים שהיא מאפשרת לנו, וכי קיימת האפשרות שפעמים שבהן ביקשה שנעזוב את המעקב לפני הזמן, אלה היו דווקא אותן ההזדמנויות שבהן הוא נפגש עם המאהבת שלו. לענת הפעם לא הייתה ברירה אלא להסכים לדרישותיי.

מניסיוני במעקב אחר אנשים בעלי לו"ז צפוף ועמוס, דוגמת בעלה של ענת, הרי שהם נוטים לבגוד עם נשים אשר נמצאות במסגרת הסביבה הקרובה שלהם. לכן, החלטתי לבצע חקירה סביבתית, ולנסות לאתר את אותה מורן ואולי דרכה לגלות יותר בקלות את פרטי הבגידה. אך גם הפעם המאמץ העלה חרס – כי גם לאחר חקירה מורכבת עם אמצעים רבים, לא הצלחתי למצוא אף אישה בשם מורן במקום עבודתו של גל, בחדר הכושר שלו, ואף לא בקבוצת רכיבת האופניים שלו.

עניין אותי מאוד לדעת, אם ככה – היכן גל נפגש עם המאהבת? איך הכיר אותה? איך הוא מנהל איתה מערכת יחסים מקבילה מבלי שנצליח למצוא אפילו רמז לכך מלבד אותן הודעות מסתוריות? ואולי... אולי בכלל "מורן" זה שם קוד, וכלל לא קוראים לה כך?

וכשאין תוצאות בשטח, פונים לרשת. אך מבירורים נוספים שערכנו, התברר כי לגל אין חשבון פייסבוק או אינסטגרם, גם לא חשבון באתר היכרויות או כל דרך אחרת שבה הוא יכול להכיר נשים דרך האינטרנט. גם לא פרופיל פיקטיבי. האמת, כמעט שהרמנו ידיים.

לבקשתה של ענת, יצאנו ליום מעקב אחרון אחר בעלה. גם ביום הזה נצפה גל כהרגלו מתיישב לשתות קפה באותו בית הקפה הסמוך לחדר הכושר. הפעם ביקשתי מהבחור שלי שביצע את המעקב שיתקרב קצת וינסה לשמוע את תוכן השיחה בין השניים. הוא היטיב לשמוע כי גל והבחור הנוסף דיברו על תרגילים שונים באימון בחדר הכושר, והבין מהשיחה כי מדובר במאמן הכושר שלו.

משהו בתוכן השיחה שלהם הדליק לי נורה אדומה ואז לפתע זה הכה בי, וכל הנקודות התחברות יחדיו.

הרמתי טלפון לחדר הכושר וביקשתי לדבר עם מדריך הכושר מורן. פקידת הקבלה סיפרה שהוא בדיוק סיים משמרת, וכי הוא נוהג לשבת לאחר מכן בבית הקפה הסמוך. הפעם הנחיתי את העוקבים שלי לא לעזוב את גל אפילו לא לרגע אחד, גם בדרכו הביתה. והנה... הפלא ופלא – גל עוצר בבניין מגורים בדרך לביתו, ועולה יחד עם המאמן שלו, מורן, אל דירתו.

צחוק הגורל הוא שבסופו של דבר, לו ענת הניחה לנו לעבוד כפי שצריך, בלי הגבלות מיותרות, היינו מספקים לה את התוצאות מהר יותר, בשעות מעקב קצרות יותר ולכן גם ככל הנראה בעלות נמוכה יותר. בשיחה שקיימתי בנושא עם עמית ותיק שלי, שעובד בארצות הברית, הוא סיפר שרוב הלקוחות שם דווקא סומכים כמעט באופן מלא על איש המקצוע ונותנים לו אשראי חופשי לביצוע עבודתו בהתאם לראות עיניו, וזה מצחיק איך תמיד "הישראלים חושבים שהם יודעים יותר טוב מכולם".

אמנם לא ניתן לעקוב ולצלם באמצעים חוקיים בתוך דירה פרטית של אדם כלשהו, אבל עכשיו כשידעתי במי מדובר והיכן הוא מתגורר, היה קל מאוד להשיג את מספר הטלפון הנייד של המאמן ולאמת אותו מול המספר שהתקבל בנייד של גל. חזרתי לענת עם המידע הרלוונטי, בשילוב תמונות של גל ומורן עולים ביחד לדירה שלו, כשבאמתחתי בשורה קשה כפליים.

לענת היה אמנם לא פשוט לקבל את העובדה שבעלה בוגד בה עם גבר, אך לזכותה ייאמר שהיא ציינה בהומור כי "ידעתי שהוא שותה קפה בסוף כל אימון, אבל מי היה מאמין שמדובר ב'קפה הפוך'."