אביר האומץ

זֶה הָיָה יוֹם חָרְפִּי, גָּשׁוּם וְקַר. תּוֹם, שֶׁסִּיֵּם אֶת יוֹם הַלִּמּוּדִים בְּבֵית הַסֵּפֶר, פָּסַע בִּצְעָדִים מְהִירִים לְעֵבֶר בֵּיתוֹ. הַגֶּשֶׁם הֶחָזָק שָׁטַף אֶת פָּנָיו, וְתוֹם הִתְקַשָּׁה לִרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ. בְּנִסְיוֹנוֹ לְדַלֵּג מֵעַל הַשְּׁלוּלִיּוֹת שֶׁבְּצִדֵּי הַשְּׁבִיל, הוּא מָעַד וְנָפַל לְתוֹךְ עֲרוּגַת הַפְּרָחִים הַבּוֹצָנִית. בְּגָדָיו, וְיַלְקוּטוֹ הַגָּדוּשׁ בִּסְפָרִים וּבְמַחְבָּרוֹת, נִמְרְחוּ בְּבֹץ דָּבִיק. תּוֹם קָפָא בִּמְקוֹמוֹ דַּקָּה אֲרֻכָּה וְהֵחֵל לִדְמֹעַ. מִבַּעַד לַגֶּשֶׁם שֶׁנִּמְהַל בְּדִמְעוֹתָיו, הוּא רָאָה לְפֶתַע דְּמוּת לְבוּשָׁה בְּשִׁרְיוֹן מַתֶּכֶת מַבְהִיק, וּבְיָדָהּ חֶרֶב אַבִּירִים. הַדְּמוּת הֵרִימָה יָדָהּ לִבְרָכָה, חִיְּכָה אֵלָיו בַּחֲבִיבוּת, וְאַחַר נֶעֶלְמָה. תּוֹם הִתְרוֹמֵם לְאִטּוֹ מֵהָעֲרוּגָה, וְהִבִּיט סְבִיבוֹ בְּנִסָּיוֹן לְאַתֵּר אֶת הַדְּמוּת, אַךְ לֹא הָיָה שָׁם אִישׁ. הוּא נִכְנַס לְבֵיתוֹ, עָצוּב, רָטוּב וּמָרוּחַ בְּבֹץ...