להצטיין בלהיות מאושרת

דִּיאֶטָה

מְתַסְכֵּל

בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ

לֶאֱכֹל לֶחֶם עִם אָבוֹקָדוֹ

אוֹ סָלָט

כְּשֶׁבַּעֲלִי

אוֹ הַבֵּן שֶׁלִּי

אוֹכְלִים חֲבִיתָה

גְּבִינַת שַׁמֶּנֶת שְׁמֵנָה

לַחְמָנִיָּה

וּלְקִנּוּחַ עוּגִיָּה.

מְתַסְכֵּל בְּמִסְעָדוֹת

כְּשֶׁבַּעֲלִי מַזְמִין מָנוֹת מַמָּשׁ מְגָרוֹת:

כְּרִיךְ בָּשָׂר וּבָצָל

אוֹ פִּירֶה עִם עוֹף מְתֻבָּל

וְהַבֵּן שֶׁלִּי מַזְמִין פִּיצָה אוֹ אִטְרִיּוֹת

וַאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל שְׁנֵיהֶם בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת

וְחוֹזֶרֶת לֶאֱכֹל אֶת הַסָּלָט שֶׁלִּי.

וּכְשֶׁבַּעֲלִי שׁוֹאֵל, ״אַתְּ רוֹצָה לִטְעֹם?״

אֲנִי מְחַיֶּכֶת וְעוֹנָה מִיָּד, ״מָה פִּתְאוֹם!

זֶה לֹא בָּרִיא. אֵלֶּה סְתָם קָלוֹרְיוֹת רֵיקוֹת.

אִם תַּמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל כָּכָה, תַּחְטֹף צָרָבוֹת.״

וּבְתוֹכִי שְׂדֵה קְרָב:

אֲנִי נִקְרַעַת. יוֹדַעַת

שֶׁמָּנָה אַחַת שֶׁל פַּחְמֵימוֹת

פַּעַם בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים

לֹא תַּהֲרֹס לִי אֶת הַחַיִּים.

לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים

בָּעֲרָבִים

כְּשֶׁיּוֹצֵאת לָרְחוֹב

מַרְגִּישָׁה בִּכְלוּב אֲרָיוֹת

גּוֹרִילוֹת

זְאֵבִים

קַרְנַפִּים.

הוֹלֶכֶת בִּזְהִירוּת, לְאַט,

מַבִּיטָה כָּל הַזְּמַן לְאָחוֹר וְלַצַּד,

בּוֹחֶנֶת הֵיטֵב אֵיפֹה אַנִּיחַ

אֶת הַצַּעַד הַבָּא,

מִתְיַשֶּׁבֶת עַל הַכִּסֵּא

רַק לְאַחַר מַחְשָׁבָה רַבָּה.

וְכָל אוֹתוֹ זְמַן הַלֵּב דּוֹפֵק כְּמוֹ תּוֹתָח

וּמַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת כְּמוֹ פְּגָזִים

מְפַלְּחוֹת אֶת מוֹחִי:

לָמָּה הוּא הִתְיַשֵּׁב מוּלִי?

לָמָּה הוּא הִבִּיט בִּי?

הוּא שָׂבֵעַ אוֹ רָעֵב?

בְּמָה הוּא מִתְעַסֵּק?

מָתַי עָלָה לָאוֹטוֹבּוּס?

עַד כַּמָּה מַהֵר אֲנִי יְכוֹלָה לָרוּץ?

כַּמָּה זְמַן־הֲלִיכָה זֶה

מֵהַתַּחֲנָה עַד הַדִּירָה?

אוּלַי אֶעֱבֹר מָקוֹם?

אוּלַי אֲבַקֵּשׁ עֶזְרָה?

בַּסּוֹף יוֹרֶדֶת בַּתַּחֲנָה

בִּצְעָדִים כּוֹשְׁלִים

וְאַחֲרֵי שֶׁנִּנְעֶלֶת הַדֶּלֶת מֵאֲחוֹרַי

אֲנִי מוֹדָה שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים.

לֹא

״לֹא,״ כְּמוֹ תַּקְלִיט שָׁבוּר.

״לֹא,״ אוֹמֶרֶת בְּבֵרוּר.

וְהוּא מַמְשִׁיךְ,

מְשַׁנֶּה נִסּוּחַ,

מְשַׁנֶּה שָׂפָה,

מְשַׁנֶּה טַקְטִיקָה.

מִתְעַלֵּם מֵהַגְּבוּל שֶׁהִצַּבְתִּי.

וַאֲנִי כְּבָר מְיֹאֶשֶׁת

מְתֻסְכֶּלֶת

מִתְרַחֶקֶת

חַסְרַת אוֹנִים

מַסְתִּירָה אֶת הַחֲרָדָה שֶׁבִּפְנִים.

בַּסּוֹף הוּא מִתְיָאֵשׁ.

לְמַזָּלִי.

וְכַאֲשֶׁר אֵלַי פּוֹנִים

בָּרֶשֶׁת גְּבָרִים זָרִים,

אֲנִי פָּשׁוּט חוֹסֶמֶת

שׁוּב

וְשׁוּב

וְשׁוּב.

חוּשׁ הָאֵמוּן שֶׁלִּי

מוֹנֵעַ מִמֶּנִּי לְאַשֵּׁר גְּבָרִים.

זֹאת מִלְחֶמֶת שְׁוָרִים.