הזמנה לפילוסופיה

הקדמה

35 שנים חלפו מאז נשלחה ה"הזמנה לפילוסופיה" לקהל הרחב, ורבבות מבוגרים וצעירים נענו לה בהתלהבות אדירה. הספר, שאותו הרהבתי עוז לחבר עוד בהיותי סטודנט לתואר ראשון, הפך לספר הפילוסופיה הפופולרי ביותר בתולדות המדינה, עם לא פחות מ־70(!)מהדורות והדפסות עד היום.

לכאורה, אין הדבר צריך להפתיע. שכן מי שעיניו בראשו מבין מיד, שאין לך דבר מעניין יותר מאשר פילוסופיה. הרי מעצם הגדרתנו כ"הומו סאפיינס"- "האדם החושב"- אך טבעי שנגלה עניין בפילוסופיה. למעשה, כל תחום הגות ומחקר אחר הופך למעניין ״על אמת" אך ורק כאשר הוא מתחיל לגעת בשאלות פילוסופיות.

אבל בנוסף לעובדה שכולנו מתאווים לעסוק בפילוסופיה- גם אם רובנו לא תמיד מודעים לתאוותם- איני רשאי להתעלם מעובדה חשובה נוספת: שההמלצה החמה שכתב בזמנו מורי הנודע, פרופסור ישעיהו ליבוביץ, על כריכת הספר, תרמה את תרומתה להצלחתו בציבור...

כעת, לרגל המאורע של הוצאת מהדורה חדשה, חגיגית ומורחבת של ה"הזמנה", אני מזמין אתכם לקפוץ ביחד איתי 35 שנים לאחור, ולהשתתף בחוויה שחוויתי ביום הוצאתו של הספר לאור.

לאחר תהליך ארוך ומייגע של הפקת הספר, שארך כעשרה חודשים, הגיע סוף־סוף לדירת הסטודנטים שלי בירושלים הטלפון המיוחל מהמו"ל אוהד זמורה: "מחר בבוקר", אמר לי, "ובהצלחה!"

אותו לילה התקשיתי להירדם מרוב התרגשות. האם מחר בבוקר אהפוך לסוג של סופר?

כשהצלחתי סוף־סוף להירדם- לאחר שספרתי לי מתחת לשמיכה 40 פילוסופים, במקום 40 כבשים כפי שסופרים אנשים נורמליים- הקדים הבוקר שלמחרת והופיע בחלומי כבר באישון לילה...

והנה ראיתי את עצמי פוסע לאורכו של המדרחוב במרכז ירושלים, שהיה מוצף באותה תקופה בעשרות חנויות ספרים שהיו פרושות לאורכו או בסמטאות שהסתעפו ממנו. תקוותי הייתה, כמובן, לראות את ה"הזמנה לפילוסופיה" שלי בחלונות הראווה של חנויות הספרים.

אך אבוי!

ספרי "לא ייראה ולא יימצא בחוצות ירושלים".

לאחר שעה ארוכה של שוטטות הרהבתי עוז ונכנסתי לחנות "הירדן", שהייתה הגדולה מבין החנויות. כנראה שספרי פילוסופיה אינם מצרך מבוקש, הרגעתי את עצמי, ולכן אינם זוכים למקום של כבוד בוויטרינה. אבל בשולחנות הספרים שבמרכז החנות, שבהם נערמים הספרים החדשים זה לצד זה- שם בוודאי אזכה לראות את ספרי.

אך אבוי לי ולראשי!

ספרי "לא ייראה ולא יימצא גם בשולחנות הירדן".

בייאושי הרב ניגשתי להתבונן בארונות שבצידי החנות, אלו שמכילים עותקים בודדים מהספרים היותר ותיקים. על אחד מהם היה כתוב באותיות קידוש לבנה: "ספרי פילוסופיה ופסיכולוגיה".

"אלוהים שבשמיים," התפללתי בליבי, "עשה עמדי חסד... לפחות בארון..."

ואולם הקדוש ברוך הוא לא קם אותו בוקר לעבודת הבורא.

מאחר שכבודו לא ענה לי נאלצתי לתלות את תקוותי במוכר: "סליחה, אדוני... האם לא הגיע אליכם ספר בשם 'הזמנה לפילוסופיה'? של איזה מחבר אלמוני ששמו יובל...? יובל משהו...? אמרו לי שהוא אמור להימצא בחנויות החל מהיום".

"הזמנה לפסיכולוגיה של איזה שטיינר אחד?" ענה המוכר, תוך שהוא מעוות את שמי ואת שם הספר גם יחד, "אכן קיבלנו עשרות עותקים על הבוקר".

"אבל אינני רואה אותו בשום מקום", הגבתי.

"בוא אחריי", אמר המוכר, והוביל אותי אחריו דרך מסדרונות אינסופיים של עשרות ארונות ספרים עמוסים לעייפה עד לירכתי החנות. כשנגמרה לו החנות נשכב המוכר על הרצפה, הצביע לעבר הרווח הצר שבין תחתית הארונות לבלטות, וסימן לי לעשות כמוהו.

מבין קורי העכביש שמתחת לארונות הציצו אליי עשרות עותקים מבוישים של ספרי.

"אבל מי יראה אותם כאן?" שאלתי בתדהמה כשהדמעות כבר מציפות את עיניי, וכמובן שמיהרתי להוסיף: "ולא שיש לי איזה עניין אישי דווקא בספר הזה..."

"ראה", הסביר לי המוכר ברוב אדיבותו, "סטודנט אלמוני שמחליט לפתע פתאום לכתוב מבוא לפילוסופיה? הלא זוהי מתכונת בדוקה לכישלון. עובדה שאיש מהקונים ומהנכנסים לחנות מהבוקר לא גילה בספר הזה אפילו קורטוב של עניין. אבל בחנות שלנו מתקיים עיקרון מקודש: איננו משליכים ספרים חדשים לפח ישר על היום הראשון..."

התעוררתי כשכולי מכוסה בזיעה קרה.

כשזרחה השמש, והגיע הבוקר האמיתי, מיהרתי לשים פעמיי למרכז ירושלים, ושמחתי להיווכח שאפילו אלוהים התעורר: עובדה ש"הזמנה לפילוסופיה" קישט את כל חלונות הראווה. לאחר יומיים כבר התברר לי שהפתגם "אלוהים גדול" נכון מתמיד: מהוצאת הספרים הודיעוני שהם יוצאים להדפסה נוספת...

אבל כיצד נולד הרעיון לחבר את ה"הזמנה"?

מעשה שהיה- כך היה.

לקראת סיום לימודיי לתואר הראשון, נזדמן לי להנחות קורס בסיסי בפילוסופיה במסגרת המדור לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שקבעתי את הנושאים שיועלו במסגרת הקורס, ניגשתי לבחירת הטקסטים הפילוסופיים המתאימים, ואולם בנקודה זו נתקלתי בבעיה לא קלה: רבים מהטקסטים הקלאסיים בפילוסופיה הם קשים ומורכבים; פענוחם והבנתם על ידי הקורא המתחיל מצריכים זמן רב והדרכה צמודה.

על מנת להתגבר על קושי זה בחרתי בכמה ספרים מעולים אשר אינם מציגים בפני הקורא מכשולים רבים והם קלים, יחסית, להבנה. בעיקר קראנו בספרו הקלאסי של ברטרנד ראסל "בעיות הפילוסופיה", המרבה לעסוק בתורת ההכרה, ובספרו של ריצ'רד טיילור "מטאפיזיקה", הדן במגוון גדול של נושאים.

אך‏ אליה וקוץ בה. אותם ספרים, המבהירים באופן כה מוצלח את הבעיות הנדונות, אינם מציגים את הגותם של הפילוסופים הנזכרים בהם באורח ישיר, והקורא אינו למד על אופן טיעונם וטיב כתיבתם. שמחתי אפוא להצעתו של ראש המדור לנוער שוחר מדע, דוד זילכה, לחבר חוברת אשר תתאים לשימוש בקורסים בסיסיים בפילוסופיה.

כוונתי המקורית הייתה להתבסס בעיקר על קטעים מן המקורות, ולהצמיד לכל קטע דברי הסבר משלי שיקלו על הקורא להבינו. אולם, אך נתיישבתי לכתוב, והנה- מעשה פלאים- הטקסטים המקוריים ודברי ההסבר נתערבבו אלו באלו, והתלכידים שנוצרו הם הפרקים המרכיבים את הספר הזה.

הספר כתוב בשיטת הדיאלוג. ברוב הפרקים מתנהלת שיחה בין דמויות אחדות, אשר אחת מהן היא הדמות המרכזית המציגה את עמדתה בנושא הנדון. הדוברים, ברובם פילוסופים ידועים, מציגים את דעותיהם ונימוקיהם בזיקה רבה לאופן כתיבתם ולצורת טיעונם במקור, ואולם כמה מהדוברים הם דמויות בדויות לחלוטין שנוצרו במיוחד לצורך כתיבתו של ספר זה.

הספר המקורי מורכב משלושה שערים. השער הראשון עוסק בבעיות מתחום תורת ההכרה: האם אפשר לנו לגלות את האמת? האם אנו מכירים את העולם באמצעות החושים, או באמצעות החשיבה? וכיוצא באלו. בשער זה מוצגות דעותיהם של כמה פילוסופים חשובים: פארמנידס וזנון, שחיו ביוון הקדומה, וכן דקארט, יוּם וקאנט, בני המאות ה־17 וה־18.

השער השני, המוקדש לבעיית הגוף והנפש, מתמקד בשאלה הגששית המוכרת: "מי אני? מה אני?" האם אני גוף? ואולי- נפש? או שמא אני תרכובת של גוף חומרי ונפש בלתי חומרית הדרים בכפיפה אחת? כאן ישוחחו המטריאליסט והדואליסט, והדיאלוג יהפוך לעיתים לטרילוג. בסיום מוצגת תורתו המפתיעה של הפילוסוף ברקלי בן המאה ה־18.

השער השלישי דן בבעיה של חופש הרצון והדטרמיניזם. הדטרמיניזם גורס שכל מה שקורה בעולם נקבע מראש וכתוצאה מכך מוטל ספק בקיומם של רצון חופשי ושל חירות אמיתית. בשני חלקיו מוצגת הבעיה מזוויות שונות: בראשון מתנהלת שיחה בינינו לבין הדטרמיניסט, והשני מוקדש לסוקרטס והוא נאמן לרוח הכללית של הגותו בנושא חופש הרצון.

לקראת סיום הספר, ולרגל המהדורה החגיגית החדשה, הוספתי שער רביעי: "בין מדע לפילוסופיה". שער זה מבוסס (בשינויים קלים) על מאמר שפרסמתי בזמנו בכתב העת "מחשבות", ושהופיע גם בספרי "טיל לוגי־מדעי לאלוהים ובחזרה", מאמר שאותו הקדשתי בזמנו לזכרו של מורי ישעיהו ליבוביץ. שער זה עוסק ביומרנותם של המדעים המודרניים- האסטרונומיה, חקר המוח ופיזיקת הקוונטים- לשפוך אור על השאלות הגדולות של האדם, כמו למשל: מדוע קיים העולם? האם המוח חושב? והאם העולם הוא סיבתי או הסתברותי? במהלך הדיון ניווכח לדעת שהמדעים האמפיריים מוגבלים לתיאור התופעות בעולם- ורק הפילוסופיה עשויה לתת תשובות מושכלות לשאלות יסוד אלו, או לפחות להעמיק את הבנתנו בעניינן.

מאחר שהספר מיועד לאנשים בעלי רקע מצומצם בפילוסופיה, ואף לצעירים ללא רקע כלל, הוספתי לכל אחד מארבעת השערים נספח שמטרתו להפנות את הקורא לקריאה נוספת באותם הנושאים. בחרתי בחיבורים ובקטעים שלרובם השפעה אדירה בתולדות החשיבה הפילוסופית, אך יחד עם זאת, אינם קשים להבנה.

***

לבסוף- כמה מילים על בחירתם של הנושאים הנדונים בספר: ספר זה אינו מתיימר לכסות כיסוי נרחב את כל תחומי הדיון הפילוסופיים. לכן נמנעתי מלכלול בו תאוריות שהן מורכבות מכדי שאפשר יהיה להציגן באופן שיהא "שווה לכל נפש". בספר מוצג החומר שהעסיק אותנו באותו קורס באוניברסיטה העברית, שמטרתו הייתה לעורר התעניינות ראשונית בעיסוק הפילוסופי. זאת קיוויתי להשיג על ידי הצגת מבחר קטן יחסית של תיאוריות פילוסופיות, שנראו לי בעלות מקדמי הטרדה מחשבתית (ואולי מוטב לומר- הרגזה) גדולים במיוחד.

לדעתי, אין לך אמצעי טוב יותר ליצירת עניין ומעורבות מאשר הרגזתם של המאזינים או הקוראים- כך אתה מעוררם משלוותם ומביאם לידי מעורבות רגשית בפילוסופיה.

ד"ר יובל שטייניץ

מהי פילוסופיה?

השאלה "מהי פילוסופיה" היא שאלה פילוסופית בפני עצמה.

האם השאלה "מהי פיזיקה" היא שאלה פיזיקלית?

לא ולא. מהמחקר הפיזיקלי לא יכולה לנבוע תשובה לשאלה זו, שכן אין "תשובה פיזיקלית" לשאלה "מהי פיזיקה". ומה עם השאלה "מהי חקלאות?״- גם כאן אין תשובה שאפשר לכנותה בשם "חקלאית". כיוצא באלה לגבי השאלות "מהי מוזיקה" או "מהו ציור". אפילו לגבי השאלה הנכבדה: "מהו המדע?" או "מה ראוי להיקרא ׳מדע׳?״- אין תשובה שאפשר להכתירה בתואר "תשובה מדעית".

מן הדיון הקצר הזה כבר עולה אפיון ייחודי של הפילוסופיה- הפילוסופיה עוסקת, בין השאר, גם בעצמה.

שאלות כגון: "מהו מדע?", "מהי אמנות?", "מהם המדעים הרציונליים ומהם המדעים האמפיריים?" הן בראש ובראשונה שאלות בעלות אופי פילוסופי.

ובכן, מהי הפילוסופיה?

מהו המייחד את הפילוסופיה מהפיזיקה, מהאלגברה, מהציור, מהשירה, מהחקלאות, מהפסיכולוגיה ומהאסטרונומיה? מהי התכונה המהותית של הפילוסופיה, שעל פיה נוכל להגדירה?

הדבר המאפיין ביותר שנוכל לומר על הפילוסופיה הוא- שהיא עליונה. הפילוסופיה עליונה במובן זה, שכל אחד מתחומי הידע או המדע מתייחס בעיקר להיבט אחד של המציאות- פיזיקלי, פסיכולוגי, ויזואלי וכדומה, היבט הנקבע על ידי עצם המתודות של המדע או האמנות הנדונים- ואילו היא, הפילוסופיה, עוסקת בכול.

האם מהקביעה "הפילוסופיה עוסקת בכול" נובע שכל שאלה שמועלית היא לאמיתו של דבר שאלה פילוסופית? האם השאלות העוסקות בחישוב מספר חייליו של אלכסנדר מוקדון, או הדנות בעוצמת הקרינה האולטרה־סגולית הנפלטת מהשמש, הן בגדר פילוסופיה? אם כך הוא, משמע שהפילוסופיה זהה ומקבילה לכל שאר המדעים והאמנויות כשהם מכונסים יחדיו:

פילוסופיה = פיזיקה + ביולוגיה + ספרות + היסטוריה + אסטרונומיה...

אך לא זה המצב.

השאלות שהצגנו כדוגמה, ואיתן שאלות רבות נוספות, אינן שאלות פילוסופיות. אפשר, כמובן, לקשר בין כל שאלה ובין שאלות פילוסופיות מסוימות, אך מעיקרו של דבר, רוב השאלות ששואלים בני האדם, הן בעבודתם המדעית והן בחיי היום־יום, אינן שאלות פילוסופיות מובהקות.

באומרנו ש"הפילוסופיה עוסקת בכול", אין בכוונתנו לומר שהיא עוסקת ב"כל דבר", אלא שהיא עוסקת כמעט אך ורק בדבר אחד: בכול.

מה שמייחד את הפילוסופיה משאר התחומים שהזכרנו, הוא שבעוד שמושאם של כל אחד מהתחומים הוא היבט מסוים (או כמה היבטים) של המציאות, הרי הפילוסופיה, מושאה הוא הכול או הכוליות. הפילוסופיה שואלת ומנסה להשיב על השאלות הכוללות והמקיפות ביותר: מהו העולם? ממה מורכב העולם? מי ומה אני? מהי הידיעה וכיצד היא אפשרית? מהי שאלה ומהי תשובה? מהי החשיבה, ומהם כלליה? מי ברא את העולם? ומאיזו סיבה? ומה ניתן לדעת- ומה אינו ניתן להשגה?

מאחר שהפילוסופיה היא המכנה המשותף הגבוה ביותר לכל החשיבה האנושית, ומאחר שהיא שואלת את השאלות הכלליות ביותר, היא משתדלת מדרך הטבע להימנע מן העיסוק בשאלות ספציפיות ופרטיקולריות, או לכל הפחות להמעיט בו. לכן נותקה מתחום הפילוסופיה כל שאלה שהתאפשר, לפתע, להשיב עליה תשובות ספציפיות לפי מתודה מסוימת, ובכך לסגור, או לפחות לצמצם, את הוויכוח שמסביבה, והפכה לשאלה מדעית.

ישנם השואלים על התועלת שתצמח להם מהפילוסופיה.

ואכן, מה נוכל לומר על התועלת שבפילוסופיה? הרי ברור לנו שבדרך כלל עוסקים בני האדם בעיסוקיהם כדי להפיק מהם תועלת מסוימת. למשל החקלאות, תועלתה בכך שהיא מספקת לנו מזון; הרפואה, תועלתה בכך שהיא מאריכה את חיינו ומקטינה את מכאובינו; ההנדסה, תועלתה בכך שהיא מפתחת את הטכנולוגיות למיניהן ותורמת לעלייה ברמת חיינו.

והפילוסופיה?

העיסוק בפילוסופיה אינו פרגמטי במובן של "לעשות דבר מה כדי להשיג דבר מה". מבחינה זו ניתן, אולי, להשוות את הפילוסופיה למוזיקה. מדוע אנו עוסקים במוזיקה ומאזינים לה? הרי איננו תורמים בכך לשיפור רמת חיינו, איננו מפיקים מכך מזון או בריאות או טכנולוגיה וכדומה. אנו עוסקים במוזיקה לשם מוזיקה, ואנו עוסקים בפילוסופיה לשם פילוסופיה. המוזיקה והפילוסופיה הן, בעיקרו של דבר, תכליות בפני עצמן, והן לא נועדו להשיג יתרונות אחרים. במובן מסוים הן "תכליות סופיות": אנו עוסקים במדעים ובמלאכות השונות כדי לשפר את חיינו ולהאריכם. ולשם מה חיים לנו? על מנת לעסוק בתכליות סופיות: באמנות, במוזיקה ובפילוסופיה.

ובכן, האם אין הפילוסופיה תורמת לקיום החיים?

אם זה המצב, הרי שיש ממש בכל אותם טיעונים, הנשמעים בתקופות של משברים כלכליים, שעל המדינה להפסיק את הזרמת הכספים ללימודי הפילוסופיה והאמנויות, ולהזרים כספים אלו לתחומים הפרקטיים של המחקר המדעי. אבל העניין אינו כה פשוט.

הבה נתבונן בפיזיקה ובכימיה: במחקר המדעי קיימת, למשל, ההבחנה בין פיזיקה עיונית לבין פיזיקה שימושית. בעבר, כאשר מדענים מסוימים עסקו בתחום התיאורטי של המדע תוך התעלמות מבעיות מעשיות, טענו כנגדם שאין עיסוקם פרקטי ומן הראוי שיקדישו מכישוריהם לבעיות המעשיות של הפיזיקה, הכימיה והאלגברה, הקשורות להתקדמות הטכנולוגית ולרווחת האדם.

ואולם כיום ברור, שקיימת השלכה של המחקר העיוני על המחקר המעשי ועל הטכנולוגיה, וההבדל בין פיזיקה שימושית לבין פיזיקה תיאורטית הוא בכך, שהתוצאות המעשיות של המחקר העיוני במדע מתקבלות רק אחרי שנים, ואילו לפיזיקה השימושית השפעה על הטכנולוגיה התעשייתית בטווח של חודשים ואפילו שבועות.

כשם שהפיזיקה העיונית משליכה ומשפיעה, בסופו של דבר, על הפיזיקה השימושית ועל הטכנולוגיה, כזה גם היחס בין הפילוסופיה לבין הפיזיקה התיאורטית. הפילוסופיה של המדע היא ענף עיוני העוסק בתיאוריות המדעיות, בין השאר בתיאוריות פיזיקליות, מעין תיאוריה של התיאוריות. אם נקבל תמונה היררכית זו, ברור, אפוא, שלפנינו שרשרת השפעות:

פילוסופיה

פיזיקה תיאורטית

פיזיקה שימושית

טכנולוגיה

לפיזיקה התיאורטית דרוש זמן רב כדי שהשפעתה תגיע אל הטכנולוגיה, אך שבעתיים מזה דרוש מן הרגע שעולה תיאוריה או דרך הסתכלות חדשה בפילוסופיה, או בפילוסופיה של המדע, ועד לזמן שנובעת ממנה השפעה מעשית על הטכנולוגיה, ועל אורח החיים. אבל השפעה זו שרירה וקיימת, ודי לנו אם נזכור, שרוב תחומי המדע שאנו מכירים נבעו בעיקר מתחום החשיבה הפילוסופית.

מאחר שעובר זמן מופלג עד שמורגשות ההשפעות המעשיות של העיון הפילוסופי, משוחרר הפילוסוף מן הכבלים האדירים הכובלים רבים מאנשי המדע והמחקר- מהכבלים של הרצון (ולעיתים אף החובה) להבטיח את קיומה של "תועלת מעשית" במעשיהם או במחשבתם. השחרור מכבלי העולם הזה הוא אחד מן הגורמים החשובים להיווצרות אופייה המיוחד של הפילוסופיה.