הקדמה
יש בליבי אהבה גדולה לבעלי החיים באשר הם. מילדותי גדלתי חתולים, כלבים, דגים, אוגרים ועוד בעלי חיים רבים אחרים. אספתי אל ביתי כל פצוע ונזקק. בשל אהבה זו בחרתי ללמוד על היחס לבעלי חיים. גליתי שמסורות רבות מחברות את האדם אל בעלי החיים, ואני חיפשתי את החיבור הזה ביהדות ומצאתיו במקרא ובספרות חז״ל, ומתוך חיבור זה בניתי את הספר ‘חיות המקרא’.
אחד הנושאים שחשוב היה לי לברר מבחינה מוסרית, מהו על פי התורה היחס הראוי כלפי בעלי חיים, ומצאתי מצוות שהפכו לערכים אוניברסליים.
הפסוק ״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כ״ג, י״ב) מבהיר את האיסור להעביד בעלי־חיים ביום המנוחה, מתוך תפיסה שבעלי־החיים סובלים מעייפות בדיוק כמו בני האדם, וגם הם זקוקים למנוחה. הפסוק "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כ"ג ה) מחייבת את האדם לסייע לחמור הכורע תחת עומס המשא, וזאת אפילו הוא שייך לשונא. הפסוק "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים י"א ט"ו) מאפשר לאדם להבין כי דאגת האל בבריאת העולם הייתה לדאוג לא רק למזון האדם אלא גם לבהמה שמסמלת בפסוק זה בעלי חיים בכלל.
חז״ל הרחיבו את המסרים שבפסוקים, ואחד הבולטים הם דברי רב יהודה בשמו של רב ״אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו״ (בבלי ברכות מ ע״א). אסור לאדם להסב לסעודה אלא אם כן נתן קודם לכן מזון לבהמתו, כלומר לבעל החיים המצוי ברשותו. דרישה זו מתבססת על ההבנה שכל זמן שהאדם רעב הוא יהיה מודע יותר לרעבונה של החיה אשר אינה יכולה לקחת מזון לעצמה.
האחריות לרווחתם של בעלי החיים מוטלת על האדם, לא מוסרי מצדו להתעלם מהצרכים הבסיסיים שלהם. הביטוי "צער בעלי חיים" מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי, והוא משקף תפיסה רחבה הכוללת מניעת צער וכאב מבעלי חיים, איסור מוחלט על התעללות או פגיעה בהם שלא לצורך, ואף חיוב להצילם מכל מה שפוגע בהם.
כאמור לעיל, ישנן מסורות רבות בתרבויות שונות שבהן מתואר חיבור בין האדם לבין בעלי החיים, ונשאלת השאלה מהו המסר העיקרי בחיבורים אלו. ככל שקראתי והתעמקתי בדבר נראה לי שהמסר המרכזי הוא הצורך ללמוד מה באה רוחו של בעל החיים ללמד את האדם על עצמו, על היכולות הסמויות בו, על יחסו להצלחותיו ולכישלונותיו, וגם על יחסו לזולת, לחברה וליקום.
הבנה זו הובילה אותי לשתף אתכם, קוראים, מתעניינים ושואלים, בספר ‘חיות המקרא’.
אַיָּל
האַיָּל מסמל מנהיגות, סמכות, יוזמה, אצילות, פעולה ונחישות. בעת הופעת רוח האַיָּל בחייו של האדם הוא מקרין כוח ומתנהג בגמישות ובלהט.
בתרבויות רבות ראו את האַיָּל כסמל של מנהיגות, של סמכות, של יוזמה, של פעולה ושל נחישות. האַיָּל הוא הסמל האסטרולוגי של מזל טלה. הוא מייצג שליטה. בזמן שרוח האַיָּל מופיעה בחייו של האדם, הוא צריך להיות מוכן להביע כוח, גמישות ולהט.
כאשר האַיָּל נכנס לחייו של האדם הוא מגיע כדי לעזור לו להתמודד עם מצבו הנוכחי. אם ישנם היבטים בחיי האדם שנראים לו מתישים, עליו להזמין את רוח האַיָּל לחייו כדי לעזור לו לפתור את המצב הזה. רוח האַיָּל בחייו של האדם מעצימה את כוחו הפנימי, הוא ישדר רמה גבוהה של ביטחון.
האַיָּל פירושו יראת כבוד. הוא מזמין כוח וסמכות לחיי האדם, תכונות שהאדם צריך לשאוף אליהן ולהפגין אותן כשרוח האַיָּל נכנס לחייו. האַיָּל יעזור לדכא את חולשותיו תוך העלאת נקודות החוזק שלו, האַיָּל יעודד אותו להפגין את הכוח ואת האנרגיה הדרושים לאדם כדי לספק לקהילה שלו מנהיגות איכותית. אופיו הסקרן מאפשר לאדם ללמוד מהסביבה שלו ולהרחיב את גישתו לחיים.
המאפיין הבולט ביותר באַיָּל הוא קרניו. לקרניים המונחות על ראשו באופן מלכותי יש משמעות סמלית עוצמתית, הן מסמלות את היכולות הנפשיות של האדם, את היכולת לתקשר עם רבדים גבוהים של הנשמה. רוח האַיָּל ממליץ לאדם לעורר חשיבתו ולהתרכז בצמיחתו הנפשית. רוח האַיָּל הוא לא רק רוח אינטלקטואלית אלא גם רוח רוחני המשפיע על חייו של האדם בכמה דרכים. לדוגמה, הוא מעודד אותו לקבוע לעצמו סטנדרטים רוחניים גבוהים. כמו שקרני האַיָּל גדלות עם כל יום שעובר, כך גם הרוחניות והאינטליגנציה של האדם צריכות לגדול. רוח האַיָּל קוראת לאדם לטעון את עצמו אנרגטית, לא לחשוש, אלא לצאת לשטחים חדשים, לפעול בצורה נחרצת במצבי חיים חדשים.
האַיָּל נותן את האומץ ‘לתפוס את החיים בקרניים’, לצאת מחוץ לאזור הנוחות, לחפש חוויות חדשות והתחלות חדשות, לאפשר התבססות בתחומים חדשים ולהתעורר באופן מנטלי.
הקדמה
יש בליבי אהבה גדולה לבעלי החיים באשר הם. מילדותי גדלתי חתולים, כלבים, דגים, אוגרים ועוד בעלי חיים רבים אחרים. אספתי אל ביתי כל פצוע ונזקק. בשל אהבה זו בחרתי ללמוד על היחס לבעלי חיים. גליתי שמסורות רבות מחברות את האדם אל בעלי החיים, ואני חיפשתי את החיבור הזה ביהדות ומצאתיו במקרא ובספרות חז״ל, ומתוך חיבור זה בניתי את הספר ‘חיות המקרא’.
אחד הנושאים שחשוב היה לי לברר מבחינה מוסרית, מהו על פי התורה היחס הראוי כלפי בעלי חיים, ומצאתי מצוות שהפכו לערכים אוניברסליים.
הפסוק ״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כ״ג, י״ב) מבהיר את האיסור להעביד בעלי־חיים ביום המנוחה, מתוך תפיסה שבעלי־החיים סובלים מעייפות בדיוק כמו בני האדם, וגם הם זקוקים למנוחה. הפסוק "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כ"ג ה) מחייבת את האדם לסייע לחמור הכורע תחת עומס המשא, וזאת אפילו הוא שייך לשונא. הפסוק "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים י"א ט"ו) מאפשר לאדם להבין כי דאגת האל בבריאת העולם הייתה לדאוג לא רק למזון האדם אלא גם לבהמה שמסמלת בפסוק זה בעלי חיים בכלל.
חז״ל הרחיבו את המסרים שבפסוקים, ואחד הבולטים הם דברי רב יהודה בשמו של רב ״אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו״ (בבלי ברכות מ ע״א). אסור לאדם להסב לסעודה אלא אם כן נתן קודם לכן מזון לבהמתו, כלומר לבעל החיים המצוי ברשותו. דרישה זו מתבססת על ההבנה שכל זמן שהאדם רעב הוא יהיה מודע יותר לרעבונה של החיה אשר אינה יכולה לקחת מזון לעצמה.
האחריות לרווחתם של בעלי החיים מוטלת על האדם, לא מוסרי מצדו להתעלם מהצרכים הבסיסיים שלהם. הביטוי "צער בעלי חיים" מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי, והוא משקף תפיסה רחבה הכוללת מניעת צער וכאב מבעלי חיים, איסור מוחלט על התעללות או פגיעה בהם שלא לצורך, ואף חיוב להצילם מכל מה שפוגע בהם.
כאמור לעיל, ישנן מסורות רבות בתרבויות שונות שבהן מתואר חיבור בין האדם לבין בעלי החיים, ונשאלת השאלה מהו המסר העיקרי בחיבורים אלו. ככל שקראתי והתעמקתי בדבר נראה לי שהמסר המרכזי הוא הצורך ללמוד מה באה רוחו של בעל החיים ללמד את האדם על עצמו, על היכולות הסמויות בו, על יחסו להצלחותיו ולכישלונותיו, וגם על יחסו לזולת, לחברה וליקום.
הבנה זו הובילה אותי לשתף אתכם, קוראים, מתעניינים ושואלים, בספר ‘חיות המקרא’.
אַיָּל
האַיָּל מסמל מנהיגות, סמכות, יוזמה, אצילות, פעולה ונחישות. בעת הופעת רוח האַיָּל בחייו של האדם הוא מקרין כוח ומתנהג בגמישות ובלהט.
בתרבויות רבות ראו את האַיָּל כסמל של מנהיגות, של סמכות, של יוזמה, של פעולה ושל נחישות. האַיָּל הוא הסמל האסטרולוגי של מזל טלה. הוא מייצג שליטה. בזמן שרוח האַיָּל מופיעה בחייו של האדם, הוא צריך להיות מוכן להביע כוח, גמישות ולהט.
כאשר האַיָּל נכנס לחייו של האדם הוא מגיע כדי לעזור לו להתמודד עם מצבו הנוכחי. אם ישנם היבטים בחיי האדם שנראים לו מתישים, עליו להזמין את רוח האַיָּל לחייו כדי לעזור לו לפתור את המצב הזה. רוח האַיָּל בחייו של האדם מעצימה את כוחו הפנימי, הוא ישדר רמה גבוהה של ביטחון.
האַיָּל פירושו יראת כבוד. הוא מזמין כוח וסמכות לחיי האדם, תכונות שהאדם צריך לשאוף אליהן ולהפגין אותן כשרוח האַיָּל נכנס לחייו. האַיָּל יעזור לדכא את חולשותיו תוך העלאת נקודות החוזק שלו, האַיָּל יעודד אותו להפגין את הכוח ואת האנרגיה הדרושים לאדם כדי לספק לקהילה שלו מנהיגות איכותית. אופיו הסקרן מאפשר לאדם ללמוד מהסביבה שלו ולהרחיב את גישתו לחיים.
המאפיין הבולט ביותר באַיָּל הוא קרניו. לקרניים המונחות על ראשו באופן מלכותי יש משמעות סמלית עוצמתית, הן מסמלות את היכולות הנפשיות של האדם, את היכולת לתקשר עם רבדים גבוהים של הנשמה. רוח האַיָּל ממליץ לאדם לעורר חשיבתו ולהתרכז בצמיחתו הנפשית. רוח האַיָּל הוא לא רק רוח אינטלקטואלית אלא גם רוח רוחני המשפיע על חייו של האדם בכמה דרכים. לדוגמה, הוא מעודד אותו לקבוע לעצמו סטנדרטים רוחניים גבוהים. כמו שקרני האַיָּל גדלות עם כל יום שעובר, כך גם הרוחניות והאינטליגנציה של האדם צריכות לגדול. רוח האַיָּל קוראת לאדם לטעון את עצמו אנרגטית, לא לחשוש, אלא לצאת לשטחים חדשים, לפעול בצורה נחרצת במצבי חיים חדשים.
האַיָּל נותן את האומץ ‘לתפוס את החיים בקרניים’, לצאת מחוץ לאזור הנוחות, לחפש חוויות חדשות והתחלות חדשות, לאפשר התבססות בתחומים חדשים ולהתעורר באופן מנטלי.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
