שקשוקה נעלמת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שקשוקה נעלמת
הוספה למועדפים

שקשוקה נעלמת

4.3 כוכבים (55 דירוגים)

עוד על הספר

גליה עוז (נולדה ב-1964) היא סופרת ילדים ובמאית סרטים תיעודיים.

וגרת אוניברסיטת תל אביב בלימודי קולנוע וטלוויזיה. נשואה, אם לשני ילדים, מתגוררת עם משפחתה ברמת השרון. 
ספרי "שקשוקה" שכתבה לילדים היו לרבי מכר בישראל וזכו בספרי זהב ופלטינה. הספרים ראו אור גם בצרפת, ספרד וברזיל. על סדרת "שקשוקה" זכתה גליה עוז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים תשע"ב. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" זכה בעיטור כתב העת המקוון "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011. 
סרטיה התיעודיים עוסקים בנושאים חברתיים ופוליטיים, שודרו במסגרות טלוויזיוניות שונות והוקרנו בפסטיבלים בארץ ובעולם.

תקציר

שקשוקה, הכלבה הקטנה של יולי, נעלמה פתאום. האם יכול להיות שדותן גנב אותה כדי להתנקם ביולי? ומי בכלל מעז להסתכסך עם דותן, שילדים בכיתה א' נעשים לבנים כמו ניר טואלט כשהם פוגשים אותו במקרה בחצר של בית הספר?

 

אימא חושבת שאולי יש הסבר אחר, אבל יודעת שפשוט אינה רוצה לחפש אותה, כי היא עסוקה מידי בטיפול בתאומים, יויו.

 

מי יעזור ליולי למצוא את שקשוקה? אולי אופק, שהוא חבר אמיתי אבל תמיד מלגלג על כל דבר: אולי אפי, שהיא הבת דודה הכי חמודה שאפשר לדמיין, אבל היא גם הילדה הכי מרחפת בכיתה: ואולי אפילו אביב, שנולד על מטוס בדרך לאנטארקטיקה, או לפחות זה מה שהוא מספר לכולם ...

 

מי יציל את הכלבה המקושקשת, הצבעונית, המכוסה בציורים מושקעים שבזכותה היה ליולי חם גם בלילות הכי קרים?

 

"שַׁקְשׁוּקָה נֶעֱלֶמֶת" היא ההרפתקה הראשונה בסדרת שקשוקה. אחריה מגיעים הספרים  "שַׁקְשׁוּקָה שְׁתַּיִם", "שַׁקְשׁוּקָה מְאַמֶּצֶת חָתוּל אָיֹם וְנוֹרָא", "שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים" והספר האחרון בסדרה -"שַׁקְשׁוּקָה ושוד הלימונים הגדול".

 

 

גליה עוז נולדה בשנת 1964 בקיבוץ חולדה. סופרת ילדים ובמאית סרטי תעודה. למדה קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. ביימה סרטי תעודה וכתבות לתוכנית "מבט שני". פרסמה שישה ספרי ילדים וכן רשימות ביקורת במוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות" ובעיתונים אחרים.

סרטיה הוקרנו בטלוויזיה ובפסטיבלים בארץ ובעולם. על ספרי הילדים שלה זכתה בפרס היצירה על שם לוי אשכול לשנת 2011. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא", שיצא בהוצאת כתר, קיבל את עיטור כתב העת המקוון "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011.

 

יהודה אטלס: "גליה עוז גיבשה קול ייחודי, שיש בו קשב לשפת הילדים ביחד עם יצירתיות והמצאה... ההורים לא משמשים רק כתפאורת-רקע אלא מקיימים עם ילדיהם שיחות מועילות ויודעים להעניק חום ואהבה. הכלבה שקשוקה והחתול המאומץ, ששורט לפעמים, משמשים הן כדמויות חיות והן כדימויים להתנהגות בני האדם. בכל סיפור גם תעלומה בלשית שנפתרת בסופו בדרך מקורית".

פרק ראשון

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

 

הַגּוּרָה שֶׁלִּי שַׁקְשׁוּקָה נֶעֶלְמָה. זֶה קָרָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי לֹא הָיָה בָּאָרֶץ, וְאִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה בְּמַצַּב רוּחַ הֲכִי עַצְבָּנִי שֶׁלָּהּ, כִּי יוֹגֵב וְיַנַּאי קִבְּלוּ חִסּוּן, שְׁנֵיהֶם, וְהִרְגִּישׁוּ רַע וְלֹא יָשְׁנוּ בַּלַּיְלָה. יוֹגֵב וְיַנַּאי, שֶׁבְּקִצּוּר אֲנִי קוֹרֵאת לָהֶם יוֹיוֹ, הֵם קְטַנִּים, הֵם תְּאוֹמִים וְהֵם אַחִים שֶׁלִּי, וְכָל אֶחָד יַגִּיד לָכֶם שֶׁאִם יֵשׁ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת בַּבַּיִת אָז אַף אֶחָד לֹא יָשִׂים לֵב לַכַּלְבָּה, גַּם אִם הִיא בְּעַצְמָהּ תִּינֹקֶת.

בַּלַּיְלָה שָׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה וְהָיָה לִי קַר, וְנִזְכַּרְתִּי שֶׁפַּעַם רָאִיתִי בַּטֶּלֶוִיזְיָה תְּמוּנוֹת שֶׁל כֶּלֶב רָעֵב וְרָזֶה נוֹרָא, שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ נָסְעָה לְחוּצְלָאָרֶץ וְהִשְׁאִירָה אוֹתוֹ קָשׁוּר לְעֵץ. אָמְרוּ שֶׁצַּעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לֹא יָכוֹל לְטַפֵּל בְּכָל הַכְּלָבִים הָאֵלֶּה שֶׁהַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם זָרְקוּ אוֹתָם. וְחָשַׁבְתִּי עַל שַׁקְשׁוּקָה, שֶׁאוּלַי קְשׁוּרָה עַכְשָׁו לְאֵיזֶה עֵץ, וְהִיא רְעֵבָה וּמִתְגַּעְגַּעַת אֵלַי.

בַּבֹּקֶר, בַּכִּתָּה, אֹפֶק אָמַר לִי שֶׁאֵין סִכּוּי שֶׁמִּישֶׁהוּ גָּנַב אוֹתָהּ. בַּחַיִּים לֹא. כְּלָבִים כָּאֵלֶּה, מְכֹעָרִים וּמְקֻשְׁקָשִׁים, אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג חָמֵשׁ בְּעֶשֶׂר שֶׁקֶל. אוֹ שֶׁאוּלַי הוּא אָמַר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג עֶשֶׂר כְּלָבִים כָּאֵלֶּה בְּחָמֵשׁ שֶׁקֶל. אֹפֶק מְדַבֵּר כָּכָה לִפְעָמִים, לַמְרוֹת שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל הוּא בְּסֵדֶר גָּמוּר. כְּשֶׁיּוֹגֵב וְיַנַּאי נוֹלְדוּ הוּא אָמַר שֶׁזֶּהוּ, יוֹתֵר לֹא יִסְתַּכְּלוּ עָלַי בַּבַּיִת; וּכְשֶׁהִסְתַּפַּרְתִּי עַד הַכְּתֵפַיִם הוּא אָמַר שֶׁזֶּה מְכֹעָר.

סוֹבַבְתִּי לְאֹפֶק אֶת הַגַּב וְעָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי מַקְשִׁיבָה לְאָבִיב, שֶׁיּוֹשֵׁב בַּשֻּׁלְחָן לְיָדִי וְכָל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ מְסַפֵּר סִפּוּרֵי אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה.

 

אָבִיב אָמַר: "אַבָּא שֶׁלִּי זָכָה בְּ... בְּ... חֲמִשִּׁים אֶלֶף, אַתָּה קוֹלֵט? בַּלּוֹטוֹ. הוּא הוֹ... הוֹלֵךְ לִקְנוֹת לִי פְּלֵיי... פְּלֵיי..."

לֹא תָּמִיד מַקְשִׁיבִים לְאָבִיב, כִּי הוּא מְגַמְגֵּם וְאֵין סַבְלָנוּת לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ עַד הַסּוֹף. אֲבָל הַפַּעַם אֹפֶק נִסָּה לַעֲזֹר לוֹ לִגְמֹר אֶת הַמִּשְׁפָּט.

"פְּלֵיימוֹבִּיל?"

"ל... לֹא פְּלֵיימוֹבִּיל, אִידְיוֹט. פְּלֵייס... פְּלֵייסְטֵיישְׁן."

אֹפֶק קוֹרֵא לְאָבִיב אָבִיבִיב, בִּגְלַל הַגִּמְגּוּם, וּבִכְלָל הוּא אוֹהֵב לְעַצְבֵּן. אֲבָל הוּא בְּכָל זֹאת חָבֵר שֶׁלִּי, אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, וְיֵשׁ יוֹתֵר גְּרוּעִים מִמֶּנּוּ.

בְּהַפְסָקַת אֹכֶל בָּכִיתִי בִּגְלַל שַׁקְשׁוּקָה, וְדוֹתָן צָחַק עָלַי כִּי דּוֹתָן הוּא כָּזֶה, הוּא לֹא יָכוֹל אַחֶרֶת, וּבָרוּר שֶׁגַּם דּוּקִי צָחַק, כִּי דּוּקִי זֶה הַמִּסְפָּר שְׁתַּיִם שֶׁל דּוֹתָן. אֲבָל אָז עוֹד לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁהֵם קְשׁוּרִים לְזֶה. חָשַׁבְתִּי שֶׁהֶם סְתָם מִתְנַהֲגִים מַגְעִיל, כְּמוֹ תָּמִיד.

דּוֹתָן הַזֶּה, פָּשׁוּט חַיָּבִים לִפְחֹד מִמֶּנּוּ. הוּא זוֹכֵר כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂים לוֹ וְהוּא מִתְנַקֵּם. יוֹם לִפְנֵי שֶׁהַכַּלְבָּה נֶעֶלְמָה אִילָנָה שָׁאֲלָה אוֹתָנוּ בַּכִּתָּה מַה זֶּה קַדָּרוּת, וְדוֹתָן קָפַץ וְאָמַר שֶׁקַּדָּרוּת בָּאָה מֵהַמִּלָה כַּד, אֲבָל אִילָנָה אָמְרָה שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, כִּי קַדָּרוּת זֶה בְּקוּ"ף וְכַד כּוֹתְבִים בְּכַ"ף. וְאָז הִצְבַּעְתִּי וְאָמַרְתִּי שֶׁקַּדָּרוּת בָּאָה מִקְּדֵרָה.

דּוֹתָן, שֶׁיּוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרַי, הִתְכּוֹפֵף פִּתְאוֹם קָדִימָה וְנָתַן לִי כָּפָה חֲזָקָה בָּרֹאשׁ. זֶה לֹא הָיָה נוֹרָא, אֲבָל אִילָנָהּ רָאֲתָה אֶת זֶה וְדוֹתָן קִבֵּל פֶּתֶק. גַּם זֶה לֹא הָיָה מֻכְרָח לִהְיוֹת נוֹרָא, אֲבָל בַּיְּצִיאָה מֵהַבֵּית סֵפֶר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא תָּפַס אוֹתִי בֶּחָצֵר וְנָתַן לִי בְּעִיטָה בַּצַּד שֶׁל הָרֶגֶל, וּמֵרֹב כְּאֵב עַפְתִּי וְהִתְנַגַּשְׁתִּי בַּנַּדְנֵדָה וְחָטַפְתִּי מַכָּה גַּם בְּרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה.

 

דּוֹתָן אָמַר: "אִם לֹא הָיִית אוֹמֶרֶת אַּי מִקֹּדֶם, בַּכִּתָּה, לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לִי פֶּתֶק. עַכְשָׁו בִּגְלָלֵךְ אֲנִי מֻשְׁעֶה. זֶה פֶּתֶק שְׁלִישִׁי שֶׁלִּי."

יֵשׁ אֶצְלֵנוּ בַּבֵּית סֵפֶר שִׁיטָה כָּזֹאת, שֶׁעַל כָּל שָׁלוֹשׁ הַרְבָּצוֹת מַזְמִינִים אֶת הַהוֹרִים לַבֵּית סֵפֶר וְגַם שׁוֹלְחִים אֶת מִי שֶׁמַּרְבִּיץ הַבַּיְתָה לְיוֹם אֶחָד. אִמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה עֹנֶשׁ בְּעִקָּר לַהוֹרִים, שֶׁצְּרִיכִים לְהַפְסִיד יוֹם עֲבוֹדָה וְלָבוֹא לַבֵּית סֵפֶר.

יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד אוֹתוֹ גַּם עַל הַבְּעִיטָה הַזֹּאת בֶּחָצֵר. הַתִּיק שֶׁלִּי עָף שְׁנֵי מֶטֶר וְנָחַת בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית, וּבַבַּית אִמָּא כָּעֲסָה עָלַי כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַסְּפָרִים וּלְסַדֵּר אוֹתָם בְּשׁוּרָה בַּשֶּׁמֶשׁ וְלִשְׁטֹף אֶת הַתִּיק. בֶּאֱמֶת יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד אוֹתוֹ. אֲבָל אִם הָיִיתִי אוֹמֶרֶת אוֹתוֹ, מֶה הָיָה יוֹצֵא לִי מִזֶּה? עוֹד פֶּתֶק לְדוֹתָן וְעוֹד מַכּוֹת לִי. תּוֹדָה רַבָּה.

בָּעֶרֶב, כְּשֶׁיּוֹיוֹ הָלְכוּ לִישֹׁן, אִמָּא הִסְתַּכְּלָה עָלַי מִכָּל הַכִּוּוּנִים וְהִתְחִילָה לִצְחֹק, וְאָמְרָה שֶׁהַלְּוַאי שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִים לַחֲנֻיּוֹת בֻּבָּה שְׁהָיְתָה נִרְאֵית בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי, עִם שְׂרִיטוֹת בְּבֶרֶךְ יָמִין וְעִם שָׁחֹר מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם וַעֲקִיצָה שֶׁל יַתּוּשָׁה בַּלֶּחִי.

"זֹאת לֹא עֲקִיצָה, זֹאת מַכָּה," אָמַרְתִּי לָהּ. "וְחוּץ מִזֶּה, מִי הָיָה קוֹנֵה בֻּבָּה כָּזֹאת?"

"אֲנִי הָיִיתִי קוֹנָה אוֹתָהּ," אָמְרָה אִמָּא. "מָה אִתָּךְ, תַּגִּידִי. תִּסְתַּכְּלִי עַל הָרַגְלַיִם שֶׁלָּךְ."

"אַי. אַל תִּגְעִי."

"אַתְּ נִרְאֵית כְּאִלּוּ הִסְתַּכְסַכְתְּ עִם טִיגְרִיס."

זֶה הָיָה כָּל כָּךְ נָכוֹן עַד שֶׁלֹּא הִתְאַפַּקְתִּי וְסִפַּרְתִּי לָהּ מַה קָּרָה עִם דּוֹתָן. וַחֲבָל מְאוֹד שֶׁעָשִׂיתִי אֶת זֶה, כִּי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁבִּגְלַל זֶה שַׁקְשׁוּקָה נֶעֶלְמָה לִי. אִמָּא דִּבְּרָה עִם אִילָנָה, הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלִּי, וְכַנִּרְאֶה אָמְרָה לָהּ שֶׁמֵהַדְּחִיפוֹת שֶׁל דּוֹתָן יָצָאתִי עִם שְׂרִיטוֹת וְסִימָנִים כְּחֻלִּים בָּרַגְלַיִם, כִּי לְמָחֳרָת אִילָנָה לָקְחָה אוֹתִי לְשִׂיחָה וְאָמְרָה לִי שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לְהִתְלוֹנֵן כָּל פַּעַם שֶׁקּוֹרֶה דָּבָר כָּזֶה, כִּי אַחֶרֶת הוּא יַמְשִׁיךְ לְהַרְבִּיץ לִי וּלְכָל מִינֵי יְלָדִים אֲחֵרִים, וְצָרִיךְ לָשִׂים לְזֶה סוֹף.

אַחַר כָּךְ, בְּסוֹף הַיּוֹם, דּוֹתָן עוֹד פַּעַם תָּפַס אוֹתִי, הַפַּעַם מַמָּשׁ לְיַד הַשַּׁעַר. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ רָאָה אוֹתִי מְדַבֶּרֶת עִם אִילָנָה וְהִלְשִׁין. פִּתְאוֹם שָׁכַבְתִּי עִם הַפַּרְצוּף בָּאֲדָמָה. כַּנִּרְאֶה צָעַקְתִּי, כִּי דּוֹתָן אָמַר לִי לִסְתֹּם. וְאָז הוּא אָמַר, "תַּגִּידִי לִי מָה אָמַרְתְּ לְאִילָנָה."

"תֵּן לִי לָקוּם," צָעֲקְתִּי.

"קֹדֶם תַּגִּידִי מָה אָמַרְתָּ לָהּ."

"תֵּן לִי לָקוּם." הַצַּוָּאר שֶׁלִּי הָיָה מְעֻקָּם לְגַמְרֵי, וּבְכָל זֹאת הִצְלַחְתִּי לְסוֹבֵב אוֹתוֹ וְלִרְאוֹת שְׁנֵי יְלָדִים מִכִּתָּה א' יוֹצְאִים מֵהַבִּנְיָן וְהוֹלְכִים לְכִוּוּן הַשַּׁעַר.

כַּנִּרְאֶה גַּם דוֹתָן רָאָה אוֹתָם, כִּי פִּתְאוֹם הוּא קָם. גַּם אֲנִי קַמְתִּי, וּכְשֶּׁדוֹתָן רָאָה אוֹתִי הוּא הִתְחִיל לִצְחֹק, אוּלַי בִּגְלַל הַבֹּץ עַל הַפַּרְצוּף שֶׁלִּי, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁנִּמְאַס לִי מֵהַדָּפוּק הַזֶּה, וּפִתְאוֹם נִהְיָה לִי שָׁחֹר בָּעֵינַיִם, לְאָן שֶׁלֹּא הִסְתַּכַּלְתִּי רָאִיתִי חשֶׁךְ, וּבְלִי לַחֲשֹׁב עַל כָּל הַשְּׁטֻיּוֹת שֶׁתָּמִיד אוֹמְרִים לָנוּ - שֶׁלֹּא נַחֲזִיר מַכּוֹת, כִּי מִי שֶׁיַּחֲזִיר יַעֲנִישׁוּ אוֹתוֹ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁמַּעֲנִישִׁים אֶת זֶה שֶׁהִתְחִיל - זָרַקְתִּי עָלָיו עָצִיץ.

בַּכְּנִיסָה לַבֵּית סֵפֶר יֵשׁ מִין עָצִיץ עֲנָקִי כָּזֶה, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה צוֹמְחוֹת בּוֹ רַקָּפוֹת כּוֹלֵל בַּקַּיִץ, וְהַמּוֹרֶה לְחַקְלָאוּת אָמַר לָנוּ פַּעַם שֶׁזֶּה בִּגְלַל שֶׁכָּל הַטִּפְטוּף מֵהַמַּזְגָנִים יוֹרֵד לְשָׁם, וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא מַגִּיעָה לְשָׁם. כָּל הַזְּמַן צֵל. זֶה מַה שֶּׁרַקָּפוֹת אוֹהֲבוֹת.

 

לֹא חֲבָל עַל הָרַקָּפוֹת? חֲבָל. אֲפִלּוּ לֹא פָּגַעְתִּי. הֶעָצִיץ עָף וְהִתְרַסֵּק בְּדִיּוּק בָּאֶמְצַע, בֵּין שְׁנֵינוּ. וְאָז אִילָנָה בָּאָה. יָשָׁר, בְּלִי לַחֲשֹׁב הַרְבֵּה, אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁדּוֹתָן הִפִּיל אוֹתִי בַּבֹּץ וְאַחַר כָּךְ זָרַק עָלַי עָצִיץ.

"אֲבָל הוּא לֹא פָּגַע," אָמַרְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי יָשָׁר בָּעֵינַיִם שֶׁל דּוֹתָן, לִרְאוֹת מַה הוּא יַּגִּיד.

דּוֹתָן אָמַר שֶׁאֲנִי שַׁקְרָנִית, אֲבָל אִילָנָה הִסְתַּכְּלָה עַל הַבְּגָדִים שֶׁלִּי, שֶׁהָיוּ מְכֻסִּים בְּבֹץ, וְהֶאֱמִינָה לִי. בִּגְלָלִי הוּא הִסְתַּבֵּךְ בֶּאֱמֶת, כִּי לֹא רַק שֶׁהִזְמִינוּ אֶת הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ וְהִשְׁעוּ אוֹתוֹ לְיוֹם - אַחֲרֵי הַסִּפּוּר עִם הֶעָצִיץ גַּם הוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁמֵּעַכְשָׁו הוּא מַתְחִיל לָלֶכֶת בִּימֵי רְבִיעִי לְאֵיזֶה פְּסִיכוֹלוֹג מַמָּשׁ מַגְעִיל, שֶׁיְּלָדִים שֶׁמַּכִּירִים אוֹתוֹ אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁכָּל הַמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ מַסְרִיחַ מִסִּיגַרְיוֹת, וְגַם מַמָּשׁ מְשַׁעֲמֵם לָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ.

בִּגְלַל זֶה הוּא מָצָא דֶּרֶךְ לְהַחֲזִיר לִי. הוּא גַּם אָמַר לִי, "חַכִּי חַכִּי." כָּכָה בְּדִיּוּק הוּא אָמַר לִי: "חַכִּי חַכִּי." אֲנִי בֶּאֱמֶת חִכִּיתִי, כִּי אֲנִי מַכִּירָה אוֹתוֹ. רַק שַׁקְשׁוּקָה לֹא חִכְּתָה וְלֹא יָדְעָה אֵיךְ לְחַכּוֹת לְמָה שֶׁקָּרָה לָהּ.

גליה עוז (נולדה ב-1964) היא סופרת ילדים ובמאית סרטים תיעודיים.

וגרת אוניברסיטת תל אביב בלימודי קולנוע וטלוויזיה. נשואה, אם לשני ילדים, מתגוררת עם משפחתה ברמת השרון. 
ספרי "שקשוקה" שכתבה לילדים היו לרבי מכר בישראל וזכו בספרי זהב ופלטינה. הספרים ראו אור גם בצרפת, ספרד וברזיל. על סדרת "שקשוקה" זכתה גליה עוז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים תשע"ב. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" זכה בעיטור כתב העת המקוון "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011. 
סרטיה התיעודיים עוסקים בנושאים חברתיים ופוליטיים, שודרו במסגרות טלוויזיוניות שונות והוקרנו בפסטיבלים בארץ ובעולם.
שקשוקה נעלמת גליה עוז

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

 

הַגּוּרָה שֶׁלִּי שַׁקְשׁוּקָה נֶעֶלְמָה. זֶה קָרָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי לֹא הָיָה בָּאָרֶץ, וְאִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה בְּמַצַּב רוּחַ הֲכִי עַצְבָּנִי שֶׁלָּהּ, כִּי יוֹגֵב וְיַנַּאי קִבְּלוּ חִסּוּן, שְׁנֵיהֶם, וְהִרְגִּישׁוּ רַע וְלֹא יָשְׁנוּ בַּלַּיְלָה. יוֹגֵב וְיַנַּאי, שֶׁבְּקִצּוּר אֲנִי קוֹרֵאת לָהֶם יוֹיוֹ, הֵם קְטַנִּים, הֵם תְּאוֹמִים וְהֵם אַחִים שֶׁלִּי, וְכָל אֶחָד יַגִּיד לָכֶם שֶׁאִם יֵשׁ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת בַּבַּיִת אָז אַף אֶחָד לֹא יָשִׂים לֵב לַכַּלְבָּה, גַּם אִם הִיא בְּעַצְמָהּ תִּינֹקֶת.

בַּלַּיְלָה שָׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה וְהָיָה לִי קַר, וְנִזְכַּרְתִּי שֶׁפַּעַם רָאִיתִי בַּטֶּלֶוִיזְיָה תְּמוּנוֹת שֶׁל כֶּלֶב רָעֵב וְרָזֶה נוֹרָא, שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ נָסְעָה לְחוּצְלָאָרֶץ וְהִשְׁאִירָה אוֹתוֹ קָשׁוּר לְעֵץ. אָמְרוּ שֶׁצַּעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לֹא יָכוֹל לְטַפֵּל בְּכָל הַכְּלָבִים הָאֵלֶּה שֶׁהַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם זָרְקוּ אוֹתָם. וְחָשַׁבְתִּי עַל שַׁקְשׁוּקָה, שֶׁאוּלַי קְשׁוּרָה עַכְשָׁו לְאֵיזֶה עֵץ, וְהִיא רְעֵבָה וּמִתְגַּעְגַּעַת אֵלַי.

בַּבֹּקֶר, בַּכִּתָּה, אֹפֶק אָמַר לִי שֶׁאֵין סִכּוּי שֶׁמִּישֶׁהוּ גָּנַב אוֹתָהּ. בַּחַיִּים לֹא. כְּלָבִים כָּאֵלֶּה, מְכֹעָרִים וּמְקֻשְׁקָשִׁים, אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג חָמֵשׁ בְּעֶשֶׂר שֶׁקֶל. אוֹ שֶׁאוּלַי הוּא אָמַר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג עֶשֶׂר כְּלָבִים כָּאֵלֶּה בְּחָמֵשׁ שֶׁקֶל. אֹפֶק מְדַבֵּר כָּכָה לִפְעָמִים, לַמְרוֹת שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל הוּא בְּסֵדֶר גָּמוּר. כְּשֶׁיּוֹגֵב וְיַנַּאי נוֹלְדוּ הוּא אָמַר שֶׁזֶּהוּ, יוֹתֵר לֹא יִסְתַּכְּלוּ עָלַי בַּבַּיִת; וּכְשֶׁהִסְתַּפַּרְתִּי עַד הַכְּתֵפַיִם הוּא אָמַר שֶׁזֶּה מְכֹעָר.

סוֹבַבְתִּי לְאֹפֶק אֶת הַגַּב וְעָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי מַקְשִׁיבָה לְאָבִיב, שֶׁיּוֹשֵׁב בַּשֻּׁלְחָן לְיָדִי וְכָל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ מְסַפֵּר סִפּוּרֵי אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה.

 

אָבִיב אָמַר: "אַבָּא שֶׁלִּי זָכָה בְּ... בְּ... חֲמִשִּׁים אֶלֶף, אַתָּה קוֹלֵט? בַּלּוֹטוֹ. הוּא הוֹ... הוֹלֵךְ לִקְנוֹת לִי פְּלֵיי... פְּלֵיי..."

לֹא תָּמִיד מַקְשִׁיבִים לְאָבִיב, כִּי הוּא מְגַמְגֵּם וְאֵין סַבְלָנוּת לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ עַד הַסּוֹף. אֲבָל הַפַּעַם אֹפֶק נִסָּה לַעֲזֹר לוֹ לִגְמֹר אֶת הַמִּשְׁפָּט.

"פְּלֵיימוֹבִּיל?"

"ל... לֹא פְּלֵיימוֹבִּיל, אִידְיוֹט. פְּלֵייס... פְּלֵייסְטֵיישְׁן."

אֹפֶק קוֹרֵא לְאָבִיב אָבִיבִיב, בִּגְלַל הַגִּמְגּוּם, וּבִכְלָל הוּא אוֹהֵב לְעַצְבֵּן. אֲבָל הוּא בְּכָל זֹאת חָבֵר שֶׁלִּי, אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, וְיֵשׁ יוֹתֵר גְּרוּעִים מִמֶּנּוּ.

בְּהַפְסָקַת אֹכֶל בָּכִיתִי בִּגְלַל שַׁקְשׁוּקָה, וְדוֹתָן צָחַק עָלַי כִּי דּוֹתָן הוּא כָּזֶה, הוּא לֹא יָכוֹל אַחֶרֶת, וּבָרוּר שֶׁגַּם דּוּקִי צָחַק, כִּי דּוּקִי זֶה הַמִּסְפָּר שְׁתַּיִם שֶׁל דּוֹתָן. אֲבָל אָז עוֹד לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁהֵם קְשׁוּרִים לְזֶה. חָשַׁבְתִּי שֶׁהֶם סְתָם מִתְנַהֲגִים מַגְעִיל, כְּמוֹ תָּמִיד.

דּוֹתָן הַזֶּה, פָּשׁוּט חַיָּבִים לִפְחֹד מִמֶּנּוּ. הוּא זוֹכֵר כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂים לוֹ וְהוּא מִתְנַקֵּם. יוֹם לִפְנֵי שֶׁהַכַּלְבָּה נֶעֶלְמָה אִילָנָה שָׁאֲלָה אוֹתָנוּ בַּכִּתָּה מַה זֶּה קַדָּרוּת, וְדוֹתָן קָפַץ וְאָמַר שֶׁקַּדָּרוּת בָּאָה מֵהַמִּלָה כַּד, אֲבָל אִילָנָה אָמְרָה שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, כִּי קַדָּרוּת זֶה בְּקוּ"ף וְכַד כּוֹתְבִים בְּכַ"ף. וְאָז הִצְבַּעְתִּי וְאָמַרְתִּי שֶׁקַּדָּרוּת בָּאָה מִקְּדֵרָה.

דּוֹתָן, שֶׁיּוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרַי, הִתְכּוֹפֵף פִּתְאוֹם קָדִימָה וְנָתַן לִי כָּפָה חֲזָקָה בָּרֹאשׁ. זֶה לֹא הָיָה נוֹרָא, אֲבָל אִילָנָהּ רָאֲתָה אֶת זֶה וְדוֹתָן קִבֵּל פֶּתֶק. גַּם זֶה לֹא הָיָה מֻכְרָח לִהְיוֹת נוֹרָא, אֲבָל בַּיְּצִיאָה מֵהַבֵּית סֵפֶר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא תָּפַס אוֹתִי בֶּחָצֵר וְנָתַן לִי בְּעִיטָה בַּצַּד שֶׁל הָרֶגֶל, וּמֵרֹב כְּאֵב עַפְתִּי וְהִתְנַגַּשְׁתִּי בַּנַּדְנֵדָה וְחָטַפְתִּי מַכָּה גַּם בְּרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה.

 

דּוֹתָן אָמַר: "אִם לֹא הָיִית אוֹמֶרֶת אַּי מִקֹּדֶם, בַּכִּתָּה, לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לִי פֶּתֶק. עַכְשָׁו בִּגְלָלֵךְ אֲנִי מֻשְׁעֶה. זֶה פֶּתֶק שְׁלִישִׁי שֶׁלִּי."

יֵשׁ אֶצְלֵנוּ בַּבֵּית סֵפֶר שִׁיטָה כָּזֹאת, שֶׁעַל כָּל שָׁלוֹשׁ הַרְבָּצוֹת מַזְמִינִים אֶת הַהוֹרִים לַבֵּית סֵפֶר וְגַם שׁוֹלְחִים אֶת מִי שֶׁמַּרְבִּיץ הַבַּיְתָה לְיוֹם אֶחָד. אִמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה עֹנֶשׁ בְּעִקָּר לַהוֹרִים, שֶׁצְּרִיכִים לְהַפְסִיד יוֹם עֲבוֹדָה וְלָבוֹא לַבֵּית סֵפֶר.

יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד אוֹתוֹ גַּם עַל הַבְּעִיטָה הַזֹּאת בֶּחָצֵר. הַתִּיק שֶׁלִּי עָף שְׁנֵי מֶטֶר וְנָחַת בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית, וּבַבַּית אִמָּא כָּעֲסָה עָלַי כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַסְּפָרִים וּלְסַדֵּר אוֹתָם בְּשׁוּרָה בַּשֶּׁמֶשׁ וְלִשְׁטֹף אֶת הַתִּיק. בֶּאֱמֶת יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד אוֹתוֹ. אֲבָל אִם הָיִיתִי אוֹמֶרֶת אוֹתוֹ, מֶה הָיָה יוֹצֵא לִי מִזֶּה? עוֹד פֶּתֶק לְדוֹתָן וְעוֹד מַכּוֹת לִי. תּוֹדָה רַבָּה.

בָּעֶרֶב, כְּשֶׁיּוֹיוֹ הָלְכוּ לִישֹׁן, אִמָּא הִסְתַּכְּלָה עָלַי מִכָּל הַכִּוּוּנִים וְהִתְחִילָה לִצְחֹק, וְאָמְרָה שֶׁהַלְּוַאי שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִים לַחֲנֻיּוֹת בֻּבָּה שְׁהָיְתָה נִרְאֵית בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי, עִם שְׂרִיטוֹת בְּבֶרֶךְ יָמִין וְעִם שָׁחֹר מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם וַעֲקִיצָה שֶׁל יַתּוּשָׁה בַּלֶּחִי.

"זֹאת לֹא עֲקִיצָה, זֹאת מַכָּה," אָמַרְתִּי לָהּ. "וְחוּץ מִזֶּה, מִי הָיָה קוֹנֵה בֻּבָּה כָּזֹאת?"

"אֲנִי הָיִיתִי קוֹנָה אוֹתָהּ," אָמְרָה אִמָּא. "מָה אִתָּךְ, תַּגִּידִי. תִּסְתַּכְּלִי עַל הָרַגְלַיִם שֶׁלָּךְ."

"אַי. אַל תִּגְעִי."

"אַתְּ נִרְאֵית כְּאִלּוּ הִסְתַּכְסַכְתְּ עִם טִיגְרִיס."

זֶה הָיָה כָּל כָּךְ נָכוֹן עַד שֶׁלֹּא הִתְאַפַּקְתִּי וְסִפַּרְתִּי לָהּ מַה קָּרָה עִם דּוֹתָן. וַחֲבָל מְאוֹד שֶׁעָשִׂיתִי אֶת זֶה, כִּי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁבִּגְלַל זֶה שַׁקְשׁוּקָה נֶעֶלְמָה לִי. אִמָּא דִּבְּרָה עִם אִילָנָה, הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלִּי, וְכַנִּרְאֶה אָמְרָה לָהּ שֶׁמֵהַדְּחִיפוֹת שֶׁל דּוֹתָן יָצָאתִי עִם שְׂרִיטוֹת וְסִימָנִים כְּחֻלִּים בָּרַגְלַיִם, כִּי לְמָחֳרָת אִילָנָה לָקְחָה אוֹתִי לְשִׂיחָה וְאָמְרָה לִי שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לְהִתְלוֹנֵן כָּל פַּעַם שֶׁקּוֹרֶה דָּבָר כָּזֶה, כִּי אַחֶרֶת הוּא יַמְשִׁיךְ לְהַרְבִּיץ לִי וּלְכָל מִינֵי יְלָדִים אֲחֵרִים, וְצָרִיךְ לָשִׂים לְזֶה סוֹף.

אַחַר כָּךְ, בְּסוֹף הַיּוֹם, דּוֹתָן עוֹד פַּעַם תָּפַס אוֹתִי, הַפַּעַם מַמָּשׁ לְיַד הַשַּׁעַר. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ רָאָה אוֹתִי מְדַבֶּרֶת עִם אִילָנָה וְהִלְשִׁין. פִּתְאוֹם שָׁכַבְתִּי עִם הַפַּרְצוּף בָּאֲדָמָה. כַּנִּרְאֶה צָעַקְתִּי, כִּי דּוֹתָן אָמַר לִי לִסְתֹּם. וְאָז הוּא אָמַר, "תַּגִּידִי לִי מָה אָמַרְתְּ לְאִילָנָה."

"תֵּן לִי לָקוּם," צָעֲקְתִּי.

"קֹדֶם תַּגִּידִי מָה אָמַרְתָּ לָהּ."

"תֵּן לִי לָקוּם." הַצַּוָּאר שֶׁלִּי הָיָה מְעֻקָּם לְגַמְרֵי, וּבְכָל זֹאת הִצְלַחְתִּי לְסוֹבֵב אוֹתוֹ וְלִרְאוֹת שְׁנֵי יְלָדִים מִכִּתָּה א' יוֹצְאִים מֵהַבִּנְיָן וְהוֹלְכִים לְכִוּוּן הַשַּׁעַר.

כַּנִּרְאֶה גַּם דוֹתָן רָאָה אוֹתָם, כִּי פִּתְאוֹם הוּא קָם. גַּם אֲנִי קַמְתִּי, וּכְשֶּׁדוֹתָן רָאָה אוֹתִי הוּא הִתְחִיל לִצְחֹק, אוּלַי בִּגְלַל הַבֹּץ עַל הַפַּרְצוּף שֶׁלִּי, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁנִּמְאַס לִי מֵהַדָּפוּק הַזֶּה, וּפִתְאוֹם נִהְיָה לִי שָׁחֹר בָּעֵינַיִם, לְאָן שֶׁלֹּא הִסְתַּכַּלְתִּי רָאִיתִי חשֶׁךְ, וּבְלִי לַחֲשֹׁב עַל כָּל הַשְּׁטֻיּוֹת שֶׁתָּמִיד אוֹמְרִים לָנוּ - שֶׁלֹּא נַחֲזִיר מַכּוֹת, כִּי מִי שֶׁיַּחֲזִיר יַעֲנִישׁוּ אוֹתוֹ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁמַּעֲנִישִׁים אֶת זֶה שֶׁהִתְחִיל - זָרַקְתִּי עָלָיו עָצִיץ.

בַּכְּנִיסָה לַבֵּית סֵפֶר יֵשׁ מִין עָצִיץ עֲנָקִי כָּזֶה, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה צוֹמְחוֹת בּוֹ רַקָּפוֹת כּוֹלֵל בַּקַּיִץ, וְהַמּוֹרֶה לְחַקְלָאוּת אָמַר לָנוּ פַּעַם שֶׁזֶּה בִּגְלַל שֶׁכָּל הַטִּפְטוּף מֵהַמַּזְגָנִים יוֹרֵד לְשָׁם, וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא מַגִּיעָה לְשָׁם. כָּל הַזְּמַן צֵל. זֶה מַה שֶּׁרַקָּפוֹת אוֹהֲבוֹת.

 

לֹא חֲבָל עַל הָרַקָּפוֹת? חֲבָל. אֲפִלּוּ לֹא פָּגַעְתִּי. הֶעָצִיץ עָף וְהִתְרַסֵּק בְּדִיּוּק בָּאֶמְצַע, בֵּין שְׁנֵינוּ. וְאָז אִילָנָה בָּאָה. יָשָׁר, בְּלִי לַחֲשֹׁב הַרְבֵּה, אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁדּוֹתָן הִפִּיל אוֹתִי בַּבֹּץ וְאַחַר כָּךְ זָרַק עָלַי עָצִיץ.

"אֲבָל הוּא לֹא פָּגַע," אָמַרְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי יָשָׁר בָּעֵינַיִם שֶׁל דּוֹתָן, לִרְאוֹת מַה הוּא יַּגִּיד.

דּוֹתָן אָמַר שֶׁאֲנִי שַׁקְרָנִית, אֲבָל אִילָנָה הִסְתַּכְּלָה עַל הַבְּגָדִים שֶׁלִּי, שֶׁהָיוּ מְכֻסִּים בְּבֹץ, וְהֶאֱמִינָה לִי. בִּגְלָלִי הוּא הִסְתַּבֵּךְ בֶּאֱמֶת, כִּי לֹא רַק שֶׁהִזְמִינוּ אֶת הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ וְהִשְׁעוּ אוֹתוֹ לְיוֹם - אַחֲרֵי הַסִּפּוּר עִם הֶעָצִיץ גַּם הוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁמֵּעַכְשָׁו הוּא מַתְחִיל לָלֶכֶת בִּימֵי רְבִיעִי לְאֵיזֶה פְּסִיכוֹלוֹג מַמָּשׁ מַגְעִיל, שֶׁיְּלָדִים שֶׁמַּכִּירִים אוֹתוֹ אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁכָּל הַמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ מַסְרִיחַ מִסִּיגַרְיוֹת, וְגַם מַמָּשׁ מְשַׁעֲמֵם לָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ.

בִּגְלַל זֶה הוּא מָצָא דֶּרֶךְ לְהַחֲזִיר לִי. הוּא גַּם אָמַר לִי, "חַכִּי חַכִּי." כָּכָה בְּדִיּוּק הוּא אָמַר לִי: "חַכִּי חַכִּי." אֲנִי בֶּאֱמֶת חִכִּיתִי, כִּי אֲנִי מַכִּירָה אוֹתוֹ. רַק שַׁקְשׁוּקָה לֹא חִכְּתָה וְלֹא יָדְעָה אֵיךְ לְחַכּוֹת לְמָה שֶׁקָּרָה לָהּ.