ארץ הילדים

הַקְדָּמָה

אֲנִי רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִתַּלְמִידֵי כִּתָּה ג’2 בְּבֵית הַסֵּפֶר הֶרְצְל בְּחֵיפָה, שָׁם לוֹמֶדֶת מַרְטָה, הַבַּת שֶׁלִּי, וְלָהֶם אֲנִי מְסַפֵּר עַל ״אֶרֶץ הַיְּלָדִים״. כִּי כְּשֶׁהָלַכְתִּי בָּרְחוֹב אַחַר כָּךְ וּפָגַשְׁתִּי אוֹתָם הָיוּ לִי פָּנִים שֶׁל מְבֻגָּר, עָשִׂיתִי פַּרְצוּף שֶׁל מְבֻגָּר, הֵם פָּגְשׁוּ אֶת הַפָּנִים הַמְּזֻיָּפוֹת שֶׁלִּי, שֶׁל מְבֻגָּר, וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהוֹרִיד אֶת הַמַּסֵּכָה וּלְחַיֵּךְ אֲלֵיהֶם.

הַמְּבֻגָּר הַזֶּה שֶׁשָּׁכַח לִצְחֹק וּלְחַיֵּךְ, הוּא לֹא בְּכַוָּנָה עוֹשֶׂה פַּרְצוּף כָּזֶה. כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד, אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּכָה הוּא יַפְחִיד יְלָדִים, הָיָה כּוֹעֵס עַל עַצְמוֹ, וּמַבְטִיחַ לְעַצְמוֹ, לְהִתְנַהֵג יָפֶה לִילָדִים כְּשֶׁיִּגְדַּל.

גַּם לִי זֶה קוֹרֶה, כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב וּפוֹגֵשׁ אֶתְכֶם. רַק אַחַר כָּךְ אֲנִי נִזְכָּר שֶׁאִכְזַבְתִּי אֶתְכֶם, כִּי שׁוּב הָיִיתִי מְבֻגָּר. אַךְ כְּשֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל אֶרֶץ הַיְּלָדִים, נִפְתָּח הַשַּׁעַר, וַאֲנִי שׁוּב יֶלֶד.

אָז שׁוּב, סְלִיחָה בְּשֵׁם כָּל הַמְּבֻגָּרִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא בִּקְּשׁוּ סְלִיחָה מִיֶּלֶד, אֲבָל תָּמִיד מְבַקְּשִׁים מֵהַיֶּלֶד לְהַגִּיד סְלִיחָה. תִּסְלְחוּ לָהֶם, כִּי הֵם שָׁכְחוּ מָה זֶה לִהְיוֹת יְלָדִים, וְכַנִּרְאֶה יוֹתֵר אַף פַּעַם לֹא יִזְכְּרוּ.

גַּם לִי מַרְטָה אוֹמֶרֶת תָּמִיד, אַבָּא, לָמָּה אַתָּה כָּזֶה רְצִינִי וְלֹא מְחַיֵּךְ, אֲבָל אֲפִלּוּ לָהּ נִמְאַס כְּבָר לְהַגִּיד לִי אֶת זֶה, וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהִיא הִתְיָאֲשָׁה, כְּמוֹ כָּל הַיְּלָדִים, שֶׁאֵי פַּעַם יִרְאוּ עַל הַפָּנִים שֶׁלִּי אֶת כָּל מָה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ בִּפְנִים, כְּמוֹ אֵצֶל יְלָדִים, וְשֶׁאֲחַיֵּךְ אֵלֶיהָ כְּמוֹ יֶלֶד.

כְּשֶׁאַתָּה גָּדֵל, זֶה לֹא שֶׁלּוֹקְחִים אוֹתְךָ לְחֶדֶר סוֹדִי וּמְלַמְּדִים אוֹתְךָ סוֹדוֹת נֶגֶד יְלָדִים, וְאֵיךְ לְנַצֵּחַ יְלָדִים אוֹ לְהַפְחִיד אוֹתָם, וּמַשְׁבִּיעִים אוֹתְךָ לְעוֹלָם לֹא לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד הַזֶּה לִילָדִים. זֶה פָּשׁוּט מָה שֶׁאוֹמְרִים לְךָ הַמְּבֻגָּרִים הָאֲחֵרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהִתְקַבֵּל לְחֶבְרָתָם, אֲבָל אוֹמְרִים אֶת זֶה בְּלִי מִלִּים. וּמָה שֶׁאוֹמְרִים בְּלִי מִלִּים הוּא יוֹתֵר חָזָק מִמָּה שֶׁאוֹמְרִים עִם מִלִּים. אָז אֲנִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת לָכֶם סוֹד, יְלָדִים, שֶׁמָּה שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, זֹאת רַק מַסֵּכָה, וְלֹא בֶּאֱמֶת. כָּכָה זֶה הַפָּנִים שֶׁל מְבֻגָּר.

אֶרֶץ הַיְּלָדִים הוֹלֶכֶת וּמֻקֶּפֶת בְּחוֹמָה, בְּכָל יוֹם נוֹסֶפֶת עוֹד שׁוּרַת אֲבָנִים וְאַתָּה רוֹאֶה פָּחוֹת וּפָחוֹת. כַּאֲשֶׁר הַחוֹמָה מַגִּיעָה לְגֹבַהּ הָעֵינַיִם וְעוֹבֶרֶת אוֹתָן, נֶעֱלֶמֶת פִּתְאוֹם אֶרֶץ הַיְּלָדִים מֵעֵינֶיךָ, וְאַתָּה לֹא יָכוֹל לָשׁוּב וּלְהִזָּכֵר בָּהּ. וְאָז אַתָּה אֲפִלּוּ לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה בְּתוֹךְ כְּלוּב וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ בַּחוּץ. בַּהַתְחָלָה, אַתָּה עוֹד מְנַסֶּה לִזְכֹּר, אֲבָל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מְעַרְפֵּל אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת, וְדַוְקָא בַּלַּיְלָה כְּשֶׁאֵין אוֹר, וְלֹא רוֹאִים טוֹב, חוֹזֶרֶת אֵלֶיךָ לְעִתִּים אֶרֶץ הַיְּלָדִים. כָּכָה זֶה, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים יוֹתֵר טוֹב דַּוְקָא בַּחֹשֶׁךְ.

כְּשֶׁהִקְרֵאתִי אֶת זֶה לְבַּרְטָה, הִיא אָמְרָה לִי לְשַׁנּוֹת אֶת זֶה, וּלְהַחְלִיף אֶת הַסְּלִיחָה, כִּי סְלִיחָה זֶה שֶׁל מְבֻגָּרִים, וּבִמְקוֹם זֶה פָּשׁוּט לִכְתֹּב שֶׁלֹּא הִתְכַּוַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת פָּנִים שֶׁל מְבֻגָּר. אֲבָל מַרְטָה, שֶׁהִיא קְצָת יוֹתֵר גְּדוֹלָה, אָמְרָה לִי לְהַשְׁאִיר אֶת הַסְּלִיחָה.

גַּלְגֵּלוֹנָה — לַעֲשׂוֹת גַּלְגַּלּוֹן זֶה פָּשׁוּט כֵּיף. מִי אָמַר שֶׁצָּרִיךְ לְהַבִּיט עַל הָעוֹלָם יָשָׁר וְלֹא הָפוּךְ? אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה לִמְבֻגָּרִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הוּא יָשָׁר וּמְסֻדָּר.

פִּטְפּוּטִית — אַף פַּעַם לֹא נוֹתְנִים לִי לִגְמֹר אֶת הַמִּשְׁפָּט. תְּנוּ כְּבָר לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ... נַעֲשֵׂיתִי פִּטְפּוּטִית כִּי הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא הִקְשִׁיבוּ לִי, אָז הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּדֵי שֶׁיַּקְשִׁיבוּ לִי עַד שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי פִּטְפּוּטִית.

לִכְלוּכִית — הֲכִי כֵּיף בָּעוֹלָם זֶה לְהִתְלַכְלֵךְ בְּבֹץ, בִּצְבָעִים וּבְכָל דָּבָר. תַּגִּידוּ לְכָל הַהוֹרִים הַכַּעֲסָנִים שֶׁלָּכֶם שֶׁיֶּלֶד שֶׁלֹּא מִתְלַכְלֵךְ הוּא לֹא יֶלֶד, לֹא לוֹמֵד לְשַׂחֵק וְלֵהָנוֹת וְלָכֵן גַּם לֹא יִהְיֶה בֶּעָתִיד מְבֻגָּר מַצְלִיחַ.

פִּיפִּינָה — פַּעַם בָּרַח לִי פִּיפִּי וְכֻלָּם עָשׂוּ מִזֶּה עִנְיָן... אֲנִי לֹא נֶעֱלֶבֶת שֶׁקּוֹרְאִים לִי פִּיפִּינָה, בִּכְלָל לֹא, נִשְׁבַּעַת לָכֶם שֶׁלֹּא! בְּעֶצֶם אוּלַי קְצָת כֵּן... תֵּדְעוּ לָכֶם שֶׁרַק מִי שֶׁעוֹשִׂים עָלָיו חֵרֶם וְקוֹרְאִים לוֹ בְּכִנּוּיֵי גְּנַאי הוֹפֵךְ לְיֶלֶד חָזָק שֶׁסּוֹמֵךְ רַק עַל עַצְמוֹ וְלֹא אִכְפַּת לוֹ מָה שֶׁאֲחֵרִים אוֹמְרִים.

מַתָּנוֹנִי — אֲנִי אוֹהֵב לְחַלֵּק מַתָּנוֹת אֲבָל אֲנִי יוֹתֵר אוֹהֵב לָקַחַת אוֹתָן בַּחֲזָרָה אַחֲרֵי שֶׁחִלַּקְתִּי. כָּכָה אֲנִי מְקַבֵּל הֲמוֹן מַתָּנוֹת מִכֻּלָּם. הַכֹּל הִתְחִיל מִזֶּה שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי תָּמִיד שָׁכְחוּ אֶת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי. אָז הִתְחַלְתִּי לְחַלֵּק לַאֲחֵרִים מַתָּנוֹת. אַחַר כָּךְ גִּלִּיתִי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לַאֲחֵרִים אֶת מָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְקַבֵּל. אַחַר כָּךְ גִּלִּיתִי עוֹד דָּבָר, אֲבָל זֶה בֶּאֱמֶת סוֹד, שֶׁמָּה שֶׁאֲנִי לֹא אוֹהֵב בְּעַצְמִי אֲנִי מוֹצֵא אֵצֶל אֲחֵרִים — לְמָשָׁל, אֶת זֶה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב כָּל הַזְּמַן לְקַבֵּל מַתָּנוֹת. אִם בִּלְבַּלְתִּי אֶתְכֶם זֶה בִּגְלַל שֶׁאֲנִי מְבֻלְבָּל וּמִתְבַּלְבֵּל בֵּינִי לְבֵינֵיכֶם, מָה שֶׁלִּי וּמָה שֶׁלָּכֶם... זֶה קוֹרֶה לִי כָּל הַזְּמַן.

פִּצְעוֹנִי — אֲנִי מַכִּיר כָּל פֶּצַע. יֵשׁ לְךָ פֶּצַע אֲנִי אַגִּיד לְךָ בְּדִיּוּק מָתַי וְאֵיךְ הוּא יַבְרִיא. אֲנִי נִפְצָע הַרְבֵּה, אוּלַי כִּי אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיְּטַפְּלוּ בִּי, וְאַחֶרֶת, לֹא שָׂמִים לֵב אֵלַי. תַּגִּידוּ, זֶה לֹא כֵּיף לִהְיוֹת חוֹלֶה וְשֶׁמְּטַפְּלִים בְּךָ?!

יַשְׁנוּנִי — אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי כָּל הַזְּמַן עָיֵף. הֵם רַק לֹא יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי חוֹלֵם וְלֹא רוֹצֶה לְהַפְסִיק בָּאֶמְצַע. כָּל לַיְלָה אֲנִי יוֹצֵר סְרָטִים בְּאֹרֶךְ מָלֵא: אֲנִי הַבַּמַּאי, כּוֹתֵב אֶת הַטֶּקְסְט, מְלַהֵק אֶת הַשַּׂחְקָנִים וּמְעַצֵּב אֶת הַתַּפְאוּרָה. אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיזֶה כֵּיף זֶה? מָה יוֹתֵר טוֹב, לָקוּם בַּבֹּקֶר וְלִשְׁכֹּחַ הַכֹּל?!

כַּעֲסָנִי — כֻּלָּם כּוֹעֲסִים אֲבָל רַק לִי קוֹרְאִים כַּעֲסָנִי לָכֵן אֲנִי כּוֹעֵס. עֹפֶר הַפְּסִיכוֹלוֹג אָמַר שֶׁזֶּה טוֹב שֶׁאֲנִי כּוֹעֵס, כִּי אֲנִי עוֹשֶׂה מָה שֶׁאֲחֵרִים מְפַחֲדִים לַעֲשׂוֹת. פַּעַם אָמַר לִי שֶׁאִם לֹא הָיִיתִי כּוֹעֵס הָיִיתִי חָרֵד. אַתֶּם מְבִינִים אֶת זֶה?

מַמְתַּקַּנִי — הַיּוֹם יֵשׁ לִי מְגֵרַת מַמְתַּקִּים סוֹדִית. אֲבָל כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁתִּהְיֶה לִי חֲנוּת מַמְתַּקִּים גְּדוֹלָה. לָמָּה אֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֵב מַמְתַּקִּים? כִּי יֵשׁ מְבֻגָּרִים שֶׁשָּׂמִים כָּל מִינֵי דְּבָרִים מְתוּקִים בְּתוֹךְ הַמַּמְתַּקִּים וְעוֹשִׂים בְּכַוָּנָה שֶׁלֹּא תּוּכַל לְהַפְסִיק לֶאֱכֹל אוֹתָם עַד שֶׁתַּשְׁמִין כְּמוֹ דֹּב וְכֻלָּם יִצְחֲקוּ מִמְּךָ. בְּתוֹר עֹנֶשׁ צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת הַמְּבֻגָּרִים הָאֵלֶּה לֶאֱכֹל אֶת כָּל הַמַּמְתַּקִּים שֶׁהֵם מְיַצְּרִים.

בָּלָגָנָה — בָּלָגָן זֶה גַּם סוּג שֶׁל סֵדֶר אֲבָל אַחֵר. הַמְּבֻגָּרִים לֹא מְבִינִים שֶׁהַדְּבָרִים הֲכִי יָפִים צוֹמְחִים מִתּוֹךְ בָּלָגָן. אֲפִלּוּ הָעוֹלָם הִתְחִיל בְּתֹהוּ וָבֹהוּ. הֵם לֹא מְבִינִים שֶׁלִּפְנֵי כָּל דָּבָר יָפֶה וְחָדָשׁ שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה הָיָה בָּלָגָן שֶׁהָפַךְ לְסֵדֶר.

אֹזֶן הָמָן — הַיְּלָדִים אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי הַמְּנַהֵל הָרָשָׁע. אֲנִי רָשָׁע? אֲנִי סְתָם יֶלֶד פַּחְדָּן. אֲנִי מַפְחִיד אֶת הַיְּלָדִים כִּי אֲנִי נוֹרָא מְפַחֵד מֵהֶם. אֲבָל אֶת הַסּוֹד הַזֶּה אַל תְּגַלּוּ לְאַף אֶחָד. בַּלַּיְלָה אֲנִי חוֹלֵם עַל כָּל מִינֵי תַּעֲלוּלִים שֶׁהַיְּלָדִים עוֹשִׂים לִי וְאָז מִתְעוֹרֵר בְּבֶהָלָה...

מַרְטָה — הַיְּלָדִים אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָה לָהֶם עִם נִיצוֹצוֹת בָּעֵינַיִם. הֵם רַק לֹא יוֹדְעִים שֶׁהֵם רוֹאִים אֶת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁלָּהֶם בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי. בְּאֶרֶץ הַיְּלָדִים רָצִיתִי לִהְיוֹת פְּסִיכוֹלוֹגִית שֶׁל יְלָדִים, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי לוֹמֶדֶת רְפוּאָה כְּדֵי לִהְיוֹת פְּסִיכִיאָטֶרִית שֶׁל יְלָדִים. כָּךְ אוּכַל גַּם לְהַקְשִׁיב לִילָדִים וְגַם לָתֵת לָהֶם תְּרוּפוֹת כְּשֶׁהֵם צְרִיכִים.

בַּרְטָה — בְּאֶרֶץ הַיְּלָדִים רָצִיתִי לִהְיוֹת שַׂחְקָנִית, אֲבָל כָּעֵת אֲנִי חוֹלֶמֶת כְּשֶׁאֶגְדַּל לְנַהֵל בֵּית יְתוֹמִים. תֵּדְעוּ לָכֶם שֶׁיְּתוֹמִים אֵלֶּה לֹא רַק יְלָדִים שֶׁהוֹרֵיהֶם מֵתוּ, אֶלָּא גַּם יְלָדִים שֶׁהוֹרֵיהֶם שָׁכְחוּ אוֹתָם, גַּם לָהֶם יֵשׁ הַרְגָּשָׁה שֶׁהֵם יְתוֹמִים. גַּם אֲנִי לוֹמֶדֶת רְפוּאָה כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְטַפֵּל בְּכָל הַיְּלָדִים הַחוֹלִים שֶׁיַּגִּיעוּ אֵלַי. כָּל הַזְּמַן אֲנִי מְדַמְיֶנֶת אֵיךְ יֵרָאֶה בֵּית הַיְּתוֹמִים שֶׁלִּי וְאֵיזֶה כֵּיף יִהְיֶה שָׁם לַיְּלָדִים. נֶלְיָה בָּטוּחַ תַּעֲזֹר לִי.

עֹפֶר — אֲנִי יֶלֶד שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לִמְבֻגָּר וְהַתַּחְפֹּשֶׂת מִשְׁתַּפֶּרֶת כָּל יוֹם. כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ נֶעֱמַדְתִּי בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב וְשָׁאַלְתִּי ״מִי אֲנִי?״ אָז נִשְׁבַּעְתִּי לִזְכֹּר וְלֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת הָרֶגַע הַזֶּה שֶׁהָיִיתִי יֶלֶד. לִזְכֹּר וְלֹא לִשְׁכֹּחַ כַּמָּה יְלָדִים סוֹבְלִים, כַּמָּה הֵם לְבַד וְאֵיזֶה סוֹדוֹת מְיֻחָדִים יֵשׁ לָהֶם. אַחַר כָּךְ נַעֲשֵׂיתִי פְּסִיכוֹלוֹג שֶׁל יְלָדִים שֶׁנּוֹזֵף בְּכָל הַהוֹרִים שֶׁלֹּא בֶּאֱמֶת מַקְשִׁיבִים לַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם.

נֶלְיָה — כְּשֶׁאַתֶּם מַבִּיטִים לִי בָּעֵינַיִם אַתֶּם רוֹאִים שָׁם רֶגֶשׁ שֶׁלְּהַרְבֵּה אֲנָשִׁים אֵין. כְּשֶׁקּוֹרֶה לָכֶם מַשֶּׁהוּ אֲנִי תָּמִיד אֶעֱזֹר לָכֶם.