מקולל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מקולל

מקולל

4.7 כוכבים (78 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: מג'יק ספרים
  • תאריך הוצאה: 2022
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 288 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 48 דק'

רועי זפרני

רועי זפרני (MBA, B.Ed) הוא תסריטאי, במאי, מרצה לתקשורת וקולנוע ובוגר לימודי תסריטאות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). תסריטיו וסרטיו זכו בפרסים רבים בפסטיבלים בין־לאומיים. 

במשך למעלה מעשרים שנה, רועי כתב, ביים וערך מאות סרטים, כולל: "החולמים האחרים", "מעבר לחומה", "על קצות האצבעות", "על הקצה", "עד הסוף אמיר", "אסי דיין: מר נפש", "הצעת הייעוץ" (סדרה קנדית-אמריקאית, עורך, עונה 2), מגוון אירועי ספורט בינלאומיים, פרסומות ועוד.

כל ספריו היו לרבי מכר.

תקציר

זה היה הלילה הטוב בחייו של רַיאן, אבל טעות אחת קטנה ושמה אֵריק וטעות אחת גדולה ושמה חאבייר הפכו את הלילה הזה לסיוט אחד ענק שהסתיים בקללה אכזרית.

כשריאן מבין שהדרך היחידה להחזיר לעצמו את השפיות היא להתעמת עם המטורף שהרס את חייו, הוא יוצא למסע להסרת הקללה, חמוש בחשפנית אינטליגנטית ובחברו הטוב וחסר הטאקט.

תשכחו מכל מה שידעתם על קומדיות. ברוכים הבאים לאזור הפרוע שבו הכול יכול לקרות.

רועי זפרני הוא תסריטאי, במאי, מרצה לתקשורת וקולנוע ובוגר לימודי תסריטאות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). תסריטיו וסרטיו זכו בפרסים רבים בפסטיבלים בין־לאומיים. התסריט שעליו מבוסס הספר זכה בפסטיבל הסרטים ההוליוודי Die Laughing בפרס התסריט הקומי הטוב של השנה.
ספרו הקודם "כנפיים מנייר" היה לרב מכר ושבה את לב הקוראים.
"מקולל" הוא הרומן השני שלו.

פרק ראשון

1

טנריף, ספרד

זה היה הלילה הטוב בחייו של רַיאן. לא פחות משעתיים שלמות התהולל לו הרווק הטרי בסוויטה יוקרתית בקומה החמישית של אחד ממלונות הפאר של האי הספרדי טנריף. ועוד עם מי. אילו הייתם שואלים אותו לפני שפגש את פילאר, איך תיראה האישה המושלמת בעיניו, הוא כנראה היה מתאר את החברה הג'ינג'ית המטורללת שלו. אבל עכשיו, אחרי שזרקה אותו כמו קונדום משומש, הוא לא צריך לשקר יותר.

פילאר, ללא כל ספק, הייתה תמצית השלמות בעיניו: גוף אלוהי, שיער חום גולש, עיניים ירוקות מלאות בתשוקה, עצמות לחיים גבוהות, שפתיים טבעיות בדיוק בעובי הנכון, חזה קצת פחות טבעי, אבל בגודל הנכון, ומעל לכול, מבטא ספרדי סקסי שיגרום לכל גבר זר להזיע.

מוזיקה לטינית נשמעה מבחוץ. למטה החלה מסיבת בריכה מפוצצת באלכוהול והורמונים בכל מיני שפות. אנשים שם רקדו זה על זה, ולא כביטוי.

בחדר התחככו רגלי המיטה המתכתיות ברצפת העץ והשמיעו רעשים שהתעלו על רעש המוזיקה מבחוץ. עוצמתם כמעט השתוותה לקול גניחותיה של פילאר, שצעקה כאילו אין מחר, ולא ידעה שגם הביטוי הזה עלול לקבל משמעות נוספת בקרוב. ריאן שכב מעליה והביט בה בתשוקה. אילו הידיים שלו היו פנויות, הוא היה משפשף את העיניים כדי לוודא שאינו חולם. אך ידיו שפשפו בתנועות מעגליות את הפטמות הזקורות שלה, כך שנאלץ להאמין שזו אכן המציאות.

שניהם היו שיכורים לחלוטין. בקבוק יין אדום כמעט גמור עמד לצד שלל כוסות ריקות שרק לפני דקות אחדות הכילו קוקטיילים בכל מיני צבעים.

שניהם גם היו עירומים לחלוטין, אם לא נחשיב כובע יום הולדת קטנטן בצורת חרוט שנקשר על ראשו של ריאן בחוט דק שהגיע עד מתחת לסנטר. את הכובעון קנה לו חברו הטוב, אֵריק, בשוק בטנריף באותו הבוקר. אריק הוא זה ששכנע את ריאן לטוס יחד לחופשה. הוא אף פעם לא אהב את הג'ינג'ית, אף שהיה ג'ינג'י בעצמו, וחשב שריאן חייב לנקות את הראש רחוק ככל האפשר מהבית.

ריאן תפס בשתי שפתיו משרוקית, שמדי פעם נשף לתוכה כדי לתבל עוד קצת את אווירת הקרנבל. בעוד כחצי שעה, בחצות, יחגוג את יום הולדתו העשרים ותשעה, וכפי שעיניכם קוראות, האיש הרגיש על גג העולם.

למען האמת, אילו הייתם מכירים אותו קודם, הייתם מבינים אותו. בשלוש שנות זוגיות עם הג'ינג'ית הוא סבל יותר מהאוגר השחור והשמן שלה, שכבר בימים הראשונים לחייו התעוור בשתי העיניים, לאחר שלושה חודשים איבד רגל בנפילה מהמרפסת (הווטרינר טען שדווקא בזכות השומן הרב הוא לא שבר איברים נוספים), וכעבור חודשיים נוספים מת בשיבה רעה. סיבת המוות: שרפה. האוגר חסר המזל נשרף בעודו בחיים. זה היה היום שבו הג'ינג'ית זרקה את ריאן לכלבים.

כמה דברים שחשוב שתדעו לפני שאנחנו ממשיכים עם סצנת הסקס הפרועה. לפני שלוש שנים הג'ינג'ית עברה לגור עם ריאן ועם אריק בדירה השכורה שלהם בקנזס סיטי, במה שהתחיל כפתרון זמני. ההתחלה נראתה מבטיחה. אריק קיבל אותה בסבר פנים יפות ותמיד כיבד את הרצון שלהם בפרטיות. הם נהגו לצאת בזוגות — ריאן והג'ינג'ית, ואריק ואישה מזדמנת. באופן מוזר, אף אחת לא המשיכה לדייט שני עם אריק, שעם הזמן נראה היה שהתייאש מלמצוא בת זוג. הג'ינג'ית ריחמה עליו, אך כעבור זמן קצר היחסים ביניהם עלו על שרטון. אריק ראה איך חברו מאבד את שמחת החיים שלו. הוא טען שהג'ינג'ית משתלטת עליו, לא נותנת לו להחליט דבר ומתנהגת אליו כאילו היה 'בובה על חוט'. הוא טען שאין מקום לשלושה בבית, ואילו הג'ינג'ית מצידה טענה שאריק מקנא בה ובריאן ומנסה לחבל בזוגיות שלהם. זה הגיע למצב של נתק מוחלט ביניהם. השיא היה כשהג'ינג'ית קנתה אוגר. היא ידעה שאריק אלרגי לאוגרים, ובמשך חמישה חודשים הוא סבל מפריחה ומגירודים בכל הגוף. הוא התחנן בפני ריאן שיעשה משהו, אבל ריאן פחד להתעמת עם החברה השתלטנית שלו וקנה לאריק עוד ועוד משחות לא יעילות נגד גירודים. סדרת מקרים מוזרה גרמה לג'ינג'ית לחשוד שאריק מנסה להתנקם בה דרך האוגר שלה. ביום שבו האוגר החזיר את נשמתו לבורא, הג'ינג'ית האשימה את אריק ברצח ואף איחלה לו למות בייסורים. כשאריק ביקש מריאן לעמוד לצידו, הוא התאכזב לגלות שחברו מעדיף להישאר סמרטוט ולא לגדל ביצים. אבל עכשיו, אחרי שנזרק בבושת פנים, אפשר לומר שריאן בהחלט גידל ביצים, והן היו רטובות מרוק ספרדי אורגינל.

״כן, אמריקנו! תזיין אותי חזק!״ צעקה פילאר בטירוף במבטא הספרדי הלוהט שלה.

״סי, סניוריטה!״ ריאן שרק במשרוקית פעמיים.

בינתיים אריק יצא מרחבת הריקודים שעל שפת הבריכה, אחרי ששוב לא הצליח 'לתפוס בחורה', ונכנס אל הבר הצמוד. אפשר לומר על אריק הרבה. האיש חסר אינטואיציה לחלוטין, מיחידי הסגולה שקוראים כל סיטואציה הפוך, שלא יודעים לסתום את הפה כשממש כדאי לשתוק, שתמיד יגידו את המילה הלא נכונה בזמן הלא נכון. לצד כל אלה, הוא בחור מלא נתינה וכוונות טובות, אך אלה מעולם לא עזרו לו בתחום הרומנטי. תוסיפו לכך את העובדה שאריק לא היה גבר אטרקטיבי במיוחד, אף שהקפיד לטפח את עצמו כמעט כמו אישה, ותקבלו משוואה שפשוט לא מאפשרת לו למצוא את האחת. או כל אחת. משקפי ראייה עגולים מדי, שחיסלו כל אפשרות להדגיש לטובה את העיניים היפות שלו, זקן ארוך מדי, שנראה כמו פסטה מסולסלת ברוטב רוזה, ואחוזי שומן גבוהים מדי, אפילו יותר מאלו של האוגר השמן של הג'ינג'ית. מה יש לו מעט, אתם שואלים? דבר אחד שאי אפשר להסיר בניתוח לייזר, לגלח בסכין או להוריד בריצה על הליכון: טאקט.

שני גברים ספרדים, האחד גבוה ורזה והשני נמוך וחטוב, הלכו יד ביד מהבר לכיוון היציאה וחלפו על פני אריק. הם הביטו בגבר כהה עור שישב על הבר בגבו אליהם.

״אני אומר לך, זה 'ההר השחור',״ אמר הגבוה לנמוך בספרדית. ״עדיף שנעוף מכאן.״

אריק לא הבין כמעט מילה בספרדית, אבל את המילה 'נגרו' הוא הבין מצוין. ריאן, שהכיר את אריק יותר מדי טוב, הזהיר אותו במהלך הטיסה לטנריף לא להשתמש במילה 'ניגר', שנשמעת בספרדית דומה. וזה לא שאריק היה גזען או שוטר אמריקאי לבן שסתם חונק שחורים להנאתו. להפך. אבל ריאן ידע עם מי יש לו עסק, ולכן הקפיד להקדים תרופה למכה. אך אצל אריק תרופות ומכות הן לא בדיוק השילוב הקדוש, כך תגלו בהמשך.

״למה להשתמש במילת ה-N, אנשים?״ שאל אריק את הזוג הגאה.

״מה השמנמן החביב הזה רוצה?״ שאל הנמוך את הגבוה, שחייך בפניו של אריק.

״תראה את הצמיגים האלה!״ בחן הגבוה את השומנים של אריק שאיימו להישפך מצידי הבטן שלו.

בתחילת הערב ריאן רמז לאריק שהגופייה הלבנה הצמודה עם הכיתוב: 'אני יכול להיות הגיבור שלך' בצבעי הקשת, קצת קטנה עליו ופחות מחמיאה לו, אבל אריק לא הבין את הרמז.

״אלה לא צמיגים, האשכים שלו עלו למעלה וברחו מהמכנסיים,״ אמר הנמוך, והשניים צחקקו.

״יש לכם מזל שאני לא דובר ספרדית, כי זה נשמע כאילו דיברתם אליי בחוסר כבוד,״ אריק נעץ בנמוך מבט מאיים.

הגבוה איבד סבלנות. הוא התקרב אל אריק, והחיוך שלו התחלף במבט שביקש לריב. לא בטוח שהוא היה חזק מאריק, אך בהחלט היה מאיים יותר בקרב המבטים הקצר ביניהם.

״מה, אתה רוצה ללכת מכות?״ אריק צעד קדימה והרים את הראש כמו המתאגרפים היהירים שנהג לראות בטלוויזיה בשעות לילה מאוחרות.

״עוף לי מהעיניים,״ הספרדי הגבוה הניף את ידיו בתנועה מאיימת וסימן בשתי אצבעות על העיניים שלו, כאילו לתרגם לאריק את המשפט שזה עתה אמר. הטון התקיף של הגבוה גרם לאריק להתרחק צעד לאחור.

״תראה, רק רציתי להגיד שזה לא מכובד להגדיר אנשים לפי צבע העור שלהם. לא יודע מה קורה פה בטנריף, אבל במקום שממנו אני מגיע, גזענות לא מקובלת. מה אם הייתי אומר לכם משהו על זה שאתם גייז? הייתם נפגעים, נכון?״

״הוא אמר 'גייז'?״ הגבוה התרגז עוד יותר.

״עזוב אותו,״ התערב הנמוך. ״כנראה עוד נשמה מסכנה שתקועה בארון.״

״גם אני חשבתי,״ הגבוה לא הוריד מאריק את העיניים. ״אז בוא נפחיד אותו קצת.״

הגבוה הסתובב אל החבר שלו ונישק אותו נשיקה צרפתית לוהטת כמעט בתוך הפנים של אריק. הלשונות של שני הגברברים הספרדים התערבבו ואיימו לשלוק גם את לשונו של אריק המבועת. הוא זינק לאחור כדי לא להצטרף לחגיגה הרטובה, אבל לפני שהספיק להסתובב, הסיט הנמוך את מבטו אליו ושלח לו נשיקה באוויר, כשהוא מלקק את השפה העליונה בלשונו.

״דוחים!״ צעק אריק לקול צחוקם של הזוג הספרדי הגאה, שעזב את הבר ויצא החוצה. מזועזע, המשיך אריק לכיוון הבר והתיישב על כיסא ליד ההר השחור, שלפחות ברוחב נראה כמו שלושה אנשים שהתחברו יחדיו. גב משולש, כתפיים ענקיות וזרועות מלאות בשרירים וּורידים שנראו כמו עשרות כבישים בתצלום לילי של עיר סואנת ממעוף הציפור. אילו צבע העור שלו היה קצת פחות כהה וקצת יותר ירוק, הייתם בטוחים שהענק הירוק בכבודו ובעצמו יושב כרגע בבר בטנריף.

הברמן מזג להר השחור כוסית טקילה, ועוד לפני שאריק הספיק להתיישב לידו, האיש הגדול סיים לשתות וביקש מהברמן למזוג עוד.

״מר ורגאס, אולי כדאי שתשתה מים במקום?״ הברמן כמעט גמגם. נראה היה שהוא רוחש הרבה כבוד כלפיו.

מר ורגאס הרים את הראש והביט בברמן במבט חודר. הוא סימן לו באצבע 'עוד' בלי לומר מילה. זה הספיק לברמן, והוא ציית מייד.

מר ורגאס הענק עורר את סקרנותו של אריק, שבחן אותו מכף רגל ועד ראש. מעבר לגודל יוצא הדופן של האיש, הבחין אריק בפרט מעניין. למר ורגאס הייתה צלקת מיוחדת על הלחי, בצורת כוכב. הוא ודאי הסתבך בפשע כלשהו, אחרת קשה להאמין שביקש בעצמו להחריב את פניו ביצירה מכוערת כל כך ולא מקצועית. העיניים של מר ורגאס היו אדומות ונפוחות והשתלבו בטבעיות עם התאורה האדומה שהאירה את הראסטות שלו שהיו אסופות בקוקו על קודקודו. נראה כי היה זה לילה קשוח במיוחד עבור האיש הגדול.

״ערב טוב, מר ורגאס,״ אריק ניסה להיות חברותי, אבל לא זכה לתגובה. מר ורגאס היה טרוד במחשבות ובכאב, ורק ביקש לשתות עוד כוסית בזמן שדמעות הציפו את פניו וטשטשו מעט את הצלקת האימתנית שעל לחיו.

הברמן מזג מייד כוסית נוספת של טקילה. הוא ידע שלא כדאי להסתבך עם ההר השחור, בטח לא כשהוא במצב צבירה נוזלי.

״מה בשבילך, חבר?״ שאל הברמן את אריק באנגלית במבטא ספרדי.

״אני אקח מה שהוא שותה,״ אריק הצביע על הכוסית של מר ורגאס.

הברמן מזג לו במיומנות כוסית טקילה והניח על הבר מולו. אריק עוד לא הספיק לשתות וכבר ראה את מר ורגאס מסמן לברמן 'עוד אחד'.

אריק שתה את הכוסית שלו. זו הייתה טקילה מרושעת, כזאת ששורפת את הגרון ואת המעיים. איך לעזאזל מר ורגאס מצליח לשתות כל כך הרבה כוסיות כאלה? כנראה הלב שלו ממש נשבר, חשב אריק והביט ברחמים על האיש הגדול.

הייתה לו תחושה שעדיף לא להתערב, ולכן הוא הרים את ידו וסימן לברמן 'חשבון'.

״זה ארבעה־עשר אירו,״ ענה הברמן. ״לחייב את החדר?״

״כן, בבקשה. חדר 521.״

״521? זו לא הסוויטה?״ שאל הברמן בפליאה. משום מה אריק לא נראה לו כמו אחד שיכול להרשות לעצמו חדר כזה.

״כן, הסוויטה המלכותית שלכם,״ התגאה אריק. ״אני פה עם חבר.״

״מעולה,״ הברמן משך בכתפיו.

״לא חבר־חבר. אני לא כזה. חבר טוב, כמו אח,״ מיהר אריק להבהיר. הוא היה רגיל לכך שאנשים חושבים שהוא הומו, אבל הוא לא אהב את זה. נכון, הוא מטופח וצבעוני, והלבוש שלו אף פעם לא משעמם כמו של רוב האנשים, אבל מכאן ועד להניח שהוא הומו? נו, באמת.

״לא יודע למה אתה מתכוון,״ הברמן הניף את ידיו וחייך חיוך מאולץ. איזה איש מוזר, חשב על אריק. הוא הוציא קבלה מהקופה, הניח על השולחן והלך לצד השני, לשרת לקוחות נוספים.

אריק קם מהכיסא ועזב את הבר. הוא הסתכל שוב על מר ורגאס, אבל הכריח את עצמו שלא להתעסק בעניינים שלא שלו. ריאן תמיד אמר לאריק שכל הצרות שהיו להם אי־פעם התחילו כשאריק התערב בעניינים של אחרים. אז הפעם הוא החליט להקשיב לחברו הטוב והאחראי מבין שניהם, גם אם הוא נמצא כרגע חמש קומות מעליו ושורק במשרוקית.

אחרי שעשה כמה צעדים לכיוון היציאה, נשמע קול שאגה חזק שהרעיד את הבר.

״הי! בוא לפה!״

אריק הסתובב בחזרה אל הבר. זה היה הקול של מר ורגאס, שהניף את היד בכעס וקרא לברמן. הלקוחות החדשים שהברמן עוד לא הספיק לשרת הבחינו בהר השחור ומייד פינו את המקום. בלית ברירה, הברמן חזר אליו.

הלקוחות החדשים חלפו על פניו של אריק. המבט שלהם היה חיוור, כאילו ראו רוח רפאים. אחד מהם מלמל בספרדית, ״זה חאבייר ורגאס. ההר השחור. זה הוא.״

מה עובר על חאבייר ורגאס הזה ולמה כולם כאן גזענים? חשב אריק והחליט לחזור אל הבר.

הברמן מילא עוד כוסית טקילה, אבל רגע לפני שחאבייר הניח עליה את היד, יד אחרת תפסה את ידו בחוזקה. חאבייר נעץ באריק עיניים מאיימות.

״מה אתה עושה?״ הטון של חאבייר היה ברור מספיק כדי שאריק יוכל לענות על השאלה.

״אני לא נותן לך לשתות יותר,״ אמר אריק באומץ ששמור לאנשים שלא יודעים לקרוא מצבים.

״עזוב את היד!״ חאבייר כיווץ את אגרופיו.

תוך כדי מאבק התגלגלה כוסית הטקילה ונשפכה על גופייתו הלבנה של אריק. כמה טיפות השפריצו על מכנסיו של חאבייר, והוא נראה כועס במיוחד.

כשידו העצומה של חאבייר התקרבה אל צווארו, סוף־סוף אריק חש בסכנה מיידית.

״תמזוג לו עוד כוסית, עליי,״ צעק אריק בחרדה כשהוא מביט בעיניו האדומות של חאבייר. ״חדר 521, הסוויטה, זוכר?״ הוא אמר לברמן.

״זוכר,״ הברמן גלגל את עיניו, עכשיו הוא כבר היה בטוח שאריק לא רק מוזר, אלא שהוא גם דביל מוחלט.

חאבייר קיבל את מבוקשו. הוא שתה את כוסית הטקילה ונרגע.

״תשמע, לא התכוונתי לשפוך לך את המשקה,״ אריק התקרב בזהירות, כאילו היה מאלף אריות ביומו הראשון בעבודה. ״שתית כבר הרבה, אתה בטוח שזה רעיון טוב להמשיך?״

חאבייר שאף אוויר. הוא הביט בשעון הקיר שעמד מעל לבקבוקי הליקר הצבעוניים, והמחוגים הסתחררו להם והתמזגו עם צבעי הליקר השונים בעיניו הכואבות. 'עוד אחד', הוא סימן לברמן.

״הוא מבין בכלל אנגלית?״ שאל אריק. הברמן הניד בראשו לשלילה בניסיון להזהיר את אריק — 'אל תתעסק עם האיש הזה'. אריק פירש את זה בפשטות, כמו שהוא תמיד עושה, כ'לא'.

״מה שזה לא יהיה, תתגבר על זה, בן אדם,״ אריק התקרב אל חאבייר ותהה אם כדאי להניח יד על כתפו. ״החיים יפים.״

חאבייר שתה את הטקילה ועצם את עיניו. הוא הדיף ריח חריף של כל כך הרבה אלכוהול, שאילו גפרור דולק היה פוגע בו במקרה, כל המלון היה מתלקח בן־רגע.

״עוד אחד,״ חאבייר הניף את היד העצומה שלו לכיוון הברמן המסכן.

״לא, לא,״ אריק ניסה לעצור את הברמן בידו.

״שילמת כבר, אתה יכול לעזוב עכשיו,״ הברמן שלח רמז לאריק בניסיון להציל את האמריקאי הצמיגי.

״לא. מישהו צריך להיות המבוגר האחראי כאן. הבן אדם הורג את עצמו!״ אריק הנסער הניח יד על חאבייר, שהתחיל לראות ממש מטושטש. ״תשמע, חבר, אני לא נותן לך לשתות יותר. ספר לי מה קרה. אתה מבין מה אני אומר? אתה איתי?״ הוא נופף בידו מול עיניו המזוגגות של האיש הענק.

חאבייר הביט באריק במבט אטום, בזמן שהברמן מזג עוד כוסית טקילה.

״מישהו מת לך במשפחה? אתה גוסס?״ שאל אריק בדאגה. ״אני כאן בשבילך, חבר. תעזור לי. זאת אישה? לָה מוּחֵר?״ הוא השתמש באוצר המילים המצומצם בספרדית שהספיק ללמוד בשלושה ימים.

משהו בעיניו של חאבייר השתנה. השפה התחתונה שלו רעדה. הדמעות שוב זלגו מעיניו, הוא עמד להישבר. אריק הבין שהוא בכיוון הנכון.

״אוקיי, זאת אישה! תקשיב, אתה יודע מה התרופה הכי טובה להתגבר על כל אישה? אישה אחרת. עוד 'לה מוחר'! סי!״ אריק הרגיש שהוא על סף פריצת דרך, אך לא ידע שהוא קרוב מאוד להרגיש מהי פריצת דיסק.

״היא פגעה בך?״ המשיך אריק במונולוג וצבט את חאבייר בכתף בניסיון להמחיש את המילה 'פגעה'. חאבייר כלל לא הרגיש את הצביטה.

״לך תזיין מישהי. אתה תרגיש כל כך הרבה יותר טוב. תסתכל על עצמך, אתה יכול להשיג כל אחת.״

חאבייר ניסה להגיע אל הכוסית, אבל אריק הניח את ידו הימנית על ידו של חאבייר.

״בבקשה, לא. שמע סיפור, חבר שלי, ריאן, נפרד מהחברה שלו. אחת ג'ינג'ית רעה שהשטן לא ברא. יותר נכון היא זרקה אותו. הוא נכנס לדיכאון, שאתה לא יכול לדמיין בכלל. בוכה כל היום, שותה כל הלילה, עצבני. טוב, אולי אתה יכול לדמיין. בקיצור, לקחתי אותו ממש בכוח לחופשה. גררתי אותו מהבית שלנו במיזורי והבאתי אותו לכאן. אתה יודע מה קרה לו מאז? אני אספר לך! זה הלילה השלישי שלנו כאן, והוא שכב עם אישה מקומית כבר שלוש פעמים, ולא סתם אחת. אשת החלומות שלו — ככה הוא הגדיר אותה בעצמו! הוא אומר שפילאר היא הסקס הכי טוב שהיה לו בחיים.״

עיניו של חאבייר נפקחו כששמע את השם 'פילאר' בהילוך איטי.

אריק, שהיה שקוע בסיפור שלו, לא הבחין בכך. הוא המשיך, ״אני קם בבוקר ושומע, כן, פי־לאר! כן, פי־לאר!״

השפתיים של חאבייר רעדו, והוא כיווץ את אגרופו. אריק חסר האינטואיציה לא הבחין גם בכך.

״הוא לגמרי שכח את הג'ינג'ית המכוערת שהייתה לו,״ הוא אמר. ״פשוט תלך לזיין מישהי.״

חאבייר הביט באריק במבט שכל אדם עם מעט אינטליגנציה רגשית היה מפרש כזעם. אבל אריק פירש זאת אחרת.

״כן, אני רואה את האש בעיניים שלך!״ הוא התלהב.

חאבייר תפס את כוסית הטקילה ודפק אותה על השולחן. הכוסית נשברה לרסיסים ופצעה את ידו של אריק. מעט הדם שטפטף ניתז על הגופייה שלו, אבל זה לא הטריד אותו יותר מדי. הוא חש סיפוק מכך שהצליח לשנות משהו בליבו של האיש העצוב שזה עתה פגש.

חאבייר קם, עדיין מטושטש מהאלכוהול, ויצא מהבר בהליכה גסה שגרמה לאריק לתהות אם נוסף על כל הסבל שעבר, האיש הגדול סובל גם משפשפת אכזרית במיוחד.

״כן, זאת הגישה!״ אריק התלהב ופנה אל הברמן. ״אתה רואה? גברים אמיתיים עוזרים זה לזה.״

הברמן הדפיס קבלה והניח מול אריק. ״גברים אמיתיים גם משלמים זה על זה.״

אריק הביט בקבלה. בשורה האחרונה הופיע הסכום לתשלום: 364 אירו. ״השתגעת? אני לא מכיר אותו בכלל!״ אריק החזיר לברמן את הקבלה.

״אמריקאי,״ הברמן תפס את אריק בחולצה, ״היה לך את האומץ לדבר עם ההר השחור. עכשיו אתה משלם עליו.״

״אז בגלל זה כולם קראו לו נגרו. מה זה אומר בכלל, ההר השחור?״ אריק ניסה להשתחרר מהאחיזה של הברמן.

״הסיוט הכי גדול שלך. עדיף לך לשלם.״

״עזוב אותי, בן אדם. אני אשלם.״

הברמן שחרר את ידו, ואריק סידר את החולצה המקומטת, הוציא את הארנק וחיפש שטרות. הוא זיהה הזדמנות — וברח בריצה מהבר.

״אני מחייב את החדר שלך! 521!״ צעק הברמן.

״שיט,״ מלמל אריק לעצמו בדרך החוצה, ״ריאן יהרוג אותי.״

המעלית נפתחה בקומה החמישית. חאבייר יצא ממנה כמו רוח סערה עם מבט רצחני בעיניים.

הוא ניסה להתמקד במספרי החדרים שנראו מטושטשים, וזיהה שואב אבק שעמד בודד בתחילת המסדרון. הוא תפס את השואב ביד אחת, את המוט המחובר אליו ביד השנייה והמשיך להתקדם.

חדרנית ששמעה את הרעש יצאה מהמחסן שבכניסה לקומה ודלקה אחרי חאבייר.

״אדוני!״ היא קראה. ״אדוני, תעצור בבקשה!״

ליד חדר 513, היא הצליחה להגיע אליו.

״אדוני, אתה לא יכול לקחת את השואב,״ היא אמרה תוך כדי שהיא נוגעת בגב שלו. ברגע שהוא הסתובב, היא זיהתה אותו וקפאה.

״הר… ההר השחור?״ היא מלמלה באימה.

חאבייר הבחין בצרור המפתחות שהיה תלוי על מכנסי העבודה שלה. הוא תלש את הצרור והמשיך קדימה. החדרנית ברחה בריצה.

חאבייר הגיע לחדר 521.

בסוויטה היוקרתית נמשך הסקס הפרוע ביותר שראיתם מאז שהפסקתם לצפות בפורנו או בנשיונל ג'יאוגרפיק. ריאן שרק במשרוקית ודהר על פילאר כאילו הייתה שור זועם. אבל השור הזועם האמיתי עמד להיכנס מבעד לדלת ולשנות את חייו של ריאן לנצח.

״כן! יותר חזק!״ צעקה פילאר בקול רם כל כך עד שכמעט לא שמעה את הדלת נפתחת בעוצמה.

״מה זה היה?!״ ריאן קפץ בבהלה.

פילאר התכסתה בשמיכה. הבעת הפנים שלה בישרה רעות.

ריאן הסתובב לכיוון הדלת. מהמסדרון הצר הגיח חאבייר עם שואב ביד. הוא התקשה לנשום כשהסתכל על פילאר והידק את הלסת שלו בכל כוחו כדי לעצור את הדמעות.

״אחי, כתוב על הדלת 'נא לא להפריע', מה לא ברור?״ ריאן התיישב על הברכיים וכיסה את איבר המין שלו בידיו.

״זה לא מה שאתה חושב,״ אמרה פילאר לחאבייר בקול רועד.

״שמעת את הגברת. תבוא לנקות את החדר בבוקר. מה קורה פה עם המלון הזה? ממתי מנקים חדרים בלילה?״

חאבייר התקרב לאט אל המיטה.

״אני מצטערת, חאבייר,״ אמרה פילאר והידקה את השמיכה אל גופה.

״חאבייר? את מכירה את המנקה?״ ריאן העביר את מבטו מפילאר לאיש הגדול.

חאבייר התחיל לצחוק.

״הוא צוחק,״ ריאן הביט בפילאר בבלבול. ״משהו מצחיק את המנקה.״

הצחוק של חאבייר התגבר. זה היה צחוק מבהיל ובלתי נשלט, צחוק שכולו כאב מהול בעשרים ושש כוסיות טקילה.

״מה הולך כאן, פילאר?״ ריאן נבהל מהצחוק של חאבייר. ״למה הוא צוחק כמו משוגע?״

״הוא שיכור,״ ענתה פילאר בשקט.

״אני רואה שהוא שיכור.״

״חאבייר, בוא נדבר על זה מחר. אתה שיכור ולא כדאי...״ התחילה פילאר להגיד בניסיון למנוע את האסון המתקרב. היא כבר ידעה לנחש מה עומד לקרות.

״ואת זונה,״ חאבייר קטע אותה. ״ביקשת הפסקה, נתתי לך. זה מה שעשית לי?!״

״מה הוא אמר עכשיו?״ שאל ריאן.

״זאת לא אשמתי,״ פילאר התעלמה מריאן ופנתה אל חאבייר. ״הוא בטח שם לי משהו במשקה. אני נשבעת, חאבייר!״

״אוקיי, מה את אמרת עכשיו?״ ריאן הרים את הקול. הוא לא הבין מילה מהשיחה של השניים, אבל הוא יכול היה להבין שאף אחד מהם לא מדבר בשבחו של איבר המין המפואר שלו.

״אני מנסה להציל לך את התחת,״ לחשה פילאר.

״זה נראה כאילו את מנסה להציל לעצמך את התחת, סקסי ככל שיהיה,״ לחש ריאן בחזרה ופנה אל חאבייר. ״אחי, אני לא יודע מי אתה, ואני לא יודע מה היא אמרה לך או למה אתה כועס.״

חאבייר פירק את המוט מהשואב. הוא העיף את השואב מחוץ לחדר ותפס את המוט בשתי ידיו. הוא היה מוכן להרוג.

״תוריד את המוט, גבר. בוא נחשוב בהיגיון רגע,״ ריאן פנה אליו בטון של גננת.

חאבייר התקרב עוד צעד אחד והביט בפילאר בזעם.

"זו לא אשמתי," מלמלה פילאר כמעט בבכי. "תאמין לי, מי אמור."

"מי אה... מה?!" עיניו של ריאן נפערו בתדהמה. ״אתה יודע מה, אני מבין שיש לכם... בעיות ביניכם,״ ריאן קם מהמיטה וכיסה את אזור החלציים שלו בכובע יום ההולדת הקטן שלו. ״אני פשוט אלך ואתן לכם לפתור את העניינים שלכם, בסדר?״

ריאן ניסה ללכת, אבל חאבייר עמד בדרכו. הוא היה גדול כל כך, וריאן הבין שאין לו שום דרך לברוח.

בינתיים אריק יצא מהמעלית והתקדם לכיוון הסוויטה. הוא כבר תכנן לספר לריאן על ההר השחור, איש גדול ועצוב שפגש בבר, ועל איך הוא נתן לאיש מוטיבציה למצוא בחורה כדי לשכוח מהצרות.

ממרכז המסדרון הוא שמע את חאבייר צועק בספרדית, ״אמריקאי מזדיין, אני הולך להרוג אותך!״

אריק התקדם עוד כמה צעדים, ואז הבין שהקולות נשמעים מ… הסוויטה שלו ושל ריאן?! יכול להיות שפילאר היא בעצם האקסית של חאבייר? אריק הזדעזע מהמחשבה שהכניס את ריאן לצרה צרורה. ברגע שהצליח לשלוט בפיו הפעור שסירב להיסגר במשך שניות ארוכות, הוא נשם נשימה ארוכה והתחבא בפינה. ״מה עשיתי? מה עשיתי?״ הוא מלמל לעצמו בשקט.

חאבייר הביט בכובעון שעל אזור החלציים של ריאן, וצחק שוב, אותו צחוק מבהיל.

״פילאר, מה הולך כאן? תסבירי לי!״ צעק ריאן בפנים חיוורות.

״הוא כועס.״

״אני מבין שהוא כועס! תפסיקי להסביר לי דברים שאני רואה! למה הוא צוחק?״

״ככה הוא מתנהג כשהוא ממש עצבני. בפעם הקודמת שזה קרה, הוא הרג מישהו בידיים שלו,״ ענתה פילאר באדישות.

״בפעם הקודמת?!״ קולו של ריאן טיפס לגבהים חדשים.

חאבייר הניף את המוט של השואב לכיוון אזור החלציים של ריאן וקרא, ״הזין הארור הזה לעולם לא יעמוד שוב!״

״מה הוא אומר? תתרגמי לי.״

״הזין הארור הזה לעולם לא יעמוד שוב!״ צעק חאבייר. ואז צחק.

״שיפסיק לצחוק! מה הוא אומר?״

״אני לא בטוחה אם כדאי…״ אמרה פילאר.

״אני לא יודע מה אתה אומר, אחי!״ צעק ריאן בהיסטריה.

״הזין הארור הזה לעולם לא יעמוד שוב!״ עכשיו חאבייר הפסיק לצחוק. הוא הצליח להשתלט על עצמו והניף את המוט כמו מקל בייסבול, כשהוא מביט לכיוון האשכים של ריאן כאילו היו הכדור.

״תרגמי עכשיו!״ צרח ריאן.

״הוא התכוון שלא תהיה לך זקפה יותר לעולם,״ הסבירה פילאר בקור רוח.

״הוא מקלל אותי? מה נסגר?!״ הוא הביט בפילאר, ואז בחאבייר, שחבט בכל כוחו עם המוט באיבר המין של ריאן.

חושך.

 

רועי זפרני

רועי זפרני (MBA, B.Ed) הוא תסריטאי, במאי, מרצה לתקשורת וקולנוע ובוגר לימודי תסריטאות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). תסריטיו וסרטיו זכו בפרסים רבים בפסטיבלים בין־לאומיים. 

במשך למעלה מעשרים שנה, רועי כתב, ביים וערך מאות סרטים, כולל: "החולמים האחרים", "מעבר לחומה", "על קצות האצבעות", "על הקצה", "עד הסוף אמיר", "אסי דיין: מר נפש", "הצעת הייעוץ" (סדרה קנדית-אמריקאית, עורך, עונה 2), מגוון אירועי ספורט בינלאומיים, פרסומות ועוד.

כל ספריו היו לרבי מכר.

עוד על הספר

  • הוצאה: מג'יק ספרים
  • תאריך הוצאה: 2022
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 288 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 48 דק'
מקולל רועי זפרני

1

טנריף, ספרד

זה היה הלילה הטוב בחייו של רַיאן. לא פחות משעתיים שלמות התהולל לו הרווק הטרי בסוויטה יוקרתית בקומה החמישית של אחד ממלונות הפאר של האי הספרדי טנריף. ועוד עם מי. אילו הייתם שואלים אותו לפני שפגש את פילאר, איך תיראה האישה המושלמת בעיניו, הוא כנראה היה מתאר את החברה הג'ינג'ית המטורללת שלו. אבל עכשיו, אחרי שזרקה אותו כמו קונדום משומש, הוא לא צריך לשקר יותר.

פילאר, ללא כל ספק, הייתה תמצית השלמות בעיניו: גוף אלוהי, שיער חום גולש, עיניים ירוקות מלאות בתשוקה, עצמות לחיים גבוהות, שפתיים טבעיות בדיוק בעובי הנכון, חזה קצת פחות טבעי, אבל בגודל הנכון, ומעל לכול, מבטא ספרדי סקסי שיגרום לכל גבר זר להזיע.

מוזיקה לטינית נשמעה מבחוץ. למטה החלה מסיבת בריכה מפוצצת באלכוהול והורמונים בכל מיני שפות. אנשים שם רקדו זה על זה, ולא כביטוי.

בחדר התחככו רגלי המיטה המתכתיות ברצפת העץ והשמיעו רעשים שהתעלו על רעש המוזיקה מבחוץ. עוצמתם כמעט השתוותה לקול גניחותיה של פילאר, שצעקה כאילו אין מחר, ולא ידעה שגם הביטוי הזה עלול לקבל משמעות נוספת בקרוב. ריאן שכב מעליה והביט בה בתשוקה. אילו הידיים שלו היו פנויות, הוא היה משפשף את העיניים כדי לוודא שאינו חולם. אך ידיו שפשפו בתנועות מעגליות את הפטמות הזקורות שלה, כך שנאלץ להאמין שזו אכן המציאות.

שניהם היו שיכורים לחלוטין. בקבוק יין אדום כמעט גמור עמד לצד שלל כוסות ריקות שרק לפני דקות אחדות הכילו קוקטיילים בכל מיני צבעים.

שניהם גם היו עירומים לחלוטין, אם לא נחשיב כובע יום הולדת קטנטן בצורת חרוט שנקשר על ראשו של ריאן בחוט דק שהגיע עד מתחת לסנטר. את הכובעון קנה לו חברו הטוב, אֵריק, בשוק בטנריף באותו הבוקר. אריק הוא זה ששכנע את ריאן לטוס יחד לחופשה. הוא אף פעם לא אהב את הג'ינג'ית, אף שהיה ג'ינג'י בעצמו, וחשב שריאן חייב לנקות את הראש רחוק ככל האפשר מהבית.

ריאן תפס בשתי שפתיו משרוקית, שמדי פעם נשף לתוכה כדי לתבל עוד קצת את אווירת הקרנבל. בעוד כחצי שעה, בחצות, יחגוג את יום הולדתו העשרים ותשעה, וכפי שעיניכם קוראות, האיש הרגיש על גג העולם.

למען האמת, אילו הייתם מכירים אותו קודם, הייתם מבינים אותו. בשלוש שנות זוגיות עם הג'ינג'ית הוא סבל יותר מהאוגר השחור והשמן שלה, שכבר בימים הראשונים לחייו התעוור בשתי העיניים, לאחר שלושה חודשים איבד רגל בנפילה מהמרפסת (הווטרינר טען שדווקא בזכות השומן הרב הוא לא שבר איברים נוספים), וכעבור חודשיים נוספים מת בשיבה רעה. סיבת המוות: שרפה. האוגר חסר המזל נשרף בעודו בחיים. זה היה היום שבו הג'ינג'ית זרקה את ריאן לכלבים.

כמה דברים שחשוב שתדעו לפני שאנחנו ממשיכים עם סצנת הסקס הפרועה. לפני שלוש שנים הג'ינג'ית עברה לגור עם ריאן ועם אריק בדירה השכורה שלהם בקנזס סיטי, במה שהתחיל כפתרון זמני. ההתחלה נראתה מבטיחה. אריק קיבל אותה בסבר פנים יפות ותמיד כיבד את הרצון שלהם בפרטיות. הם נהגו לצאת בזוגות — ריאן והג'ינג'ית, ואריק ואישה מזדמנת. באופן מוזר, אף אחת לא המשיכה לדייט שני עם אריק, שעם הזמן נראה היה שהתייאש מלמצוא בת זוג. הג'ינג'ית ריחמה עליו, אך כעבור זמן קצר היחסים ביניהם עלו על שרטון. אריק ראה איך חברו מאבד את שמחת החיים שלו. הוא טען שהג'ינג'ית משתלטת עליו, לא נותנת לו להחליט דבר ומתנהגת אליו כאילו היה 'בובה על חוט'. הוא טען שאין מקום לשלושה בבית, ואילו הג'ינג'ית מצידה טענה שאריק מקנא בה ובריאן ומנסה לחבל בזוגיות שלהם. זה הגיע למצב של נתק מוחלט ביניהם. השיא היה כשהג'ינג'ית קנתה אוגר. היא ידעה שאריק אלרגי לאוגרים, ובמשך חמישה חודשים הוא סבל מפריחה ומגירודים בכל הגוף. הוא התחנן בפני ריאן שיעשה משהו, אבל ריאן פחד להתעמת עם החברה השתלטנית שלו וקנה לאריק עוד ועוד משחות לא יעילות נגד גירודים. סדרת מקרים מוזרה גרמה לג'ינג'ית לחשוד שאריק מנסה להתנקם בה דרך האוגר שלה. ביום שבו האוגר החזיר את נשמתו לבורא, הג'ינג'ית האשימה את אריק ברצח ואף איחלה לו למות בייסורים. כשאריק ביקש מריאן לעמוד לצידו, הוא התאכזב לגלות שחברו מעדיף להישאר סמרטוט ולא לגדל ביצים. אבל עכשיו, אחרי שנזרק בבושת פנים, אפשר לומר שריאן בהחלט גידל ביצים, והן היו רטובות מרוק ספרדי אורגינל.

״כן, אמריקנו! תזיין אותי חזק!״ צעקה פילאר בטירוף במבטא הספרדי הלוהט שלה.

״סי, סניוריטה!״ ריאן שרק במשרוקית פעמיים.

בינתיים אריק יצא מרחבת הריקודים שעל שפת הבריכה, אחרי ששוב לא הצליח 'לתפוס בחורה', ונכנס אל הבר הצמוד. אפשר לומר על אריק הרבה. האיש חסר אינטואיציה לחלוטין, מיחידי הסגולה שקוראים כל סיטואציה הפוך, שלא יודעים לסתום את הפה כשממש כדאי לשתוק, שתמיד יגידו את המילה הלא נכונה בזמן הלא נכון. לצד כל אלה, הוא בחור מלא נתינה וכוונות טובות, אך אלה מעולם לא עזרו לו בתחום הרומנטי. תוסיפו לכך את העובדה שאריק לא היה גבר אטרקטיבי במיוחד, אף שהקפיד לטפח את עצמו כמעט כמו אישה, ותקבלו משוואה שפשוט לא מאפשרת לו למצוא את האחת. או כל אחת. משקפי ראייה עגולים מדי, שחיסלו כל אפשרות להדגיש לטובה את העיניים היפות שלו, זקן ארוך מדי, שנראה כמו פסטה מסולסלת ברוטב רוזה, ואחוזי שומן גבוהים מדי, אפילו יותר מאלו של האוגר השמן של הג'ינג'ית. מה יש לו מעט, אתם שואלים? דבר אחד שאי אפשר להסיר בניתוח לייזר, לגלח בסכין או להוריד בריצה על הליכון: טאקט.

שני גברים ספרדים, האחד גבוה ורזה והשני נמוך וחטוב, הלכו יד ביד מהבר לכיוון היציאה וחלפו על פני אריק. הם הביטו בגבר כהה עור שישב על הבר בגבו אליהם.

״אני אומר לך, זה 'ההר השחור',״ אמר הגבוה לנמוך בספרדית. ״עדיף שנעוף מכאן.״

אריק לא הבין כמעט מילה בספרדית, אבל את המילה 'נגרו' הוא הבין מצוין. ריאן, שהכיר את אריק יותר מדי טוב, הזהיר אותו במהלך הטיסה לטנריף לא להשתמש במילה 'ניגר', שנשמעת בספרדית דומה. וזה לא שאריק היה גזען או שוטר אמריקאי לבן שסתם חונק שחורים להנאתו. להפך. אבל ריאן ידע עם מי יש לו עסק, ולכן הקפיד להקדים תרופה למכה. אך אצל אריק תרופות ומכות הן לא בדיוק השילוב הקדוש, כך תגלו בהמשך.

״למה להשתמש במילת ה-N, אנשים?״ שאל אריק את הזוג הגאה.

״מה השמנמן החביב הזה רוצה?״ שאל הנמוך את הגבוה, שחייך בפניו של אריק.

״תראה את הצמיגים האלה!״ בחן הגבוה את השומנים של אריק שאיימו להישפך מצידי הבטן שלו.

בתחילת הערב ריאן רמז לאריק שהגופייה הלבנה הצמודה עם הכיתוב: 'אני יכול להיות הגיבור שלך' בצבעי הקשת, קצת קטנה עליו ופחות מחמיאה לו, אבל אריק לא הבין את הרמז.

״אלה לא צמיגים, האשכים שלו עלו למעלה וברחו מהמכנסיים,״ אמר הנמוך, והשניים צחקקו.

״יש לכם מזל שאני לא דובר ספרדית, כי זה נשמע כאילו דיברתם אליי בחוסר כבוד,״ אריק נעץ בנמוך מבט מאיים.

הגבוה איבד סבלנות. הוא התקרב אל אריק, והחיוך שלו התחלף במבט שביקש לריב. לא בטוח שהוא היה חזק מאריק, אך בהחלט היה מאיים יותר בקרב המבטים הקצר ביניהם.

״מה, אתה רוצה ללכת מכות?״ אריק צעד קדימה והרים את הראש כמו המתאגרפים היהירים שנהג לראות בטלוויזיה בשעות לילה מאוחרות.

״עוף לי מהעיניים,״ הספרדי הגבוה הניף את ידיו בתנועה מאיימת וסימן בשתי אצבעות על העיניים שלו, כאילו לתרגם לאריק את המשפט שזה עתה אמר. הטון התקיף של הגבוה גרם לאריק להתרחק צעד לאחור.

״תראה, רק רציתי להגיד שזה לא מכובד להגדיר אנשים לפי צבע העור שלהם. לא יודע מה קורה פה בטנריף, אבל במקום שממנו אני מגיע, גזענות לא מקובלת. מה אם הייתי אומר לכם משהו על זה שאתם גייז? הייתם נפגעים, נכון?״

״הוא אמר 'גייז'?״ הגבוה התרגז עוד יותר.

״עזוב אותו,״ התערב הנמוך. ״כנראה עוד נשמה מסכנה שתקועה בארון.״

״גם אני חשבתי,״ הגבוה לא הוריד מאריק את העיניים. ״אז בוא נפחיד אותו קצת.״

הגבוה הסתובב אל החבר שלו ונישק אותו נשיקה צרפתית לוהטת כמעט בתוך הפנים של אריק. הלשונות של שני הגברברים הספרדים התערבבו ואיימו לשלוק גם את לשונו של אריק המבועת. הוא זינק לאחור כדי לא להצטרף לחגיגה הרטובה, אבל לפני שהספיק להסתובב, הסיט הנמוך את מבטו אליו ושלח לו נשיקה באוויר, כשהוא מלקק את השפה העליונה בלשונו.

״דוחים!״ צעק אריק לקול צחוקם של הזוג הספרדי הגאה, שעזב את הבר ויצא החוצה. מזועזע, המשיך אריק לכיוון הבר והתיישב על כיסא ליד ההר השחור, שלפחות ברוחב נראה כמו שלושה אנשים שהתחברו יחדיו. גב משולש, כתפיים ענקיות וזרועות מלאות בשרירים וּורידים שנראו כמו עשרות כבישים בתצלום לילי של עיר סואנת ממעוף הציפור. אילו צבע העור שלו היה קצת פחות כהה וקצת יותר ירוק, הייתם בטוחים שהענק הירוק בכבודו ובעצמו יושב כרגע בבר בטנריף.

הברמן מזג להר השחור כוסית טקילה, ועוד לפני שאריק הספיק להתיישב לידו, האיש הגדול סיים לשתות וביקש מהברמן למזוג עוד.

״מר ורגאס, אולי כדאי שתשתה מים במקום?״ הברמן כמעט גמגם. נראה היה שהוא רוחש הרבה כבוד כלפיו.

מר ורגאס הרים את הראש והביט בברמן במבט חודר. הוא סימן לו באצבע 'עוד' בלי לומר מילה. זה הספיק לברמן, והוא ציית מייד.

מר ורגאס הענק עורר את סקרנותו של אריק, שבחן אותו מכף רגל ועד ראש. מעבר לגודל יוצא הדופן של האיש, הבחין אריק בפרט מעניין. למר ורגאס הייתה צלקת מיוחדת על הלחי, בצורת כוכב. הוא ודאי הסתבך בפשע כלשהו, אחרת קשה להאמין שביקש בעצמו להחריב את פניו ביצירה מכוערת כל כך ולא מקצועית. העיניים של מר ורגאס היו אדומות ונפוחות והשתלבו בטבעיות עם התאורה האדומה שהאירה את הראסטות שלו שהיו אסופות בקוקו על קודקודו. נראה כי היה זה לילה קשוח במיוחד עבור האיש הגדול.

״ערב טוב, מר ורגאס,״ אריק ניסה להיות חברותי, אבל לא זכה לתגובה. מר ורגאס היה טרוד במחשבות ובכאב, ורק ביקש לשתות עוד כוסית בזמן שדמעות הציפו את פניו וטשטשו מעט את הצלקת האימתנית שעל לחיו.

הברמן מזג מייד כוסית נוספת של טקילה. הוא ידע שלא כדאי להסתבך עם ההר השחור, בטח לא כשהוא במצב צבירה נוזלי.

״מה בשבילך, חבר?״ שאל הברמן את אריק באנגלית במבטא ספרדי.

״אני אקח מה שהוא שותה,״ אריק הצביע על הכוסית של מר ורגאס.

הברמן מזג לו במיומנות כוסית טקילה והניח על הבר מולו. אריק עוד לא הספיק לשתות וכבר ראה את מר ורגאס מסמן לברמן 'עוד אחד'.

אריק שתה את הכוסית שלו. זו הייתה טקילה מרושעת, כזאת ששורפת את הגרון ואת המעיים. איך לעזאזל מר ורגאס מצליח לשתות כל כך הרבה כוסיות כאלה? כנראה הלב שלו ממש נשבר, חשב אריק והביט ברחמים על האיש הגדול.

הייתה לו תחושה שעדיף לא להתערב, ולכן הוא הרים את ידו וסימן לברמן 'חשבון'.

״זה ארבעה־עשר אירו,״ ענה הברמן. ״לחייב את החדר?״

״כן, בבקשה. חדר 521.״

״521? זו לא הסוויטה?״ שאל הברמן בפליאה. משום מה אריק לא נראה לו כמו אחד שיכול להרשות לעצמו חדר כזה.

״כן, הסוויטה המלכותית שלכם,״ התגאה אריק. ״אני פה עם חבר.״

״מעולה,״ הברמן משך בכתפיו.

״לא חבר־חבר. אני לא כזה. חבר טוב, כמו אח,״ מיהר אריק להבהיר. הוא היה רגיל לכך שאנשים חושבים שהוא הומו, אבל הוא לא אהב את זה. נכון, הוא מטופח וצבעוני, והלבוש שלו אף פעם לא משעמם כמו של רוב האנשים, אבל מכאן ועד להניח שהוא הומו? נו, באמת.

״לא יודע למה אתה מתכוון,״ הברמן הניף את ידיו וחייך חיוך מאולץ. איזה איש מוזר, חשב על אריק. הוא הוציא קבלה מהקופה, הניח על השולחן והלך לצד השני, לשרת לקוחות נוספים.

אריק קם מהכיסא ועזב את הבר. הוא הסתכל שוב על מר ורגאס, אבל הכריח את עצמו שלא להתעסק בעניינים שלא שלו. ריאן תמיד אמר לאריק שכל הצרות שהיו להם אי־פעם התחילו כשאריק התערב בעניינים של אחרים. אז הפעם הוא החליט להקשיב לחברו הטוב והאחראי מבין שניהם, גם אם הוא נמצא כרגע חמש קומות מעליו ושורק במשרוקית.

אחרי שעשה כמה צעדים לכיוון היציאה, נשמע קול שאגה חזק שהרעיד את הבר.

״הי! בוא לפה!״

אריק הסתובב בחזרה אל הבר. זה היה הקול של מר ורגאס, שהניף את היד בכעס וקרא לברמן. הלקוחות החדשים שהברמן עוד לא הספיק לשרת הבחינו בהר השחור ומייד פינו את המקום. בלית ברירה, הברמן חזר אליו.

הלקוחות החדשים חלפו על פניו של אריק. המבט שלהם היה חיוור, כאילו ראו רוח רפאים. אחד מהם מלמל בספרדית, ״זה חאבייר ורגאס. ההר השחור. זה הוא.״

מה עובר על חאבייר ורגאס הזה ולמה כולם כאן גזענים? חשב אריק והחליט לחזור אל הבר.

הברמן מילא עוד כוסית טקילה, אבל רגע לפני שחאבייר הניח עליה את היד, יד אחרת תפסה את ידו בחוזקה. חאבייר נעץ באריק עיניים מאיימות.

״מה אתה עושה?״ הטון של חאבייר היה ברור מספיק כדי שאריק יוכל לענות על השאלה.

״אני לא נותן לך לשתות יותר,״ אמר אריק באומץ ששמור לאנשים שלא יודעים לקרוא מצבים.

״עזוב את היד!״ חאבייר כיווץ את אגרופיו.

תוך כדי מאבק התגלגלה כוסית הטקילה ונשפכה על גופייתו הלבנה של אריק. כמה טיפות השפריצו על מכנסיו של חאבייר, והוא נראה כועס במיוחד.

כשידו העצומה של חאבייר התקרבה אל צווארו, סוף־סוף אריק חש בסכנה מיידית.

״תמזוג לו עוד כוסית, עליי,״ צעק אריק בחרדה כשהוא מביט בעיניו האדומות של חאבייר. ״חדר 521, הסוויטה, זוכר?״ הוא אמר לברמן.

״זוכר,״ הברמן גלגל את עיניו, עכשיו הוא כבר היה בטוח שאריק לא רק מוזר, אלא שהוא גם דביל מוחלט.

חאבייר קיבל את מבוקשו. הוא שתה את כוסית הטקילה ונרגע.

״תשמע, לא התכוונתי לשפוך לך את המשקה,״ אריק התקרב בזהירות, כאילו היה מאלף אריות ביומו הראשון בעבודה. ״שתית כבר הרבה, אתה בטוח שזה רעיון טוב להמשיך?״

חאבייר שאף אוויר. הוא הביט בשעון הקיר שעמד מעל לבקבוקי הליקר הצבעוניים, והמחוגים הסתחררו להם והתמזגו עם צבעי הליקר השונים בעיניו הכואבות. 'עוד אחד', הוא סימן לברמן.

״הוא מבין בכלל אנגלית?״ שאל אריק. הברמן הניד בראשו לשלילה בניסיון להזהיר את אריק — 'אל תתעסק עם האיש הזה'. אריק פירש את זה בפשטות, כמו שהוא תמיד עושה, כ'לא'.

״מה שזה לא יהיה, תתגבר על זה, בן אדם,״ אריק התקרב אל חאבייר ותהה אם כדאי להניח יד על כתפו. ״החיים יפים.״

חאבייר שתה את הטקילה ועצם את עיניו. הוא הדיף ריח חריף של כל כך הרבה אלכוהול, שאילו גפרור דולק היה פוגע בו במקרה, כל המלון היה מתלקח בן־רגע.

״עוד אחד,״ חאבייר הניף את היד העצומה שלו לכיוון הברמן המסכן.

״לא, לא,״ אריק ניסה לעצור את הברמן בידו.

״שילמת כבר, אתה יכול לעזוב עכשיו,״ הברמן שלח רמז לאריק בניסיון להציל את האמריקאי הצמיגי.

״לא. מישהו צריך להיות המבוגר האחראי כאן. הבן אדם הורג את עצמו!״ אריק הנסער הניח יד על חאבייר, שהתחיל לראות ממש מטושטש. ״תשמע, חבר, אני לא נותן לך לשתות יותר. ספר לי מה קרה. אתה מבין מה אני אומר? אתה איתי?״ הוא נופף בידו מול עיניו המזוגגות של האיש הענק.

חאבייר הביט באריק במבט אטום, בזמן שהברמן מזג עוד כוסית טקילה.

״מישהו מת לך במשפחה? אתה גוסס?״ שאל אריק בדאגה. ״אני כאן בשבילך, חבר. תעזור לי. זאת אישה? לָה מוּחֵר?״ הוא השתמש באוצר המילים המצומצם בספרדית שהספיק ללמוד בשלושה ימים.

משהו בעיניו של חאבייר השתנה. השפה התחתונה שלו רעדה. הדמעות שוב זלגו מעיניו, הוא עמד להישבר. אריק הבין שהוא בכיוון הנכון.

״אוקיי, זאת אישה! תקשיב, אתה יודע מה התרופה הכי טובה להתגבר על כל אישה? אישה אחרת. עוד 'לה מוחר'! סי!״ אריק הרגיש שהוא על סף פריצת דרך, אך לא ידע שהוא קרוב מאוד להרגיש מהי פריצת דיסק.

״היא פגעה בך?״ המשיך אריק במונולוג וצבט את חאבייר בכתף בניסיון להמחיש את המילה 'פגעה'. חאבייר כלל לא הרגיש את הצביטה.

״לך תזיין מישהי. אתה תרגיש כל כך הרבה יותר טוב. תסתכל על עצמך, אתה יכול להשיג כל אחת.״

חאבייר ניסה להגיע אל הכוסית, אבל אריק הניח את ידו הימנית על ידו של חאבייר.

״בבקשה, לא. שמע סיפור, חבר שלי, ריאן, נפרד מהחברה שלו. אחת ג'ינג'ית רעה שהשטן לא ברא. יותר נכון היא זרקה אותו. הוא נכנס לדיכאון, שאתה לא יכול לדמיין בכלל. בוכה כל היום, שותה כל הלילה, עצבני. טוב, אולי אתה יכול לדמיין. בקיצור, לקחתי אותו ממש בכוח לחופשה. גררתי אותו מהבית שלנו במיזורי והבאתי אותו לכאן. אתה יודע מה קרה לו מאז? אני אספר לך! זה הלילה השלישי שלנו כאן, והוא שכב עם אישה מקומית כבר שלוש פעמים, ולא סתם אחת. אשת החלומות שלו — ככה הוא הגדיר אותה בעצמו! הוא אומר שפילאר היא הסקס הכי טוב שהיה לו בחיים.״

עיניו של חאבייר נפקחו כששמע את השם 'פילאר' בהילוך איטי.

אריק, שהיה שקוע בסיפור שלו, לא הבחין בכך. הוא המשיך, ״אני קם בבוקר ושומע, כן, פי־לאר! כן, פי־לאר!״

השפתיים של חאבייר רעדו, והוא כיווץ את אגרופו. אריק חסר האינטואיציה לא הבחין גם בכך.

״הוא לגמרי שכח את הג'ינג'ית המכוערת שהייתה לו,״ הוא אמר. ״פשוט תלך לזיין מישהי.״

חאבייר הביט באריק במבט שכל אדם עם מעט אינטליגנציה רגשית היה מפרש כזעם. אבל אריק פירש זאת אחרת.

״כן, אני רואה את האש בעיניים שלך!״ הוא התלהב.

חאבייר תפס את כוסית הטקילה ודפק אותה על השולחן. הכוסית נשברה לרסיסים ופצעה את ידו של אריק. מעט הדם שטפטף ניתז על הגופייה שלו, אבל זה לא הטריד אותו יותר מדי. הוא חש סיפוק מכך שהצליח לשנות משהו בליבו של האיש העצוב שזה עתה פגש.

חאבייר קם, עדיין מטושטש מהאלכוהול, ויצא מהבר בהליכה גסה שגרמה לאריק לתהות אם נוסף על כל הסבל שעבר, האיש הגדול סובל גם משפשפת אכזרית במיוחד.

״כן, זאת הגישה!״ אריק התלהב ופנה אל הברמן. ״אתה רואה? גברים אמיתיים עוזרים זה לזה.״

הברמן הדפיס קבלה והניח מול אריק. ״גברים אמיתיים גם משלמים זה על זה.״

אריק הביט בקבלה. בשורה האחרונה הופיע הסכום לתשלום: 364 אירו. ״השתגעת? אני לא מכיר אותו בכלל!״ אריק החזיר לברמן את הקבלה.

״אמריקאי,״ הברמן תפס את אריק בחולצה, ״היה לך את האומץ לדבר עם ההר השחור. עכשיו אתה משלם עליו.״

״אז בגלל זה כולם קראו לו נגרו. מה זה אומר בכלל, ההר השחור?״ אריק ניסה להשתחרר מהאחיזה של הברמן.

״הסיוט הכי גדול שלך. עדיף לך לשלם.״

״עזוב אותי, בן אדם. אני אשלם.״

הברמן שחרר את ידו, ואריק סידר את החולצה המקומטת, הוציא את הארנק וחיפש שטרות. הוא זיהה הזדמנות — וברח בריצה מהבר.

״אני מחייב את החדר שלך! 521!״ צעק הברמן.

״שיט,״ מלמל אריק לעצמו בדרך החוצה, ״ריאן יהרוג אותי.״

המעלית נפתחה בקומה החמישית. חאבייר יצא ממנה כמו רוח סערה עם מבט רצחני בעיניים.

הוא ניסה להתמקד במספרי החדרים שנראו מטושטשים, וזיהה שואב אבק שעמד בודד בתחילת המסדרון. הוא תפס את השואב ביד אחת, את המוט המחובר אליו ביד השנייה והמשיך להתקדם.

חדרנית ששמעה את הרעש יצאה מהמחסן שבכניסה לקומה ודלקה אחרי חאבייר.

״אדוני!״ היא קראה. ״אדוני, תעצור בבקשה!״

ליד חדר 513, היא הצליחה להגיע אליו.

״אדוני, אתה לא יכול לקחת את השואב,״ היא אמרה תוך כדי שהיא נוגעת בגב שלו. ברגע שהוא הסתובב, היא זיהתה אותו וקפאה.

״הר… ההר השחור?״ היא מלמלה באימה.

חאבייר הבחין בצרור המפתחות שהיה תלוי על מכנסי העבודה שלה. הוא תלש את הצרור והמשיך קדימה. החדרנית ברחה בריצה.

חאבייר הגיע לחדר 521.

בסוויטה היוקרתית נמשך הסקס הפרוע ביותר שראיתם מאז שהפסקתם לצפות בפורנו או בנשיונל ג'יאוגרפיק. ריאן שרק במשרוקית ודהר על פילאר כאילו הייתה שור זועם. אבל השור הזועם האמיתי עמד להיכנס מבעד לדלת ולשנות את חייו של ריאן לנצח.

״כן! יותר חזק!״ צעקה פילאר בקול רם כל כך עד שכמעט לא שמעה את הדלת נפתחת בעוצמה.

״מה זה היה?!״ ריאן קפץ בבהלה.

פילאר התכסתה בשמיכה. הבעת הפנים שלה בישרה רעות.

ריאן הסתובב לכיוון הדלת. מהמסדרון הצר הגיח חאבייר עם שואב ביד. הוא התקשה לנשום כשהסתכל על פילאר והידק את הלסת שלו בכל כוחו כדי לעצור את הדמעות.

״אחי, כתוב על הדלת 'נא לא להפריע', מה לא ברור?״ ריאן התיישב על הברכיים וכיסה את איבר המין שלו בידיו.

״זה לא מה שאתה חושב,״ אמרה פילאר לחאבייר בקול רועד.

״שמעת את הגברת. תבוא לנקות את החדר בבוקר. מה קורה פה עם המלון הזה? ממתי מנקים חדרים בלילה?״

חאבייר התקרב לאט אל המיטה.

״אני מצטערת, חאבייר,״ אמרה פילאר והידקה את השמיכה אל גופה.

״חאבייר? את מכירה את המנקה?״ ריאן העביר את מבטו מפילאר לאיש הגדול.

חאבייר התחיל לצחוק.

״הוא צוחק,״ ריאן הביט בפילאר בבלבול. ״משהו מצחיק את המנקה.״

הצחוק של חאבייר התגבר. זה היה צחוק מבהיל ובלתי נשלט, צחוק שכולו כאב מהול בעשרים ושש כוסיות טקילה.

״מה הולך כאן, פילאר?״ ריאן נבהל מהצחוק של חאבייר. ״למה הוא צוחק כמו משוגע?״

״הוא שיכור,״ ענתה פילאר בשקט.

״אני רואה שהוא שיכור.״

״חאבייר, בוא נדבר על זה מחר. אתה שיכור ולא כדאי...״ התחילה פילאר להגיד בניסיון למנוע את האסון המתקרב. היא כבר ידעה לנחש מה עומד לקרות.

״ואת זונה,״ חאבייר קטע אותה. ״ביקשת הפסקה, נתתי לך. זה מה שעשית לי?!״

״מה הוא אמר עכשיו?״ שאל ריאן.

״זאת לא אשמתי,״ פילאר התעלמה מריאן ופנתה אל חאבייר. ״הוא בטח שם לי משהו במשקה. אני נשבעת, חאבייר!״

״אוקיי, מה את אמרת עכשיו?״ ריאן הרים את הקול. הוא לא הבין מילה מהשיחה של השניים, אבל הוא יכול היה להבין שאף אחד מהם לא מדבר בשבחו של איבר המין המפואר שלו.

״אני מנסה להציל לך את התחת,״ לחשה פילאר.

״זה נראה כאילו את מנסה להציל לעצמך את התחת, סקסי ככל שיהיה,״ לחש ריאן בחזרה ופנה אל חאבייר. ״אחי, אני לא יודע מי אתה, ואני לא יודע מה היא אמרה לך או למה אתה כועס.״

חאבייר פירק את המוט מהשואב. הוא העיף את השואב מחוץ לחדר ותפס את המוט בשתי ידיו. הוא היה מוכן להרוג.

״תוריד את המוט, גבר. בוא נחשוב בהיגיון רגע,״ ריאן פנה אליו בטון של גננת.

חאבייר התקרב עוד צעד אחד והביט בפילאר בזעם.

"זו לא אשמתי," מלמלה פילאר כמעט בבכי. "תאמין לי, מי אמור."

"מי אה... מה?!" עיניו של ריאן נפערו בתדהמה. ״אתה יודע מה, אני מבין שיש לכם... בעיות ביניכם,״ ריאן קם מהמיטה וכיסה את אזור החלציים שלו בכובע יום ההולדת הקטן שלו. ״אני פשוט אלך ואתן לכם לפתור את העניינים שלכם, בסדר?״

ריאן ניסה ללכת, אבל חאבייר עמד בדרכו. הוא היה גדול כל כך, וריאן הבין שאין לו שום דרך לברוח.

בינתיים אריק יצא מהמעלית והתקדם לכיוון הסוויטה. הוא כבר תכנן לספר לריאן על ההר השחור, איש גדול ועצוב שפגש בבר, ועל איך הוא נתן לאיש מוטיבציה למצוא בחורה כדי לשכוח מהצרות.

ממרכז המסדרון הוא שמע את חאבייר צועק בספרדית, ״אמריקאי מזדיין, אני הולך להרוג אותך!״

אריק התקדם עוד כמה צעדים, ואז הבין שהקולות נשמעים מ… הסוויטה שלו ושל ריאן?! יכול להיות שפילאר היא בעצם האקסית של חאבייר? אריק הזדעזע מהמחשבה שהכניס את ריאן לצרה צרורה. ברגע שהצליח לשלוט בפיו הפעור שסירב להיסגר במשך שניות ארוכות, הוא נשם נשימה ארוכה והתחבא בפינה. ״מה עשיתי? מה עשיתי?״ הוא מלמל לעצמו בשקט.

חאבייר הביט בכובעון שעל אזור החלציים של ריאן, וצחק שוב, אותו צחוק מבהיל.

״פילאר, מה הולך כאן? תסבירי לי!״ צעק ריאן בפנים חיוורות.

״הוא כועס.״

״אני מבין שהוא כועס! תפסיקי להסביר לי דברים שאני רואה! למה הוא צוחק?״

״ככה הוא מתנהג כשהוא ממש עצבני. בפעם הקודמת שזה קרה, הוא הרג מישהו בידיים שלו,״ ענתה פילאר באדישות.

״בפעם הקודמת?!״ קולו של ריאן טיפס לגבהים חדשים.

חאבייר הניף את המוט של השואב לכיוון אזור החלציים של ריאן וקרא, ״הזין הארור הזה לעולם לא יעמוד שוב!״

״מה הוא אומר? תתרגמי לי.״

״הזין הארור הזה לעולם לא יעמוד שוב!״ צעק חאבייר. ואז צחק.

״שיפסיק לצחוק! מה הוא אומר?״

״אני לא בטוחה אם כדאי…״ אמרה פילאר.

״אני לא יודע מה אתה אומר, אחי!״ צעק ריאן בהיסטריה.

״הזין הארור הזה לעולם לא יעמוד שוב!״ עכשיו חאבייר הפסיק לצחוק. הוא הצליח להשתלט על עצמו והניף את המוט כמו מקל בייסבול, כשהוא מביט לכיוון האשכים של ריאן כאילו היו הכדור.

״תרגמי עכשיו!״ צרח ריאן.

״הוא התכוון שלא תהיה לך זקפה יותר לעולם,״ הסבירה פילאר בקור רוח.

״הוא מקלל אותי? מה נסגר?!״ הוא הביט בפילאר, ואז בחאבייר, שחבט בכל כוחו עם המוט באיבר המין של ריאן.

חושך.