בית הפגודה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בית הפגודה
מכר
מאות
עותקים
בית הפגודה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

בית הפגודה

4.3 כוכבים (10 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    דניאל שנער שירת בקבע כקצין בתפקידים מסווגים באמ"ן וכיום הוא מנהל חברת השקעות. ספרו הראשון, "שמים אדומים", זכה באות "ספר זהב" של התאחדות המו"לים והיה לאחד מספרי הביכורים המצליחים ביותר בישראל.

    תקציר

    שני חברים ותיקים. שני אויבים נצחיים.
    אהבה אחת וגורל בלתי־נמנע.
    דניאל שנער חוזר לגיבורי רב־המכר "שמים אדומים" במותחן ריגול ישראלי מרתק וסוחף.

    סער ריגבי הגיע לגג העולם. אלא שלפתע דומה שהחיים שבנה בעמל רב מתפרקים: האקרים מסתוריים תוקפים את החברה שלו; אהובתו אינה מי שהיא מתיימרת להיות; וכאילו כל זה לא מספיק – את אירופה פוקד רצף של פיגועים מחרידים. המוסד מעריך שמאחוריהם עומד שוב "הדוכס", אויבו הוותיק של סער, ומבקש מסער לסייע באיתורו.

    סער נשאב לסערה של טרור וריגול בינלאומי וגם למשבר זהות עמוק. עליו לנסות למנוע פיגוע, להציל את עסקיו ואת אהובתו, למצוא את הדוכס ואולי, רק אולי, למצוא גם שלוות נפש.

    בית הפגודה סוחף את הקורא בנשימה עצורה ובקצב מסחרר לתוך עולם סתרים של האקרים ומרגלים, לוחמים וטרוריסטים.

    דניאל שנער שירת בקבע כקצין בתפקידים מסווגים באמ"ן וכיום הוא מנהל חברת השקעות. ספרו הראשון, "שמים אדומים", זכה באות "ספר זהב" של התאחדות המו"לים והיה לאחד מספרי הביכורים המצליחים ביותר בישראל. "בית הפגודה" ממשיך את עלילות "שמים אדומים" אך גם עומד בזכות עצמו.


    משבחי הביקורת ל"שמים אדומים":

    הארץ: "אחרי עשור במגירה ושנה בצנזורה, 'שמים אדומים' מתגלה כמותחן מרתק".

    ישראל היום: "מותחן ריגול מזרח־תיכוני עם ניחוח בינלאומי משובח..."

    "ספר מתח מצוין לכל הטווח שבין חובבי 'פאודה' וג'ון לה־קארה". עמית סגל

    פרק ראשון

    פרולוג

    הדלת נפתחה באבחה אחת, מהירה ודוממת, ונסגרה מיד בנקישה עמומה, שהזכירה צליל שמפיקה פעימת לב אחת. או דריכת אקדח.

    היא לא אמרה מילה, רק הניחה אצבע ארוכה ומטופחת על שפתיה וסימנה לי לשתוק. עיני נדדו מהר מגופה המוכר, האהוב, החושני, לעיניה היפות ועצרו על צווארה החשוף, המתוח, שגילה את קצב הלמות לבה בתנועות מהירות ועדינות.

    ברמקול הקטן בחדר הסתיים שיר של לד זפלין והתחיל שיר קיטשי ושחוק - "Total Eclipse of the Heart". עוד לא הבנתי מה קורה וכמו לוחם הלום קרב הרגשתי שאני יוצא מתוך הסיטואציה ומרחף מלמעלה, רוקד באוויר עם המוזיקה, מזמזם יחד עם הרדיו את שורת הפזמון:

    "Every now and then I fall apart."

    הנורה החזקה במרכז החדר הפיצה אור חזק ובהיר. קרן אור נשברה דרך כוס יין לבנה, שניצבה בודדת על אחת מפינות האיפור ויצרה מניפה של אורות שריצדו על הקיר. כמו כוס היין, גם טבעת היהלום שעל אצבעה הזדהרה באורות מרצדים. זה היה יכול להיות רגע רומנטי אלמלא החזיקה בידה סמית אנד וסון תשעה מילימטר שהיה מכוון ישר אלי. ישר ללב שלי.

    שלפתי את האם-16 וכיוונתי אותו אליה. ומיד התחרטתי והנמכתי את הנשק. זה היה מיותר, הרי ממילא לא הייתי מסוגל ללחוץ על ההדק. ואולי לא האמנתי שהיא תלחץ עליו. ידעתי שהיא אוהבת אותי. כלומר חשבתי שהיא אוהבת אותי - כבר לא הייתי בטוח לגבי שום דבר. היא לא תעשה את זה, חשבתי. היא אוהבת אותי.

    אחרי כל כך הרבה שנים של מזל מחורבן סוף־סוף הגיע הזמן לפאקינג סוף טוב.

    חייכתי.

    ואז היא ירתה.

    חלק ראשון

    1
    לונדון, אנגליה, הווה

    האישה הצעירה צעדה באטיות לאורך רחוב אוקספורד ההומה. הולכי הרגל התחשבו בה ופינו לה דרך כשהבחינו בבטן ההריונית, ועוד יותר מכך - בעגלה הכפולה. כל הורה שזיהה שמדובר בתאומים לא היה יכול שלא לגלות מעט סימפתיה. שני התינוקות חגגו שנה כמה שבועות קודם לכן והלכו ופיתחו אישיות של ממש. האישה עצרה לקנות להם עוגייה ב-Ben's והרשתה לעצמה לעצום עיניים ולהסניף את הריח המשכר של המאפים הטריים. היא שברה את העוגייה לשניים, כמעט שווה בשווה, ונזהרה לא לטפטף את השוקולד הלבן על החליפות התואמות של פולו ראלף לורן שקנתה להם. היא התבוננה בהם באהבה כשבחנו את העוגייה בעיניים סקרניות ומיד אחר כך ניגשו בהתלהבות למלאכת האכילה. לבה התרחב ועיניה דמעו מהתרגשות. "ההורמונים," הסבירה במבט מתנצל לאישה שהביטה בה בדאגה.

    עיניה עדיין היו לחות כשהמשיכה בדרך. מדי פעם עצרה להתבונן בחלונות הראווה, שם בחנה את הסחורה בעין אחת ובשנייה את השתקפותם של המלאכים שלה.

    היא הגיעה לפתח המלון, והאוויר הקר של המיזוג בלובי הכה בה עוד כשעמדה מחוץ לו. היא נכנסה ונעמדה בתור שהוביל לעמדת הבידוק הביטחוני. שתי נשים שעמדו לידה התלוננו שהן צריכות לעבור הבידוק הביטחוני כדי להיכנס למלון, שעבור הזכות לישון בו שילמו ביוקר. "זה רק לכמה שעות," התנצל עובד המלון בפניהן. "יש כאן מסיבת עיתונאים חשובה, מכריזים על פרויקט לשיתוף פעולה כלכלי במזרח התיכון."

    "המזרח התיכון יכול להיכנס לי בין הישבנים," אמרה אחת, והשנייה צחקה צחוק שהזכיר צבוע והמשיכה להתלונן.

    התור התקדם בזחילה, והיא הגיעה לעמדת הבידוק האלקטרוני - מעין שער קטן מפלסטיק, שרק אדם אחד יכול לעבור בו בכל פעם. אי־הנעימות ניכרה בפניהם של המאבטחים, שלא נהנו לטרטר אישה בהיריון מתקדם, אם לתאומים קטנים. אבל הוראות הן הוראות, התנצלו. "העגלה רחבה מכדי לעבור בשער, אם יש שם משהו תוציאי בבקשה."

    היא נשמעה להוראות, הוציאה מהעגלה תיק, שקית עם שאריות מזון ומגוון צעצועים. היא הוציאה גם את התאומים והעבירה אותם אחד־אחד לידיה של מאבטחת נעימה, שהצחיקה אותם בפרצופיה. אחר כך עברה היא. מאחר שצפצפה, המאבטחת העבירה על גופה מכשיר וזיהתה שמקור הצפצוף היה סיכת מתכת בצורת קופידון, שהיתה מהודקת לשמלתה.

    אחרי שעברה את הבידוק ניגשה בחזרה לעגלה הגדולה שהמתינה בצד. היא הרגישה לחץ חזק בשלפוחית והתקדמה לכיוון שירותי הנשים. בינתיים שמעה את הסדרניות מכוונות את הקהל לחדר צ'רצ'יל, שם התקיימה מסיבת העיתונאים. "עשר דקות לסגירת הדלתות," קראו הסדרניות בקול מנומס.

    היא הגיעה לשירותים, ולמרות הלחץ מצאה קודם כול חדר החתלה והחליפה לשני המלאכים חיתול. הם שכבו זה לצד זה וצחקו בקול פעמונים. הם היו מושלמים. היתה תקופה שבה הצטערה שלא ירשו את שערה הבלונדיני, אבל מאז כבר הספיקה להתאהב בהם יותר ויותר בכל יום ולא היתה משנה בהם דבר. היא נישקה כל אחד מהם נשיקה גדולה על השפתיים, החזירה אותם לעגלה ויצאה מחדר ההחתלה. היא היתה חייבת להשתין. היא לקחה את הדרוש לה מתא תחתון בעגלה וחיפשה מישהי שתוכל לסמוך עליה.

    "סלחי לי," אמרה לאישה ג'ינג'ית שנראתה לה בשנות הארבעים לחייה והיתה לבושה בהידור. "אני ממש מתנצלת, אבל אולי תוכלי לעזור לי? אני חייבת לשירותים, תוכלי לשמור על התינוקות שלי, ממש כמה דקות?"

    הג'ינג'ית ההדורה חייכה חיוך רחב. "כמובן, אני מקנאה בך. שלי כבר גדולים. כדאי לך להזדרז, אחרת אני עוד עלולה לחטוף את החמודים הקטנים!"

    היא הודתה לג'ינג'ית בנימוס. "כמה דקות ואני חוזרת, תודה!" אמרה והחלה מתרחקת, כשלפתע נעצרה והסתובבה. "אם הם בוכים - יש בקבוקים עם חלב בתוך התיק ובקבוקי מים בצדי התיק, וחטיפים בתא הקטן. ומלא צעצועים מתחת לעגלה."

    "אל תדאגי, חמודה," חייכה הג'ינג'ית. "גידלתי שלושה כאלה משלי. עכשיו קדימה, רוצי שלא יברח לך."

    היא המשיכה כמה מטרים לשירותי הנשים ושם נכנסה לתא פנוי. היא כרעה מעל האסלה ונזהרה לא לגעת - מי יודע איזה חיידקים מסתובבים במקומות האלה. כשהתרוקנה, שרירי הירכיים שלה רעדו קלות מהמאמץ. היה לה חם, ועיגולי זיעה הכתימו את חולצתה הלבנה מתחת לזרועות ובגבה. היא הורידה את הז'קט הכחול שלה והחליפה את החולצה באחרת, יבשה, שהיתה מקופלת בתיק היד שלה, שאותו תלתה על וו שבלט מדלת התא. החיתולים שהורידה מהתאומים עדיין היו שם, על תוכנם. היא אספה את שערה לקוקו עגול קטן, ניגבה את הזיעה ממצחה בנייר טואלט ויצאה מהשירותים. היא פנתה ימינה והתקדמה במהירות מבלי להביט לאחור. "קדימה, קדימה, יקירתי," אמרה הסדרנית שהכניסה אותה לחדר צ'רצ'יל. "האירוע מתחיל, כולם כבר כאן."

    היא חייכה חיוך מבויש, התקדמה מהר לאורך השורות והתקרבה לבמה, ובכל הזמן הזה ליטפה ידה הימנית את בטנה התפוחה. "גברתי, שבי בבקשה, אנחנו רוצים להתחיל," אמר סדרן לבוש בחליפה בצבע בורדו עם עניבה צהובה. היא לא יכלה שלא להזדעזע משילוב הצבעים. היא חייכה אליו, אמרו אחר כך עדי הראייה המעטים שנותרו, ואמרה לו בקול רגוע, "אללה אכבר."

    ואז התפוצצה למיליוני רסיסים.

    דניאל שנער שירת בקבע כקצין בתפקידים מסווגים באמ"ן וכיום הוא מנהל חברת השקעות. ספרו הראשון, "שמים אדומים", זכה באות "ספר זהב" של התאחדות המו"לים והיה לאחד מספרי הביכורים המצליחים ביותר בישראל.

    בית הפגודה דניאל שנער

    פרולוג

    הדלת נפתחה באבחה אחת, מהירה ודוממת, ונסגרה מיד בנקישה עמומה, שהזכירה צליל שמפיקה פעימת לב אחת. או דריכת אקדח.

    היא לא אמרה מילה, רק הניחה אצבע ארוכה ומטופחת על שפתיה וסימנה לי לשתוק. עיני נדדו מהר מגופה המוכר, האהוב, החושני, לעיניה היפות ועצרו על צווארה החשוף, המתוח, שגילה את קצב הלמות לבה בתנועות מהירות ועדינות.

    ברמקול הקטן בחדר הסתיים שיר של לד זפלין והתחיל שיר קיטשי ושחוק - "Total Eclipse of the Heart". עוד לא הבנתי מה קורה וכמו לוחם הלום קרב הרגשתי שאני יוצא מתוך הסיטואציה ומרחף מלמעלה, רוקד באוויר עם המוזיקה, מזמזם יחד עם הרדיו את שורת הפזמון:

    "Every now and then I fall apart."

    הנורה החזקה במרכז החדר הפיצה אור חזק ובהיר. קרן אור נשברה דרך כוס יין לבנה, שניצבה בודדת על אחת מפינות האיפור ויצרה מניפה של אורות שריצדו על הקיר. כמו כוס היין, גם טבעת היהלום שעל אצבעה הזדהרה באורות מרצדים. זה היה יכול להיות רגע רומנטי אלמלא החזיקה בידה סמית אנד וסון תשעה מילימטר שהיה מכוון ישר אלי. ישר ללב שלי.

    שלפתי את האם-16 וכיוונתי אותו אליה. ומיד התחרטתי והנמכתי את הנשק. זה היה מיותר, הרי ממילא לא הייתי מסוגל ללחוץ על ההדק. ואולי לא האמנתי שהיא תלחץ עליו. ידעתי שהיא אוהבת אותי. כלומר חשבתי שהיא אוהבת אותי - כבר לא הייתי בטוח לגבי שום דבר. היא לא תעשה את זה, חשבתי. היא אוהבת אותי.

    אחרי כל כך הרבה שנים של מזל מחורבן סוף־סוף הגיע הזמן לפאקינג סוף טוב.

    חייכתי.

    ואז היא ירתה.

    חלק ראשון

    1
    לונדון, אנגליה, הווה

    האישה הצעירה צעדה באטיות לאורך רחוב אוקספורד ההומה. הולכי הרגל התחשבו בה ופינו לה דרך כשהבחינו בבטן ההריונית, ועוד יותר מכך - בעגלה הכפולה. כל הורה שזיהה שמדובר בתאומים לא היה יכול שלא לגלות מעט סימפתיה. שני התינוקות חגגו שנה כמה שבועות קודם לכן והלכו ופיתחו אישיות של ממש. האישה עצרה לקנות להם עוגייה ב-Ben's והרשתה לעצמה לעצום עיניים ולהסניף את הריח המשכר של המאפים הטריים. היא שברה את העוגייה לשניים, כמעט שווה בשווה, ונזהרה לא לטפטף את השוקולד הלבן על החליפות התואמות של פולו ראלף לורן שקנתה להם. היא התבוננה בהם באהבה כשבחנו את העוגייה בעיניים סקרניות ומיד אחר כך ניגשו בהתלהבות למלאכת האכילה. לבה התרחב ועיניה דמעו מהתרגשות. "ההורמונים," הסבירה במבט מתנצל לאישה שהביטה בה בדאגה.

    עיניה עדיין היו לחות כשהמשיכה בדרך. מדי פעם עצרה להתבונן בחלונות הראווה, שם בחנה את הסחורה בעין אחת ובשנייה את השתקפותם של המלאכים שלה.

    היא הגיעה לפתח המלון, והאוויר הקר של המיזוג בלובי הכה בה עוד כשעמדה מחוץ לו. היא נכנסה ונעמדה בתור שהוביל לעמדת הבידוק הביטחוני. שתי נשים שעמדו לידה התלוננו שהן צריכות לעבור הבידוק הביטחוני כדי להיכנס למלון, שעבור הזכות לישון בו שילמו ביוקר. "זה רק לכמה שעות," התנצל עובד המלון בפניהן. "יש כאן מסיבת עיתונאים חשובה, מכריזים על פרויקט לשיתוף פעולה כלכלי במזרח התיכון."

    "המזרח התיכון יכול להיכנס לי בין הישבנים," אמרה אחת, והשנייה צחקה צחוק שהזכיר צבוע והמשיכה להתלונן.

    התור התקדם בזחילה, והיא הגיעה לעמדת הבידוק האלקטרוני - מעין שער קטן מפלסטיק, שרק אדם אחד יכול לעבור בו בכל פעם. אי־הנעימות ניכרה בפניהם של המאבטחים, שלא נהנו לטרטר אישה בהיריון מתקדם, אם לתאומים קטנים. אבל הוראות הן הוראות, התנצלו. "העגלה רחבה מכדי לעבור בשער, אם יש שם משהו תוציאי בבקשה."

    היא נשמעה להוראות, הוציאה מהעגלה תיק, שקית עם שאריות מזון ומגוון צעצועים. היא הוציאה גם את התאומים והעבירה אותם אחד־אחד לידיה של מאבטחת נעימה, שהצחיקה אותם בפרצופיה. אחר כך עברה היא. מאחר שצפצפה, המאבטחת העבירה על גופה מכשיר וזיהתה שמקור הצפצוף היה סיכת מתכת בצורת קופידון, שהיתה מהודקת לשמלתה.

    אחרי שעברה את הבידוק ניגשה בחזרה לעגלה הגדולה שהמתינה בצד. היא הרגישה לחץ חזק בשלפוחית והתקדמה לכיוון שירותי הנשים. בינתיים שמעה את הסדרניות מכוונות את הקהל לחדר צ'רצ'יל, שם התקיימה מסיבת העיתונאים. "עשר דקות לסגירת הדלתות," קראו הסדרניות בקול מנומס.

    היא הגיעה לשירותים, ולמרות הלחץ מצאה קודם כול חדר החתלה והחליפה לשני המלאכים חיתול. הם שכבו זה לצד זה וצחקו בקול פעמונים. הם היו מושלמים. היתה תקופה שבה הצטערה שלא ירשו את שערה הבלונדיני, אבל מאז כבר הספיקה להתאהב בהם יותר ויותר בכל יום ולא היתה משנה בהם דבר. היא נישקה כל אחד מהם נשיקה גדולה על השפתיים, החזירה אותם לעגלה ויצאה מחדר ההחתלה. היא היתה חייבת להשתין. היא לקחה את הדרוש לה מתא תחתון בעגלה וחיפשה מישהי שתוכל לסמוך עליה.

    "סלחי לי," אמרה לאישה ג'ינג'ית שנראתה לה בשנות הארבעים לחייה והיתה לבושה בהידור. "אני ממש מתנצלת, אבל אולי תוכלי לעזור לי? אני חייבת לשירותים, תוכלי לשמור על התינוקות שלי, ממש כמה דקות?"

    הג'ינג'ית ההדורה חייכה חיוך רחב. "כמובן, אני מקנאה בך. שלי כבר גדולים. כדאי לך להזדרז, אחרת אני עוד עלולה לחטוף את החמודים הקטנים!"

    היא הודתה לג'ינג'ית בנימוס. "כמה דקות ואני חוזרת, תודה!" אמרה והחלה מתרחקת, כשלפתע נעצרה והסתובבה. "אם הם בוכים - יש בקבוקים עם חלב בתוך התיק ובקבוקי מים בצדי התיק, וחטיפים בתא הקטן. ומלא צעצועים מתחת לעגלה."

    "אל תדאגי, חמודה," חייכה הג'ינג'ית. "גידלתי שלושה כאלה משלי. עכשיו קדימה, רוצי שלא יברח לך."

    היא המשיכה כמה מטרים לשירותי הנשים ושם נכנסה לתא פנוי. היא כרעה מעל האסלה ונזהרה לא לגעת - מי יודע איזה חיידקים מסתובבים במקומות האלה. כשהתרוקנה, שרירי הירכיים שלה רעדו קלות מהמאמץ. היה לה חם, ועיגולי זיעה הכתימו את חולצתה הלבנה מתחת לזרועות ובגבה. היא הורידה את הז'קט הכחול שלה והחליפה את החולצה באחרת, יבשה, שהיתה מקופלת בתיק היד שלה, שאותו תלתה על וו שבלט מדלת התא. החיתולים שהורידה מהתאומים עדיין היו שם, על תוכנם. היא אספה את שערה לקוקו עגול קטן, ניגבה את הזיעה ממצחה בנייר טואלט ויצאה מהשירותים. היא פנתה ימינה והתקדמה במהירות מבלי להביט לאחור. "קדימה, קדימה, יקירתי," אמרה הסדרנית שהכניסה אותה לחדר צ'רצ'יל. "האירוע מתחיל, כולם כבר כאן."

    היא חייכה חיוך מבויש, התקדמה מהר לאורך השורות והתקרבה לבמה, ובכל הזמן הזה ליטפה ידה הימנית את בטנה התפוחה. "גברתי, שבי בבקשה, אנחנו רוצים להתחיל," אמר סדרן לבוש בחליפה בצבע בורדו עם עניבה צהובה. היא לא יכלה שלא להזדעזע משילוב הצבעים. היא חייכה אליו, אמרו אחר כך עדי הראייה המעטים שנותרו, ואמרה לו בקול רגוע, "אללה אכבר."

    ואז התפוצצה למיליוני רסיסים.