סקס. 26 סיפורים עבריים עכשוויים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סקס. 26 סיפורים עבריים עכשוויים
מכר
מאות
עותקים
סקס. 26 סיפורים עבריים עכשוויים
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

סקס. 26 סיפורים עבריים עכשוויים

2.7 כוכבים (11 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    תקציר

    באנתולוגיה זו אספנו סיפורים קצרים פרי עטם של כותבים שהם הקולות המעניינים ביותר בעברית כיום, לצד קולות חדשים לגמרי. הסיפורים מתמקדים בנושא אחד והשלכותיו – סקס. סקס על כל גווניו עולה מהסיפורים – מארוטיקה ועד אלימות, מהתא המשפחתי ועד הזר המוחלט, מהתשוקה העזה ועד החרטה, גוף ונפש, גוף מול גוף. כל אלו מתערבבים באנתולוגיה חדשה המנסחת פואטיקה של מין ומיניות בספרות העברית בשנת 2021.

    עורכים: ג׳וליה פרמנטו-צייזלר | אוריאל קון

    אחרית דבר: דר' אפי זיו

    סיפורים מאת:
    יאיר אגמון | מעין איתן | ענבר אשכנזי |   מעין בן הגיא  | יונתן ברג |  אילנה ברנשטיין |  רון דהן | גליה הראל דור |  אפי זיו | עומרי חורש |  תהילה חכימי |  טל יעקב |  תמר מור סלע |  אמיר נעמן |  תמר סנדלר גורן |  אושר סניור |  קובי עובדיה | יונתן פיין |  גיא פינקלשטין | ג׳וליה פרמנטו-צייזלר | אורי פרסטר | מאשה צור-גלוזמן | אוריאל קון |  גבריאלה רוזן |  שרי שביט |  סיוון שיקנאג׳י |  רינת שניידובר

    פרק ראשון

    26-27-28
    מעין בן הגיא


    היא גבוהה ממנו ביותר מראש. וזה לא שהוא נמוך, לגמרי ממוצע. יש לה ירכיים חומות, קשות ורחבות, שתמיד מגיחות מג'ינס ממש קצרים, מכנסי דפוק־אותי קוראים להם פה, פרומים איפה שנגזרו. מאחור חלק מהתחת בחוץ ומלפנים המשולש ממש בולט. כשהיא מורידה אותם ונשארת עם הביקיני אני מנסה להסתכל עליה כמה שאני יכולה בלי שהיא תראה. החזה שלה די קטן, קטן מהחזה הבינוני שלי. הציצי שלה יוצא מחזייה צהובה סרוגה, רופפת, שמכסה בעיקר על הפטמה. אני לא מבינה איך הפטמות במשולשים הצהובים תמיד נראות קשות. רוב הזמן היא שוכבת על מגבת ונוצצת משמן שיזוף. בעור המפשעה אני רואה את הנקודות שנשארות אחרי הסרת השיער, ואותו שכוב לידה, רובו על מגבת נפרדת. לשניהם אותם משקפיים שחורים והבעה אטומה של עבדי שמש. היא בחום והוא אדום שלוק. אני נכנסת למים. בכל יום אני מוסיפה בריכה. היום אשחה עשרים ושבע. משעמם לשחות. משעמם החופש. כשאני שוחה אני מדמיינת את הכתפיים שלי מתרחבות, את השרירים עגולים ותפוחים כמו של שחייניות. האם כמו אצלן, כשאהיה שרירית גם החזה ישתטח ויקטן? האם תמיד כשאת משיגה משהו מתקזזים איתך? המכנסיים הקצרים שאני לובשת מעל בגד הים מתנפחים במים, נוגעים ונפרדים מהירכיים על פי התנועה והזרמים. אני לא שזופה כי תמיד אני יוצאת ישר אל המגבת ומתעטפת בה. אף פעם לא מתקלחת במלתחות. החדר שלי מרוחק עשר דקות מהבריכה. כשאני יוצאת, המים נוטפים ממני אל משטח הבטון הלוהט. שניהם מביטים בי בתיאום. המבט שלה אקראי, נתפס באדישות בגוף היחיד שזז בסביבה. עיניו מאחורי העדשות הכהות הן צביטות בגב, בתחת, ברגליים שבצעדים מטפטפים מתקדמות מהר למגבת שעל הכיסא.

    "רוצה סיגריה?" אני שומעת, ולשנייה תוהה למה הוא מדבר אליה בקול רם כל כך. היא הרי נוגעת בו כמו לחמנייה שתפחה ונדבקה לאחותה. מה אתם רוצים ממני, אתם לא רואים שאני מנסה לעוף מפה כמה שיותר מהר ולשחרר לכם את השטח, אני חושבת בזעם של מי שהאשימו אותה סתם.

    "אל תקלקל את הילדה," היא עונה בקול הצרוד והעצל שלה, באנגלית החצצית שכולנו מדברים בה פה עם המתנדבים. שותקת, אני מעיפה מבט קפוא ברווח שבין שני משקפי השמש, מרחיקה מהגוף את החולצה שנדבקת לבגד הים הרטוב, לא יודעת אם לענות, ומסתלקת.

    הסיגריה של אחרי השחייה הכי טובה, נהדר לטנף קצת את הריאות אחרי שמירקת אותן, טובה מזו של אחרי האוכל. מי יודע אם זו של אחרי סקס תעקוף אותה. אליענה נסעה לקיבוץ של אמא שלה. כשהיא באה לאבא היא גרה בחדר השני של הדירה. אתמול לקחה מחט והכניסה אותה לתוך להבה של גפרור ואמרה, "עכשיו זה מחוטא. תכניסי. עד הסוף. זה לא כואב." עשיתי מה שאמרה והיא הושיטה לי עגיל חישוק דקיק וזהוב."אאו, זה לא נכנס." העגיל היה עבה מחור המחט שניקבתי בתנוך האוזן.

    "נו די להתבכיין, תשחקי עם זה קצת, תדחפי." היא שלחה אצבעות לתנוך שלי ואני אמרתי, "לפחות תשטפי את הידיים שלך בסבון." על השטות הזאת היא עשתה לי פרצופים עד סוף הערב. אני פותחת בירה ונשכבת על המזרן. הידיים והרגליים מפושקות, ואני חושבת על ג'וליאן. אליענה אומרת שאני משתכרת משלוש לגימות. לרוב היא אומרת את זה כשאנחנו במקלט של הדיסקו, כשמישהו בא לדבר איתנו, כשזה דחוף להוכיח מי משתינו מפותחת יותר. היא כבר שכבה עם מישהו והתמזמזה עם כמה. ככה לפחות היא אומרת. זה היה איפה שאמא שלה גרה. לפעמים אני כמעט בטוחה שאני תופסת אותה בשקר. אני התנשקתי רק עם ג'וליאן. קראנו לו פטרייה עד שידענו שקוראים לו ג'וליאן, בגלל התספורת המרהיבה שלו והגוף הדקיק והגבוה שתחתיה. ג'וליאן הוא הבחור הכי יפה שראיתי במציאות, לא בטלוויזיה או בתמונות בעיתון או על עטיפות תקליטים. היום שבו הוא התחיל לדבר איתי היה יום המזל הכי פסיכי שהיה לי. הוא ישב לידי בעגלה שמחזירה מהמטע לארוחת בוקר ושאל איך זה לגדול במקום כזה, ואני אמרתי לעצמי לא משנה מה, תגידי משהו מהר. אמרתי. הוא צחק. כשירדנו ליד חדר האוכל פחדתי שעכשיו הוא יחשוב שהוא חייב להיתקע איתי גם בארוחה. אמרתי שאני צריכה לקפוץ לקחת משהו מהחדר. באותו יום לא דיברנו יותר אבל חייכנו אחד לשני.

    ביום שישי, כרגיל, ירדנו למקלט. שישה או שבעה רקדו. כל אחת לגמה מהפחית שלה והיה משעמם כל כך, עד שאליענה קמה לרקוד. נעצתי מבט נוזלי בטייטס השחורים ובחולצה שישבה טוב על התחת שלה. עיניה הגיחו מפעם לפעם בין קווצות שיער שטני קצת מחומצן, והיה בהן מבט צר ותהיתי אם היא עושה אותו בכוונה ולמה אומרים עליה שהיא סקסית. האם זה המראה או האומץ לעשות את ההצגות שלה. איפרתי לתוך פחית ריקה, שתיתי מהר, מנסה להחליף מצב רוח. איך אפשר לשים שירים גרועים כל כך. הלכתי להביא לנו עוד בירה ואז ראיתי את ג'וליאן מולי, הוא התכופף לי לאוזן אבל לא שמעתי מה הוא אומר לי. בקושי יש לו זיפים ויש לו סומק קבוע, מן אדמומית על עור בהיר, והגבות שלו עדינות כמו של בת. הוא הניח את כף ידו על הזרוע שלי. אצבעות של בריטי מעיר ערפילית. כשאמרתי לאליענה פעם שתסתכל על ההבדלים בכפות הידיים של המתנדבים לעומת אלה של הבנים פה היא צחקקה ואמרה שיש איברים שבהם רואים הבדלים גדולים יותר.

    טוב לראות אותך, אמר ג'וליאן. ישבנו אחד ליד השנייה. ג'ינס צמודים לג'ינס, שתינו. הייתי שיכורה מאוד. לא היה לי אכפת שהם מביכים אותנו עם מוזיקה כה ירודה. "שתיתי יותר מדי," אמרתי כשהכול התחיל להסתובב. "ג'וליאן," אמרתי והנחתי ראש על הכתף שלו. ג'וליאן שלח את היד שלו והניח אותה בכף ידי. "בוא נצא החוצה," אמרתי ורציתי להגיע מהר אל הדשא. הייתי חייבת לשכב עליו בהקדם. מחוץ למקלט האוויר היה קריר והיה ירח צהוב דק ונמוך. בול הירח שהייתי בוחרת לקשט בו את הסלון של ערב כזה, שיכור וחלומי. היד שלו כיוונה אותי והתקדמנו אל קרקורי הצפרדעים שמסמנים את הקצה והגדר ושולי השדות. השער הקטן של הבריכה היה פתוח, ועל שפת המים השחורים התנשקנו את הנשיקה הראשונה שלי. פה נסגר ונפתח. שני דגים. עיניים עצומות. הלשון שלו נכנסה עבה ומחוספסת לעומק הפה עם ריחות בירה וסיגריות. יכולתי להרגיש את הזין הקשה מאחורי מכנסי הצינור שנצמדו לליווייס הרפויים והמחוררים שלבשתי. עומד לו, ציינתי לעצמי מסופקת, קצת מופתעת: הכול הולך נורמלי. נצמדתי אליו, סקרנית ונרגשת, בודקת כמה גבוהה הבליטה הקשה לעומתי. סיבוב חדש של סחרחורת התחיל. "שתיתי המון," הספקתי להגיד ולהתכופף. הקאתי. שיט, שוב דפקתי את מה שהתחיל.

    הייתי מנסה לשחות פרפר את הבריכה העשרים ושמונה אם הם לא היו פה. לפני שקפצתי ראש לתוך המים ראיתי שהיא הזיזה את הרגל הבוהקת שלה והניחה אותה עליו, הברך התקפלה כך שנגעה בבגד ים, נדחפה לעבר מה שלפעמים אומרים עליו חבילה. אז עכשיו הזין שלו עומד, אם היא נוגעת בו, התלבטתי, ואיך זה נראה בבגד ים. חשבתי על ג'וליאן ועל הזין שלו, שטיפה לפני שהקאתי וקלקלתי הוא הוציא מתוך המכנסיים. לא היו לו תחתונים, מהצד הוא נראה לי קצת טיפשי, מקל קמור וקשה מקדימה, ידית להחזיק בה כשאת מסוחררת, ומאחור המכנסיים הצמודים על התחת הקטן והיפה. צללתי למים, והשערות נמשכו אחורה כשהגוף נהדף קדימה. הזין היה חלק וחם, ולא העזתי לנעוץ עיניים או להתעכב במישוש על החלק הלא נימול. נזכרתי שאליענה אמרה לי שכשהוא בפה לפעמים את ממש יכולה להיחנק כשאת מכניסה אותו עמוק. מה הקטע של השניים האלה, חשבתי, מרגע שהם גומרים לעבוד הם תמיד ביחד פה, פורשים את המגבות ואת כל שטח הפנים שלהם מול השמש ורק לקראת שקיעה הם מתקפלים. בחדר האוכל הם כמעט תמיד יחד. למקלט רק הוא בא, לפעמים. אף פעם לא רואים אותם מתמזמזים או מתנשקים כמו זוג נורמלי, הם לא נראים מאוהבים. נדמה לי שבקיץ הקודם הוא לא היה פה אבל אני לא בטוחה. בשנה שעברה לא שחיתי. לפני שנתיים אליענה לימדה אותי לדחוף טמפון ועשתה לי פעם ראשונה שעווה ברגלים. היא אמרה שכשהשניים האלה מזדיינים הם בטח נראים כמו עוגת שיש. אני לא מצליחה להחליט אם אני מאוהבת בג'וליאן. מאז יום שישי בלילה, בעצם שבת, כשהיינו כאן, לא ראיתי אותו.

    "לאן הוא נעלם?" אני שומעת אותה שואלת באדישות כשאני שולפת את עצמי מהמים ומתיישבת על שפת הבריכה. היא שוכבת על הבטן, החוטים של החזייה פתוחים כדי שגם הפס המעט בהיר יותר ישתזף. פלחי הישבן נלחצים אל המגבת, ואני חושבת שמתאים לה שיהיה לה ריח כבד למטה בין השפתיים ושבטח זה בכלל לא מזיז לה, להפך. האישה הזאת היא לא אי ולא ארץ, היא יבשה שלמה. אליענה אומרת שלשפיך יש ריח של פריחת חרוב, ולנו יש בכוס ריח דגים. אתמול הכנסתי לשם אצבע וסובבתי אותה ובדקתי כמה עמוק, אחר כך ליקקתי והרחתי וחשבתי על ג'וליאן, מנסה לנחש מה יחשוב על זה.

    "מי?" הוא שאל, העיניים שלו הלכו עליי, מגע ירוק מימי על הגב הכפוף קצת קדימה, בגד הים הכחול בגזרה ספורטיבית, בליטות החזה, השיער הכהה שמשוך אחורה והפס המחומצן שבצד. לא היה צבע ורוד או כחול במחלקת הקוסמטיקה במשביר, אז הפס נשאר עירום. לא מיהרתי למגבת שעל הכיסא.

    "ג'וליאן," אמרה בטון הישנוני וינקה מסיגריית הטיים.

    מאיפה לי לדעת, חשבתי וקמתי משפת הבריכה, מפנה אליהם גב.

    "בגראנד טור," ענה. המתנדבים נוסעים מתישהו באמצע או לקראת סוף התקופה שלהם פה לטיול בארץ. תמיד לאותם המקומות: תל אביב, ירושלים, ים המלח, קצת מדבר. המדבר היה בראש המצעד. היסודיים הגיעו עד למכתש רמון ואילת.

    "בטח תכנן את זה מזמן," אמר ברוך וכיוון אליי. "הדברים שלו בחדר. אז הוא יחזור עוד מעט." הסתובבתי אליו. היה לו חיוך של אדם טוב.

    כשהנפתי את הרגל ועליתי על האופניים היא ציוותה בקולה החזק, "תבואי לרחצה לילית מחר. התמכרנו לראות אותך עושה את הבריכות שלך." וכעבור שנייה הוסיפה, "נחמד פה בלילה. כמעט אף אחד לא בא, מחר עשרים ותשע, לא?"

    היא ספרה אותן.

     

    הם שכבו על שתי המגבות הצמודות, נועצים מבט נטול משקפי שמש בירח צהוב ונמוך, כאילו ציוו עליו שישזף אותם, נתנו לו הזדמנות חד־פעמית להצליח למלא את רצונם. ראשה נח על זרועו.

    "עד כדי כך הרחצה הלילית נמאסה על כולם?" חייכתי במבוכה. לא היה אף אחד בבריכה מלבדנו.

    "היו פה קודם כמה, גם החברה המעצבנת שלך עברה, אבל הצלחנו לסלק גם אותה," צחקקה, "בואי, רוצה?" לא ידעתי אם היא מצביעה על הסיגריות או על פחיות הבירה. כשהתקרבתי ראיתי שיש גם חפיסה פתוחה של שוקולד פרה. לקחתי בירה וגררתי כיסא נוח. עכשיו רק תלולית הכיבוד הייתה בינינו. התפלאתי איך זה שהבירה קרה כל כך, ובדיוק אז היא התרוממה, "אפשר שלוק," שאלה. חזיית בגד הים נפלה, אולי לא הייתה קשורה אלא רק מונחת. הפטמות שלה היו חומות ומחודדות במרכז המשולש הקטן הלבנבן שבצדדיו החלקים השזופים. היה לי חשק להעביר אצבע על הקו שבין השזוף לבהיר, ואז לעלות אל הבליטה ולצבוט, לבדוק אם היא קשה כמו שהיא נראית. היא קמה, קיפולי הבטן התיישרו, ולרגע התקרב חזה וחשבתי היא תוציא לי את המחשבות לפועל. היא הייתה במרחק של פחות מיד מושטת. היא שלחה את היד לאחור והוציאה את בגד הים מחריץ הטוסיק, ואז שלחה אותה אל הלחי שלי וצבטה אותה כאילו היא דודה ואני הילדה הקטנה שלא ייאמן כמה גדלה. "עוד מעט תבואי לעשות איתי בריכה אחת או שתיים," אמרה, ולפני שהספקתי לענות קפצה. קול המים שבלעו אותה והטפיחות הקצובות שבאו לאחר מכן הפנטו אותי, היא חתרה יפהפה וחלק, ולגמתי מהבירה והייתי נינוחה וחשבתי שאף פעם לא ראיתי אותה שוחה. כיף להשתכר מהר. תחושת הנוכחות שלו על המגבת, ממש לצידי, החריפה. מה יהיה כשג'וליאן יחזור, חשבתי, ואולי לא יחזור יותר. למה לא אמר לי שהוא נוסע. היה יכול להיות נעים לחכות לו. אצבעות הונחו לי על הזרוע, בחושך לא ראו את השערות הבהירות שהבזיקו בהן. הן לא היו עדינות אבל מגען היה רך ורגוע, כמו של מישהו שאפשר לבטוח בו. חשבתי שבטח גם הזין שלו חלק וחם ואדום כמו עור שנשרף בשמש ובלילה הוא בוער. כמו קודם, המחשבה הקדימה בשבריר שנייה, כאילו הם קוראים אותה שניהם ומתקדמים על פיה. הוא עמד מולי עירום והזין היה בגובה פני, מכוון קדימה. הוא הושיט שתי ידיים כדי להקים אותי מכיסא הבריכה. כשנצמדנו הרגשתי אותו קשה והרבה יותר קרוב למפשעה שלי מאשר הזין של ג'וליאן. ג'וליאן גבוה יותר, חשבתי לאט, ויפה מדי. עכשיו אני רגועה יותר, בלי סחרחורת ופחד להקיא. החזקתי בו, חם, והמגע הכי נעים שיש למשהו, חשבתי איך הוא דוחף את הקרום השקוף ההוא שאליענה אמרה שלפעמים הוא לא קיים, אבל שאצלה, בגללו, היו אחר כך כמה טיפות דם. כל עוד פיגרתי אחריה, חשבתי, יכולתי רק להקשיב, לבלוע כל מה שהיא שופכת לי לאוזניים. "את לבושה כל כך," פתאום היא הייתה קרובה עד שיכלה ללחוש לי באוזן, רטובה כולה ועירומה, וליטפה את הגב שלי. "שלא תירטבי," סימנה לי והורדתי את החולצה. היא הורידה לי את כתפיות בגד הים וחיבקה אותי מאחור. המחשבה איך נהיה שלושה נקטעה בשפתיים החמות שלו, הרבה יותר מלאות ורכות מהשפתיים של ג'וליאן, כמו פרי שהבשר שלו הוא מגע. תמונת הדגים המטומטמים עם הפיות הנפתחים ונסגרים שנתקעה לי בראש כשהתנשקתי עם ג'וליאן נמחקה. הלשון נתקלה בשאריות שוקולד בדיוק כשחיבקה אותי מאחור, כל כף יד חפנה שד ומעכה את הפטמות. חשבתי על סוזי שרה Trust in me.

     

    "את יפה כל כך, ילדה," לחשה לי לתוך האוזן, ואז שלחה את הלשון והעמיקה אותה פנימה, וכאילו על פי תרשים זרימה הוא החזיר ברוך את היד שלי אל הזין שלו. הסתכלתי בעיניו העצומות, בפנים המתעוותות בעונג. הצצתי גם בירח הצהוב, קצת פחות נמוך מקודם.

    "תראי," שמעתי אותה לוחשת. היא התנתקה מהגב שלי וכרעה על הברכיים לצידי והכניסה את הזין שלו לפה שלה והתחילה להניע את השפתיים הלוך ושוב, לאט ואז מהר יותר, וצירפה גם את היד. עיניו נשארו עצומות והוא נאנח, יד אחת שלו נחה על ראשה, לרגע פקח את עיניו ושלח את כף היד השנייה אל החזה שלי. עמדתי והסתכלתי בה כורעת, והוא עומד והמצח שלו מתקמט והפה נפער בריכוז עמוק. העונג נראה כמו סבל. ראשה נע, התחת שלה ישב על כפות הרגליים, הציצי שלה זז במרץ. פתאום עצבן אותי שהוא נהיה היהלום שבכתר. היא הביטה בי ואמרה, "בואי," וכרעתי לצידה ועשיתי מה שהתכוונה שאעשה, פתחתי את השפתיים, ושנייה אחרי שהכנסתי אותו לתוכי הוא פלט, והיא ליטפה את לחיי וחייכה ואמרה, "תבלעי."

     

     

    עוד על הספר

    סקס. 26 סיפורים עבריים עכשוויים סופרים שונים

    26-27-28
    מעין בן הגיא


    היא גבוהה ממנו ביותר מראש. וזה לא שהוא נמוך, לגמרי ממוצע. יש לה ירכיים חומות, קשות ורחבות, שתמיד מגיחות מג'ינס ממש קצרים, מכנסי דפוק־אותי קוראים להם פה, פרומים איפה שנגזרו. מאחור חלק מהתחת בחוץ ומלפנים המשולש ממש בולט. כשהיא מורידה אותם ונשארת עם הביקיני אני מנסה להסתכל עליה כמה שאני יכולה בלי שהיא תראה. החזה שלה די קטן, קטן מהחזה הבינוני שלי. הציצי שלה יוצא מחזייה צהובה סרוגה, רופפת, שמכסה בעיקר על הפטמה. אני לא מבינה איך הפטמות במשולשים הצהובים תמיד נראות קשות. רוב הזמן היא שוכבת על מגבת ונוצצת משמן שיזוף. בעור המפשעה אני רואה את הנקודות שנשארות אחרי הסרת השיער, ואותו שכוב לידה, רובו על מגבת נפרדת. לשניהם אותם משקפיים שחורים והבעה אטומה של עבדי שמש. היא בחום והוא אדום שלוק. אני נכנסת למים. בכל יום אני מוסיפה בריכה. היום אשחה עשרים ושבע. משעמם לשחות. משעמם החופש. כשאני שוחה אני מדמיינת את הכתפיים שלי מתרחבות, את השרירים עגולים ותפוחים כמו של שחייניות. האם כמו אצלן, כשאהיה שרירית גם החזה ישתטח ויקטן? האם תמיד כשאת משיגה משהו מתקזזים איתך? המכנסיים הקצרים שאני לובשת מעל בגד הים מתנפחים במים, נוגעים ונפרדים מהירכיים על פי התנועה והזרמים. אני לא שזופה כי תמיד אני יוצאת ישר אל המגבת ומתעטפת בה. אף פעם לא מתקלחת במלתחות. החדר שלי מרוחק עשר דקות מהבריכה. כשאני יוצאת, המים נוטפים ממני אל משטח הבטון הלוהט. שניהם מביטים בי בתיאום. המבט שלה אקראי, נתפס באדישות בגוף היחיד שזז בסביבה. עיניו מאחורי העדשות הכהות הן צביטות בגב, בתחת, ברגליים שבצעדים מטפטפים מתקדמות מהר למגבת שעל הכיסא.

    "רוצה סיגריה?" אני שומעת, ולשנייה תוהה למה הוא מדבר אליה בקול רם כל כך. היא הרי נוגעת בו כמו לחמנייה שתפחה ונדבקה לאחותה. מה אתם רוצים ממני, אתם לא רואים שאני מנסה לעוף מפה כמה שיותר מהר ולשחרר לכם את השטח, אני חושבת בזעם של מי שהאשימו אותה סתם.

    "אל תקלקל את הילדה," היא עונה בקול הצרוד והעצל שלה, באנגלית החצצית שכולנו מדברים בה פה עם המתנדבים. שותקת, אני מעיפה מבט קפוא ברווח שבין שני משקפי השמש, מרחיקה מהגוף את החולצה שנדבקת לבגד הים הרטוב, לא יודעת אם לענות, ומסתלקת.

    הסיגריה של אחרי השחייה הכי טובה, נהדר לטנף קצת את הריאות אחרי שמירקת אותן, טובה מזו של אחרי האוכל. מי יודע אם זו של אחרי סקס תעקוף אותה. אליענה נסעה לקיבוץ של אמא שלה. כשהיא באה לאבא היא גרה בחדר השני של הדירה. אתמול לקחה מחט והכניסה אותה לתוך להבה של גפרור ואמרה, "עכשיו זה מחוטא. תכניסי. עד הסוף. זה לא כואב." עשיתי מה שאמרה והיא הושיטה לי עגיל חישוק דקיק וזהוב."אאו, זה לא נכנס." העגיל היה עבה מחור המחט שניקבתי בתנוך האוזן.

    "נו די להתבכיין, תשחקי עם זה קצת, תדחפי." היא שלחה אצבעות לתנוך שלי ואני אמרתי, "לפחות תשטפי את הידיים שלך בסבון." על השטות הזאת היא עשתה לי פרצופים עד סוף הערב. אני פותחת בירה ונשכבת על המזרן. הידיים והרגליים מפושקות, ואני חושבת על ג'וליאן. אליענה אומרת שאני משתכרת משלוש לגימות. לרוב היא אומרת את זה כשאנחנו במקלט של הדיסקו, כשמישהו בא לדבר איתנו, כשזה דחוף להוכיח מי משתינו מפותחת יותר. היא כבר שכבה עם מישהו והתמזמזה עם כמה. ככה לפחות היא אומרת. זה היה איפה שאמא שלה גרה. לפעמים אני כמעט בטוחה שאני תופסת אותה בשקר. אני התנשקתי רק עם ג'וליאן. קראנו לו פטרייה עד שידענו שקוראים לו ג'וליאן, בגלל התספורת המרהיבה שלו והגוף הדקיק והגבוה שתחתיה. ג'וליאן הוא הבחור הכי יפה שראיתי במציאות, לא בטלוויזיה או בתמונות בעיתון או על עטיפות תקליטים. היום שבו הוא התחיל לדבר איתי היה יום המזל הכי פסיכי שהיה לי. הוא ישב לידי בעגלה שמחזירה מהמטע לארוחת בוקר ושאל איך זה לגדול במקום כזה, ואני אמרתי לעצמי לא משנה מה, תגידי משהו מהר. אמרתי. הוא צחק. כשירדנו ליד חדר האוכל פחדתי שעכשיו הוא יחשוב שהוא חייב להיתקע איתי גם בארוחה. אמרתי שאני צריכה לקפוץ לקחת משהו מהחדר. באותו יום לא דיברנו יותר אבל חייכנו אחד לשני.

    ביום שישי, כרגיל, ירדנו למקלט. שישה או שבעה רקדו. כל אחת לגמה מהפחית שלה והיה משעמם כל כך, עד שאליענה קמה לרקוד. נעצתי מבט נוזלי בטייטס השחורים ובחולצה שישבה טוב על התחת שלה. עיניה הגיחו מפעם לפעם בין קווצות שיער שטני קצת מחומצן, והיה בהן מבט צר ותהיתי אם היא עושה אותו בכוונה ולמה אומרים עליה שהיא סקסית. האם זה המראה או האומץ לעשות את ההצגות שלה. איפרתי לתוך פחית ריקה, שתיתי מהר, מנסה להחליף מצב רוח. איך אפשר לשים שירים גרועים כל כך. הלכתי להביא לנו עוד בירה ואז ראיתי את ג'וליאן מולי, הוא התכופף לי לאוזן אבל לא שמעתי מה הוא אומר לי. בקושי יש לו זיפים ויש לו סומק קבוע, מן אדמומית על עור בהיר, והגבות שלו עדינות כמו של בת. הוא הניח את כף ידו על הזרוע שלי. אצבעות של בריטי מעיר ערפילית. כשאמרתי לאליענה פעם שתסתכל על ההבדלים בכפות הידיים של המתנדבים לעומת אלה של הבנים פה היא צחקקה ואמרה שיש איברים שבהם רואים הבדלים גדולים יותר.

    טוב לראות אותך, אמר ג'וליאן. ישבנו אחד ליד השנייה. ג'ינס צמודים לג'ינס, שתינו. הייתי שיכורה מאוד. לא היה לי אכפת שהם מביכים אותנו עם מוזיקה כה ירודה. "שתיתי יותר מדי," אמרתי כשהכול התחיל להסתובב. "ג'וליאן," אמרתי והנחתי ראש על הכתף שלו. ג'וליאן שלח את היד שלו והניח אותה בכף ידי. "בוא נצא החוצה," אמרתי ורציתי להגיע מהר אל הדשא. הייתי חייבת לשכב עליו בהקדם. מחוץ למקלט האוויר היה קריר והיה ירח צהוב דק ונמוך. בול הירח שהייתי בוחרת לקשט בו את הסלון של ערב כזה, שיכור וחלומי. היד שלו כיוונה אותי והתקדמנו אל קרקורי הצפרדעים שמסמנים את הקצה והגדר ושולי השדות. השער הקטן של הבריכה היה פתוח, ועל שפת המים השחורים התנשקנו את הנשיקה הראשונה שלי. פה נסגר ונפתח. שני דגים. עיניים עצומות. הלשון שלו נכנסה עבה ומחוספסת לעומק הפה עם ריחות בירה וסיגריות. יכולתי להרגיש את הזין הקשה מאחורי מכנסי הצינור שנצמדו לליווייס הרפויים והמחוררים שלבשתי. עומד לו, ציינתי לעצמי מסופקת, קצת מופתעת: הכול הולך נורמלי. נצמדתי אליו, סקרנית ונרגשת, בודקת כמה גבוהה הבליטה הקשה לעומתי. סיבוב חדש של סחרחורת התחיל. "שתיתי המון," הספקתי להגיד ולהתכופף. הקאתי. שיט, שוב דפקתי את מה שהתחיל.

    הייתי מנסה לשחות פרפר את הבריכה העשרים ושמונה אם הם לא היו פה. לפני שקפצתי ראש לתוך המים ראיתי שהיא הזיזה את הרגל הבוהקת שלה והניחה אותה עליו, הברך התקפלה כך שנגעה בבגד ים, נדחפה לעבר מה שלפעמים אומרים עליו חבילה. אז עכשיו הזין שלו עומד, אם היא נוגעת בו, התלבטתי, ואיך זה נראה בבגד ים. חשבתי על ג'וליאן ועל הזין שלו, שטיפה לפני שהקאתי וקלקלתי הוא הוציא מתוך המכנסיים. לא היו לו תחתונים, מהצד הוא נראה לי קצת טיפשי, מקל קמור וקשה מקדימה, ידית להחזיק בה כשאת מסוחררת, ומאחור המכנסיים הצמודים על התחת הקטן והיפה. צללתי למים, והשערות נמשכו אחורה כשהגוף נהדף קדימה. הזין היה חלק וחם, ולא העזתי לנעוץ עיניים או להתעכב במישוש על החלק הלא נימול. נזכרתי שאליענה אמרה לי שכשהוא בפה לפעמים את ממש יכולה להיחנק כשאת מכניסה אותו עמוק. מה הקטע של השניים האלה, חשבתי, מרגע שהם גומרים לעבוד הם תמיד ביחד פה, פורשים את המגבות ואת כל שטח הפנים שלהם מול השמש ורק לקראת שקיעה הם מתקפלים. בחדר האוכל הם כמעט תמיד יחד. למקלט רק הוא בא, לפעמים. אף פעם לא רואים אותם מתמזמזים או מתנשקים כמו זוג נורמלי, הם לא נראים מאוהבים. נדמה לי שבקיץ הקודם הוא לא היה פה אבל אני לא בטוחה. בשנה שעברה לא שחיתי. לפני שנתיים אליענה לימדה אותי לדחוף טמפון ועשתה לי פעם ראשונה שעווה ברגלים. היא אמרה שכשהשניים האלה מזדיינים הם בטח נראים כמו עוגת שיש. אני לא מצליחה להחליט אם אני מאוהבת בג'וליאן. מאז יום שישי בלילה, בעצם שבת, כשהיינו כאן, לא ראיתי אותו.

    "לאן הוא נעלם?" אני שומעת אותה שואלת באדישות כשאני שולפת את עצמי מהמים ומתיישבת על שפת הבריכה. היא שוכבת על הבטן, החוטים של החזייה פתוחים כדי שגם הפס המעט בהיר יותר ישתזף. פלחי הישבן נלחצים אל המגבת, ואני חושבת שמתאים לה שיהיה לה ריח כבד למטה בין השפתיים ושבטח זה בכלל לא מזיז לה, להפך. האישה הזאת היא לא אי ולא ארץ, היא יבשה שלמה. אליענה אומרת שלשפיך יש ריח של פריחת חרוב, ולנו יש בכוס ריח דגים. אתמול הכנסתי לשם אצבע וסובבתי אותה ובדקתי כמה עמוק, אחר כך ליקקתי והרחתי וחשבתי על ג'וליאן, מנסה לנחש מה יחשוב על זה.

    "מי?" הוא שאל, העיניים שלו הלכו עליי, מגע ירוק מימי על הגב הכפוף קצת קדימה, בגד הים הכחול בגזרה ספורטיבית, בליטות החזה, השיער הכהה שמשוך אחורה והפס המחומצן שבצד. לא היה צבע ורוד או כחול במחלקת הקוסמטיקה במשביר, אז הפס נשאר עירום. לא מיהרתי למגבת שעל הכיסא.

    "ג'וליאן," אמרה בטון הישנוני וינקה מסיגריית הטיים.

    מאיפה לי לדעת, חשבתי וקמתי משפת הבריכה, מפנה אליהם גב.

    "בגראנד טור," ענה. המתנדבים נוסעים מתישהו באמצע או לקראת סוף התקופה שלהם פה לטיול בארץ. תמיד לאותם המקומות: תל אביב, ירושלים, ים המלח, קצת מדבר. המדבר היה בראש המצעד. היסודיים הגיעו עד למכתש רמון ואילת.

    "בטח תכנן את זה מזמן," אמר ברוך וכיוון אליי. "הדברים שלו בחדר. אז הוא יחזור עוד מעט." הסתובבתי אליו. היה לו חיוך של אדם טוב.

    כשהנפתי את הרגל ועליתי על האופניים היא ציוותה בקולה החזק, "תבואי לרחצה לילית מחר. התמכרנו לראות אותך עושה את הבריכות שלך." וכעבור שנייה הוסיפה, "נחמד פה בלילה. כמעט אף אחד לא בא, מחר עשרים ותשע, לא?"

    היא ספרה אותן.

     

    הם שכבו על שתי המגבות הצמודות, נועצים מבט נטול משקפי שמש בירח צהוב ונמוך, כאילו ציוו עליו שישזף אותם, נתנו לו הזדמנות חד־פעמית להצליח למלא את רצונם. ראשה נח על זרועו.

    "עד כדי כך הרחצה הלילית נמאסה על כולם?" חייכתי במבוכה. לא היה אף אחד בבריכה מלבדנו.

    "היו פה קודם כמה, גם החברה המעצבנת שלך עברה, אבל הצלחנו לסלק גם אותה," צחקקה, "בואי, רוצה?" לא ידעתי אם היא מצביעה על הסיגריות או על פחיות הבירה. כשהתקרבתי ראיתי שיש גם חפיסה פתוחה של שוקולד פרה. לקחתי בירה וגררתי כיסא נוח. עכשיו רק תלולית הכיבוד הייתה בינינו. התפלאתי איך זה שהבירה קרה כל כך, ובדיוק אז היא התרוממה, "אפשר שלוק," שאלה. חזיית בגד הים נפלה, אולי לא הייתה קשורה אלא רק מונחת. הפטמות שלה היו חומות ומחודדות במרכז המשולש הקטן הלבנבן שבצדדיו החלקים השזופים. היה לי חשק להעביר אצבע על הקו שבין השזוף לבהיר, ואז לעלות אל הבליטה ולצבוט, לבדוק אם היא קשה כמו שהיא נראית. היא קמה, קיפולי הבטן התיישרו, ולרגע התקרב חזה וחשבתי היא תוציא לי את המחשבות לפועל. היא הייתה במרחק של פחות מיד מושטת. היא שלחה את היד לאחור והוציאה את בגד הים מחריץ הטוסיק, ואז שלחה אותה אל הלחי שלי וצבטה אותה כאילו היא דודה ואני הילדה הקטנה שלא ייאמן כמה גדלה. "עוד מעט תבואי לעשות איתי בריכה אחת או שתיים," אמרה, ולפני שהספקתי לענות קפצה. קול המים שבלעו אותה והטפיחות הקצובות שבאו לאחר מכן הפנטו אותי, היא חתרה יפהפה וחלק, ולגמתי מהבירה והייתי נינוחה וחשבתי שאף פעם לא ראיתי אותה שוחה. כיף להשתכר מהר. תחושת הנוכחות שלו על המגבת, ממש לצידי, החריפה. מה יהיה כשג'וליאן יחזור, חשבתי, ואולי לא יחזור יותר. למה לא אמר לי שהוא נוסע. היה יכול להיות נעים לחכות לו. אצבעות הונחו לי על הזרוע, בחושך לא ראו את השערות הבהירות שהבזיקו בהן. הן לא היו עדינות אבל מגען היה רך ורגוע, כמו של מישהו שאפשר לבטוח בו. חשבתי שבטח גם הזין שלו חלק וחם ואדום כמו עור שנשרף בשמש ובלילה הוא בוער. כמו קודם, המחשבה הקדימה בשבריר שנייה, כאילו הם קוראים אותה שניהם ומתקדמים על פיה. הוא עמד מולי עירום והזין היה בגובה פני, מכוון קדימה. הוא הושיט שתי ידיים כדי להקים אותי מכיסא הבריכה. כשנצמדנו הרגשתי אותו קשה והרבה יותר קרוב למפשעה שלי מאשר הזין של ג'וליאן. ג'וליאן גבוה יותר, חשבתי לאט, ויפה מדי. עכשיו אני רגועה יותר, בלי סחרחורת ופחד להקיא. החזקתי בו, חם, והמגע הכי נעים שיש למשהו, חשבתי איך הוא דוחף את הקרום השקוף ההוא שאליענה אמרה שלפעמים הוא לא קיים, אבל שאצלה, בגללו, היו אחר כך כמה טיפות דם. כל עוד פיגרתי אחריה, חשבתי, יכולתי רק להקשיב, לבלוע כל מה שהיא שופכת לי לאוזניים. "את לבושה כל כך," פתאום היא הייתה קרובה עד שיכלה ללחוש לי באוזן, רטובה כולה ועירומה, וליטפה את הגב שלי. "שלא תירטבי," סימנה לי והורדתי את החולצה. היא הורידה לי את כתפיות בגד הים וחיבקה אותי מאחור. המחשבה איך נהיה שלושה נקטעה בשפתיים החמות שלו, הרבה יותר מלאות ורכות מהשפתיים של ג'וליאן, כמו פרי שהבשר שלו הוא מגע. תמונת הדגים המטומטמים עם הפיות הנפתחים ונסגרים שנתקעה לי בראש כשהתנשקתי עם ג'וליאן נמחקה. הלשון נתקלה בשאריות שוקולד בדיוק כשחיבקה אותי מאחור, כל כף יד חפנה שד ומעכה את הפטמות. חשבתי על סוזי שרה Trust in me.

     

    "את יפה כל כך, ילדה," לחשה לי לתוך האוזן, ואז שלחה את הלשון והעמיקה אותה פנימה, וכאילו על פי תרשים זרימה הוא החזיר ברוך את היד שלי אל הזין שלו. הסתכלתי בעיניו העצומות, בפנים המתעוותות בעונג. הצצתי גם בירח הצהוב, קצת פחות נמוך מקודם.

    "תראי," שמעתי אותה לוחשת. היא התנתקה מהגב שלי וכרעה על הברכיים לצידי והכניסה את הזין שלו לפה שלה והתחילה להניע את השפתיים הלוך ושוב, לאט ואז מהר יותר, וצירפה גם את היד. עיניו נשארו עצומות והוא נאנח, יד אחת שלו נחה על ראשה, לרגע פקח את עיניו ושלח את כף היד השנייה אל החזה שלי. עמדתי והסתכלתי בה כורעת, והוא עומד והמצח שלו מתקמט והפה נפער בריכוז עמוק. העונג נראה כמו סבל. ראשה נע, התחת שלה ישב על כפות הרגליים, הציצי שלה זז במרץ. פתאום עצבן אותי שהוא נהיה היהלום שבכתר. היא הביטה בי ואמרה, "בואי," וכרעתי לצידה ועשיתי מה שהתכוונה שאעשה, פתחתי את השפתיים, ושנייה אחרי שהכנסתי אותו לתוכי הוא פלט, והיא ליטפה את לחיי וחייכה ואמרה, "תבלעי."