המינוטאור הגלובלי

מבוא

בספר זה היתה כוונתי להכניס לשימוש דימוי שיעזור להסביר עולם מבולבל, עולם שאי אפשר עוד להבינו בעזרת הפרדיגמות שעיצבו את מחשבתנו לפני המשבר של 2008. קהל היעד שלי היה ציבור שאינו בקי בכלכלה, ובאמצעות הדימוי רציתי לפרושׂ בפניו סיפור פשוט — אך לא פשטני — של תסבוכת עולמית טרגית. הרעיון לא היה לבטל את כל ההסברים האחרים, אלא להעמיד פלטפורמה שתשלב בין הסברים שונים, שכל אחד מהם תקף בדרכו, לכדי ניתוח כולל של ה"הסדר" העולמי שקרס וחרב ב־2008 והשאיר את העולם במצב של התפכחות מוכת־הלם.

המטפורה של המינוטאור הגלובלי נגלתה אליי בשנת 2002, אחרי אינספור שיחות עם חברי, עמיתי ושותפי לכתיבה, ג'וזף הלוי. מתוך הדיונים שניהלנו על הדברים שהניעו את העולם אחרי המשברים הכלכליים של שנות השבעים של המאה הקודמת, צמחה ועלתה השקפה מגובשת, גם אם מורכבת, על השיטה הכלכלית הגלובלית, שבה הגירעונות של אמריקה, וול סטריט והירידה המתמדת בערך הריאלי של השכר האמריקאי מילאו תפקיד מכריע, ובאופן פרדוקסלי גם הגמוני.

ליבת הטיעון שלנו היתה שהמאפיין המרכזי של העידן שאחרי 1971 היה היפוך זרימת עודפי הסחר וההון בין ארצות הברית לשאר העולם. בפעם הראשונה בהיסטוריה ביצרה ההגמוניה את שלטונה על ידי הגדלה מכוונת של גירעונותיה. רצינו להבין איך אמריקה עשתה זאת, ואת הטרגיות בכך שהצלחתה סייעה לעליית הפיננסיאליזציה שחיזקה את הדומיננטיות של ארצות הברית, ובה בעת זרעה את הזרעים למפלתה הפוטנציאלית. חלק מההסבר היה כרוך בשימוש בנראטיב של המינוטאור הגלובלי, שנולד כניסיון לפשט את מורכבות הטיעון (ראו מאמרנו המשותף: "The Global Minotaur", Monthly Review 55, July-August 2003).

חמש שנים מאוחר יותר, כשהמערכת הפיננסית קרסה ב־2008, שידלה אותי שותפתי לכל דבר, דנאה סטראטו, לכתוב את הספר הזה, ולבסס אותו על יכולתו של דימוי המינוטאור להעביר את המסר המורכב שלי לציבור הרחב. היא האמינה שאני יכול לעשות זאת, ונטעה בי את הרעיון ואת הדחף לנסות. התחלתי לכתוב את הספר בביתנו באתונה, כשהעננים הקודרים מעל ארצנו עוד היו דלילים ורוב חברינו ובני משפחותינו לא האמינו שיוון עומדת על סף סחרור בלתי נגמר. על רקע ההתכחשות לסימנים המבשרים רעות, ובעודי כותב את הטיוטה הראשונה לספר, התחלתי לצבור בתקשורת היוונית והבינלאומית מוניטין של רואה שחורות, אחד שמאמין לא רק שפשיטת הרגל של יוון בלתי נמנעת, אלא שהיא מבשרת את התפרקות גוש האירו. רק אז שמתי לב לאירוניה בשימוש במטפורה יוונית (של המינוטאור ממינוֹס) לתיאור קטסטרופה בינלאומית שיוון תהיה קורבנה הפגוע ביותר.

ועם זה, בעודי שקוע בכתיבה, סירבתי לייחס ליוון תפקיד מרכזי מדי בהתרחשות הזאת. עד מהרה התגלעה דיכוטומיה בשגרת היום־יום שלי: מצד אחד ביליתי שעות על גבי שעות באולפני רדיו וטלוויזיה וטענתי שמצבה של יוון מידרדר בהתמדה, ומצד שני חזרתי הביתה אל כתב היד, נחוש יותר ויותר שיוון לא תיכלל בו. שכן אם אבחנתי לגבי גורלה המר של יוון היתה נכונה (כלומר שאין משבר יווני, אלא שיוון היא רק סימפטום של תזוזה רחבה יותר בהיסטוריה הכלכלית הגלובלית), היה על הספר לשקף זאת. זו הסיבה שארצות הברית היתה, ונותרה במהדורה המעודכנת הזאת, מוקד הניתוח.

בהיבט של ההתפתחות האינטלקטואלית והאנליטית, היתה זו מעורבותי בתמונה הגדולה של משבר האירו שסיפקה לי הזדמנות לבחון אם המינוטאור הגלובלי יכול לשפוך אור על מצבנו אחרי 2008 ולהפיק מכך המלצות מדיניות. למעשה, תוך כדי העבודה על המהדורה הראשונה של ספר זה, השקעתי מאמץ רב, יחד עם סטיוארט הולנד, בכתיבתה ובשכתובה של "הצעה צנועה לפתרון משבר האירו". הקמפיין שסטיוארט ואני הרצנו לאורכה ולרוחבה של אירופה כדי לקדם את אותה "הצעה צנועה" (שהבאנו אפילו לצפון אמריקה ולאוסטרליה) היה פוקח עיניים, מקור לתובנות רבות ומצע לבחינת השערות המשנה של הספר.

כיוון שהמינוטאור הוא דימוי חזק, הייתי צריך להישמר פן ישפיע כוחו האלגורי על התחזיות והניתוח שלי. בינואר 2011, כשהשלמתי את הספר וחשתי דחף להכריז על הפרוגנוזה שלי למען עתיד הכלכלה העולמית, גברה דאגתי שהדבקות בדימוי שבחרתי תטה את מסקנותיי. האם התפתיתי לחוש ביטחון אנליטי מדומה בחיקה המנחם של האלגוריה שיצרתי? העובדה שהמשבר פשט ולבש צורה והחליף צבעים בקצב מבהיל רק הגבירה את המועקה וגרמה לי לחוש חשוף במיוחד לגחמותיה של ההיסטוריה הטעונה של ימינו.

החודשים שחלפו מאז השלמת הטיוטה לספר ועד שהחזקתי עותק שלו בידי ייצבו את עצביי: העולם לא עשה שום דבר שלא עלה בקנה אחד עם המטפורה המרכזית של הספר. כשהספר התקבל בחום במקומות שונים בעולם, ידעתי שפגעתי בעורק ראשי. ובכל זאת, כשהמו"לים הציעו לי לערוך את הטקסט כדי להוציא מהדורה מעודכנת שנה לאחר מכן, קפצתי על ההזדמנות להמשיך במחקר כדי לברר — בעיקר לעצמי — אם היפותזת המינוטאור הגלובלי עומדת במבחן הזמן בקנה מידה גלובלי. התוצאה היתה פרק חדש בספר (פרק 9), שבו אני מונה את העובדות שהיו יכולות להפריך את טענותיי, וחוקר את העובדות שאכן חבויות בסטטיסטיקה הרשמית. למרבה המזל, אני יכול לדווח כעת בביטחון שההיפותזה עמדה בקלות במבחן האמפירי.

ולבסוף, בנימה אישית: את המהדורה הנוכחית השלמתי בארצות הברית, שבה דנאה ואני גרים עכשיו. מכאן אני חוקר, לא בלי רגשי אשמה, את חורבותיה של ארצי, ומתראיין מדי פעם לכל מיני ערוצים ששואלים פעם אחר פעם את אותה שאלה: מה צריכה יוון לעשות כדי להיחלץ מן השפל הגדול? איך צריכות ספרד ואיטליה להיענות לדרישות שההיגיון אומר שרק יחמירו את מצבן? על כך אני עונה בשעמום גדל והולך שהמדינות המפוארות שלנו יכולות לעשות רק דבר אחד: לומר "לא" רבתי למדיניות נואלת שמטרתה האמיתית היא להעמיק את השפל מסיבות לא ענייניות — סיבות שרק חקירה יסודית של מורשת המינוטאור הגלובלי יכולה לחשוף.

יאניס ורופאקיס

פברואר 2013