הַחַיִּים דְּבַשׁ? לֹא מַמָּשׁ
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ,
בְּכָךְ אֵין שׁוּם חָדָשׁ.
הַשְּׁאֵלָה אִם כָּל אֶחָד בְּכָךְ חָשׁ,
כּוֹלֵל מִי שֶׁלְּלֹא קוֹרַת גַּג, אַף לֹא דַּרְגָּשׁ.
מִי שֶׁמִּמִּלְחֶמֶת הַקִּיּוּם לֹא מָשׁ,
וְשׁוֹמֵעַ אֶת זֶה שֶׁבְּעַצְמוֹ כָּל הַזְּמַן דָּשׁ,
הַאִם גַּם חַיָּיו הֵם דְּבַשׁ
אוֹ שֶׁכָּל יוֹם אוֹתוֹ מְרַמִּים מֵחָדָשׁ?
בְּכָךְ אֵין שׁוּם דָּבָר חָדָשׁ,
יֵשׁ מִי שֶׁחַיָּיו דְּבַשׁ
וְיֵשׁ מִי שֶׁכְּבָר מֻתָּשׁ
וּבְמִדָּה מְסֻיֶּמֶת נוֹאָשׁ.
אוּלַי כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ, לֹא נָכוֹן פֹּרַשׁ,
כְּאִלּוּ מֵרָמַת אָשְׁרוֹ הוּא נִרְגָּשׁ
אוֹ שֶׁמֵחֹסֶר הַחֶמְלָה שֶׁל מְדִינָתוֹ הוּא נוֹאָשׁ,
וּמַאֲמִין שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, כִּי הַמֶּלֶךְ דָּרַשׁ.