מבוא
בגיל 20 בערך, אולי קצת לפני כן, התברר לי, שהאדם הקרוב אלי ביותר, בן־משפחה שהיה לי דמות־מופת שלאורהּ גדלתי – מעורער בנפשו. לא הבנתי איך ייתכן, שבאותו אדם נקשרו כל התכונות הטובות של נאורות, נדיבות, סבלנות, נינוחות, חכמה ואף גאונות, סקרנות, אנושיות, אהבת־אדם, טוב־לב והארת פנים, יחד עם מצבי־נפש קיצוניים.
זה לא הוריד בעיני מאומה מהדמות המופתית שאהבתי. אבל הכניס מימד חדש לחיי. מאז אני מתעניינת בכל מה שקשור במחלות נפש ובחולי נפש, נפשי יצאה אל כל החלכאים והנדכאים שראיתי במחלקות השונות. במישור האישי הפרטי שלי, לא פעם ולא פעמיים חשבתי שהנה, גם אני נמנית בקהלם. האם ההתנהגות הזו שלי היא נורמלית? או שאולי זו תחילתה של מחלת נפש…
על האנתולוגיה הזו – מבחר של שירה ישראלית שעוסקת במצבי־נפש ובמחלות־נפש על כל הכרוך בכך – עבדתי קרוב לעשור. מאהבה. הופתעתי מכמות השירה הנכתבת בנושא. מצאתי שעם השנים, הדיבור בשירה על המחלה נעשה חופשי יותר, חשוף ומפורט יותר, לעתים הומוריסטי. עם זאת, עדיין הגישה להפרעות ולמחלות נפש איננה פתוחה, מכילה וטבעית, כמו למחלות הקשורות באזורים בגוף שאפשר להגדירם, כמו, לדוגמא, מחלות לב או מחלת כליות.
אני תקווה שאנתולוגיה זו תהווה נדבך חשוב בשינוי הגישה של החברה שלנו אל המתמודדים עם הפרעות ומחלות נפש. הגיע הזמן לנתץ את הסטיגמה ואת הדעות הקדומות כנגד מחלות אלו.
ואני מקווה שהספר הזה ישפיע מִטּוּבוֹ על שני הצדדים: יחזק ויעודד את המתמודדים עם מחלות־נפש ומשפחותיהם, ולאחרים, הבריאים־כרגע, יפתח עיניים לראות את ה’נורמליות’ והאנושיות של המתמודדים.
האנתולוגיה מקיפה 200 שירים, שנכתבו ע’י 123 משוררות ומשוררים ישראליים (77 משוררות עם 132 שירים, ו־46 משוררים עם 68 שירים).
בספר שמונה שערים:
השער הראשון – אני ארץ מתה – כולל שירים של איבוד דרך, דימוי עצמי בשפל, מצבי נפש קיצוניים
השער השני – החלון סגור – כולל שירים על דכאון ועוד
בשער השלישי – מייזל מייזלון פסיכיאטרוש שלי –שירים על טיפולים פסיכולוגיים
בשער הרביעי – כשבאתי לבקר בבית המשוגעים – שירים על אישפוזים
בשער החמישי – לולושקייט משוגעת – שירים על דמויות
השער השישי – לקחת היום את הכדורים? – כולל שירים על תרופות פסיכיאטריות
השער השביעי – באוגוסט מתאבדים משוררים – הוא על הצעד הבלתי הפיך.
ושער אחרון – אני מחבקת אותך – שירי עידוד ותקוה.
דורית ויסמן, ירושלים, אפריל 2019
