"ואם תעוררו את האהבה"
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
"ואם תעוררו את האהבה"

"ואם תעוררו את האהבה"

עוד על הספר

גבריאל רעם

גבריאל רעם, מחבר מסות אודות החיים מן האספקט הלא ידוע, של הרז, הדרש ואולי אפילו: הסוד…
בעברו היה מרצה ומומחה לתקשורת אל מילולית.
למד תיאטרון, פילוסופיה, חינוך וספרות.
גבריאל רעם עוסק שנים רבות בעבודה פנימית, בלימוד ובללמד שיטות להרחבת ופיתוח רמת התודעה.
פרסם כמה וכמה ספרים בנושאי עבודה פנימית, והערת התודעה, כמו גם ספרים בנושאי תקשורת אל מילולית.
סגנון כתיבתו היא בעיקר של מסות רדיקליות ועדכניות.
למחבר, אתר שבו למחבר רבות מיצירות ההגות שלו: http://hagut.net/

תקציר

כמעט כולנו נמצאים במערכת יחסים כלשהי או לאחר קריסה של מערכת יחסים זוגית, או בין מערכת יחסים שנגמרה לזאת שעדיין לא החלה.  אך הדברים אינם פשוטים, לא בתוך מערכת היחסים וודאי שלא מחוצה לה.
כך או כך, מערכת יחסים אינטימית- זוגית, תופסת מקום של כבוד בתחושת העצמי שלנו. זהו תחום סבוך שיכול להוביל לרמת סיפוק גבוהה ביותר או למשברים נפשיים קשים. תחום היחסים האינטימיים, הכולל אהבה ומיניות הוא תחום שנחקר רבות בשנים האחרונות ורבות התיאוריות הנוגעות לו. המחבר שאב מידע ממקורות וממחקרים רבים, בין היתר מספריהם של אריך פרום "אמנות האהבה",  של ג'ייקוב נידלמן "ספר קטן על אהבה – מדריך לאהבת נצח", של מישל פוקו "תולדות המיניות בעידן החדש" ועוד ועוד. כמו כן, מציג המחבר את הגותו המקורית.
 
אודות המחבר
גבריאל רעם מומחה לתקשורת אל מילולית,
פרסם עד כה מספר ספרי הגות: "אמנות השיחה",  ו"אאוטסיידרים ומורדים" בהוצאת ידיעות אחרונות. "שיחות תודעה", "בקצרה ולעומק" ו"החיים, רשימות מהגלות" בהוצאת ניסן. כן כתב ארבעה ספרים בנושאי תקשורת אל מילולית ושפת גוף.
גבריאל רעם עוסק שנים רבות בחקר, השתתפות ולימוד של קבוצות עבודה פנימית ובלימוד שיטות להרחבת ופיתוח תחום התודעה.
למחבר, אתרים באינטרנט על נושאי ספרי ההגות שלו: www.hagut.net

פרק ראשון

פרק 1. חוק המשיכה
 
 
הערת פתיחה: חשוב לי לציין כבר בתחילת הפרק כי פרק זה נכתב כאילו לגברים, אך כמובן שהוא מכוון לשני המינים באותה מידה. השימוש בלשון זכר מקובל ונפוץ יותר, אבל לא אומר דבר ברמת המהות. אפשר היה לכתוב בלשון נקבה, אבל אז בגלל ההרגל לקרוא את הדברים בלשון זכר, ייתכן שהיה מסורבל ונראה מוזר.
 
לגבי משיכה מינית, רווחת הגישה שהיא עניין סובייקטיבי ואישי, כל אחד נמשך על פי קריטריונים אישיים וסובייקטיביים. מה שנראה מושך לאחד אינו מושך לאחר. למרות שאנו מוכנים לקבל את העובדה שהקריטריונים לגבי יופי הם פחות או יותר זהים ומצייתים לנורמות חברתיות, לתפיסה הרווחת – אך אין זה כך כשהדבר נוגע למשיכה!
 
בחלק ג’ – ‘מערכות יחסים וזוגיות’, בפרק: ‘הצורך הנואש למצוא בן/בת זוג’, אני כותב אודות הקושי למצוא בן/בת זוג. השאלה שנשאלת כאן היא על אודות הצד הפרקטי של אותו צורך נואש, והשאלה היא: על פי מה בעצם אנו נכנסים למערכת יחסים עם פלוני ולא עם אלמונית. ובכן, חלק נכבד מהצורך במציאת בן/בת זוג וסיפוקו – תלויים או נשענים (בעיקר בהתחלה בשלב הסלקציה) על מידת האטרקטיביות של האדם. כוח המשיכה המינית שלו ורמת המשיכה הכללית שלו, היא הקובעת במידה רבה, ומלכתחילה, את דמות האדם שבסופו של דבר יקיים איתנו זוגיות ומשפחה.
 
עד כמה רמת המשיכה של כל אחד מהשניים חשובה באמת בצורך של מציאת בן/ת זוג? ואיזה חלק יחסי תופסת רמת המשיכה של הסובייקט במכלול הסיבות להתקשרות עם אדם זה ולא עם אדם אחר? האם יותר מחמישים אחוז? פחות מחמישים אחוז? שהרי בסופו של דבר, ביחס לאיכות הזוגיות אין קשר של ממש בינה ובין המשיכה הראשונית.
 
ובכן…
 
התיזה שלי היא שבמשיכה לבן/בת הזוג, כל אחד/אחת נמשך בעיקר, או לרוב, לאדם שנמצא בדרגה אחת (או לעיתים אפילו שתיים…), מעל דרגת המשיכה שלו עצמו.
 
הבעיה מתחילה בתגובה של זה שנמשכים אליו, שהרי גם הוא או היא מחפשים מישהו שנמצא בדרגה (עד שתי דרגות משיכה) מעל לשלו. אם מדובר במחפש גבר למשל, אז כשהיא לא תתייחס אליו בכלל, הוא יקבל את התחושה שהוא פחות מושך ממה שהוא, כלומר היצמדות שלנו לדרגת המשיכה של אלה שאנו רוצים כבני זוג עלולה לספק לנו אכזבות שיורידו את הדימוי העצמי שלנו לגבי מקדם המשיכה שלנו עצמנו. חלק לא קטן מעניין המשיכה נובע מחמדנות, תאווה, תאוותנות ותאבון מוגבר לדברים שמעל לרמה שלנו. במשחק המשיכה האדם מחפש תמיד מישהו מהמין השני שיגרום לו לריגוש גבוה.
 
נושא המשיכה נופל תחת כותרת העל של ההנאה; בן אדם יכול להסתובב עם תחושה שהוא קרוב לאפס בתחום המשיכה רק היות שיש חוסר התאמה, במקדם המשיכה, בין מי שהוא רוצה למי שרוצה אותו. כמובן שהדרך הטובה ביותר להעלות את הדימוי העצמי שלנו בתחום היחסים הבין-מיניים, היא לצאת רק עם אלה שהם באותה דרגת משיכה שלנו או פחות, אבל רוב הפנויים והפנויות לא יהיו מוכנים לכך. הם כאמור מחפשים אדם בדרגה אחת של משיכה מעל שלהם או לכל הפחות אדם באותה דרגת משיכה.  
 
הדימוי העצמי של האדם בתחום המיצוב שלו במדרג המשיכה, נתון לפחות בחלק מהזמן לשינוי. כל גישוש אחר מערכת יחסים יכול להעלות ובעיקר להוריד את הדימוי העצמי שלו, למשל בחור פגש בחורה שרוצה אותו והיא גם משדרת לו שהיא רוצה אותו, דבר שמעלה את הדימוי העצמי שלו. בגלל שהוא ‘עלה’ במדרג המשיכה, הוא כבר מפנטז שיוכל להשיג מישהי ברמה יותר גבוהה משלו, ואז הוא כבר מעוניין בה פחות ומתחיל להיות מכוונן לאלו שבכלל לא חושבות עליו כעל פוטנציאל בתחום המשיכה, דבר שעלול לגרום לו סירובים לרוב, אשר יורידו את ההערכה הריאלית שלו עצמו, לגבי שוויו בשוק הפנויים והפנויות. לכשיתעשת ייתכן שזאת שרצתה אותו תהיה כבר במקום אחר.
 
זוהי הנדנדה של הדימוי העצמי במערכות יחסים, שלא יצאו מן הכוח אל הפועל, בין אם מחמת סירוב עצמי או סירוב של הזולת.
 
בדרך כלל כשאדם עוזב או נוטש מערכת יחסים ממושכת וקבועה, התחושה שלו שהמיצוב שלו במדרג המשיכה יותר גבוה ממה שהוא באמת, כי עד אז הייתה לו מישהי שרצתה אותו באופן קבוע. ככל שהוא נמצא בשוק הפנויים והפנויות יותר זמן, הוא יחווה אכזבות רבות יותר דווקא מהבחורות שהוא יימשך אליהן, ואמת אחת תיעשה מאוד ברורה לו לאורך הזמן: ישנה ירידה ברמת הדימוי העצמי שלו לגבי שוויו בשוק המשיכה.  הוא יגיע בסופו של דבר אל המיצוב הריאלי שלו או אפילו מתחת למיצוב הריאלי שלו. ואם הוא לוקח את הסירובים באופן אישי זה עלול להכניס אותו לדכדוך עמוק.
 
למעשה, הסיבה שאנשים לא מוצאים את מי שהם רוצים, לא נובעת, כפי שמקובל לחשוב, מחוסר הערכה עצמית, אלא בגלל ‘עיניים גדולות’ – רצון להשיג מישהי שממוקמת יותר גבוה במדרג המשיכה, כלומר אם מישהו רוצה להשיג מישהי כדאי שיוריד את רמת השאפתנות שלו, אבל אנשים מסרבים להתפשר, מעדיפים לעיתים להיות לבד, ולא להסתפק במישהו מהמין השני שהמיצוב שלו במדרג המשיכה נמוך ממה שהאדם רוצה.  
 
זה נשמע מסחרי להחריד ומאוד לא רומנטי, אבל זאת גישה שאפשר לתת עליה את הדעת.
 
המחיר שהאדם משלם בעבור החמדנות הזאת הוא כבד, כי בעודו מפנטז על בחורות שאינו יכול להשיג, יכול להיות, שהוא לאט לאט יפסיק להיכנס למערכות יחסים, ואז לאט לאט אולי הוא ‘יצא מהמחזור’ והיכולת שלו ‘לחזור למשחק’ -תיעשה יותר ויותר קטנה.
 
מה שחשוב כמובן זה לתרגל ולתרגל, עוד ועוד, לאט לאט להכיר את חוקי המשחק ולהשתפר בטקטיקות. לשם כך יש לעשות שני דברים: ראשית להוריד את השאיפה לבנות זוג מהמין השני בעלות מקדם משיכה גבוה משמעותית משלו עצמו, ושנית, אם אינו מוכן לעשות זאת, עליו לפחות להיות מוכן לספוג הרבה סירובים מהצד השני בלי שיתמוטט הדימוי העצמי שלו ביחס למקדם המשיכה העצמי שלו, (לא לקחת את הסירובים באופן אישי).
 
הבעיה בשדה המשיכה היא בראיה אגוצנטרית מדי של הנושא. אנו מרכזים את מאמצינו בבני זוג בעלי רמת משיכה גבוהה משלנו, מבלי שלקחנו בחשבון את רמת המשיכה שלנו עצמנו. וישנה רמה יותר גבוהה עמה אפשר לגשת לנושא: הרמה הנמוכה (שנכתבה עד כה)  היא גישה אינפנטילית ששמה את האגו במרכז, הראיה הפחות אגוצנטרית מייצגת גישה יותר בוגרת שמנסה לראות את העצמי באופן ריאלי ביחס למציאות. הבעיה בגישה האינפנטילית שדווקא בגלל שהיא נובעת מהתרכזות יתר של האדם בעצמו, היא עלולה להוביל לירידה בדימוי העצמי שלו בתחום המשיכה, כלומר יש קשר ישיר בין אגו נפוח שמקורו בגישה אינפנטילית לחיים, ובין דימוי עצמי נמוך. ובסופו של דבר? בסופו של דבר, מי שמגיע לזוגיות הם אלה שהתפשרו על בני זוג שנמצאים פחות או יותר באותו מדרג משיכה כשלהם. דבר שקל מאוד לראות כשהולכים ברחוב או נכנסים לבית קולנוע. נראה בלי צל של ספק שהרוב הכמעט מוחלט של הזוגות נמצאים באותה דרגה של משיכה – גבר בעל דירוג משיכה של 4 מתוך 10 יהיה בזוגיות עם מישהי בדרגת 4 אף היא. הדבר נכון כאשר מתייחסים רק למראה של הזולת. יש גורמים שמפצים על דירוג משיכה נמוך כמו כסף, פרסום, הצלחה גדולה בתחום כלשהו, אישיות מלבבת ואחרים.

גבריאל רעם

גבריאל רעם, מחבר מסות אודות החיים מן האספקט הלא ידוע, של הרז, הדרש ואולי אפילו: הסוד…
בעברו היה מרצה ומומחה לתקשורת אל מילולית.
למד תיאטרון, פילוסופיה, חינוך וספרות.
גבריאל רעם עוסק שנים רבות בעבודה פנימית, בלימוד ובללמד שיטות להרחבת ופיתוח רמת התודעה.
פרסם כמה וכמה ספרים בנושאי עבודה פנימית, והערת התודעה, כמו גם ספרים בנושאי תקשורת אל מילולית.
סגנון כתיבתו היא בעיקר של מסות רדיקליות ועדכניות.
למחבר, אתר שבו למחבר רבות מיצירות ההגות שלו: http://hagut.net/

עוד על הספר

"ואם תעוררו את האהבה" גבריאל רעם
פרק 1. חוק המשיכה
 
 
הערת פתיחה: חשוב לי לציין כבר בתחילת הפרק כי פרק זה נכתב כאילו לגברים, אך כמובן שהוא מכוון לשני המינים באותה מידה. השימוש בלשון זכר מקובל ונפוץ יותר, אבל לא אומר דבר ברמת המהות. אפשר היה לכתוב בלשון נקבה, אבל אז בגלל ההרגל לקרוא את הדברים בלשון זכר, ייתכן שהיה מסורבל ונראה מוזר.
 
לגבי משיכה מינית, רווחת הגישה שהיא עניין סובייקטיבי ואישי, כל אחד נמשך על פי קריטריונים אישיים וסובייקטיביים. מה שנראה מושך לאחד אינו מושך לאחר. למרות שאנו מוכנים לקבל את העובדה שהקריטריונים לגבי יופי הם פחות או יותר זהים ומצייתים לנורמות חברתיות, לתפיסה הרווחת – אך אין זה כך כשהדבר נוגע למשיכה!
 
בחלק ג’ – ‘מערכות יחסים וזוגיות’, בפרק: ‘הצורך הנואש למצוא בן/בת זוג’, אני כותב אודות הקושי למצוא בן/בת זוג. השאלה שנשאלת כאן היא על אודות הצד הפרקטי של אותו צורך נואש, והשאלה היא: על פי מה בעצם אנו נכנסים למערכת יחסים עם פלוני ולא עם אלמונית. ובכן, חלק נכבד מהצורך במציאת בן/בת זוג וסיפוקו – תלויים או נשענים (בעיקר בהתחלה בשלב הסלקציה) על מידת האטרקטיביות של האדם. כוח המשיכה המינית שלו ורמת המשיכה הכללית שלו, היא הקובעת במידה רבה, ומלכתחילה, את דמות האדם שבסופו של דבר יקיים איתנו זוגיות ומשפחה.
 
עד כמה רמת המשיכה של כל אחד מהשניים חשובה באמת בצורך של מציאת בן/ת זוג? ואיזה חלק יחסי תופסת רמת המשיכה של הסובייקט במכלול הסיבות להתקשרות עם אדם זה ולא עם אדם אחר? האם יותר מחמישים אחוז? פחות מחמישים אחוז? שהרי בסופו של דבר, ביחס לאיכות הזוגיות אין קשר של ממש בינה ובין המשיכה הראשונית.
 
ובכן…
 
התיזה שלי היא שבמשיכה לבן/בת הזוג, כל אחד/אחת נמשך בעיקר, או לרוב, לאדם שנמצא בדרגה אחת (או לעיתים אפילו שתיים…), מעל דרגת המשיכה שלו עצמו.
 
הבעיה מתחילה בתגובה של זה שנמשכים אליו, שהרי גם הוא או היא מחפשים מישהו שנמצא בדרגה (עד שתי דרגות משיכה) מעל לשלו. אם מדובר במחפש גבר למשל, אז כשהיא לא תתייחס אליו בכלל, הוא יקבל את התחושה שהוא פחות מושך ממה שהוא, כלומר היצמדות שלנו לדרגת המשיכה של אלה שאנו רוצים כבני זוג עלולה לספק לנו אכזבות שיורידו את הדימוי העצמי שלנו לגבי מקדם המשיכה שלנו עצמנו. חלק לא קטן מעניין המשיכה נובע מחמדנות, תאווה, תאוותנות ותאבון מוגבר לדברים שמעל לרמה שלנו. במשחק המשיכה האדם מחפש תמיד מישהו מהמין השני שיגרום לו לריגוש גבוה.
 
נושא המשיכה נופל תחת כותרת העל של ההנאה; בן אדם יכול להסתובב עם תחושה שהוא קרוב לאפס בתחום המשיכה רק היות שיש חוסר התאמה, במקדם המשיכה, בין מי שהוא רוצה למי שרוצה אותו. כמובן שהדרך הטובה ביותר להעלות את הדימוי העצמי שלנו בתחום היחסים הבין-מיניים, היא לצאת רק עם אלה שהם באותה דרגת משיכה שלנו או פחות, אבל רוב הפנויים והפנויות לא יהיו מוכנים לכך. הם כאמור מחפשים אדם בדרגה אחת של משיכה מעל שלהם או לכל הפחות אדם באותה דרגת משיכה.  
 
הדימוי העצמי של האדם בתחום המיצוב שלו במדרג המשיכה, נתון לפחות בחלק מהזמן לשינוי. כל גישוש אחר מערכת יחסים יכול להעלות ובעיקר להוריד את הדימוי העצמי שלו, למשל בחור פגש בחורה שרוצה אותו והיא גם משדרת לו שהיא רוצה אותו, דבר שמעלה את הדימוי העצמי שלו. בגלל שהוא ‘עלה’ במדרג המשיכה, הוא כבר מפנטז שיוכל להשיג מישהי ברמה יותר גבוהה משלו, ואז הוא כבר מעוניין בה פחות ומתחיל להיות מכוונן לאלו שבכלל לא חושבות עליו כעל פוטנציאל בתחום המשיכה, דבר שעלול לגרום לו סירובים לרוב, אשר יורידו את ההערכה הריאלית שלו עצמו, לגבי שוויו בשוק הפנויים והפנויות. לכשיתעשת ייתכן שזאת שרצתה אותו תהיה כבר במקום אחר.
 
זוהי הנדנדה של הדימוי העצמי במערכות יחסים, שלא יצאו מן הכוח אל הפועל, בין אם מחמת סירוב עצמי או סירוב של הזולת.
 
בדרך כלל כשאדם עוזב או נוטש מערכת יחסים ממושכת וקבועה, התחושה שלו שהמיצוב שלו במדרג המשיכה יותר גבוה ממה שהוא באמת, כי עד אז הייתה לו מישהי שרצתה אותו באופן קבוע. ככל שהוא נמצא בשוק הפנויים והפנויות יותר זמן, הוא יחווה אכזבות רבות יותר דווקא מהבחורות שהוא יימשך אליהן, ואמת אחת תיעשה מאוד ברורה לו לאורך הזמן: ישנה ירידה ברמת הדימוי העצמי שלו לגבי שוויו בשוק המשיכה.  הוא יגיע בסופו של דבר אל המיצוב הריאלי שלו או אפילו מתחת למיצוב הריאלי שלו. ואם הוא לוקח את הסירובים באופן אישי זה עלול להכניס אותו לדכדוך עמוק.
 
למעשה, הסיבה שאנשים לא מוצאים את מי שהם רוצים, לא נובעת, כפי שמקובל לחשוב, מחוסר הערכה עצמית, אלא בגלל ‘עיניים גדולות’ – רצון להשיג מישהי שממוקמת יותר גבוה במדרג המשיכה, כלומר אם מישהו רוצה להשיג מישהי כדאי שיוריד את רמת השאפתנות שלו, אבל אנשים מסרבים להתפשר, מעדיפים לעיתים להיות לבד, ולא להסתפק במישהו מהמין השני שהמיצוב שלו במדרג המשיכה נמוך ממה שהאדם רוצה.  
 
זה נשמע מסחרי להחריד ומאוד לא רומנטי, אבל זאת גישה שאפשר לתת עליה את הדעת.
 
המחיר שהאדם משלם בעבור החמדנות הזאת הוא כבד, כי בעודו מפנטז על בחורות שאינו יכול להשיג, יכול להיות, שהוא לאט לאט יפסיק להיכנס למערכות יחסים, ואז לאט לאט אולי הוא ‘יצא מהמחזור’ והיכולת שלו ‘לחזור למשחק’ -תיעשה יותר ויותר קטנה.
 
מה שחשוב כמובן זה לתרגל ולתרגל, עוד ועוד, לאט לאט להכיר את חוקי המשחק ולהשתפר בטקטיקות. לשם כך יש לעשות שני דברים: ראשית להוריד את השאיפה לבנות זוג מהמין השני בעלות מקדם משיכה גבוה משמעותית משלו עצמו, ושנית, אם אינו מוכן לעשות זאת, עליו לפחות להיות מוכן לספוג הרבה סירובים מהצד השני בלי שיתמוטט הדימוי העצמי שלו ביחס למקדם המשיכה העצמי שלו, (לא לקחת את הסירובים באופן אישי).
 
הבעיה בשדה המשיכה היא בראיה אגוצנטרית מדי של הנושא. אנו מרכזים את מאמצינו בבני זוג בעלי רמת משיכה גבוהה משלנו, מבלי שלקחנו בחשבון את רמת המשיכה שלנו עצמנו. וישנה רמה יותר גבוהה עמה אפשר לגשת לנושא: הרמה הנמוכה (שנכתבה עד כה)  היא גישה אינפנטילית ששמה את האגו במרכז, הראיה הפחות אגוצנטרית מייצגת גישה יותר בוגרת שמנסה לראות את העצמי באופן ריאלי ביחס למציאות. הבעיה בגישה האינפנטילית שדווקא בגלל שהיא נובעת מהתרכזות יתר של האדם בעצמו, היא עלולה להוביל לירידה בדימוי העצמי שלו בתחום המשיכה, כלומר יש קשר ישיר בין אגו נפוח שמקורו בגישה אינפנטילית לחיים, ובין דימוי עצמי נמוך. ובסופו של דבר? בסופו של דבר, מי שמגיע לזוגיות הם אלה שהתפשרו על בני זוג שנמצאים פחות או יותר באותו מדרג משיכה כשלהם. דבר שקל מאוד לראות כשהולכים ברחוב או נכנסים לבית קולנוע. נראה בלי צל של ספק שהרוב הכמעט מוחלט של הזוגות נמצאים באותה דרגה של משיכה – גבר בעל דירוג משיכה של 4 מתוך 10 יהיה בזוגיות עם מישהי בדרגת 4 אף היא. הדבר נכון כאשר מתייחסים רק למראה של הזולת. יש גורמים שמפצים על דירוג משיכה נמוך כמו כסף, פרסום, הצלחה גדולה בתחום כלשהו, אישיות מלבבת ואחרים.