1947 – סיפורה של השנה ששינתה את ההיסטוריה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
1947 – סיפורה של השנה ששינתה את ההיסטוריה
מכר
מאות
עותקים
1947 – סיפורה של השנה ששינתה את ההיסטוריה
מכר
מאות
עותקים

1947 – סיפורה של השנה ששינתה את ההיסטוריה

4.5 כוכבים (11 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

האם ידעתם ששנת 1947 היתה שנת מפנה בהיסטוריה של האנושות? אליזבת אוסברינק, סופרת ועיתונאית שוודית נודעת, מראה בספרה המרתק “ 1947 : סיפורה של השנה ששינתה את ההיסטוריה״ כיצד צצו בשנה גורלית זו ניצנים ראשונים לתופעות ומגמות שמאפיינות את עולמנו כיום. מהפכת זכויות האדם החלה בשנה זו (בזכות אלינור רוזוולט), עתידה של פלשתינה־א״י הוכרע באו״ם (תוכנית החלוקה), התנועה הניאו־נאצית והאחים המוסלמים החלו לצבור כוח, ארגון הסי־ יי־אֵיי הוקם, והסופרת סימון דה בובואר עמלה על ספרה פורץ הדרך “המין השני״.

בסדר כרונולוגי על פי חודשים, אוסברינק מספרת לנו, חודש אחר חודש, את עלילות אותה השנה בקטעים קצרים ובדילוגים ממקום אחד בעולם למשנהו. ג׳ורג׳ אורוול, בילי הולידיי, מיכאיל קלשניקוב, כריסטיאן דיור ועוד רבים אחרים הם שחקנים מרכזיים בדרמה המסחררת שאוסברינק טווה, כשבלב “ 1947 נמצא פרק על משפחתה של המחברת, שמעניק לספר גוון אישי נוגע ללב.

הספר “ 1947 : סיפורה של השנה ששינתה את ההיסטוריה״, בתרגומה של רות שפירא, זכה לשבחי הביקורת ונמכר לעשרות מדינות בעולם.

פרק ראשון

 
 
 
הזמן לא ממש זורם כמתוכנן.
 
באחד בינואר 1947 מדווח עיתון ה"טיימס" שהבריטים לא יכולים לסמוך על השעונים שלהם. כדי להיות בטוחים לגמרי שהשעה הנגלית לעיניהם היא אכן השעה הנכונה, עליהם להאזין למשדרים מיוחדים של תחנת הרדיו של הבי־בי־סי, שמדווחים מהי השעה באמת. פעולתם של השעונים החשמליים אמנם משתבשת עקב הפסקות החשמל התכופות, אבל גם השעונים המכניים דורשים כִּוונוּן. אולי זה בגלל הקור. אולי הכול יסתדר בעתיד.
 
במהלך המלחמה הוטלו קרוב לחמישים אלף טון פצצות על הממלכה המאוחדת של בריטניה. למעלה מארבעה מיליון וחצי בניינים ניזוקו. ערים קטנות באזורים הכפריים כמעט נמחקו כליל, כמו עיר הנמל הסקוטית שאף העניקה למתקפות האוויריות עליה כינוי המבוסס על שמה: קלַיידבּנק בּליץ.
 
בעיר האוסטרית וינֶר נוֹישטָאדט עמדו פעם ארבעת אלפים בניינים. כעת רק שמונה־עשר מתוכם עומדים על תלם. בבודפשט כמחצית הבניינים אינם ראויים למגורים. בצרפת נהרסו בסך הכול ארבע מאות ושישים אלף בניינים. בברית המועצות נהרסו עד היסוד אלף שבע מאות עיירות וכפרים. בגרמניה הופצצו מהאוויר כשלושה מיליון ושש מאות אלף דירות — כל דירה חמישית במדינה. מחצית מהבתים בברלין ננטשו. בגרמניה כולה נותרו יותר משמונה־עשר מיליון בני אדם ללא בית. עשרה מיליון נוספים — באוקראינה. כולם נאלצים להתקיים כעת עם גישה מוגבלת למים ואספקת חשמל ארעית.
 
זכויות אדם אינן קיימות, ואין כמעט איש שמכיר את המושג "ג'נוסייד" — רצח עם. מי שהצליחו לשרוד רק החלו למנות את מתיהם. רבים נוסעים הביתה ולא מוצאים אותו. אחרים נוסעים לכל מקום, למעֵט אל המקום שממנו הם באו.
 
האזורים הכפריים של אירופה נמחקו, נבזזו, וכעת חלקם מוצפים במים, עקב פעולות חבלה בסכרים שגרמו לשיטפונות. אדמות חקלאיות, יערות, חוות — מקורות חייהם, מזונם ופרנסתם של בני אדם — קבורים תחת אפר, מכוסים בוץ.
 
יוון איבדה שליש מיערותיה בזמן הכיבוש הגרמני. מעל אלף כפרים הועלו באש. ביוגוסלביה יותר ממחצית עדרי הצאן והבקר הושמדו, והביזה של הדגן, החלב והצמר הובילה להרס מוחלט של הכלכלה המקומית. הצבאות של סטלין והיטלר זרעו חורבן במהלך התקדמותם, אבל גם הצטוו להרוס כל דבר הנקרה בדרכם במהלך נסיגתם. טקטיקת "האדמה החרוכה" לא השאירה דבר לאויב. במילותיו של היינריך הימלר: "אסור שאף אדם, אף בקר, אף גרגיר חיטה ושום מקטע של מסילת רכבת יישארו מאחור [...] האויב צריך למצוא ארץ שרופה והרוסה עד היסוד."
 
עכשיו, בתום המלחמה, כולם מחפשים שעוני יד — גונבים אותם, מחביאים אותם, שוכחים היכן הניחו אותם, מאבדים אותם. הזמן נותר לא ברור. כשהשעה היא שמונה בערב בברלין, השעה בדרֶזדֶן היא שבע, אבל בבּרֶמֶן — תשע. זמן רוסי חל בָּאזור הגרמני שבשליטת הרוסים, בעוד שהבריטים מנהיגים שעון קיץ בחלק הגרמני שבשליטתם. כשמישהו שואל מה השעה על פי השעון, הרוב עונים שזה נעלם. כלומר, השעון. או שמא הם מתכוונים לשעה?

עוד על הספר

1947 – סיפורה של השנה ששינתה את ההיסטוריה אליזבת אוסברניק
 
 
 
הזמן לא ממש זורם כמתוכנן.
 
באחד בינואר 1947 מדווח עיתון ה"טיימס" שהבריטים לא יכולים לסמוך על השעונים שלהם. כדי להיות בטוחים לגמרי שהשעה הנגלית לעיניהם היא אכן השעה הנכונה, עליהם להאזין למשדרים מיוחדים של תחנת הרדיו של הבי־בי־סי, שמדווחים מהי השעה באמת. פעולתם של השעונים החשמליים אמנם משתבשת עקב הפסקות החשמל התכופות, אבל גם השעונים המכניים דורשים כִּוונוּן. אולי זה בגלל הקור. אולי הכול יסתדר בעתיד.
 
במהלך המלחמה הוטלו קרוב לחמישים אלף טון פצצות על הממלכה המאוחדת של בריטניה. למעלה מארבעה מיליון וחצי בניינים ניזוקו. ערים קטנות באזורים הכפריים כמעט נמחקו כליל, כמו עיר הנמל הסקוטית שאף העניקה למתקפות האוויריות עליה כינוי המבוסס על שמה: קלַיידבּנק בּליץ.
 
בעיר האוסטרית וינֶר נוֹישטָאדט עמדו פעם ארבעת אלפים בניינים. כעת רק שמונה־עשר מתוכם עומדים על תלם. בבודפשט כמחצית הבניינים אינם ראויים למגורים. בצרפת נהרסו בסך הכול ארבע מאות ושישים אלף בניינים. בברית המועצות נהרסו עד היסוד אלף שבע מאות עיירות וכפרים. בגרמניה הופצצו מהאוויר כשלושה מיליון ושש מאות אלף דירות — כל דירה חמישית במדינה. מחצית מהבתים בברלין ננטשו. בגרמניה כולה נותרו יותר משמונה־עשר מיליון בני אדם ללא בית. עשרה מיליון נוספים — באוקראינה. כולם נאלצים להתקיים כעת עם גישה מוגבלת למים ואספקת חשמל ארעית.
 
זכויות אדם אינן קיימות, ואין כמעט איש שמכיר את המושג "ג'נוסייד" — רצח עם. מי שהצליחו לשרוד רק החלו למנות את מתיהם. רבים נוסעים הביתה ולא מוצאים אותו. אחרים נוסעים לכל מקום, למעֵט אל המקום שממנו הם באו.
 
האזורים הכפריים של אירופה נמחקו, נבזזו, וכעת חלקם מוצפים במים, עקב פעולות חבלה בסכרים שגרמו לשיטפונות. אדמות חקלאיות, יערות, חוות — מקורות חייהם, מזונם ופרנסתם של בני אדם — קבורים תחת אפר, מכוסים בוץ.
 
יוון איבדה שליש מיערותיה בזמן הכיבוש הגרמני. מעל אלף כפרים הועלו באש. ביוגוסלביה יותר ממחצית עדרי הצאן והבקר הושמדו, והביזה של הדגן, החלב והצמר הובילה להרס מוחלט של הכלכלה המקומית. הצבאות של סטלין והיטלר זרעו חורבן במהלך התקדמותם, אבל גם הצטוו להרוס כל דבר הנקרה בדרכם במהלך נסיגתם. טקטיקת "האדמה החרוכה" לא השאירה דבר לאויב. במילותיו של היינריך הימלר: "אסור שאף אדם, אף בקר, אף גרגיר חיטה ושום מקטע של מסילת רכבת יישארו מאחור [...] האויב צריך למצוא ארץ שרופה והרוסה עד היסוד."
 
עכשיו, בתום המלחמה, כולם מחפשים שעוני יד — גונבים אותם, מחביאים אותם, שוכחים היכן הניחו אותם, מאבדים אותם. הזמן נותר לא ברור. כשהשעה היא שמונה בערב בברלין, השעה בדרֶזדֶן היא שבע, אבל בבּרֶמֶן — תשע. זמן רוסי חל בָּאזור הגרמני שבשליטת הרוסים, בעוד שהבריטים מנהיגים שעון קיץ בחלק הגרמני שבשליטתם. כשמישהו שואל מה השעה על פי השעון, הרוב עונים שזה נעלם. כלומר, השעון. או שמא הם מתכוונים לשעה?