רוֹמַנְסָה שֶׁל הַסַּהַר, סַהַר
לקוֹנְצִ’יטָה גַרְסִיָּה לוֹרְקָה
הַסַּהַר בָּא אֶל הַמַּפָּחָה
בִּקְרִינוֹלִינָה שֶׁל חֲבַצָּלוֹת.
הַיֶּלֶד מַבִּיט בּוֹ וּמַבִּיט.
עֵינָיו אֵלָיו עוֹלוֹת, עוֹלוֹת.
בָּאֲוִיר הַמִּטַּלְטֵל
הַסַּהַר מֵנִיעַ אֶת זְרוֹעוֹתָיו,
בְּזִמָּה וְטֹהַר מִתְפַּתֵּל
וְחוֹשֵׂף אֶת בְּדִיל שָׁדָיו.
“בְּרַח כְּבָר, סַהַר, סַהַר, סַהַר.
אִם הַצּוֹעֲנִים יָבוֹאוּ,
מִלִּבְּךָ יִצְּרוּ שַׁרְשֶׁרֶת,
טַבָּעוֹת צְחוֹרוֹת שֶׁל לֹבֶן.”
“יֶלֶד, תֵּן שֶׁאֲחוֹלֵל לִי.
כְּשֶׁהַצּוֹעֲנִים יָבוֹאוּ,
יִמְצְאוּךָ עַל סַדָּן
וְעֵינֶיךָ עֲצוּמוֹת.”
“בְּרַח כְּבָר, סַהַר, סַהַר, סַהַר,
קוֹל סוּסֵיהֶם נִשְׁמָע עַד כָּאן.”
“דַּי כְּבָר, יֶלֶד, אַל תִּדְרֹךְ
עַל לָבְנִי הַמְעֻמְלָן.”
הַפָּרָשׁ הִכָּה בַּדֶּרֶךְ
עַל עוֹר תֹּף וְעוֹד קָרַב.
בְּתוֹךְ הַמַּפָּחָה הַיֶּלֶד,
שׁוֹכֵב וַעֲצוּמוֹת עֵינָיו.
דֶּרֶךְ מַטַּע זֵיתִים בָּאוּ,
אָרָד וַחֲלוֹם, הַצּוֹעֲנִים.
נָשְׂאוּ אֶל־עָל אֶת רָאשֵׁיהֶם
וְעֵינֵיהֶם שְׁחוּחוֹת רִיסִים.
אֵיךְ, כַּמָּה קוֹרֵא הָאֹחַ,
אוֹי, קוֹל רָם מֵרֹאשׁ הָעֵץ!
בְּיַד הַיֶּלֶד אוֹחֵז בְּכֹחַ
הַסַּהַר וּבָרָקִיעַ מִתְרוֹצֵץ.
בְּתוֹךְ הַמַּפָּחָה בּוֹכִים,
מְקוֹנְנִים, הַצּוֹעֲנִים.
אֲוִיר אָבֵל צוֹפֶה בַּסַּהַר,
אֲוִיר אָבֵל שֶׁל יְגוֹנִים.
