ביקורת העורך

72 שעות בחייהם של בני משפחה אחת, רבת־כוח ומפורקת, שמיטלטלים בין תאוות ממון ושליטה ובין הרצון הפשוט והעמוק לאהוב:

נער ונערה מסתגרים יחד בתוך אמבולנס חונה, איש אינו יודע שהם שם, ומה שמתחולל ביניהם עד תחילת המשמרת במד"א, אין לדעת כיצד יסתיים: בטוב? ברע? בפיצוץ גדול? שעה קודם לכן חגג סבו של הנער, תעשיין רב־ממון ותאב כוח, את יום הולדתו השבעים בחגיגה מפוארת עם מאות מוזמנים, עד שברגע אחד הכול השתבש, ודווקא על ידי שותפו שמלווה אותו מצעירותו. חקירת משטרה מעורבת בכך וגם אהבות וטינות ישנות, שצפות ועולות מפרק לפרק ככל שמתרחקים לאחור בזמן. עם כל רובד שנחשף מתבהרת התמונה עוד, אבל רק בפרק האחרון, בשעת דמדומים על שפת הים, יכולה להצטייר במלואה כל שלשלת האירועים ההרסנית עם הגורלות שנחרצו בה.

אמיר זיו, שכבר זכה לשבחים ופרסים על ספרו הקודם "ארבעה אבות", מעז שוב לגולל לפני הקורא דרמה גדולה רבת־יצרים בדרך מיוחדת שמוסיפה לדברים עוד עוצמה בסיומם. כשיתבהרו במלואם לפי סדרם הנכון, יקבל כל מהלך בהם עומק נוסף, מאיר עיניים. בצד האירועים הגדולים – אפילו שר מכובד מיטלטל בהם – נחשפת דרמה פרטית, אישית מאוד. לא חקירות משטרה יכריעו בה, אף לא עונשי מאסר, אלא מגע יד, רפרוף שפתיים, מבט, שלהבת מצית קטנטנה שאין לדעת מה יתלקח בה.