מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
המהפכה לא תשודר בטלוויזיה
דוד גורביץ'

תקציר

עלייתו של דונלד טראמפ לדרגת גיבור - על של הפוליטיקה העולמית הציבה סטנדרטים חדשים של שיבוש תרבות: הכוח החליף רטוריקה של צדק וזכויות; הריאליטי הפך למכשיר של ניהול מדיניות; המלחמה נגד אירן הוצגה כמשחק מחשב בהשתתפות סופרמנים קולנועיים ופוליטיקאים נוצצים: שר המלחמה פיט הגסת' הודף משקלות.

מנין נחת ה"צייט גייסט" הטראמפיסטי על העולם? האם זו רק "המצאה" מרושעת שנתפרה לצרכיו הנרקיסיסטיים של הנשיא, או אידאולוגיה שמרנית שביקשה לשים קץ לדיקטטורת "התקינות הפוליטית" של חסידי ה"ווק"? האם מדובר בפופוליזם בידורי, פוליטיקה של רגשות, דמוקרטיה סמכותנית, או מרד ההמונים המושפלים כנגד אליטות ניאו - ליברליות והייטקיסטיות שאיבדו את דרכן בחיים? הספר מנסה לענות על שאלות אלה באמצעות דיון פילוסופי מעמיק בשורשי הטראמפיזם ועל ידי שלל דוגמאות מן התרבות הפופולרית, הרשת החברתית, הקולנוע והטלוויזיה.

ד"ר דוד גורביץ' הוא חוקר תרבות ותקשורת. מחברם של: פוסטמודרניזם, תרבות וספרות במאה ה-20; האנציקלופדיה של הרעיונות (עם ד"ר דן ערב); ו - אמריקה של קפקא.

ד"ר עמית ורשיצקי הוא היסטוריון, סופר ופובליציסט, מחבר הספרים: פני יאנוס; ו - המטפיזיקה של הגזע, מדע ואמונה בהשקפת העולם הנאצית.

עודד יניב שטראוס הוא בעל תואר שני במדיה דיגיטלית, אוניברסיטת תל אביב.

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
מדריך הטראמפיסט / רן בן נון
ניתוח פוסטמודרני מבריק לדמותו של הנשיא האמריקאי
לקריאת הפרק הראשון
מדריך הטראמפיסט / רן בן נון
ניתוח פוסטמודרני מבריק לדמותו של הנשיא האמריקאי
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • דונלד טראמפ הוא התופעה הכי פוסטמודרנית שיש ולכן האיש הנכון לנתח את דמותו, דרכו (אם יש כזאת) ואישיותו הוא לא אחר מאשר נביא הפוסטמודרניזם בישראל, הפילוסוף הנערץ ד"ר דוד גורביץ', בספרו החדש המהפכה לא תשודר בטלוויזיה. איך שלא תסתכלו על זה, טראמפ הוא האיש המעניין והחשוב בעולם היום, מופע מתמשך של ביזאר ואגו-טריפ, משחק מדהים בדימויים טלוויזיוניים וקולנועיים, מיליארדר מושחת שפשוטי העם סוגדים לו, וואן-מאן-שואו בלתי מתכלה ומתמשך שלא ניתן להוריד ממנו את העיניים – מפתיע, משעשע, מבדר, מבעית ולגמרי מרתק. איך בכלל אפשר אפילו לנסות להבין את כל הקרקס הגרנדיוזי הזה? אם יש אדם אחד שמסוגל לעמוד באתגר הבלתי אפשרי הזה, קוראים לו ד"ר דוד גורביץ'.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • פילוסופים נגד אלוהים/ ג'רמי פוגל
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • קל יחסית לספר פילוסופיה.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • אבל גורביץ' לא מתבלבל ולא מסתחרר. לדבריו, אסור לטעות לרגע במה שטראמפ באמת מייצג: מאחורי הקרנבל הססגוני ניצבת מדיניות ניאו-שמרנית אפלה בעלת סממנים פשיסטיים המפעילה משטרת הגירה אכזרית שמפירה זכויות אדם על בסיס יומיומי. טראמפ הוא איש מגניב וכיפי אם אתם במקרה אמריקאים לבנים ועשירים. אם אתם נשים או "אחרים" – המגניבות מתחלפת מהר מאוד באימה וחרדה מוחשיות וממשיות. כאיש שמאל-מרכז "ישן" ומתון, גורביץ' מאשים כמובן את השמאל החדש וה"ווקיסטי" בעליית הטראמפיזם. הטרלול הפרוגרסיבי גרם לשמאלנים לתמוך במשטרים אפלים כמו זה שבאיראן ובתנועות רצחניות כמו חמאס, ובכך סלל את דרכו של טראמפ לפסגה, כאביר על סוס לבן שמחזיר את אמריקה לנתיב השפוי. הפופוליזם של טראמפ לפי גורביץ' הוא פוליטיקה מבוססת רגשות הרוכבת על גלי השנאה של ההמונים כלפי האליטות הפרוגרסיביות, וזה עובד נהדר. כדי לנצח את טראפ, השמאל צריך לנסות ולפנות אל הרגש ולא רק אל השכל וההיגיון. כך עשה למשל זוהראן ממדאני בניו יורק. אבל ניו יורק זה לא אמריקה. המפגש המרתק בין טראמפ לפוסט מודרניזם מתרחש כשגורביץ' מגיע למושג האמת, שהוא יחסי לגמרי אצל טראמפ. לפי הפוסטמודרניזם, בכלל אין דבר כזה, אמת מוחלטת, האמת היא מושג יחסי לגמרי, ואנו חיים בעולם של פוסט-אמת או אמת אלטרנטיבית. לכל אדם יש את האמת שלו וכאן בדיוק נכנס טראמפ לזירה – האיש מתמחה בעיקום המציאות והעובדות לפי רצונו, ואפילו הרשת החברתית שהקים נושאת את השם הכמעט אירוני 'טרות' סושיאל' – אמת של המדיום, שנועדה לשרת אדם אחד בלבד. וגורביץ' מדייק – במקום שבו בוטל השקר, בוטלה גם האמת. טראמפ רוכב היטב על המיתוסים המכוננים של התרבות האמריקאית – הכסף כסמל להצלחה ולהשגחה אלוהית נוצרית, טובים מול רעים, ווינרים נגד לוזרים, לקיחת סיכונים כדרך הנחושה לניצחון; כך סוחף האיש את הערצת ההמונים, הוא יונק השראה מהקולנוע והטלוויזיה וממצב את עצמו כגיבור האולטימטיבי, האקדוחן הבודד שמסמל את האדם הלבן הפשוט והצודק במלחמתו בכוחות האופל הניאו-ליברלים המרושעים. טראמפ מבין את האמת הפוסטמודרנית האחת והיחידה – הדימוי הוא הכל. וכמו שאמרה החוקרת הבריטית אליזבת באנגס, כשהליצן נכנס לארמון הוא לא הופך למלך, אבל הארמון הופך לקרקס. גורביץ' מחבר באופן מבריק בין טכניקת המופע הטראמפיסטי לבין התיאוריה הבלשנית העדכנית של סוף המאה העשרים ורעיון הספיץ'-אקט, פעולת הדיבור, האמירה שהיא לא רק הנעה לפעולה, אלא ממש הפעולה עצמה. למשל, כשטראמפ אומר שכבר יש הסכם עם איראן/ חמאס/ פוטין למרות שהעניין ככל הנראה עדיין רחוק מלהיות סגור – הוא בעצם גורם למעשה להתקיים ולהתממש בעולם האמיתי, הוא גורם להסכם הבלתי קיים להיווצר, הוא גורם לצד השני להתקדם לעברו מהר יותר. זהו הספיץ'-אקט האמיתי והטהור שאותו הגו גדולי הפילוסופים של הלשון בני זמננו.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • ולמקרה שחשבתם שזה ספר קליל ופאן יחסית, הנה מגיע חלק ההארדקור שמקשר את הטראמפיזם לפילוסופיה של ניטשה והיידגר, הוגים המזוהים ממש לא במפתיע גם עם עליית הפאשיזם והנאציזם באירופה. כאן טראמפ מייצג את הניצחון המוחלט של הכוחות השמרנים על הכוחות הליברלים באמריקה. גורביץ' מתאר איך בעקבות התבוסה המשפילה לאובמה ב-2008 המפלגה הרפובליקאית שברה ימינה בחדות והוקמו תנועות קיצוניות כמו מסיבת התה ו-MAGA. אלה רואים בטראמפ משיח פוליטי עכשווי, שיציל את האומה מציפורני הטרוריסטים הליברלים שחטפו אותה והשליטו את ערכי ה-ווק הרקובים של רב תרבותיות ופלורליזם. את עקבות תורתו מעוררת החלחלה של היידגר ניתן למצוא בכתבי האידיאולוג המשפיע ביותר על טראמפ, סטיב באנון, הוגה התוכנית אמריקה 2025, שכולה ערכים נוצריים של בדלנות, שמרנות ועליונות לבנה. הטראמפיזם מקדש את השלטון ה"טבעי" הלבן מול שלטון החוק, פופוליזם מול פלורליזם, אב סמכותי מול חופש, זהות ומשמעות לעומת ליברליזם אמורפי, קפיטליזם סמכותני מול חירויות אישיות; ואם להסתמך על תורתו של ניטשה - כוח במקום תבונה וארוס במרום איפוק. האושר הוא תחושת עוצמה והאמת שייכת לדיבור החזק ולשיווק האגרסיבי. האובייקטיביות והרציונליות עברו מן העולם, האמת היא סובייקטיבית ויצרית. נקודת המוצא היא מה שנקרא בהגות המודרנית "הבריחה מחופש" - דמוקרטיה זה נחמד, אבל גם מבלבל; כל האינדיבידואליזם הליברלי הזה מלחיץ אותנו ואנו זקוקים לדמות אחרת, סמכותית, מעין אב מגונן שיגיד לנו מה לעשות ויקבע בשבילנו הכל – וכאן בדיוק נכנס לתמונה דונלד טראמפ. עזבו אתכם ממיעוטים וזכויות אזרח; אנחנו מעדיפים להתכנס, להתבדל, להיות עם עצמנו ולמען עצמנו. החילוניות נטולת האמונה גורמת לנו חרדה קיומית ואנו רוצים להאמין במשיח החדש ממאר-א-לאגו. לא רוצים חופש, רוצים משמעות, קהילה, להיות עטופים ומוגנים מכל הזרים האלה שבחוץ, מהאויבים המדומיינים – הליברלים, השמאלנים, הזרים. רוצים לאבא, אבא תרחם. אם המגפה הגדולה של החיים המודרניים היא הבדידות – טראמפ יודע זאת היטב ומנצל זאת לצרכיו עד תום: כשאתה חלק מהבייס, אתה אף פעם לא לבד. בעזרת פרויד ויונג, לאקאן ודרידה, גורביץ' מראה באותות ובמופתים כיצד טראמפ הוא האיד הטהור, הגולמי, שכולו אלימות ומיניות מתפרצת; הוא רוכב על הרגשות והיצרים הקמאיים הקדמוניים שלנו ולכן הוא כה ממכר, לכן כל כך קשה להתנגד לו. לדרך שבה התודעה הטראמפיסטית משתלטת על ההמון קורא גורביץ' כשל חיסוני – זו מגפה שקשה מאוד לעצור אותה, שההתפשטות שלה אקספוננציאלית וויראלית, בעזרת הרשתות החברתיות כמובן, התת מודע הקולקטיבי החדש. מהנים במיוחד פרקי הספר שבהם גורביץ' מוצא הקשרים נפתלים בין הטראמפיזם לבין יצירות בולטות בתרבות האמריקנית: שמונת השנואים של טרנטינו פוגשים את הגזענות הטראמפיסטית הממארת; פלוריבוס הטלוויזיונית היא מראה מבעיתה המשקפת את תנועת MAGA שהופכת את אנשי הצווארון הכחול מרצועת החלודה באמריקה להמון של זומבים צמאי דם. הפילוסוף נותן לדמיון שלו להשתולל ואנו נהנים מכל רגע בקריאה חכמה ומעשירה.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • עדיין קוראי ספרות פילוסופית מיומנים ייהנו הרבה יותר
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • יש כאן שני כותבים אורחים מעולים: עודד יניב שטראוס מתאר את טראמפ כיציר הרשתות החברתיות, שם עולה ופורחת הפוסט אמת מבית מדרשו ומשם מונעים כאיש אחד עדרי הפורעים ל תנועת MAGA; ואילו ד"ר יניב ורשצקי כותב, באופן מרתק ממש, על הרקע האינטלקטואלי הימני אולטרה שמרני שממנו צמח טראמפ.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "עונג תמידי אינו עונג אלא סיוט, והאושר הנצחי הוא גם הגיהינום הנצחי. עונשם של המאושרים הוא לחיות רק למען סיפוק צרכיו המיידים של הגוף, תוך ויתור על צרכים רוחניים ונפשיים כגון כאב, אהבה, געגוע".
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • מאר-א-לאגו. ואם לא יתנו להיכנס נסתפק בסתם חופשה נחמדה באיזה אי בפלורידה קיז.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • כן. גורביץ' הוא הפילוסוף שהכי כיף לקרוא בעברית.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • בדברי הסיכום המאלפים שלו, שנכתבו בימים אלה ממש, גורביץ' מתאר איך טראמפ מפעיל עלינו שלושה קסמים שונים: קסם המלחמה – המגלם את השאיפה לעוצמה ולעימות עם "האחר" לפי המודל הניטשיאני, שבו האדם הלוחם מחליף את האדם החושב; קסם הסמכות – המייצג את דמות האב המגונן בעולם מבלבל וכאוטי (שיצר הליברליזם, כמובן); וקסם האהבה והתשוקה – של ההמון אל דמות המשיח הכל יכול וחיבוקו המנחם, ארוס במקום לוגוס. איך נוכל לעמוד בפני כל הקסמים האלה? אל תמהרו לוותר על הדמוקרטיה הליברלית, מזהיר לבסוף גורביץ' – אם רק נצליח להחדיר לתוכה קצת רגש ותחושת קהילה, אולי עוד ננצח את הטראמפיזם, לפני שיהיה מאוחד מדי.
עוד ביקורות לספרים