ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8
ריח רפאים

תקציר

"צעירה ישראלית נוסעת לפריז כדי ללמוד סוציולוגיה. תוך כדי כך היא חוקרת את עצמה, את תשוקותיה. קשר שמתפתח עם מרצה מבוגר ונשוי הופך לדקדוק של היעדר. פתיחת הרומן הסוערת – בית מלון בסטוקהולם, מיטת יחיד – מצביעה על נושאו האמיתי: לא המעשה אלא תודעת המעשה; לא האחיזה אלא אזור הדמדומים שבו היא מתקיימת בדמיון, בזיכרון.

ריח רפאים מציג פרוזה נדירה בצלילותה ובתבונה החושנית שלה. זהו רומן פילוסופי שנושם – או רומן חושני שחושב. הוא מפרש את הארוס בלי לעמעם את זוהרו: מתחקה אחר הניחוח שנותר. בתום הקריאה נותר הקורא עם תחושה שלא עוזבת את הגוף, דבר שספרים מעטים מצליחים לעשות." 

- בנג'מין באלינט

דנה שם־אור, סופרת ומתרגמת מסינית ומצרפתית. ספרה הראשון איפה שאני יצא לאור בהוצאת פרדס ובהוצאה האמריקאית New Vessel Press. 

"ריח רפאים הוא ספר שובב, חכם וסקסי המפליא לעשות אהבה בלשון. בה בעת הוא ספר מכמיר לב על הפערים המתסכלים, המייסרים, בין התאהבות לבין אהבה, ובין עונג גופני – עילאי ככל שיהיה – לבין רוויה נפשית." - יגאל שוורץ

בגוף אני מבינה / רן בן-נון
סטודנטית צעירה, מרצה מבוגר, שלושה לילות
בגוף אני מבינה / רן בן-נון
סטודנטית צעירה, מרצה מבוגר, שלושה לילות
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • רז בת ה-24 מגיעה לפריז, ללימודי תואר שני במדע המדינה בסורבון, ומתגוררת זמנית בדירתה של שחקנית עבר עגמומית, ידידה של אביה הקולנוען. בבית אין לה מודל טוב לזוגיות, היחסים בין הוריה גרועים, כעוסים, ואפילו פוגעניים. 3 שנים חלפו מאז הזוגיות האחרונה שלה, וכעת היא מעדיפה את הלבד, אף אחד לא עושה לה את זה באמת. אבל אנחנו יודעים שמישהו כן הגיע לשם, כי ריח רפאים של דנה שם-אור נפתח בתיאור הכי חושני, מרטיט, סוער ונוטף עסיס שהעברית מאפשרת למעשה התשוקה, או למה שנשאר אחריו; זיכרון הגוף שהופך לזיכרון הנפש משלושה ימים ולילות במלון בשטוקהולם, שאותם בילתה עם לוסיאן, 44, מרצה מבוגר וכריזמטי, נשוי בשלישית ואב טרי לתאומים, שמלמד את הגותו של בורדייה במבוא לסוציולוגיה; האיש בעל המבט התכול המכשף שהגיע אל כל צפונותיה.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • כשרון דיבור/ שרי שביט
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • עברית קצת מאתגרת לפרקים.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • היא לא חושבת שהיא יפה במיוחד, אולי מיוחדת ביום טוב, והתשוקה שלה נובעת גם מהערצה, ממערכות של כוח ושליטה. זו אותה הפטריארכיה, שוב, חוסר האיזון הנצחי שבין המינים - הגבר חזק יותר, האישה כנועה ומשתוקקת, תמיד מחכה, מתמכרת למשחק הגזלייטינג המתמשך של רוצה לא רוצה, יכול לא יכול, מוכן לא מוכן, עוד הפסקה ועוד חזרה, עוד ועוד, עד שדי.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • ריח רפאים (כי היא מיד הופכת לסטודנטית שלו וכותבת תזה מוזרה על ההיסטוריה השל הניחוחות) הוא ספר על הנוכחות של ההיעדר, הזיכרון של מי שכמעט אף פעם לא נמצא שם, כי הוא בעצם שייך למקום אחר; על הגעגוע שמלווה כל תנועה, כל פעילות: חופשת סמסטר בתל אביב, נופש קיצי עם ההורים ביוון - הוא אף פעם לא שם, הוא תמיד במחשבותיה. ביסוד התשוקה עומד המבט, להרגיש סקסית זה לראות את עצמך בעיניו של האחר, אך מצד שני, להיות תמיד תלויה באישורו, כאילו אין לך קיום משל עצמך, אלא רק מבעד לעיניו, במשחק מתמשך של משיכה ודחייה, התקרבות והתרחקות, מגע ועצירה.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • עדיין, זה ספר על רומן בין מרצה מבוגר לסטודנטית צעירה. לא הכי מקורי שיש.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • האישה החוקית. תמיד שם ברקע. אם היא תגלה, היא תיקח לו את הילדים. "הם הצילו אותי", הוא אומר. תביני לבד.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "חיפשתי אהבה, נכון לומר אהבה בתוך קשר, זיווג פנטסטי שעם השנים הבנתי כמה קשה להשיגו - כאילו האהבה היתה צבע והזוגיות צליל, או להפך, וגם אם צבע וצליל חולקים נקודות השקה, הם נעים על צירים מקבילים, דינם להיבדל."
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • פריז? שטוקהולם? שתיהן מקסימות, שתיהן חלק בלתי נפרד מהסיפור; ערים עם נוכחות.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • ברור. שם-אור יודעת לכתוב. נשמח לקרוא עוד ממנה.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • זה הקסם הבלתי ניתן להתנגדות של האיסור החמור, הטאבו. שם-אור כותבת ארוטיקה פילוסופית גבוהה שחוקרת את יסודות המשיכה כמו איזו אנאיס נין מודרנית, בתוך פריז חושנית וסקסית עד עילפון חושים, מקום שבו כאילו אין לך ברירה מלבד להתאהב. אבל הקליימקס, השיא, תרתי משמע, מתרחש דווקא בשטוקהולם; סוף סוף זמן לעצמם, רק שניהם, בלי אישה, בלי ילדים, בלי עבודה (כמעט), בלי מחויבויות, רק חופש. ומה נשאר? אדוות של פגיעה, עוד מערכות יחסים רעילות, לא בריאות, לא מתגמלות, עד שנרפאים, או שלא.