ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8

תקציר

היא אישה צעירה שהתפכחה מאשליות רומנטיות. היא חסרת ניסיון וחסרת סבלנות, היא משתוקקת להרות, נחושה לפשט את חייה ולהתחבר למהות הבסיסית של הקיום. היא מפתה גברים אקראיים, מחליפה את בית הגידול העירוני שלה בבית חווה מרוחק, מתיידדת עם רועה צאן מתבודד, מטפלת בטלאים, נלחמת בחתולים, ממלצרת במסעדה, מנקה בתים ומתנסה בעבודות מין. היא עושה הכול כדי לחיות חיים חשופים וקרובים לטבע.

למרות מקום התרחשותו – בין גבעות וכבשים, הרומן הפראי הזה אינו פסטורלי כלל וכלל. בקולה הנועז אווה בלתזר בונה מתח הולך וגובר, ששיאו במעשה מטלטל ובלתי צפוי. בלתזר, אחת הכותבות הקטלאניות הבולטות בדורה, כותבת בשפה רווית חושניות, ומשלבת פואטיקה צלולה עם יכולת התבוננות מדויקת. זהו ספרה השני הרואה אור בעברית. קדם לו בולדר (2025), שזכה לשבחי המבקרים ולהצלחה רבה בקרב הקוראים.

אווה בלתזר (1978) – משוררת וסופרת, מתגוררת בברצלונה. פרסמה עד כה אחד־עשר קובצי שירה וארבעה ספרי פרוזה. ספר הביכורים שלה, Permagel, ראה אור בשנת 2018, זיכה אותה בפרסים וסימן אותה כאחת הסופרות המרתקות הפועלות כעת. בּוֹלדר, ספרה השני (2020), זכה גם הוא להצלחה רבה, זיכה אותה בפרסים יוקרתיים, ותרגומו האנגלי נבחר לרשימה הקצרה של פרס בוקר 2023. ממותה, שראה אור בשנת 2022, השלים את הטריפטיך רב העוצמה המתחקה אחר חייהן ותשוקותיהן של שלוש נשים. ספרה Ocàs i fascinació, שראה אור ב־2024, זכה לשבחי הקהל והמבקרים בשפה הקטלאנית והספרדית כאחד.

יוסי טל (1979) –  מתרגם מספרדית, פורטוגזית, קטלאנית ואנגלית. בוגר לימודי היסטוריה באוניברסיטת תל אביב. בין הספרים שתרגם: אלו שלמטה מאת מריאנו אסואלה, סצנות מברצלונה מאת מרסה רודורדה, מזל קטן מאת קלאודיה פיניירו, ללמוד לדבר עם צמחים מאת מרתה אוריאולס, מפאלדה מאת קינו, פשע מעודן מאת סרז'ו סנטאנה, מדעי הרוח מאת פבלו דה סנטיס, הספרנית מאושוויץ מאת אנטוניו איטורבה, תודה מאת פבלו קצ'אז'יאן ובולדר מאת אווה בלתזר.

"בלתזר מטפלת ברגשות כמו בחומר רדיואקטיבי – משהו שהורג אותנו ומאיר אותנו בעת ובעונה אחת." - אל פאיס

"בלתזר מגישה את הארוטיקה החיונית של המילים והקריאה". - הגארדיאן

"מעודנת, אפלה ובלתי שגרתית, אווה בלתזר יוצרת מאינטימיות הרפתקה פרועה." - פרננדה מלצ׳ור

משהו פראי / רן בן-נון
הגיבורה של אווה בלתזר פורשת מהציוויליזציה
משהו פראי / רן בן-נון
הגיבורה של אווה בלתזר פורשת מהציוויליזציה
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • יאנוט, זה לא שמה האמיתי, מתגוררת בברצלונה, מול גן החיות שממנו היא שומעת שלל צווחות ונהמות. באותה אווירת ייחום כללית, היא מנסה לקבוע לעצמה את מה שהיא קוראת לו "מסיבת התעברות" לכבוד יום הולדתה ה-24. זה מתרחש, כולל נשיקה ראשונה, עם מדריך שחייה חתיך וסקס מאוד לא מהנה, כמקובל במצבים שכאלה, ונראה שהיא בכלל מעדיפה נשים. גיבורת ממותה האקפרסיוניסטי של אווה בלתזר הספרדיה היא סוציולוגית באוניברסיטה, שבמסגרת קבוצת המחקר שלה מחלקת שאלונים בבתי אבות ומרגישה שנפשה ומוחה נמחקים אט-אט. ואז מגיעה שורה של עבודות שחורות מזדמנות קצרות ימים, כי היא לא רוצה להתרגל לניצול. פוליטית זועמת ומופרעת, מצוידת בעולם דימויים מטונף שאין דומה לו – היא מבינה שהיא חייבת לעזוב את העיר.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • מקום שמור/ יעל ואן דר ואודן
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • נגיד קשוח.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • היא מתמקמת בפונדק שכוח אל ומשוטטת ביערות, עד שהיא משתכנת בבית חווה מרוחק ומנותק, כשרק רועה כבשים מבוגר מגיע אליו מדי פעם, ומוצאת עבודה במלצרות בבית קפה בכפר הסמוך. כל ההתרחשות הזו מתוארת בשפה המיוחדת של בלתזר - חושית, יצרית, פיזית מאוד, שפה של מגע בקרקע, במים, במזון, באוויר; עם מיניות גולמית מתפרצת, יאנוט (את השם הזה העניקו לה המקומיים לפי השטח שעליו נמצאת החווה) היא כמו עיוור שמגשש את דרכו להתנסויות ראשוניות פראיות, חייתיות.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • יש כאן ניגוד בוטה בין לטרוף את העולם לבין להתרחק ממנו בעת ובעונה אחת; היא כמו נוגסת בחיים בתאוותנות ואז נסוגה חזרה למחילה הקטנה שלה, מתמסרת לכאב ולעייפות של עבודות החווה. להתיש את הגוף כדי למחוק את המוח, לא לחשוב, לא להרהר, להיות רק כאן ועכשיו. להתמסר לפרימיטיביות, שלעתים יש בה גם לא מעט אכזריות, לרדת כמה שלבי אבולוציה ולהפוך לאדם קדמון, שכולו רק צרכים בסיסיים פרוידיאניים של מיניות ואלימות מתפרצות ללא שליטה.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • הספר מכיל קטעים קשים מאוד לקריאה של גועל וזוועה קיצוניים. וגם, צריך להודות, הוא פחות טוב באופן ניכר מ"בולדר", ספרה הקודם של בלתזר שתורגם לעברית.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • הרועה מהחווה הסמוכה הולך ומתברר כחתיכת יצור, שהקשר איתו לוקח את הגיבורה למקומות ממש לא טובים. סוג של מוטציה פרובינציאלית מבחילה ביותר.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "רק מחשבה בסיסית אחת נותרת: להישאר במקום אחד די זמן בשביל להשיג אוכל, ואז למצוא מחסה מהחושך ומהקושי בתוך חור. לפני אלפי שנים קראו לחורים האלה מערות. היום קוראים להם פנאי, ספורט, רשתות חברתיות. אנחנו ננעלים בתאים העלובים שלנו ומתגאים בעצמנו וחושבים שאנחנו בני מזל"
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • הספר הקטלאני פשוט מהמם - נרחב, עשיר, יפה ואכזרי. בכיף היינו קופצים לאיזה ריטריט ויפאסנה או משהו.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן. יש יצירות נוספות של בלתזר שעדיין לא תורגמו ונשמח לקרוא בהקדם האפשרי.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • אט אט היא הופכת למעין אמא אדמה אימתנית, אשת מערות כל יכולה, ברוטאלית, אכזרית, קשוחה מתמיד. ממותה הוא ספר על עוצמתה הקמאית של הנשיות, שמתגלה רק אוף דה גריד, בחיק הטבע החשוף. זה המקום להיות בו, מחוז החפץ, היעד הסופי. גם שם לא תהיי מאושרת אבל לפחות תגלי את עצמך ותדעי מי את בדיוק. אצל אווה בלתזר, זה כל מה שאפשר לבקש.