מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10
סיפורו של ורנון סובוטקס 3
וירז'יני דפנט

תקציר

ורנון מרוצה משגרת חייו החדשה. הוא מתגורר עם חבורתו במחנה הרחק מהעיר, ואחת לחודשים מנצח על 'ההתכנסויות' - לילות שבהם הוא מרקיד אנשים שמגיעים בעקבות שמועה שעוברת מפה לאוזן. בלי סמים בלי כסף ובלי טביעת אצבע דיגיטלית, המשתתפים חווים בהתכנסויות התרוממות רוח ואופוריה. אבל היום לוורנון אין ברירה. הוא חייב לנסוע לפריז. יש לו תור לרופא שיניים והכאבים בלתי נסבלים. 

בפריז מוכת ההלם מאירועי הטרור של שנת 2015 נודע לו על חבר שמת והוריש לו מחצית מהונו. אלא שהירושה המפתיעה מצליחה, דווקא שלא במפתיע, לערער את האיזונים העדינים בתוך המחנה. נוסף על כך מתברר שיש לפעול מייד: מפיק סרטים ידוע לשמצה נחוש לנקום בשתי צעירות מהחבורה שתקפו אותו (מסיבות מוצדקות בהחלט!) ומסתתרות ברחבי אירופה. בתו הכאוס ותחושת הדחיפות שאוחזים בפריז ובחבורה, בעולם שהשוק החופשי מותיר במרכזו חלל רוחני ומוסרי, עולה שוב השאלה: מיהו לעזאזל ורנון סובוטקס?

הכרך השלישי מהווה סיום מרהיב לטרילוגיית הפאנקרוק של וירז'יני דפנט, המלווה בדם אש ותימרות עש וגם בפיוס חמלה וכפרה.

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
שמי יהיה לאגדה / רן בן נון
סוף אפוקליפטי, דיסטופי, גדול מהחיים, לסדרת המופת של דפנט
לקריאת הפרק הראשון
שמי יהיה לאגדה / רן בן נון
סוף אפוקליפטי, דיסטופי, גדול מהחיים, לסדרת המופת של דפנט
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • ורנון, הנקי לגמרי מסמים, נוסע ברכבת מבורדו לפריז מהסיבה הכי פרוזאית - הוא סובל מכאב שיניים מטורף. כרגיל, הוא נותן לחיים לסחוף אותו ולאחרים להחליט בשבילו, כשהקומונה המוזרה שנוצרה סביבו דואגת לו. יש חבר שיארח אותו בפריז, קיקו, אשף המניות הליברטריאני שהתפכח וגילה את האור, ואפילו בת זוג, מריאנה, עוד לא בת 30, שמספקת את כל צרכיו ורוקדת כמו מלאך. בפרק השלישי והחותם את טרילוגיית המופת "סיפורו של ורנון סובוטקס", גיבורנו הוא המואר, השאמאן שמכשף את כולם רק באמצעות מוזיקה שמיימית ואישיות חד פעמית. אחת לחודשיים שלושה יש רייב שוורנון הוא הדי-ג'יי שלו, מעין התגלות שאליה מגיעים אורחים מכל רחבי צרפת; התכנסות הנעה ממקום למקום ועוברת מפה לאוזן, בלי טלפונים ובלי מרצ'נדייז. זהו עולם קסום, סיקסטיזי משהו, של מוזיקה מעולה וסקס חופשי, למרות שבמקור, ורנון הוא שורד אייטיז ומעין אגדת פאנק. אלה חיים אנלוגיים בעולם דיגיטלי, מחוץ לרשת, קיום לא מחובר. אבל וירז'יני דפנט המופלאה מחברת אותו מחדש לפריז הפוסט טראומטית שאחרי הפיגוע בבטקלאן – עיר אחרת, קשוחה, אלימה, זועמת ומטונפת.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • גברים במצבי/ פר פטרסון
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • יש קטעים מאתגרים. כמו בחיים.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • פמיניזם, פערים חברתיים, פוליטיקה, מערכת החינוך הרקובה, המילניאלס המגעילים, כולם חוטפים מדפנט, ובדרכים יצירתיות ומהנות ביותר. כמו לאורך כל הסדרה, כתיבתה משולחת רסן, פראית, פרועה ומשעשעת עד אין קץ; אנרכיה זה אצלה בדי-אן-איי, בדם. זו לא אידיאולוגיה, אלא דת. אבל חבורתו של ורנון מתחילה להתפזר ולהתפרק. יש בה יותר מדי אנשים עם יותר מדי רעיונות משלהם, ובמרכז אחד שרק רוצה שיניחו לו, שהכל יישאר כפי שהוא עכשיו; אבל זה לא עובד ככה בחיים. כי ורנון זוכה בירושה ענקית מחברו שארל, שותפו לשיטוט בפארק ההומלסים שהחביא כל חייו זכייה ענקית בלוטו הצרפתי. אלמנתו של שארל, ורו, ניסתה להעלים את הכסף, אבל מוורנון לא ניתן להסתיר דבר, אנשים נפתחים בפניו כמו פרח. האם הירושה הזו תשנה אותו? האם האנרכיסט הנצחי יתברגן? האם באמת הכסף הורס הכל וזה סופה של החבורה. ואיזו חבורה זו. דפנט ארגנה כאן את הטיפוסים הכי מדהימים ומפתיעים שנכתבו אי פעם, והצמידה להם אפיוני דמות גאוניים, חד פעמיים, נוצצים מטירוף ומופרעות. המון דמויות, אינסוף סיפורים מהחיים עצמם, מטונפים, מסריחים ולא הוגנים; כל האמת על זוגיות, אימהות, כלכלה, חברה, גזענות, פוליטיקה, כסף, חינוך, מעמד - הכל ישר לפרצוף.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • דפנט מדלגת בקלילות בין התודעות השונות של אנשי החבורה ומחברת אותן לסיפור אחד שבליבו השאלה הגדולה - האם אכן יש אלטרנטיבה, האם באמת אפשר לחיות אחרת, או שכולנו רק ברגים קטנים במכונת הבורגנות הגדולה. ואחרי הסיבוב השלם היא חוזרת שוב לוורנון, שמקבל החלטה דרמטית. "סובוטקס 3" הוא מהלך ספרותי מרשים ומלא תנופה, רשת ענק של סיפורים אישיים שמצטרפים למארג שלם ומניעים את העלילה ברחש תת קרקעי מאיים. דפנט משנה את הסוגה הספרותית לפי הדמות - לפעמים זו טלנובלה טורקית סוחטת דמעות בהגזמה, לפעמים זו סדרת זומבים מדממת עד סלידה; מלאכת הרכבה ותפירה עדינה - או מאוד גסה כשצריך - של אומנית סיפור עילאית.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • כרגיל, היא קצת חופרת, ולפעמים שוכחת את הסיפור לטובת האידיאולוגיה. דפנט היא תמיד דפנט.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • אין פה ממש רעים. אפילו הגרינץ' של הסיפור, האנטיכרייסט, דופאלה הרשע, המפיק שרודף אחרי ורנון כי יש ברשותו קלטות המפלילות אותו ברצח - דופאלה הזה אינו אדם רע אלא רק אדם שרע לו, ובתמורה על סבלו המופלג הוא מקבל את השורות הטובות והמעניינות בטקסט; כי מתחת לכל הניהיליזם הגועש של דפנט יש זרם מעמקים של אנושיות פשוטה ואמיתית, אהבת אדם גם כשהוא חרא של בנאדם.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "לאהבה יש תוחלת חיים של כלב. וגם הנוסחה זהה: יום אחד אתה מבין שזה נגמר, ושאין מה לעשות. אתה מוצא את עצמך עם קופסה של אפר, ויכול תמיד לשים אותה על המדף. אי אפשר לחזור לאחור. אי אפשר ליצוק חיים באהבה מתה".
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • זה כבר לא ספר צרפתי, אלא עלילה חובקת אירופה, שבה הגיבורים נעים בחופשיות בין הערים הגדולות – זה עולם חדש והוא שייך להם.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • כן. בבקשה. הבו לנו עוד ועוד דפנט.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • האם אדם יכול עדיין להפוך מכת נאמנה לדת שתציל את האנושות? כראוי, לטרילוגיה המונומנטלית יש סוף מגלומני שהוא כל כך המאה ה-21, כל כך עכשיו, וכולו אלימות חסרת פשר, תכלית או סיבה. זו אלימות לשם אלימות, הרצחת וגם ירשת בממדים אפיים, תנ"כיים, היסטוריים, דיסטופיים, אפוקליפטיים - סיום אדיר, גדול מהחיים, לסדרה גדולה מהחיים.
עוד ביקורות לספרים