ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10

תקציר

גיבורו של ספרו החדש של כריסטיאן קראכט, כריסטיאן קראכט שמו, יוצא למסע מסחרר ברחבי שווייץ עם אמו הקשישה והחולה. הם נוסעים ברחבי המדינה ונקלעים להרפתקאות יוצאות דופן, בד בבד שהם בוחנים את יחסיהם ומתמודדים עם פצעי העבר. המסע שאליו יוצא קראכט הוא מסע משולש – מסע עם אימו בת השמונים, המכורה לתרופות ולאלכוהול; מסע נפשי נוקב לחקר השיגעון המתגלגל בין הדורות במשפחתו העשירה; ומסע שתכליתו גאולה מוסרית אישית, ותיקון העוולות שהכסף הגדול של המשפחה מחולל. 

קראכט מציע לקוראים דיוקן מרגש, עדין ורב תפניות, של יחסי אם חולה ובן חולה, שניהם ספק דמויות בדויות, ספק דמויות אמיתיות, ספק מטורפים, ספק שפויים. אמו של קראכט היא דמות בלתי נשכחת הנקראת בעין ביקורתית לצד חמלה אדירה, היא אישה חזקה ושבורה בו זמנית שחודרת עמוק ללב על אף כל מגרעותיה ומורכבויותיה. לצד הווירטואוזיות הספרותית האופיינית לו – משחק בין ז'אנרים, שלל הרמזים תרבותיים וספרותיים, שאלות על אמת ובדיה ועל כוחה של הספרות – קראכט מציע ברומן זה נימה פחות מוכרת של עבודתו: חמלה עדינה, אהבה רכה ושלל מהלכים רגשיים דקים, שמעוררים לא רק התפעלות אלא תגובה רגשית עמוקה. 

חקר ההיסטוריה המשפחתית ברומן משתלב בהיסטוריה האירופאית במהלך המאה העשרים, ובאמצעותו קראכט מאיר פינות אפלות ועורך חשבון נפש נוקב. הספר מתעתע בנו בשאלה האם מדובר בטקסט אוטוביוגרפי או בבדיה מוחלטת, ואולי האמת מתקיימת באזור שבין הבדיון לבין המציאות. "יורוטראש" הוא הספר האינטימי ביותר של קראכט – יצירה טרגית, קומית ויוצאת מן הכלל. 

כריסטיאן קראכט הוא אחד הסופרים המרתקים והמסעירים ביותר הפועלים במרחב הספרות הכתובה בגרמנית. ספריו תורגמו לשלושים שפות ויצירתו זיכתה אותו בשלל פרסים. "יורוטראש" הוא הרומן הרביעי שלו המתורגם לעברית.

מסעותיי עם אמי / רן בן-נון
מטורף, הזוי, גאוני - כריסטיאן קרכט חוזר אל חיק משפחתו המטורללת
מסעותיי עם אמי / רן בן-נון
מטורף, הזוי, גאוני - כריסטיאן קרכט חוזר אל חיק משפחתו המטורללת
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • רק תנו לכריסטיאן קראכט לכתוב על משפחתו המטורללת, וקיבלתם קסם ספרותי שאין דומה לו. לפני כעשור וחצי זה קרה לנו עם "ארץ פרומה" המופלא ועכשיו זה קורה שוב עם "יורוטראש" המופלא לא פחות – טיול הזוי עם אימו הדמנטית והמטורפת מציריך דרך הרי האלפים ועד לז'נבה, בתוך נופים מוריקים והיסטוריה משפחתית שלא תיאמן, שכולה רגשות אשם מערביים וצביעות אירופית אנינה ומרנינה. לא ברור איזה חלק ממנה מומצא ואיזה חלק אכן התקיים במציאות והאמת? זה ממש לא משנה.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • זיכרונות של אנטישמי/ גרגור פון רצורי
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • מטורף מכדי לקבוע.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • אביו של קראכט – איש תקשורת, סוחר אמנות וקצת נאצי – היה בסך הכול וואנאבי, נובוריש שהצליח בגדול בעסקים, אך מעולם לא השתלב בחברה הגבוהה כמו שתמיד חלם. האב היה יד ימינו של איל העיתונות אקסל שפרינגר, תמיד בחליפות אנגליות מהבוטיקים הכי נחשבים ובתים באתרים הכי נחשקים, אבל זה אף פעם לא היה זה, תמיד רק ליד, רק כמעט, לעולם לא הדבר האמיתי. זאת הדמות המיתית שכריסטיאן גדל בצילה ולכן אף פעם לא מצא לעצמו מקום שאפשר לקרוא לו בית.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • אמו של קראכט, לעומת זאת, מתגוררת בבית דירות כעור על חוף אגם ציריך, המכונה "חוף הזהב" בגלל אוכלוסייתו הבוגרת. ברגע נדיר ומאוד לא אופייני של חמלה, הוא מחליט להוציא אותה לטיול אחד גדול אחרון – היא חולמת על אפריקה, הוא חושב קצת יותר מקומי. אולי הוא מרגיש קצת אחראי לגורלה, כאילו זרק אותה במקום האומלל הזה ושכח ממנה, מה שדי נכון. הוא אורז עבורה מזוודות של בגדי מעצבים ותיק עמוס וודקה ותרופות, והם יוצאים לדרך לא לפני שהם מושכים מהבנק 600 אלף יורו שהאם השקיעה בתבונה במניות חברת נשק גרמנית.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • כשאתה כותב בצרפתית או לטינית, זרוק לנו איזו שורת תרגום לרפואה. גם אנחנו אינטלקטואלים, אבל פחות.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • אמו של קראכט, עם שקית הצרכים הצמודה לגופה, יכולת קריאת המחשבות והנזיפה המתמדת על כך שאינו פלובר או אפילו וולבק, היא דמות מופת, מהמבריקות והמזהירות שנכתבו בספרות האירופית של השנים האחרונות.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • היתה לי הרגשה כאילו כל החיים הוצאתי מהפה שלי רק שטויות. לא, ידעתי שכל החיים הוצאתי מהפה שלי רק שטויות. שום דבר שאמרתי, שום כלום, אף פעם לא התאים בשום צורה, אף פעם הפה שלי לא היה יכול להיות שווה ללב שלי.
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • חופשת סקי בגשטאט. מגיע לנו להתפנק פעם אחת בנהנתנות אירופית מושחתת עד הסוף.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • גם אם קראכט יחליט לכתוב על נושא אחר מלבד משפחתו, אנחנו איתו.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • התחנה הראשונה במסע היא קומונה כפרית בלב הרי האלפים, זאנן שליד גשטאט שבה נולד כריסטיאן. אחרי שקנה סוודר נחמד מתוצרת הקומונה בדוכן בציריך, הוא תוהה כעת אם כדאי לתרום לה את הונה של אימו, אבל עד מהרה מחליט שחבריה הם נאצים סמויים. כפי שקורה לא פעם במהלך המסע - כריסטיאן הרדוף רואה נאצים בכל פינה, מה שמהווה כר אינסופי לדיונים מופרעים עם אמו, דיאלוגים גאוניים שכולם הומור מרושע, שחור משחור ונשגב. מעטים הכותבים שמסוגלים להגיע לכאלה תהומות, ולכאלה גבהים.