ביקורת העורך

"...אסף החל לצעוד במעלה הכביש. עיניהם המוארות של הבתים התבוננו בו, פה ושם חלפו בהן צללי ריסים. עושה רושם שאף אחד לא הלך לישון, אפילו לא הילדים, כולם ממתינים לאש."

גל חום קטסטרופלי מתרגש על ישראל. 
השריפות מכתרות גם את מושב אביצדק, שם גרים הפרופסור הצעיר דן גדרון ורעייתו אלינור. הוא — נוקשה וקמוץ מילים, בן לשושלת של גיבורי ופושעי מלחמה. היא — מראיינת טלוויזיה נבונה וחדת לשון. כשכביש הגישה נסגר, נתקע בביתם גם האסיסטנט של דן, בחור רך ונעים הליכות, המאוהב באלינור עד כלות. 
כאשר האש מתקרבת ומאיימת להצית את הבתים, התושבים מתפלגים לשני מחנות עוינים: אלה התובעים הימלטות משותפת מהמושב ומולם אלה הנחושים להישאר. דן מבקש להתייצב בראש ולאחד את כולם, אלא שתושב אלים וכריזמטי — אסיר לשעבר ושמו סטאד – קורא עליו תיגר, משפיל אותו לעין כול ומשתלט על המושב.
בעוד אנשיו של סטאד אוכפים את מרותו בפלגנות ובאכזריות שרק כאוס מסוגל להנביט, מעטה גבריותו של דן נסדק — ותוכו הרך נגלה. האסיסטנט המהוסס הולך ומתקרב לפרופסור השבור, וזוכה להזדמנות להיות לגיבור בעצמו. 

ספרו של יורם רוזנר הוא מופת של כתיבה חיה וגמישה, עתירת משחקי לשון, השתקפויות והשתקפויות־שמנגד, גרוטסקות ורגעי חסד: יצירה עזה ומלאת חמלה, מצחיקה ומבעיתה, מותחת ומקורית. סיפור על גבריות ותשליליה, על כוח, חולשה וכל מה שאנושי. 

"הרומאן של רוזנר בוער. האש שלו מעוררת ומפשיטה, מכלה ומתיכה; בחוּמה בני אדם עוברים את גלגול־הצורה הקשה מכולם — גלגולו של אדם בעצמו. והקורא, מהופנט אל הבערה, הולך ומתקרב אליה בלי משים עם כל עמוד שהוא הופך בספר המסעיר הזה."
עודד וולקשטיין