ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9

תקציר

ג'ייקוב פינץ' בּוֹנֶר היה פעם סופר צעיר ומבטיח, שספר הביכורים שלו זכה להצלחה עולמית מסחררת. היום הוא מלמד בתוכנית כתיבה יוצרת עלובה למדי ונאבק לשמור על מה שנשאר מהכבוד העצמי שלו. זה שנים שלא כתב שום דבר ראוי לשמו. 
כאשר אֶוָון פּארקר, התלמיד הכי שחצן ומאוס שלו, מודיע לג'ייק שהוא לא זקוק להדרכתו - כיוון שעלילת הספר שכתב כבר סגורה, ומדובר בקלף מנצח - ג'ייק מבטל אותו בזלזול. עד שהוא שומע  את פּארקר מספר עליה... 
ג'ייק חוזר אל שגרת ההוראה המדכדכת ומחכה לפרסום של אותו רומן. זה לא קורה. כשמתגלה שתלמידו לשעבר מת, ג'ייק עושה מה שכל סופר שמכבד את עצמו היה עושה: מחליט לכתוב את הסיפור הזה בעצמו. הספר נעשה הצלחה מסחררת, ועד מהרה ג'ייק נעשה עשיר, מפורסם ועתיר שבחים ותשואות בכל זירה אפשרית.
עד שיום אחד מגיע מֵייל, ראשון מבין רבים: "אתה גנב."

ג'ין האנף קורליץ, מחזאית, מפיקת תיאטרון ומסאית, היא מהסופרות הבולטות ביותר בזירה הספרותית האמריקנית היום. פירסמה שבעה ספרים רבי־מכר, בהם מותחן המסתורין הפסיכולוגי הזה, שהוא סאטירה מיומנת על הסצנה הספרותית גדושת ההונאות והבוגדנות. העלילה מעובד לסדרת טלוויזיה. קורליץ גרה בניו יורק עם בעלה, המשורר האירי פול מולדון.

"מותחן פסיכולוגי שמשאיר את הקורא תוהה גם כשהתשובות נראות ברורות."                                                               אמזון

"אחד הרומנים הטובים ביותר שקראתי אי־פעם על סופרים וכתיבה... פשוט מדהים!"                                                       סטיבן קינג

"המותחן הטוב ביותר של השנה עד כה... חכם, מותח, אכזרי, עם טוויסט אולטימטיבי."                                                    הוושינגטון פוסט

"הספר האמיץ והמשמעותי ביותר של קורליץ. מעורר הרבה מחשבות על אמביציה, תהילה ואופיו של קניין רוחני."          הניו יורק טיימס

"ספר שלופת אותך ויטריד את מחשבותיך הרבה לאחר גמר הקריאה — ספר שיעוף מהמדפים!"      
פבלישרז ויקלי

הגונב נגנב / רן בן-נון
"העלילה" שייך לדור הבא והסופר מתוחכם של המותחנים
הגונב נגנב / רן בן-נון
"העלילה" שייך לדור הבא והסופר מתוחכם של המותחנים
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • ארבע שנים אחרי פרסום ספרו הראשון והמבטיח, ג'ייקוב (ג'ייק) פינץ' בונר מלמד כתיבה יוצרת בקולג' נידח בוורמונט. ספרו השני יצא בהוצאה קטנה וזכה להתעלמות מוחלטת, השלישי והרביעי נדחו על ידי כל ההוצאות והנה הוא כאן, מלמד 12 גרפומנים הבטוחים שהם קלייב קאסלר הבא, גורו עקרות הבית הבאה או דיוויד פוסטר וואלאס הבא. ההפתעה - אחד מהם צודק. כך נפתח "העלילה" המשובח של ג'ין האנף קורליץ, השייך לגמרי לדור הבא של המותחנים, אלה שכתובים כספרות יפה מהשורה הראשונה.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • החקיין/ דיוויד בלבין
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • קל וכיפי, במיוחד לפריקים ספרותיים ועוד יותר מכך - לכותבים.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • התלמיד המוצלח הבודד הוא אוון פרקר, הטיפוס הכי מעצבן שג'ייק נתקל בו מימיו. כבר בברביקיו החגיגי של פתיחת השנה, פרקר סוחב ממנו בגבריות רחבת כתפיים את הבירה האחרונה בצידנית. בשיעור הראשון הוא מצהיר שהוא נמצא שם רק כדי "להוסיף כמה אותיות" לשמו ואולי גם למצוא סוכן ספרותי, אבל בטח לא כדי ללמוד משהו, כי הסיפור שלו פשוט מושלם. ומה שבאמת מדהים, אחרי קריאת הפרק הראשון, הכתוב להפליא, ג'ייק מסכים איתו במאת האחוזים.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • כעבור שלוש שנים ג'ייק, התקוע בעוד עבודה "ספרותית" מיותרת באיזו חור בשומקום אמריקה, מגלה שפרקר נהרג במפתיע לפני שהספיק לכתוב את ספרו. כאדם המאמין באופן מיסטי שיש סיפורים החייבים להיכתב – ג'ייק כותב את הסיפור של פרקר וזוכה לתהילת עולם: אופרה וינפרי, סטיבן ספילברג, הרצאות בפני אולמות מפוצצים, הכל כולל הכל - היי, אפילו אהבה! אבל אז מגיע המייל: "אתה גנב".
  • למה לא?
  • למה לא?

  • הספר שקוע מדי בביצה הספרותית עצמה ומשתכשך בה בהנאה גלויה. אם אתם לא שם, אולי קצת תסבלו.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • קנדי, המראיינת, הברבי הספרותית האולטימטיבית, הכי מפרגנת, הכי תומכת, עם השאלות הכי מרימות להנחתה. כל סופר צריך אחת כזו.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • אף אחד אחר לא יזכה לחיות את החיים שלך.
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • ורמונט. שקטה, יפה, פסטורלית ומשעממת, במובן הטוב.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • ברור. נשמח אם גם ששת ספריה האחרים של קורליץ יתורגמו לעברית.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • אם תהיו מספיק מרוכזים וחדים, תוכלו לנחש די בקלות את סוף "העלילה", אבל זה לא ממש מפחית מההנאה העצומה ממנו. עם על "אנומליה" השמיימי של ארוה לה טלייה נהוג לומר שהוא מותחן מטאפיזי, "העלילה" הוא מותחן פוסט-מודרני, כי הוא עוסק בנושא שבליבת צורת החשיבה החדשה הזו – מהו מקורה של יצירת האמנות? האם השדה המושגי שבו היא צומחת הוא העולם החיצוני או הספרות עצמה? בעולם כזה אין משמעות להעתקה. כולם מעתיקים מכולם, והמוצלחים הם אלה שיודעים ממי להעתיק. וכמו שנהוג לומר אצלנו באופן הכי פוסט-מודרני: אז זהו, שלא.