ביקורת העורך

ליאת שנאה את הבית שלנו. היא שנאה את השכונה, את בתיה המזעזעים בכיעורם ואת כל מי שגר בה. לזכותה ייאמר שהיא שנאה גם אותי, ששתלתי אותה בתוך כל אלה. למבקר אמרה שהיא בכלל לא אוהבת אותי. היא אמרה שגם אותה קניתי. למה אני כאן? שאלה באומללות. אבל זה היה גורלה. היא שכנה בביתי כמו רהיט יפה, שבויה בארמון מהמכוערים שיש, עם משרתת אנטיפתית ומוסר כליות נורא, שזה הדבר שממנו כולם בורחים.

הבלונדה היא צעירה נחשקת, וולגרית ועשירה שחיה עם ליאת, אינטלקטואלית מדוכדכת, בבית מפואר. הן מנהלות מערכת יחסים פרוורטית ויציבה, ולכן זה רק טבעי שהשאיפות הספרותיות של הבלונדה נראות לליאת מגוחכות. אבל הבלונדה מתייחסת ברצינות לשאיפותיה: היא נטפלת למבקר ספרות מזדקן ומר נפש ומפתה אותו לעזור לה לעשות את צעדיה הראשונים בתחום. בסיפור השני ליאת נכנסת יום אחד לסופר ומתאהבת שם בשחר, גנן יפהפה ומיוסר.
שני סיפורי אהבה מפתיעים ונוגעים ללב בספר חד ופרוע, שנון ומרענן. ליאת והבלונדה הוא ספרה השני של שולי ספיר.