ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8

תקציר

בבוקר ההוא, כשהקיץ ג׳ים סאמְס [...] מחלומות טרופים, הוא ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו ליצור ענקי.

ג׳ים סאמס, ג'וק פשוט, ניעור יום אחד והנה הוא ראש ממשלת בריטניה, ומשימתו בגלגול הזה – להעביר בפרלמנט תוכנית שתהפוך את הכלכלה על פיה. התוכנית זכתה לתמיכת העם. ועכשיו מוטל על סאמס, חיה פוליטית, לעשות הכול כדי לעמוד במשימה שנשלח אליה. הוא ירמה את האופוזיציה, יפגע בסיעתו שלו עצמו ויערער את יסודות הדמוקרטיה הפרלמנטרית ואת הסדר העולמי. 

ספרו האחרון של איאן מקיואן (מחבר רבי־המכר כפרה וטובת הילד) פותח בפרפרזה על סיפורו הידוע של קפקא "הגלגול", ונמשך בסאטירה פוליטית שהושוותה למסעי גוליבר של ג'ונתן סוויפט. הספר נכתב כתגובה מהירה לברקזיט, אבל חיציו, עדכניים מאין כמותם, מופנים אל כלל מגרעותיה של הדמוקרטיה הפופוליסטית בת זמננו, אל תרמיותיה הייחודיות ואל סוג המנהיגים שהיא מצמיחה.

סערה בממלכה / רן בן-נון
כשאיאן מקיואן מחליט להתלכלך בפוליטיקה
סערה בממלכה / רן בן-נון
כשאיאן מקיואן מחליט להתלכלך בפוליטיקה
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • ג'ים סאמס הוא גרגור סמסא הקפקאי – רק הפוך. גיבור "הג'וק" של איאן מקיואן הופך ממקק לבן אדם, ולא סתם אחד, אלא ראש ממשלת בריטניה בכבודו ובעצמו. המאסטר הבריטי שתמיד נראה קצת מורם מעם, במיוחד מאז זכייתו הכה מוצדקת בפרס הבוקר, מפשיל שרוולים, לוקח אוויר וצולל לעומק מדמנת הברקזיט הבלתי אפשרי. גל הטמטום התמוה שאחז באומה השפויה והשקולה בדרך כלל, מתגלם באופן מושלם ביצור הנתעב הזה, שכולו הישרדות ורעב תמידי. לא בדיוק בוריס ג'ונסון, אבל מספיק קרוב.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • בשורות טובות/ טרי פראצ'ט, ניל גיימן
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • משקל נוצה ממש, בעיקר יחסית למקיואן.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • הרעיון שבמרכז הספר, שהוא הבדיחה הגדולה על חשבון הברקזיט, נקרא "היפוכיזם": הכלכלה הבריטית תעבוד הפוך – האזרח הפשוט ישלם עבור עבודתו ויקבל כסף עבור הסחורות שהוא צורך, מה שאמור להמריץ דרמטית את הכלכלה וכן, זה מטופש בדיוק כמו שזה נראה. ברור שלא ניתן לקיים כלכלה כזו בתוך עולם גלובלי שממשיך לעבוד לפי הסדר הישן, אבל הימין הסהרורי הבריטי, שבעצם הפך למרכז, כבר חוגג על המוגמר, והטטרלול של אתמול הוא המציאות של מחר.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • המחושים הם לב העניין. באמצעות האיברים המפותחים האלה הג'וק מחובר לסביבתו באופן פנומנלי, וכך הוא קשוב לרחשי ליבו של העם. בעידן הרשתות החברתיות הוא יודע לזהות טוב יותר מכל אחד אחר מה צריך לצייץ כדי לזכות באהבת ההמונים. מגובה בנשיא אמריקאי מטורף וקיצוני לא פחות ממנו – ומציאותי להחריד – סאמס רוכב על גבי גל פופוליזם זול ומבחיל, אכזרי ואגרסיבי, כל הדרך אל הגיהנום, כשהוא סוחב איתו את העולם כולו.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • ההסבר של מקיואן לרעיון ההיפוכיזם ארוך, מפרך ומתיש, ובכלל, מוטב שיחזור לכתוב יצירות מופת במקום מהתלות אזוטריות, כמעט מיותרות, כמו "הג'וק".
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • שר החוץ, היחיד שנותר אנושי ולא מקקי מבין כל שרי הממשלה, כשהוא משמיע מחאות רפות נגד הטירוף הקולקטיבי, עד שראש הממשלה הג'וק מחסל אותו במהלך קונספירטיבי מבריק וממוקד. טינופת פוליטית במיטבה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "אין דבר משחרר יותר מסדרה צפופה וסבוכה של שקרים. אז זאת הסיבה שאנשים נעשים סופרים".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • לונדון, בין דאונינג 10 לארמון בקינגהם, כשניחוחות הברקזיט מסתחררים האוויר.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן. הרי גם מקיואן הגדול תיכף חוזר לעצמו.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • "הג'וק" אינו איזו יצירה ספרותית יוצאת מהכלל וודאי שלא יחשב לאחד משיאיו של מקיואן, דוגמת "אמסטרדם" או "כפרה". אין בו כל עידון אמנותי או איפוק בריטי – הוא ספר ישר לפנים בלי כל התייפייפות. אבל בראייה היסטורית מתרחש כאן אירוע ראוי לציון ואפילו דרמטי – סופר שמנסה בכוחותיו האחרונים לעצור את הטירוף הלאומני משיחי שאחז בעמו לפני שיהיה מאוחר מדי. אבל זה אכן מאוחר מדי: הכלבים אולי נובחים, אבל שיירת המקקים האינסופית עוברת.