מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:איריס נשר

רונית מטלון

מסוגלת לכתוב בשעה אחת טוב יותר מאשר בעשר, מעדיפה לקחת לאי בודד את השנתון הסטטיסטי, ועושה כושר גופני (גם) באמצעות עישון. מחברת רב-המכר "והכלה סגרה את הדלת" פותחת דלת
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • זה משתנה, לא תמיד זה אותו ספר. בתקופה האחרונה זה "בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • אי אפשר אפילו לספור. לפחות עשרה. שלא לדבר על סיפורים. אני נושרת בשלבים שונים של העבודה – לרוב אני מרגישה שזה גווע או לא מתקדם כמו שאני רוצה בשליש הראשון, שהוא המכריע. אם עוברים אותו, יהיה בסדר.
  • ספר שתיקחי לאי בודד כדי לקרוא?
  • השנתון הסטטיסטי. ואולי התנ"ך. וגם הברית החדשה. אגב, יש לי את התנ"ך והברית החדשה בכרך אחד, שיום אחד, כשעברתי דירה, אחד הסבלים התרעם וסירב להעביר את זה כי מבחינתו העובדה ששניהם כרוכים יחד היא חילול קודש.
  • האי הבודד הזה שאת חולמת עליו – איפה הוא בערך?
  • אני לא כל כך מכירה איים בודדים וגם די שונאת להתבודד. אז אולי מנהטן.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • אין לזה רצפט. הרבה פעמים כשאני עוזבת את העבודה ומוחקת אותה מתודעתי וחוזרת כעבור זמן, זה מאוד עוזר. אני פשוט עוזבת, אפילו באמצע משפט. ואני יכולה לחזור לזה למחרת או כעבור כמה שבועות או אפילו שנים, כמו שקרה עם "קול צעדינו".
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • לדעתי לא יותר מ-50-60 שקל. אבל אם מדובר בספר שהושקעה בו עבודה גדולה – למשל כרך של תרגום כל מחזות שייקספיר – הייתי מוציאה על זה גם 300 שקל, ואני חושבת שבצדק. ספר הוא גם אובייקט – ואני מוכנה להשקיע בספר מתורגם היטב שנראה כמו שצריך גם כאובייקט. נניח, על שני כרכי השירה של אבות ישורון שיצאו בהוצאה מהודרת, לא אניד עפעף כשאשלם מה שנדרש.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/משורר, אני...
  • הילדים שלי כבר גדולים, אחד חוקר והאחרת עוסקת בתיאטרון. אני לא בדיוק ממליצה על העיסוק שלי, לא רואה בו מקצוע, ואם זה היה עיסוקם העיקרי הייתי קצת דואגת. האינסטינקט ההורי הבסיסי הוא שהילדים שלך יספגו פחות ממה שאתה ספגת, וספרות ואמנות הם תחומים שמצריכים מערכת עצבים חזקה מאוד ויכולת לעמוד בהרבה מכות, כולל אלה שאתה מנחית על עצמך. זה לא משהו שהייתי רוצה להנחיל.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • שני דברים כל כך שונים, ואני שונאת מסעדות יוקרה, הן פשוט גורמות לי למצוקה – הייתי מעדיפה כל דבר על פניהן. אני אוהבת ללכת למסעדה בשוק תלפיות בחיפה, ובכל מקרה, אני לא אכלנית גדולה והייתי מעדיפה כתיבה. וקרקרים.
  • באיזה שעות ומיקום את כותבת הכי טוב?
  • בשעות היום, בדרך כלל בבקרים. אני לא אדם של לילה בשביל שום דבר, והחל משמונה הרגישות והדריכות שלי הולכות ויורדות, והאנרגיות והתקוות שלי מתנקזות לבוקר ולסיכוי שאני אצליח סוף סוף לתקן את הדף המקולקל של אתמול, בכל המובנים. אני כותבת רק בבית. צריכה את השולחן שלי, את הזווית שאני מסתכלת מהחלון.
  • מציעים לך להשתתף ב"הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים. בא בחשבון?
  • לא. לעולם לא.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • כן, בטח. בכלל, שיעשו מה שרוצים עם הספרים שלי, אין לי צורך בשליטה בהם אחרי שהם יצאו. ואני גם מתה על מיוזיקלס.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • אני לא אדם של נוסטלגיה, אבל אני חושבת ששנות העשרים של המאה העשרים, בפריז או בלונדון. נדמה לי שהייתי משתלבת שם. אלה היו שנים מאוד לא פוריטניות.
  • את יכולה לפגוש לשעה כל אדם (חי) בעולם. במי תבחרי?
  • טוני מוריסון.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • יש כאן כיבוש עשרות בשנים, ומעט מאוד נכתב על זה בפיקשן. בעיניי העובדה שכותבים על זה כל כך מעט היא תופעה סוציו-תרבותית-פוליטית מדהימה. אם פעם תהיה ארכיאולוגיה של התקופה שלנו, החוקרים יהיו בהלם מכמה שהנושא לא נוכח בכלל בספרות.
  • הפסדנו סופר פוטנציאלי גדול. לגבי מי את חושדת שזה עשוי להיות נכון?
  • אני חושבת שז'קלין כהנוב, שכתבה מסות על הלבנטיניות ופרסמה ב'קשת' לאורך שנות השישים, הייתה כישרון ענק, אחד מהכי גדולים שהיו פה. והיחס בין הפרסום לכשרון שלה בלתי נסבל.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • זה נורא השתנה עם השנים. כיום זה אי-שקט פסיכו-מוטורי כזה, אני יותר עצבנית מתמיד ומשהו בחיים שלי מאוד לא שקט. אני בעיקר מחכה שזה כבר יעבור כדי שאוכל לחזור לתוך הקליפה שלי, שספר חדש מוציא אותי מתוכה. זה סוג של ריגוש, כמו קוקטייל לא ברור ששתית אתמול, ואת כבר בעיקר רוצה לחזור לעצמך.
  • אבל מה עם מקצוע? מה את הולכת ללמוד אם אני שולח אותך עכשיו ללימודים?
  • לימודים לטינו-אמריקניים, ושפות – ספרדית ופורטוגזית. כדי להיות מסוגלת לקרוא ואולי לתרגם את הספרות האדירה הזאת. שפה ותרבות, זה מה שהייתי לומדת, אבל אני חוששת שאחרי גיל מסוים זה כבר נעשה מאוד-מאוד קשה.
  • כמה הכי הרבה שעות רצוף יצא לך לשבת לכתוב?
  • זה תמיד עם הפסקות, והעניין הוא לא כמות השעות אלא האיכות שלהן. לפעמים בשעה אני הרבה יותר פורייה מאשר בעשר שעות שאני מתמזמזת. זו יכולה להיות שעה של קפיצת דרך מדהימה או עשר שעות של דשדוש במי אפסיים. זה סוג של ריכוז, הבלחה.
  • כושר גופני – מה את עושה בקשר לזה?
  • אני עושה הרבה פילאטיס, הולכת ברגל, ואני מעשנת, שזו גם פעילות גופנית.
עוד ראיונות עם סופרים