מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:מיכל אולמרט

שאול אולמרט

כוח העל שלו הוא יצירת איים בודדים; כשהוא תקוע בכתיבה, הוא מדבר על ספרו בפני קהל דמיוני; וחושב שיש רק אדם אחד שצריך לאהוב את הספר, וזה הוא עצמו. שאול אולמרט (גוטפרוינד) עונה לשאלון האישי
  • מהו הספר הכי טוב שלא אתה כתבת?
  • ״סיפור על אהבה וחושך״ של עמוס עוז. הוא נוגע גם בזיכרונות ילדות, בירושלים, בגעגועים, בדיאלוג המתמשך עם העבר, ברפלקציה על ישראל וישראליות, ובכל הנושאים המעסיקים גם אותי בכתיבה. השילוב בין ממואר למחוזות הדמיון והאופן בו הוא מצליח לייצר מהשילוב הזה את ההתבוננות הפנימית המעמיקה והעשירה ביותר, הופך אותו לפסגת היצירה העברית בעיני.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • מ - ל - א. אני בדרך כלל כותב אנקדוטות. רעיון שבא לי לראש, סיטואציה שראיתי, מחשבה שהופכת להתחלה של סיפור. לפעמים זה נשאר רעיון, לפעמים מתפתח לסיפור קצר או לרומן. אבל יש לי המון התחלות וחלקן במשך הזמן ישתלבו בסיפור מתהווה או יהיו נקודת הפתיחה של הספרים הבאים שלי.
  • ספר שתיקח לאי בודד?
  • המלך מתיא הראשון / באי השומם של יאנוש קורצ'אק. גם בגלל שזה הספר שעיצב את תודעתי לגבי איים בודדים, וגם בגלל שזה התיאור הכי נוגע ללב שקראתי של בדידות קיומית. ואם מישהו רוצה להשליך בין מוצאו המונרכי של הגיבור לסיפור חיי - זה על אחריותו בלבד.
  • איפה נמצא האי הבודד שלך?
  • כוח העל שלי הוא לברוח ולארגן לעצמי אי בודד משלי כשאני זקוק לשקט. זה יכול להיות שקיעה בספר בחדר שלי מאחורי דלת סגורה, ללכת למשרד הריק בשעות הערב כדי לכתוב שם, או ללכת לבד לסרט בקולנוע ולהיעלם מהעולם עד שמדליקים את האור. אני זקוק להמון זמן של לבד.
  • כשאתה תקוע בכתיבה, מה עובד בשבילך?
  • אני מדמיין שלאחר פרסום הספר שאני עובד עליו ותקוע במהלך כתיבתו, אני מתראיין עליו לעיתון או מרצה עליו בפני תלמידים. אני נושא בפני הקהל הדמיוני שלי נאומים ארוכים על הנקודה בכתיבה בה אני תקוע, מסביר למה התכוונתי ומה המשמעות של כל פרט. לפעמים תוך כדי שאני מאזין לנאום של עצמי, אני מצליח סוף-סוף להבין את עצמי, ומחסום הכתיבה נפרץ.
  • כמה ספר חדש צריך לעלות?
  • קודם כל הוא לא חייב לעלות. אפשר לשאול בספריה או לקחת מחברים. אני לא חסיד של מבצעים ובדרך כלל מתעקש לשלם מחיר מלא על ספר (למרות שאני מודה שהם לא זולים). איכשהו צורם לי שספרים נמכרים לפי כמות, אני רוצה להרגיש שבחרתי בכל ספר בכוונה מלאה ולא כי יש מבצע של שניים במאה וחייבים להעמיס עוד אחד.
  • השלם את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/משורר, אני ...
  • חופר לו 24/7 שיש רק אדם אחד בעולם שצריך לאהוב את הספר שהוא כותב, וזה היא/ הוא. אם זה יצליח לי אבקש מהם לחזור אחר כך באוזני על כל מה שקשקשתי כדי שגם אני אזכר בזה. בקיצור: זו עצה שקל יותר לתת לאחרים מליישם בעצמך, אבל תכלס היא נכונה.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • אוכל מפונפן זה קצת אובררייטד, התמכרות שדי נגמלתי ממנה. כיום אני מרשה לעצמי לאכול ארוחות ממש טובות פעם ב-, ובשאר הזמן מסתפק באוכל הכי בסיסי ומשעמם. ספרים, לעומת זאת!
  • כתיבה או סקס טוב?
  • אתם מבקשים ממני פה לבחור בין אבא לאמא. אפשר למצוא הקבלות בין השניים: פורקן, להוציא החוצה, להוליד משהו מתוכך וכו׳ אבל אחסוך את הקלישאות ואסתפק בלומר שכל דבר בעתו ושאני מקווה תמיד להצליח לשלב.
  • מתי אתה כותב?
  • שעות הערב, לעתים זה נמשך עד בוקר המחרת. וכמובן שחוץ מהכתיבה עצמה יש יום שלם של מחשבות ותכנוני כתיבה שזה חלק חשוב בתהליך.
  • מציעים לך להשתתף בהישרדות, יש מצב?
  • כבר הציעו. שרדתי גם בלי זה.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורם?
  • כבוד! שניים מהילדים שלי מכורים למיוזיקלס. יודעים לדקלם בעל פה עשרות מהם, שולטים במי כתב/ הלחין/ ביים, מוצאים הקלטות נדירות/ פיראטיות של ברודווי וגוררים אותי לצפות יחד איתם. גיבור הספר החדש שלי, ״גוטפרוינד״, חולם להשתתף במיוזיקלס. הוספתי את הממד הזה לדמות שלו כסוג של מחווה לילדים שלי. עשיתי אותו קצת יותר דומה להם, וככה היה לי יותר קל להתאהב בו.
  • עם איזו דמות מרומן היית מנהל רומן?
  • השאלה מנוסחת כהיפותטית בעוד שמבחינתי היא לגמרי מוחשית. אני מודה ומתוודה שניהלתי רומן ארוך, בן למעלה מאלף עמודים, עם לילה צ'רולה מסדרת הרומנים הנאפוליטניים של אלנה פארנטה. לילה היא טורנדו אנושי - סוערת, יצרית, חריפה וחסרת מעצורים, ו"טשטוש הגבולות" שלה הוא המתח הפראי שבין התשוקה המתפרצת לחיים לבין מגבלותיהם. היא אומרת את כל האמת בפרצוף ועדיין מלאה בחידות. היא בוגדנית וחברה נאמנה, מושכת ומפחידה, היא הכול ואני אוהב אותה. לאחר שסיימתי לקרוא את ארבעת ספרי הסדרה, טסתי לסייר ברחובות נאפולי בעקבות הסיפור.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה אתה חוזר ולמה?
  • קל! אני חוזר ל-1981, גיל שש שלי, ומודיע להורים שלי שאני מסרב לעזוב את הבית בו גדלתי בשכונת בית הכרם בירושלים. אחר כך, כשאבא שלי ייבחר לראשות עיריית ירושלים, אני מונע בעדו מלאשר את בניית כביש בגין במסגרתו נהרס הוואדי שלמרגלות הבית שלי, שעבורי תמיד יהיה המרחב המוגן והקסום שאני חולם לחזור אליו.
  • את מי היית רוצה לפגוש?
  • אומרים שעדיף לא לפגוש את הגיבורים שלך. אז אומרים. לפני עשר שנים יצר איתי קשר אליל נעורי הכדורסלן עדי גורדון. אם עד למפגש בינינו הערצתי אותו, מאותו רגע הוא עלה לדרגת אליל. אחרי שהוא קרא את הספר הראשון שלי, ״מוכרי החלומות״, הוא כתב לי שהוא אהב אותו. זה היה אחד הדברים הכי מרגשים שקרו לי. אחרי זה, זכייה בפוליצר תהיה מבחינתי פרס זניח לגמרי.
  • כשיוצא לך ספר חדש, אתה באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר.
  • התשובה שלי עשויה להפתיע. בעיני פרסום הספר הופך אותו לרכוש משותף שלי ושל שאר העולם. יש בזה סוג של התנתקות, שגם מאפשר לעבור הלאה לספר הבא. מבחינתי הפרסום, היח"צ וכל מה שנלווה זה סוג של טיול פרידה ממה שהיה מרכז חיי במשך שנים, והלאה להרפתקה הבאה.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחר אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • בשנים האחרונות חזרתי ללמוד בכל מיני מסגרות ואני אסיר תודה על הפריבילגיה שבלהאזין לאנשים חכמים ממני, ללמוד דברים חדשים ולהעמיק בהם בלי לחשוב מה יוצא לי מזה או איך זה מקדם את הקריירה שלי. בפעם הבאה שאקח פסק זמן מהחיים כדי להתמסר ללימודים זה בטח יהיה כדי ללמוד תולדות הקולנוע. השיעור האהוב עלי בתיכון (למדתי במגמת קולנוע), בתואר הראשון (כנ"ל) ובכלל נושא שבעיני הוא פתח להגות רב ממדית שהייתי שמח לצלול שוב למעמקיה.
  • מהו השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • אני מעריך שמשהו כמו ארבע עשרה שעות ברציפות. אני אפילו זוכר את היום הזה: הייתי מנכ"ל חברה גדולה עם מאות עובדים, ויום אחד ביטלתי פגישה אחר פגישה כדי לא לקטוע את שטף הכתיבה ושבתי הביתה רק כשכבר נעצמו לי העיניים ועל המסך הופיעו מקבצי אותיות שנראו כמו תוצאה של דריכת חתולה על המקלדת.
  • כושר גופני, מה אתה עושה בעניין?
  • אני מכור לספורט. אני מתאמן שש פעמים בשבוע על הבוקר, כדי שלא לתת למאורעות היום להיות תירוץ להחסיר אימון. אימוני כוח בראשון, שלישי וחמישי, פילטיס בשני, גמישות ברביעי וקרדיו בשישי. שבת מנוחה (לפעמים). אני מקפיד על זה בקנאות דתית, וכשנמנע ממני להתאמן (מחלה למשל) אני מפתח תסמיני דיכאון. כן, עד כדי כך, וכן, אני יודע שאני סחי מהגיהינום וזה הכי קלישאה של משבר אמצע החיים. זוט עני.
עוד ראיונות עם סופרים