פנינה רינצלר (י"ג בתמוז תשל"ט – 8 ביולי 1979 – 7 באוקטובר 2022 נפטרה ממחלה קשה – לויקמיה), מייסדת תיאטרון לוד, הייתה מנהלת אומנותית, מחזאית, שחקנית, במאית, זמרת, משוררת ומורה בבתי ספר תיכוניים ברמלוד – בפסיכודרמה ישראלית; זוכת פרס שח"מ על קידום החברה הישראלית באמצעות אומנות המשחק.
נולדה וגדלה בירושלים למשפחה דתית. מגיל צעיר שרה וניגנה בלהקות נוער מקומיות. בהמשך שיחקה בתיאטרון הקרון הירושלמי. בגיל שמונה־עשרה עברה להתגורר בתל אביב.
את שירותה הצבאי עשתה כמורה חיילת לקליטת עלייה, כמש"קית למורות חיילות וכזמרת בלהקת היחידה. למדה משחק בבית הספר "הדרך" ובתיאטרון אלטרנטיבי בשלומי. בהמשך השלימה בהצטיינות תואר ראשון בתיאטרון טיפולי ותואר שני בפסיכודרמה באוניברסיטת חיפה. השתלמה ב"מרכז גרוטובסקי" עם אנסמבל תיאטרון "אודין". במהלך הקמת תיאטרון בלוד נרשמה לתואר שלישי ולא החלה לימודיה בשל טיפולי הורמונים ופוריות והרצון העז לממש אימהות.
במשך חמש־עשרה שנה הופיעה כליצנית רפואית בבתי חולים (שניידר) ובמקלטים בזמני מלחמה. הייתה מטפלת בפסיכודרמה בבתי ספר ובתיכונים ברמלה־לוד.
בשנת 2019 יצא לאור ספר שירים שכתבה, "שלושים רגעים שותקים", בהוצאת "פרדס" לספרות מתקדמת.

קריירה אומנותית
יצירותיה הראשונות של רינצלר נולדו במהלך לימודיה במסגרות השונות, והן נובעות מתוך חומרים אישיים, המציגים אמירה פוליטית־חברתית נוקבת. חלקן יצרה לבדה וחלקן במסגרת ניהול קבוצות תיאטרון ופסטיבלים.