דוד (פולי) בלומנטל (1926-2006) נולד בטופליצה שבטרנסילבניה, והתבגרותו התרחשה תוך כדי מלחמת העולם השנייה, תחת שלטון מפלגת "צלב החץ", ההונגרית-האנטישמית.

רק לאחר סיום המלחמה נודע לו כי רוב משפחתו נרצח במחנות הריכוז, ומתוך החלטה לעלות לישראל, הצטרף לתנועת דרור-הבונים (המוכרת בארץ יותר כ"מחנות העולים"), והחל בפעילות המכוונת להכשרת צעירים יהודים מרומניה לעליה לארץ – גם לגאלית וגם בלתי לגאלית – והתיישבות בקיבוצים.

עקב פעילותו זו, כמו פעילים רבים אחרים כמוהו, הוא הפך ליעד ומטרה של הסקוריטטה (שירותי הבטחון של רומניה, המקבילה של הקג"ב והשטאזי), ועל כך שילם במעצרים, משפטים ומאסרים ממושכים, ולימים הוכר כ"אסיר ציון".

בשלהי 1960 שוחרר ממאסרו האחרון לאחר שזה קוצר, ועלה עם אשתו ובנו לישראל.

את הספר כתב – או יותר נכון הכתיב – בגוף שלישי, וללא אזכור ולו של שם אחד, מתוך שמירה על אלמוניות מוחלטת, של כל הנזכרים בספר, ואף חתם עליו תחת הכינוי "הוא".
לטעמו אלמוניות זו היא גל-עד לכל אלה שסיפורם דומה, במידה זו או אחרת, אך לא סופר.